חיפוש מוזיקאים בארץ

אחת מהחובות האחרונות בתואר הראשון למדעי המחשב, לפחות באוניברסיטת תל אביב, היא השתתפות בסדנה. מדובר בעצם בפרויקט סופי, בדרך כלל כתיבה מאסיבית של קוד באיזשהו תחום עם שותף או שניים. הנושאים מגוונים ותלויים במרצים שמעבירים את הסדנה באותו סמסטר, החל מראיה ממוחשבת (חברים שלי בנו תוכנה שמזהה חניות פנויות באוניברסיטה בהנתן תצלום מלמעלה), דרך ביואינפורמטיקה (חברים אחרים שלי משתתפים, אבל אין לי מושג מה הם עושים שם, בטח ממפים כל מיני גנים), וכלה בסדנה שאני עשיתי, סדנה בפיתוח תוכנה עם פרופ' סיוון טולדו.

בצוות שלנו שכלל אותי, את אורן לדרמן, ודורי ראובני, החלטנו להרים כפפה שנזרקה מזמן על הרצפה, ולהקים את Museek – אתר לחיפוש מוזיקאים בארץ. מי מכם שמנגן על איזשהו כלי, יודע שלא קל למצוא מוזיקאים. אם רוצים לנגן ז'אנר מסוים, או מחפשים באסיסט או מתופף (אומרים שבאסיסטים הם הכי נדירים, לי תמיד היה קשה למצוא מתופף ראוי), או אפילו סתם שותפים נחמדים לג'אם, ממצים בדרך כלל את מאגר החברים שמנגנים ונשארים להתאמן לבד בבית. אם האינטרנט עוזרת לנו למצוא דייטים ודירות, אז למה שלא תעזור לנו למצוא מוזיקאים?

רגע, אבל אין כבר דבר כזה? לא בדיוק. אולי תיזכרו שהיה פעם אתר שקראו לו Musicians מוצף בפרטים של מוזיקאים מרחבי הארץ. אבל האתר כבר למטה כמה שנים בהבטחה לשיפוץ ושדרוג שמעולם לא מומשה. עוד בתקופה שהוא היה פתוח, בוויינט התלוננו שיש שם הרבה פוטנציאל לא ממוצה.

היום מחפשים מוזיקאים בפורומים כמו באתר Zound או מודעות דרושים כמו ב-Act. אבל מודעות בפורום נדחקות למטה ונעלמות, ככה שמי שרוצה להציע את עצמו בתור נגן נעלם מהר מהתודעה, ונאלץ לפרסם את עצמו שוב ושוב. מה שגם בהודעות בפורום יש בדרך כלל מעט מאוד פרטים, ובלתי אפשרי לעשות איזשהו חיתוך, נניח לפי גיל וסגנון. מודעות דרושים זה לא רע, אבל הופך את תהליך החיפוש לתכל'סי מדי. כשמחפשים מוזיקאי הפקטור האנושי חשוב, במיוחד כשרוב הלהקות היום קמות על טהרת אהבת המוזיקה ולא כדי לגרוף מיליונים.

אנחנו באנו למלא את הדרישות הללו. לאפשר לאנשים למצוא מוזיקאים חדשים בקלות, וגם למוזיקאים לפרסם את עצמם באופן איכותי ותמידי ככה שיהיה אפשר למצוא אותם 24/7. את כל זה רצינו לעשות בחוויה כיפית ואנושית, בטח שגם מוזיקלית, דבר שאתרים אחרים הזניחו. וככה נולד Museek, לתת לאנשים ליצור קשרים מוזיקליים חדשים לכל מי שרוצה להקים להקה, לג'מג'ם, לנגן ליווי, או אפילו ללמד נגינה.

הבייבי שלנו! סקרינשוט מהאתר

מה יש לנו שאין לאחרים? קודם כל העובדה שאפשר למצוא מוזיקאים בצורה מסודרת בעזרת החיפוש שלנו שנעדרת מנוף האתרים הארצי זה זמן מה. מוזיקאים יכולים לבנות פרופיל עם כל הפרטים הרלוונטיים שלהם ולהוסיף תמונות, וידאו מיוטיוב, וקטעי סאונד שלהם. מפתיע אגב שעד עכשיו לא היה מקום שאפשר למוזיקאים להוסיף קטעי נגינה שלהם, עניין די מתבקש.

הבאנו רעיון חדש לאתר שטרם ראינו בווב – סינון מוזיקלי. מה שמעניין בסופו של דבר כשמקבלים תוצאות חיפוש, זה לשמוע את המוזיקאים מנגנים. אז במקום לעבור ידנית פרופיל אחרי פרופיל, לוחצים על הכפתור "התחל אודישנים". משם והלאה האתר יעבור על הפרופילים לפי הסדר וינגן 30 שניות מקטע המוזיקה הראשי של כל מוזיקאי. אפשר אפילו לתת לזה לעבוד ברקע, וברגע ששומעים משהו טוב לעצור את האודישנים, לברר עוד פרטים על המוזיקאי, ולהמשיך בדיוק מאיפה שעצרתם. תוך כדי האודישן הנגן שולט על העניניים, אם לדלג למוזיקאי הבא, או לעשות pause.

השבוע, לאחר כמה חודשים טובים של עבודה והשקעה (התחלנו לעבוד על הסדנה בסביבות מרץ), פתחנו את האתר לציבור הרחב. החודשים הקרובים יהיו סוג של תקופת ניסיון לראות אם הוא יתפוס. אנחנו רוצים להשאיר אותו פתוח למען הקהילה המוזיקלית , אבל רק אם תהיה מספיק דרישה כדי שנוכל לכסות את עלויות האתר (לא נראה לי שצביקה הדר יקנה אותנו במיליונים). אז אם אתם מנגנים, ואתם מרגישים כמונו שחסר אתר כזה בארץ, מאוד נשמח אם תצטרפו ותפיצו את המילה הטובה.

חברטואליים

קהילות חברתיות באינטרנט זה הדבר כרגע, כל כך הדבר שזה כבר כמעט פסה. FaceBook רוחש מלא חיים ותופס המון תאוצה בימינו. תכל'ס לא מדובר בשום דבר מי יודע מה חדש. סך הכל הרעיון מאוד דומה ל-MySpace, רק שהביצוע יותר חלק לטעמי (אם כי לא מושלם), ונוגע לסקטורים יותר אליטיסטיים של האוכלוסיה, אקדמאיים למשל, לעומת נערות אימו יפיפיות והתאבדותיות או להקות שיש בחללי.

אבל לא באתי לדבר פה על הסיבה להצלחת פייסבוק, זה נושא לפוסט אחר. באתי לדבר על מושג ה-"Friend", או בעברית ה-"חבר", שעליו נשען פייסבוק. מי מכם שמשתמש באתר, או גולש באיזשהו אתר אחר שמבוסס קהילות חברתיות, מתחזק שם רשימת חברים. אולם האם הפרצופים שנמצאים אצלכם ברשימות הם אכן חבריכם?

בואו נשמע כמה סיפורים אנושיים מעניינים שנוצרו בעקבות פייסבוק, ואחרי זה אדון בהם קצת. הסיפוריים הינם אמיתיים בהחלט, השמות בדויים למען מעט הפרטיות שעוד נותרה לנו היום. השמות האמיתיים כמובן שמורים במערכת וימכרו למרבה במחיר.

מקרה האקסית המיתולוגית הוירטואלית

אחד מחברי, נקרא לו שלומי, גולש לו בפייסבוק. כרעם ביום בהיר, הופיעה לפתע בקשה מהאקסית שלו, מיכל, להצטרף לרשימת החברים בפייסבוק. עכשיו, הוא לא בקשר עם האקסית הזאת. למעשה היתה להם פרידה נוראית שהסתימה בריב ענק. הוא היה מאוהב בה קשות והלב שלו נשבר לרסיסים כל כך קטנים, שעד היום, כבר כמה שנים טובות לאחר מכן, הוא עדיין לא הצליח לאחות אותו. והנה היא שולחת לו בקשה לצירוף כ-"חבר" בפייסבוק. וכל זאת כשהוא גילה שהיא בכלל מאורסת. כן, זה גרם לו להיות עוד יותר שבר כלי.

שלומי הגיע לדילמה בלתי אפשרית ומתסכלת – האם לצרף את מיכל לרשימת החברים שלו? הוא התחבט בעניין במשך כמה ימים טובים ונהיה מתוסכל מכל הסיפור, עד כדי כך שזה הדיר שינה מעיניו. בסוף הוא החליט לצרף אותה, אבל הנוכחות הוירטואלית שלה נהיתה כל כך מאיימת עבורו שהוא נמנע לאחרונה מלהכנס לפייסבוק.

Hey! Hey! You! You! I want to be your (FaceBook ex-)girlfriend!

הצעתי לו כמובן להסיר אותה מרשימת החברים, אולי היא לא תשים לב בכלל שכל זה קרה. אם מתכנתי האתר עשו משהו טוב, זה שאין כמעט אינדיקציה כשמישהו דוחה בקשה שלך או מעיף אותך מהרשימה שלו ומונע ככה לא מעט אי נעימות. אבל הוא לא רצה לקחת את הסיכון שהיא תגלה את זה ותבין שהוא עדיין שבור מהפרידה שלהם.

וכך הוא נכנס לסיטואציה מוזרה. האקסית שהוא לא רוצה לראות או לשמוע ממנה בכלל נמצאת ברשימת החברים שלו בפייסבוק. אולי הייתם נוהגים אחרת בסיפור הזה, אבל נראה לי שלא מעט מאיתנו היו נאלצים להתנהג באותה צורה.

המדריך לגוגליסט בגלקסיה – 3

הפעם אחסוך את ההקדמה לגבי זה שאני די צולע בכל מה שקשור בלפרסם עוד פוסט בסדרת הפוסטים בזמן סביר (רגע, אז מה זה אם לא הקדמה כזאת?). הייתי עסוק בלסיים את התואר שלי, מה שדורש זמן, מאמץ, ובעיקר גורם לעצלנות בתחומים אחרים בחיים. האקדמאיים מבין קוראינו בטח מבינים לליבי. הלא אקדמאים, תשאלו את האקדמאי הקרוב לביתכם (מכללת אריאל ושומרון לא נחשבת! . בכל מקרה, הלאה עם הפוסט.

טיפ מס' 3 – טאב, טאב, בייבי!

לפעמים עושים חיפוש של משהו קצת יותר נידח, משהו שיש עליו מעט מידע פה ושם ודורש חפירה עמוקה הרחק לתוך עמודי תוצאות החיפוש. הבעיה היא שזה יכול לעשות וואחד בלאגן. אם משתמשים למשל באינטרנט אקספלורר 6, זה אומר כשבודקים תוצאות חיפוש שונות או שפותחים מלא חלונות חדשים ומאבדים את הידיים והרגליים, או שפותחים את התוצאה באותו החלון ועושים back בכל פעם, אבל אופס, סוגרים בטעות מתוך אינסטינקט את החלון, הלך החיפוש, וצריך להתחיל מחדש.

ההמלצה הקטנה אך גדולה, היא להשתמש בטאבים, או בעברית תקינה בלשוניות של הדפדפן. אני הכי ממליץ להתקין את פיירפוקס 2. גם כי זה דפדפן חופשי לחלוטין, גם כי הוא הרבה יותר מהיר ושווה מגרסה 7 של אינטרנט איכספלורר, וגם כי יש לו תמיכה מעולה בטאבים. מקבלים בילט אין לא מעט דברים, אבל אני ממליץ גם להוסיף את התוסף של Tab Mix Plus. למה זה טוב? בקרוב תגלו.

אז התחלתם איזשהו חיפוש, נניח שכמוני חיפשתם מידע על הארכיטקט היפני האדיר טדאו אנדו. זה מקרה שבו דווקא לא חיפשתי משהו כל כך נידח, אלא רציתי לקבל הרבה מקורות שונים של מידע ולהצליב ביניהם. הנה החיפוש הפשוט שעשיתי:

tadao ando

עכשיו יש מלא תוצאות, מה עושים עם זה? או, כאן נכנסת לפעולה העבודה עם הטאבים. סורקים צ'יק צ'ק את התקצירים שרואים בעמוד תוצאות החיפוש של גוגל, ורואים איזה מהם מעניינים ולו בקצת. את האלה שנראים איכשהו רלוונטיים, פותחים בתור טאב חדש. בפיירפוקס זה מאוד קל – לוחצים עם הכפתור האמצעי של העכבר על הלינק. אפשר גם כפתור ימני ולבחור Open Link In New Tab לפדנטיים שבינינו. שימו לב שלמען הסדר הטוב החלון שבו עשיתם את החיפוש עצמו תמיד יהיה הטאב השמאלי ביותר.

ההמלצה שלי היא לפתוח מספיק טאבים כאלה לפי התוצאות המעניינות, נניח בין 5 ל-10, לפי מה שנוח לכם לעכל. רק לאחר שפתחתם סריה כזו של טאבים, תעשו עליהם מעבר ותראו אם תוצאת החיפוש רלוונטית למה שרציתם למצוא. טאבים שאין בהם שום דבר פיקנטי תסגרו מיד. שימו לב שטאבים שלא הסתכלתם בהם עדיין יהיו מסומנים בצורה אחרת, בדרך כלל בפונט אדום ונטוי.

אם מצאתם את כל המידע שחיפשתם, סבבה. אם לא, ממשיכים את הפרוצדורה. עוברים לעמוד החיפוש הבא בתוצאות החיפוש, וממשיכים עם פתיחות מספר טאבים לפי הלינקים בתוצאות, ולאחר מכן סריקה של מה שפתחתם.

עכשיו, מה שמאוד יפה עם הפלאגין שהמלצתי לפיירפוקס, זה שאפשר לשמור איתו את כל הטאבים שפתוחים עכשיו ולטעון אותם שוב בתאריך עתידי. נגיד שיש עכשיו כל מיני טאבים פתוחים אחרי הסינון שלכם, אבל נמאס לכם להיות מול המסך באותו היום ואתם עומדים לברוח לבר סליזי. במקום להשאיר את המחשב דלוק, ולהתפלל שלא תהיה הפסקת חשמל או שההארד דיסק יקרוס, פשוט הולכים ל-Tools, Session Manager, Save This Window. אחרי זה קופץ חלון ששואל תחת איזה שם לשמור את הטאבים הפתוחים. כמובן נותנים שם אינפורמטיבי, בדוגמה שלי למשל tadao ando search. זהו! חזרתם למחרת ורציתם להמשיך להסתכל על תוצאות החיפוש? נו פרובלמו. הולכים שוב ל-Tools, Session Manager, ותראו בפנל שקפץ את השם ששמרתם מקודם, כולל באיזה תאריך, וכמה טאבים היו שם (המספר שרשום ליד האות T).

רק כדי להמחיש איזה סדר, מופת, ונוחיות יש עם הטאבים של פיירפוקס במקום מלא חלונות פתוחים או הטאבים האיטיים והלא מספקים של אינטרנט איכספלורר, הנה סקרינשוט מהחיפוש של טדאו אנדו, פלוס מינוס עם הדברים שדיברתי עליהם. תעבדו ככה ותזכו לסדר, נוחיות, וחיים ארוכים ושלווים. כמובן אם יש עוד טיפים בהקשר של צורת העבודה בעת החיפוש, אל תהיו קמצנים, שתפו אותנו בתגובות. שבוע טוב!

אפיין ממשקך

אפילו שאני אמור ללמוד למבחן כרגע, ועוד מבחן על הבודהיזם בתחילת דרכו (קורס מומלץ ביותר), אינני מואר עדיין. אני מלא בבערות, שמובילה להאחזות, מחפש את ההנאה ודוחה את החובות.

קראתי כתבה מעניינת בנענע על מאפייני ממשק. לצערי זה נושא שמקבל התיחסות אפסית במהלך התואר במדעי המחשב שעשיתי, וחבל שכך. הבעיה העיקרית היא שאנשי טכנולוגיה לא רואים את משתמש הקצה ממטר. מבחינתם הם יגידו לו איך לעבוד, כאשר זה יהיה מן הסתם צמוד לצורת המימוש. מה, ברור שכולם חושבים כמו תכניתנים.

הבעיה היא שכמובן שלא. הייתי בבנק לפני איזה שבועיים (לא היתה לי ברירה, אי אפשר לבקש את שארית כספי הפיקדון הצבאי דרך האינטרנט). התקינו איזה מערכת חדשה לניהול תורים, שידרוג מכפתור ולוח נורות LED למערכת ממוחשבת ומסך LCD. היתה אישה שחיכתה לפקידה ספציפית, אז כשהגיעה המספר שלה על המסך הנוצץ, דילגו עליה כי הפקידה לא היתה פנויה.

כשסוף כל סוף הפקידה התפנתה, הסתבר שהיא לא יכולה לקבל אותה. ולמה אתם שואלים? כמובן בגלל שהמחשב דילג על המספר שלה. הוא לא מאפשר, המרושע הזה, להחזיר את התור אחורה מבחינה מספרית, כך שאמרו לגברת האומללה ללכת ולקחת מספר חדש. הם לא אמרו לה שהיא תצטרך לחכות עד לצירוף המקרים שבו היא תהיה הבאה בתור והפקידה הבאה שתתפנה, מתוך 5, תהיה בדיוק הפקידה שהיא מחכה לה. כמובן שבסוף הגיע איזה מנהל, הגברת התבכיינה, ובצדק אם אתם שואלים אותי, ובסוף הגיעה לפקידה המיוחלת.

ויהי פסנתר נופל

מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה? קודם כל על התפיסה המיסטית-דטרמיניסטית שיש לאנשים לגבי טכנולוגיה, כולל האנשים שמפעילים אותה. המחשב דילג על המספר. זהו, חרב העולם, אין מה לעשות. זאוס הטיל את גזר הדין ואף בן אנוש לא יכול לערער עליו. אלה שלא מחונכים טכנולוגית רואים במחשב לפעמים כסוג של אלהים, כמשהו שאנחנו עפר ואפר לרגליו. אולי כשהסינגולריות תגיע זה יהיה נכון. עד אז המחשב הוא המקבילה המודרנית של הנבוט של האדם הקדמון, כלי עזר שאמור לבוא לשימושינו שבטח נחות מאיתנו מהמון בחינות (מחשבים לא יודעים למשל לזהות חפצים מתוך תמונות בצורה טובה, פעולה שילדים קטנים עושים בקלילות).

עוד מה שאפשר ללמוד מהסיפור זה על תכנון המערכת הלקוי. כל מה שלקח לי כדי להבין שלפעמים צריך להחזיר מהמוות מספר שתורו עבר, למשל כשהגברת הנושאת אותו מחכה לפקידה מסוימת, זה אשכרה לחכות בתור איזה חצי שעה. כנראה מבחינת המעצב של המערכת, תור זה מבנה הנתונים שלמד באוניברסיטה, ולא אנשים שיושבים ומחכים לקבל שירות.

בחזרה לנושא של הפוסט. כל החלקים באיזשהי טכנולוגיה מהווים חוליות קריטיות בשרשרת. אם האפליקציה שלך לא מהירה מספיק, היא תקבל שם רע, והמתחרה יאכל אותך. אם חסר איזה פיצ'ר חשוב, אף אחד לא ישתמש במוצר. אבל חוליה חזקה ביותר שאנשי טכנולוגיה נוטים להתעלם ממנה, וברוב טמטום אם אפשר לציין, זה הממשק.

לא משנה מה קורה מאחורי הקלעים למשתמש הקצה. אין לו מושג איזה אלגוריתמים ומבני נתונים מהפכניים רצים ברקע. כל מה שהוא רואה זה את הפרונט-אנד, את הממשק. ואם הממשק גרוע, כזה שלא ברור איך מבצעים בו פעולות, שקורים בו כל מיני מעשי וודו בלתי מוסברים (מדהים לאיזה מצבים מוזרים אבא שלי מגיע בתוכנת וורד), האפליקציה שלך שווה לתחת.

ממשק גרוע לדוגמה. ג'יזס!

מסקנה – מאוד חשוב להשקיע בממשק ולקחת מישהו שיודע לבנות אותו כמו שצריך. ממשק שמתאים למשתמש שלך, שיהיה לו פשוט, נוח, ואינטואיטיבי. אני לא מדבר פה בהכרח על גרפיקה מרהיבה, זה אולי פירורי שוקולד דקיקים על הקצפת. אני מדבר פה על המעבר בין מסכים, איפה ממוקמים פיצ'רים ואיך מפעילים אותם, כמה קליקים צריך כדי להגיע לאיזה אופציה, וכו'.

בסדנה לפיתוח תוכנה שעשיתי כרגע בסוף התואר (בקרוב פתיחת האתר לציבור הרחב!), עיצוב הממשק הסתמן כעניין מאוד חשוב. היינו מדברים על זה המון, מתווכחים לא מעט, וכשהיה למרצה הסדנה הערות הם נגעו בעיקר לממשק. מה שעצוב, זה שלא למדנו קודם לכן שום דבר בתואר שעזר לנו לאפיין את הממשק, לעומת ידע במבני נתונים, דטהבייסים, עקרונות תכנות, וכד'. אז בהחלט למדנו כמה דברים בסדנה ההיא לגבי עיצוב ממשק דרך הרגליים, ולדעתי הגענו לתוצאה לא רעה בכלל. אבל הפער הזה בין אנשי טכנולוגיה למשתמשי הקצה הוא פער גדול מדי בעת כתיבת שורות אלה ורע ביותר. מצד אחד ודאי שיש מספיק אנשים עם מחסומים פסיכולוגיים לגבי טכנולוגיה ודרכי הפעולה המסתוריות שלה, ככה שצריך לשפר את מערך החינוך הטכנולוגי להמונים וקצת להרגע. אבל מצד שני אנשי הטכנולוגיה צריכים להודות באשמה שהם יצרו תוכנות עם ממשקים מחורבנים וניכרו על ידי כך את רוב האוכלוסיה. ישופרו הממשקים לאלתר, יזרק הוורד לפח.

לסיכום, מאוד יפה לראות שאיפיון הממשק מתחיל לקבל את החשיבות הראויה לו ותופס תאוצה, במיוחד לאור חברות כמו אפל וגוגל שנראה שמשקיעות בזה לא מעט מחשבה ומגיעות לתוצאות מאוד יפות, ובטח אתרי ווב 2.0 הבנויים כהלכה. נראה שגם מיקרוסופט נכנסת לאט לאט לעניין. אפיון ממשקים זה נושא מאוד מסקרן שמשלב בין הרבה עולמות שונים – החל ממדעי המחשב, דרך עיצוב גרפי, פסיכולוגיה, מדעי המוח, סוציולוגיה, והיד עוד נטויה. זה דורש להבין, ומהר, את המשתמש ואיך לבנות עבורו אפליקציות מבלי לשלוח אותו לחינוך מחודש. הנה בחור שכנראה יודע על זה דבר או שניים. ואני? אני צריך ללכת לקרוא כמה סוטרות ולנקות את התודעה.

מיילים ב-ivrit

הפוסט הזה הוא טרקבאק לפוסט מהבלוג המומלץ חורים ברשת. זה התחיל בתור תגובה, התארך, אז חשבתי יאללה, בואו ננצל את הטכנולוגיה האיזוטרית לקצת פרומושן עצמי.

בניגוד לנטען בפוסט, עדיין יש בעיות טכניות עם שליחת עברית באימייל. על זאת יכול להעיד כל מי שמקבל מיילים מלאים בג'יבריש, למשל כששולחים הודעה מהוטמייל לג'ימייל ולהיפך. עניין העברית באינטרנט ובכלל בעולם המחשוב נפתר בתיאוריה עם יוניקוד, אבל בפועל ממשיכים לראות בעיות. אז הרבה פעמים יותר נוח לשלוח מייל באנגלית כדי שלפחות המייל יהיה קריא.

עכשיו, כשכותבים מייל היי-טקי שבין כה וכה הולך להכיל מלא מושגים ושמות באנגלית, מה הטעם לרשום את המייל בעברית ולעבור כל שניה לאנגלית ובחזרה, מה שגם בסוף העימוד מתחרפן? כן, יש HTML במייל, אבל גם זה עובד בעיקר בתיאוריה ובפועל עושה צרות. עדיף לכתוב באנגלית וזהו, גם לחסוך קצת את שחיקת ה-alt+shift.

ובעניין המיילים ב-ivrit. כשמשלבים את הבעיות הנ"ל, וכבר מגיעים לכתוב את המייל באנגלית, במהלך הכתיבה ובאופן טבעי צצות כל מיני מילים בעברית, בעיקר סלנג ישראלי, שאין לו מקבילה טובה מספיק באנגלית. מתוך ההרגל לרשום מונחים באנגלית בעברית, בואו נקרא לזה אינגליש בהתאם, קורה התהליך ההפוך. דהיינו, משרבבים מילים עבריות באנגלית.

אז בניגוד לגל מור אותי התופעה ממש לא מתמיהה. בכלל, באופן אישי אני דווקא שמח לקבל הזדמנויות ולהתאמן בכתיבה באנגלית, אז למה לא. לדעתי מצחיק לראות מילים עבריות באנגלית פה ושם, סוג של תופעה מודרנית בשפת הרשת של הישראלים, כל עוד כמובן זה נעשה בטעם טוב ובקטנה. אם עושים את זה בהגזמה ומקבלים מייל שלם ב-ivrit, זה נותן כמובן את החשק לדפוק בכותב איזה nagha.

אני מאתגר את כל הקורקטיים, את הצדקנים והטהרנים למיניהם לנסות לכתוב מיילים בעברית טהורה מבלי להשתמש בכלל במילים אנגליות. רק במשפט הזה כבר השתמשתי במילים "מייל" ו-"קורקטי". אז שיהיה לכם בהצלחה, אני מעדיף לא להיות צדקן, וגם לא מעוניין להתעדכן בכל המילים המשונות שיוצאות מהאקדמיה ללשון, הופכות לאייטם מצחיק באיזה תכנית בידור, ונעלמות עמוק אל תוך הארכיון. תנו לשפה להתפתח באופן טבעי, זה רק משקף את השינויים הבלתי פוסקים שמתרחשים בעולם.

המדריך לגוגליסט בגלקסיה – 2

כן, עבר זמן מה מאז הפוסט האחרון. כמו שהזהרתי, היה סוף סמסטר עמוס ומרוכז ביותר, כמו תרכיז של מיץ פטל. עכשיו החלה תקופת הבחינות, זמן רגוע-לחוץ שכזה. רגוע כי כל אחד יושב בבית ולומד מתי, כמה, ואיך שרק נוח לו, לחוץ כי בסוף מנהרת החרישה יש מבחן. אני לא מת על מבחנים, אבל בסמסטר השישי כל כך מתורגלים שזה בא די באיזי. גם בחרתי לפזר את הבחינות וללכת מראש לכמה מועדי ב' כדי לתת לכל מבחן את זמן הלמידה הראוי לו. זה היה או זה, או לחרוש כמו מטורף בסכנה של בלאגן מנטלי וציונים נמוכים או כושלים. אני מעדיף את אופציה מס' 1. גם אתם מרוויחים מהבחירה שלי, כי הנה, יש לי קצת זמן לכתוב בבלוג. אולי אפילו אכתוב על חלק מהקורסים שלקחתי כשאגיע לחרוש אותם.

למי שבדיוק התחבר לתכנית, מדובר במדריך צעד אחר צעד לחיפוש יותר טוב בגוגל. אם חיפוש נותן מידע, מידע נותן ידע, וידע נותן כוח, תלמדו לחפש ותוכלו לשלוט על החיים, היקום, וכל השאר. אולי זה אפילו יעזור לכם בהתכוננות לבחינות ועבודות.

טיפ מס' 2 – חיפוש בתוך אתר מסויים

לא בכל האתרים יש מנוע חיפוש פנימי. זה יכול להיות קצת מתסכל, למשל באתרים עם פורומים. נזכרתם פתאום באמצע יום בהיר באיזה הודעה עם איזה לינק שממש יכולה לעזור לכם עכשיו. אבל איזה באסה, אי אפשר לחפש בפורום. לא נותרה לכם ברירה אלא לברור עמוד עמוד אחורנית בהיסטורית הפורום עד שתגיעו להודעה המיוחלת.

לא עוד. לכו לגוגל, תזרקו שם נניח כמה מילים שאתם זוכרים מההודעה ההיא בפורום, ותוסיפו למילות החיפוש site:www.example.com. תחליפו כמובן את www.example.com בכתובת של האתר שאתם רוצים לחפש בו. עכשיו החיפוש יעשה רק בכתובת שנתתם.

למשל, נניח ואני רוצה לחפש בשרת העיוור איזה הודעה ישנה על להקת לבנון. אבצע את החיפוש הבא:

לבנון site:www.hasharat.co.il

עכשיו מגיע החלק השני של הטיפ למתקדמים. חיפוש ההודעה בכל האתר לא יצא מספיק טוב, אני רוצה למצוא רק הודעות שמופיעות בפורום הראשי בשרת העיוור. אין בעיה. הכינותי מראש* עם חלק מהכתובת של הפורום הראשי. עכשיו אצרף את מילת המפתח inurl:foobar כאשר foobar היא חלק מהכתובת המדויקת שאני רוצה לחפש בה.

קיבלנו סה"כ:

לבנון site:www.hasharat.co.il inurl:forumonepost.php?id=1

זה הכל בינתיים. שיהיה בהצלחה בבחינות וקיץ מעולה!

* איך הכינותי מראש? זה ידרוש הסבר על מבנה הכתובות באינטרנט. אם מישהו מעוניין לשמוע, תשאירו תגובה.

המדריך לגוגליסט בגלקסיה – הצעה

יש לי הצעה מעניינת בשבילכם במסגרת סדרת הפוסטים על חיפוש בגוגל.

אם חיפשתם משהו לא מזמן, משהו שאתם ממש בטוחים שנמצא אי שם, אבל לא הצלחתם למצוא אותו, אני מוכן לעזור. פרסמו פוסט בבלוג שלכם עם לינק ו/או טראקבאק שמוביל לאחד מהפוסטים שלי על חיפוש בגוגל או בכלל לבלוג שלי. תספרו בפוסט הזה כמה שיותר פרטים – מה היה הדבר שחיפשתם, איך חיפשתם אותו, דהיינו מה רשמתם בשורת החיפוש של גוגל, אם ניסיתם מספר חיפושים שונים תספרו מה בדיוק ניסיתם, ובאיזה שלב התייאשתם.

בתמורה לפוסט אנסה למצוא עבורכם את הדבר הנכסף, ולהשתמש במקרים כאלה בתור דוגמאות חיות כדי להראות איך אפשר לשפר את החיפוש.

אני כמובן לא מבטיח שאוכל למצוא כל דבר. דברים מסוימים פשוט אין ולכן באופן טבעי פשוט אי אפשר למצוא אותם, למשל תשובה אבסולוטית לשאלה "מה משמעות החיים" (אם כי אפשר למצוא אינספור ניסיונות לתשובות). מידע אחר יכול להיות מוגן או מוסתר כך שברור שאי אפשר יהיה למצוא למשל את התיק הרפואי שלי מהצבא (לפחות לא מבלי לעשות כמה מעשים לא חוקיים). ויש כמובן דברים שפשוט קשה עד כדי בלתי אפשרי למצוא. אבל אני מאמין שאת רוב הדברים הסבירים אפשר למצוא ואשתדל לעשות את מה שאני יכול.

כמובן שאם ארגיש שאתם סתם רוצים לראות אותי מזיע ומציעים משהו בלתי אפשרי לחיפוש, לא אתייחס. מקרים כאלה גם לא מעניינים. אני רוצה לעסוק בחיפושים שאנשים אשכרה עושים, ולא בלנסות לפתור חידות חמיצר (למען האמת אני מבין יותר סינית מאשר שאני מבין את חמיצר). גם לחיפושים של דברים לא חוקיים לא אתייחס. בשביל זה המציאו את אתרי הביטורנט. בואו נצמד למידע ולדברים חוקיים.

אם אתם בפנים, תשאירו לי תגובה עם הפניה לפוסט שלכם, ונדבר.

המדריך לגוגליסט בגלקסיה – 1

למרות שהם ממש לא המציאו את הגלגל, אם כי המילה די דומה באופן די מחשיד, גוגל הפך לשם נרדף לחיפוש בווב. כשאני חושב על זה לא ברור לי כל כך למה דווקא הם התעלו על מה שנחשב בזמנו למנוע החיפוש הטוב ביותר, AltaVista, שהדיח את מה שנחשב לפניו למנוע החיפוש הטוב ביותר, Yahoo!, וכו'. בהערת צד, אם יש משהו שאפשר ללמוד מההיסטוריה של מנועי החיפוש זה שגוגל לא אמרו בהכרח את המילה האחרונה. הנה צצה לה אלטרנטיבה מרעננת כמו Mahalo.

אבל לא התכנסנו כאן הפעם רק כדי לקטול את גוגל, אפילו שזה מהנה ומאזן לי את הקארמה לאחר שהיללתי אותם. התכנסנו כאן כדי ללמוד איך להשתמש בצורה חכמה יותר בכלי הפסיכוטי הזה שהם נותנים לנו חינם-אין-כסף. כלי שמקבל כמה מילות מפתח טקסטואליות, עובר דרך טרות על גבי טרות של מידע בעזרת פטנט מיון סודי שיודע לעשות את זה במהירות האור, ומחזיר לנו מיליוני לינקים לאתרים שקשורים למילות המפתח, בד"כ כי הן פשוט מופיעות בהן.

אם יורשה לי להשתחצן קצת, אני חושב שיש לי יכולת חיפוש טובה מאוד. כשאנשים מחפשים משהו מעבר לסטנדרט ולא מצליחים למצוא אותו הם פונים אלי, וברוב המקרים אני מוצא את מבוקשם. זה נכון שרוב הזמן אנחנו מחפשים אתרים די פשוטים ומרכזיים מספיק כך שהם קופצים לנו בתור התוצאה הראשונה בחיפוש פשוט, אבל מה עושים כשרוצים משהו יותר אקזוטי? מורטים שיער כי לא מצליחים למצוא? לא עוד!

אני מכריז בזאת על סדרת פוסטים שבכל אחד מהם אביא ממוחי הקודר טיפ לחיפוש בגוגל. כן, יש כבר כאלה, אבל קודם כל לא מזיק לשמוע את המידע שוב וממקור נוסף. שנית כל אני מתכוון לתת את הדברים שאני אשכרה משתמש בהם בפועל ולא סתם פיצ'רים מגניבים שאני אף פעם לא מנצל. שלישית כל חלק מהטיפים קשורים יותר לאסטרטגיות חיפוש מאשר פיצ'רים. ורביעית כל כי קל לעכל מידע במנות קטנות ולהטמיע את הטכניקות לאט לאט מאשר לקבל רשימה ענקית של מלא טכניקות שבסוף שוכחים את כולה לגמרי והיא נדחקת לשולי ה-bookmarks.

הטיפים יהיו ככל הנראה רלוונטיים באופן דומה גם למנועי חיפוש אחרים, אולי בהבדלי סינטקס. מקווה שזה יעזור לכם לשפר את יכולת החיפוש כך שתמיד תמצאו את מבוקשכם, לפחות בכל מה שקשור לעמודי אינטרנט. בכל מה שקשור למציאת מבוקשכם בחיים, זה מעבר לבינתי, לעת עתה.

טיפ מס' 1 – "חיפוש ביטויים בעזרת מרכאות"

בחיפוש סטנדרטי גוגל מתייחסים לכל מילה בנפרד ומחזירים תוצאות שכוללות את המילים באיזשהו סדר ולאו בהכרח בסדר שבו רשמתם אותם. הם אפילו משמיטים מילים נפוצות כמו of או the. לפעמים זה בסדר גמור כי רשמתם מילות חיפוש מתוך רצף של התודעה שלא מתחבר למשפט בשפה. אבל לפעמים זה פשוט לא מספיק טוב.

נניח למשל ואתם זוכרים באופן מובהק שורה מאיזה שיר ששמעתם ברדיו, למשל את השורה you left the door open wide, ואתם רוצים למצוא את השם של השיר ואת שאר הליריקה שלו בעזרת גוגל. אם תעשו חיפוש רגיל לפי המילים הללו, תקבלו המון דברים לא קשורים עד אשר תגיעו לתוצאה המיוחלת, אם בכלל תגיעו.

לעומת זאת, אם תקיפו את מילות החיפוש במרכאות, כלומר תחפשו "you left the door open wide" כולל המרכאות כמובן, גוגל יבצע חיפוש לכל המילים בדיוק באותו הסדר שבו הן מופיעות. בום, תגיעו ישר לתוצאה – הליריקה לשיר Digging The Grave של Faith No More.

כמו שהזכרתי בערך, הטכניקה הזו עובדת מעולה כשאתם יודעים שבדיוק אותן המילים מופיעות בדיוק באותו הסדר שבו אתם רושמים אותן. אם יש לכם שגיאה במילים או בסדר שלהן או שהחסרתם איזה מילה או שניים, רוב הסיכויים שלא תמצאו את מבוקשכם. אז קחו את זה בחשבון, ובמקרה כזה פשוט תשמיטו את המרכאות ותעשו חיפוש חדש. אבל אם אתם בטוחים בעצמכם, ראיתם לפי הדוגמה איך מרכאות יכולות לעשות את כל ההבדל, ללכת עם ולהרגיש בלי.

למה להשתמש בג'ימייל?

גוגל שידרגה בג'ימייל את נפח הקבצים שאפשר לצרף למייל ל-20 מגה, חדשות נחמדות ביותר. אבל מה שבאמת גדול בחדשות האלה זה הוידאו שהם צירפו – מחזה הזוי ושמו "למה להשתמש בג'ימייל?" – המלצות למה להשתמש בג'ימייל (כאילו, דה) בעזרת בובות על חוט שעשויות בעיקר מציוד משרדי. גאוני.

אני מאוד שמח לראות כל פעם מחדש איך גוגל שוברים לגמרי את השבלונה של קוד ההתנהגות של חברות ההיי-טק. אם עד גוגל האימג' של חברות ההיי-טק נע בין משעמם ויבש, דרך מלוטש ומצוחצח, וכלה בקול לכאורה. גוגל יכלו להתנהג כמו כל הקונגלומרטים, אבל במקום זו הם בחרו בדרך אחרת.

כמעט כל מי שעבד בהיי-טק יודע שיש בחברות הווי פנימי מצחיק והזוי שהחברה מסתירה מאחורי הפיירוול של המקצעונות והקורקטיות. זה כל כך כיף לראות שבמקום ללכת אחרי העדר גוגל הולכים בהפוך על הפוך – מביאים את ההווי הפנימי ואת האמת שלהם ישר לפנים. ישנה האפשרות שמה שאנחנו רואים זה רק קצה הקרחון ולמעשה בתוך החברה הדברים יותר מוזרים ומוטרפים ממה שמוצג לנו. אם כן, גוגל, היר איי קאם!

כמובן שגוגל מגבים את רוח השטות שלהם בטכנולוגיות יפות ורווחים אסטרונומיים ככה שאנשים לוקחים אותם מאוד ברצינות אחרי שהם מפסיקים לצחוק. אז אם גוגל אכן זוממים להשתלט על העולם, לפחות יהיה ממש כיף. תהינו מההצגה.

[gv data="uBbmiQhuAhU"][/gv]

בואו, יא מנמניאקים!

כשגרתי בחו"ל הייתי ילד קטן וטיפש. לא ידעתי להעריך את העובדה שכמעט כל להקה שהוציאה אלבום חדש עוברת בעיר ועושה הופעה. אמנם ראיתי את Green Day ו-Offspring בסיבובי ההופעות הגדולים שלהם ב-ה הידיעה (Dookie ו-Smash בהתאמה), אבל ג'יזוס ה. קריסטוס, הייתי יכול לחזות גם בנירוונה, הסמאשינג פמפקינז, וויזר, המניק סטריט פריצ'רס, אפילו בון ג'ובי בסיבוב ההופעות של Keep The Faith המעולה. אבל מה לעשות, הייתי מנותק ממה שקורה בארץ, עד אולי רצח רבין המצער שגרם לי להבין את העובדה הזו, ולא ידעתי שכשאגיע לכאן אצטרך לא להיות בררן ולקבל בזרועות פתוחות כל אמן אמיץ שיגיע לארצינו המדברית הקטנטונת רבויית האסונות.

לא נראה לי שברוב המקרים מה שמונע מאמנים להגיע הוא אידאולוגיה או פחד למעט זמנים שהם באמת לא יציבים (ראה ערך מלחמת לבנון השניה). יש אפילו דוגמאות הפוכות. רוג'ר ווטרס בא דווקא בגלל האידאולוגיה נגד מדיניות הכיבוש שלנו. הטווילייט סינגרס, יש שיגידו גם בגלל אידאולוגיה אך הפוכה, באו ממש תוך כדי מלחמת לבנון השנייה. סטיבן ווילסון, איש פורקיופיין טרי ובלאקפילד אפילו בא לגור בתל אביב, כך גם דייב קרמן, מוזיקאי ידוע בסצינת הרוק האוונגרדי, ולאחרונה קרן אן המאממת. מה שבאמת מונע מאמנים להגיע מחו"ל הוא הדוש, דינרוס, $$$, או בקיצור הכסף.

ביאנוונו אן יזראל מון שרי

באירופה כשאמן עושה סיבוב הופעות אין שום בעיה להגיע להופיע בהרבה מדינות. כל הגבולות פתוחים ואפשר לנסוע בקלילות מארץ לארץ על אוטובוס הטור שסוחב את כל האנשים (נגנים, טכנאי ציוד, אנשי סאונד, וכולי) והציוד של הלהקה. אם להקה באה להופיע בצרפת, זה לא סיפור גדול לנסוע להופיע בגרמניה ובהולנד באותו השוונג.

בארץ לעומת זאת זה סיפור אחר. אין לנו בדיוק גבולות פתוחים עם שכינינו ומעט מאוד אמנים הולכים להופיע גם במצריים או לבנון כשהם מגיעים לפה. כלומר, האמנים צריכים להגיע לארץ באופן נקודתי ולהטיס את כל האנשים והציוד מבלי לנצל את שאר האיזור. אממה? תעשיית המוזיקה בארץ לא נעה בהיקפים כאלה גדולים, באופן טבעי בגלל שהאוכלוסיה שלנו לא כזו גדולה וגם בגלל שיחסית למקומות כמו אירופה תרבות גבוהה לא נמצאת בראש סדר היום שלנו כמו למשל שהפוליטיקה נמצאת.

המשוואות האלה נותנות בצד השני שלהם דבר אחד ברור – הפסדים. בואו נהיה ריאליסטים ולא נשכח שאמנים מקבלים את רוב הרווחים שלהם מסיבובי הופעות. עד כמה שתהיה לנו ראיה אידאליסטית כזו של אמנים, חוץ ממעט מהם שהם אכן אידאליסטים שכאלה, כדי שאמן יוכל להתמקד במוזיקה שלו ולהפסיק את עבודת המלצרות הוא צריך בסופו של דבר גב כלכלי. לכן רוב האמנים לא יגיעו להופיע במקום שיגרור הפסדים, ובצדק, כמו שאתם לא הייתם הולכים לעבודה במקום שהיה מבקש מכם לשלם כסף. רוב האמנים גם לא ילכו להופיע במקום שלא יתן להם כמעט רווחים, כמו שאתם מחפשים עבודה לא תלכו לעבוד בעבודה שלא נותנת סכום הולם לכישוריכם, אלא אם כן יש סיבה אחרת וממש טובה למה.

 

מיידלע, אם תידחי גם את הרולינג סטונס ננטוש אותך בנגב

נכון שבתקופות לא יציבות לא רואים אף אמן מחו"ל שבא להופיע בארץ, אבל הצרה היא שגם בתקופות יציבות רואים באופן יחסי מעט מאוד אמנים שמגיעים. וככה אנחנו מפספסים המון מוזיקה, והפעם לא בגלל שאיזה ראש ממשלה אינפנטילית מחליטה לאסור את הגעתם של אחת הלהקות הגדולות אי פעם. פשוט לא משתלם להם להגיע לכאן לקהל יחסית קטן שכמעט ולא קונה תקליטים ונדרש לשלם מחירים די גבוהים בשביל הופעות שכן קורות כאן, גורם מרתיע למדי. אני גם די בטוח מבחינת המארגן הישראלי לנסות להביא לפה אמן זה סיכון כלכלי אדיר. חוץ מאפשרות הביטול המרחפת כמו ענן שחור מעל הראש, לא ברור האם מספיק אנשים יבואו לראות את ההופעה כך שההוצאות יכוסו והרווחים יושגו. נסו לשים את עצמכם לשניה בנעליו של אמרגן כזה ונסו לחשוב האם אתם הייתם לוקחים את הסיכון הכלכלי על גבכם לנסות ולהביא איזשהו אמן לארץ.

לא התכוונתי לכתוב הקדמה כה ארוכה, אבל הנה מגיעה השורה התחתונה. האינטרנט ממשיכה להפתיע עם יוזמות חדשות ויצירתיות. כל מיני מעריצים של כל מיני להקות כבר פתחו כל מיני עצומות להבאת אמנים לארץ, אבל הנה אתר אחד שמרכז את הרעיון ובאופן מאוד מוצלח לדעתי. אני מדבר על האתר החדש bo-ya-manyak שנותן לכם את האפשרות לבחור איזה אמן הייתם רוצים להביא לארץ וכמה הייתם מוכנים לשלם. האתר מרכז את כל הסטיסטיקות האלה ויש בו אפילו מצעד של האמנים הכי מבוקשים.

חוץ מזה שהאתר ממש כיפי בשביל מאזיני מוזיקה נלהבים כמוני (אני יודע, אני מוכן לשלם לא מעט בשביל לקבל פה מוזיקה איכותית), עם קצת דחיפה ופרסום נכון יש סיכוי שהוא יוכל לעזור לשנות את התמונה העגומה. כמובן שהוא לא נותן מדדים אבסולוטיים, שלמשל 206 האיש שמוכנים לבוא להופעה של Muse תמורת 280 ש"ח באמת יעשו זאת בפועל. יכול להיות למשל שהרבה יותר אנשים יגיעו, או שהמחיר גבוה מדי, וכו'. אבל לפחות יש כאן איזשהי הערכה ראשונית את מי כדאי להביא לארץ ואיזה נזק כלכלי פחות או יותר הצרכן הישראלי מעוניין לספוג לכיס המחורר שלו, ויכול לתת לאמרגנים הערכה האם ישתלם כלכלית להביא אמן מסויים או לא.

בואו יא מניאקים אדומים חריפים!

עכשיו כשאני חושב על זה, אני מתפלא איך יוזמה כזו מגיע דווקא מצד מאזיני המוזיקה ולא מהאמרגנים עצמם, הם קיבלו פה ממש מתנה אדירה לידיים. לא רק שהם מקבלים מושג את מי כדאי להביא לארץ, אלא זה מידע עצמאי (אני מקווה) שמגיע מלמטה (ככל הנראה) שיהיה אפשר להראות לאמנים עצמם כדי לשכנע אותם שכדאי להם לבוא לפה. ברגע שמספיק אמנים ישתכנעו שיש פה אנשים שאוהבים אותם ויבואו להופעות שלהם, ובצד שלנו אירגונים שיהיה להם יותר מידע וירגישו יותר בטוחים לקחת על עצמם פרויקטים כאלה, יש איזשהו סיכוי לשינוי התמונה ולהגביר את קצב הזרימה של האמנים לפה, ובמיוחד שנחזה באמנים ובהופעות הבאמת גדולות של זמנינו שאנשים אשכרה רוצים לראות פה.

בואו נקווה שהאתר הזה לא יסתיים כשעשוע בסגנון משחקי ליגה דימיוניים למיניהם שיש ברשת, ושהמניאקים באמת יבואו לשחק פה במגרש שלנו. אמרגנים בארץ, כמו חברות סוללריות שרוצות להראות יותר קוליות, וגם אמנים מחו"ל שקוראים במקרה עברית (אולי באמת כדאי שתהיה לאתר גרסה באנגלית למען חברינו מחו"ל) יכולים לנצל את המידע הזה כדי לעשות לנו ממש טוב. ואנחנו המאזינים כמובן צריכים לנצל את הפלטפורמה המעולה הזאת כדי להביא את המניאקים גם ל-"ארץ קטנה עם שפם, חצי סיכה על מפת העולם" (קורין אלאל).

בהערה קצת יותר טכנית, מאוד התרשמתי מהממשק המאוד פשוט והאינטואיטיבי של האתר. אפשר להתחיל לבקש מהמניאיקים לבוא מיד ואז מגיעה הבקשה לרישום שהיא מאוד מהירה ופשוטה. חוץ ממצעדים לראות כמה אנשים ביקשו ממי לבוא וגרפים כמה הם מוכנים לשלם, יש חיתוכים שמראים עבור כל אמן איזה אמנים נוספים המשתמשים רצו להביא חוץ ממנו, פיצ'ר מעולה אם אינשאללה ירצו להרים פסטיבל בקיץ. האתר גם משלב קטעים מיוטיוב, תמונות, תגובות במיטב מסורת הווב 2.0. בקיצור, יוזמה מבורכת, ביצוע מעולה, כן ירבו.