תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

Archive for מאי, 2007

anaïs croze

Posted by עידו שחם ב- מאי 30, 2007

לא תמצאו יותר מדי זמרות בסטפות הדיסקים שלי. זה לא עניין של שוביניזם, פשוט עניין של טעם. אולי עניין של הזדהות, שקל לי יותר להזדהות עם קול גברי מאשר עם קול נשי, או שקולות גבריים בדרך כלל עוצמתיים יותר ובכך חודרים ישר לעצמות. את היוצאות מן הכלל יכול לספור אפילו מילואימניק של הנדסה קרבית ביד – קרן או הפרובוקטיבית מה-Yeah Yeah Yeahs, בלינדה בוצ'ר הענוגה מ-My Bloody Valentine, וקים דיל האגדית כמובן מה-Pixies. טכנית יש גם את קים גורדון מ-Sonic Youth, אבל אני מעדיף שתהיה עצבנית ותשתוק ותיתן ל-Thurston Moore לעשות את עבודת הווקאלז.

כש-Anaïs ביקשה להוסיף אותי לרשימת החברים במייספייס הייתי מאוד סקפטי. היא נראית יפה מדי מכדי לעשות מוזיקה טובה. הייתי בטוח שהיא איזה קרן פלס צרפתייה, או אולי עוד אחד מהפרופילים הפיקטיביים האלה שמעלים עם כוסיות כדי להפיץ מלא ספאם. כמה אני שמח שטעיתי.

המוזיקה של Anaïs נחמדה ביותר. היא נעה על הקו של סינגר סונגרייטרית, רק אחת מגוונת ומלאת חיים ולא עוד נערה התאבדותית מרדימה שיודעת לנגן רק שלושה אקורדים על גיטרה אקוסטית. אבל מה שבאמת שבה את ליבי באנייס זה לראות וידאו שלה בהופעה. לא רק שהיא יפיפיה ומקסימה, יש לילדה הזו בוכטה של כישרון.

מסתבר שהיא נוהגת להשתמש הרבה בפדאל-סמפלר בהופעות. היא דוגמת בעזרתו את עצמה ויוצרת אינספור גיבויים קוליים אדירים מכל מה שאפשר לדמיין. חבל שאני לא יכול ליבא את זה לפה (לעזאזל מייספייס עם נגן הוידאו הפרטי שלהם), אבל באחת ההודעות שהיא שלחה במייספייס היא עושה שיר אקוסטי שמתחיל עם צלילים ברוח הבוסה-נובה, וממשיך עם פזמון growling בסגנון דת'-מטאל שהיא מקליטה מעליו, משהו אדיר. בוידאו אחר היא אפילו גולשת בקלילות לביט-בוקסינג וראפ.

מה שאני כן יכול להראות זה קטע כפול שלה שמתחיל בשירה סקוטית אדירה, וממשיך עם השיר החמוד שלה "mon coeurs mon amour" ("ליבי אהובי", אין לזהבה בן שיר כזה?) שאמור להיות סוג של פרודיה על צעירים מאוהבים (שימו לב לדמויות שהיא מחקה בשיר, גם אם אתם לא מבינים יותר מדי צרפתית כמוני). היא כנראה ממש ידועה בצרפת לפי כמות הקהל שבא לראות אותה בקטעי ההופעות האלה, ולפי דעתי בצדק.

תהנו, תקפצו לספייס שלה אם אתם רוצים עוד, ואם אתם רוצים להשחיז את הצרפתית שלכם אז גם לאתר הרישמי שלה. au revoir mon coeurs!

[gv data="HDxwpxHDS34" ][/gv]

Posted in חללי, מוזיקה | 1 Comment »

איך זה מרגיש להיות דורון שחם?

Posted by עידו שחם ב- מאי 28, 2007

ישבתי מול המסך. צעדים מאחורי בישרו לי שאחי הקטן נכנס לחדר. הסתובבתי וראיתי אותו עומד במרחק מספר צעדים מאחורי, לבוש לקראת יציאה מהבית.

"מה אתה רואה?"

לחצתי על כפתור ה-pause.

"שיחה של גאון", מצביע לצד ימין של הוידאו, "עם…חכם אחד". רגע של שקט כשאני מבין שמה שאמרתי יותר מדי כללי.

"קוראים לגאון דיוויד צ'למרס, הוא אחד מהפילוסופים האהובים עלי. הם מדברים פה על הבעיה הקשה של המודעות."

"למה אתה מתכוון במודעות?" שאל אחי.

"שאלה טובה, באמת קשה להגדיר את זה ואין היום הגדרה מדויקת לגמרי." חשבתי לכמה רגעים. "הכוונה למודעות בהקשר הזה הוא שיש איזשהו מובן לאיך זה מרגיש להיות אתה, איך זה מרגיש להיות אני, איזשהו סובייקט שנמצא שם וחווה את העולם. למשל, כאשר אתה מסתכל על המסך, יש לך חוויה של הסתכלות על המסך, כמו כשאני מסתכל על המסך יש לי חוויה משלי של ההסתכלות על המסך. זו חוויה פרטית וסובייקטיבית והיא מרגישה בשבילך באיזשהי צורה, כמו שהיא מרגישה בשבילי באיזשהי צורה."

"עכשיו, צ'למרס מבדיל בין הבעיה הקלה של המודעות לבעיה הקשה של המודעות. לפי דעתו המדע יוכל להסביר את הצורות ההתנהגותיות של המודעות, למשל איך אנחנו מצליחים לזהות עצמים בעזרת הראיה, או איך אנו שומעים צליל מסוים ויודעים מה יצר אותו. לזה הוא קורה הבעיה הקלה."

דיוויד צ'למרס (David Chalmers), גם הפילוסוף שנראה הכי קול היום

"הבעיה הקשה של המודעות עוסקת בשאלה," עצרתי לפאוזה דרמטית קלה ועברתי לתון דיבור איטי יותר, "איך יתכן שמצבים פיזיקליים אובייקטיביים יגרמו לחוויה סובייקטיבית מודעת. אתה עשוי מאלקטרונים, אטומים, או איזה חומר פיזיקלי שלא יהיה. השאלה היא איך יתכן שהחומר הפיזיקלי הזה גורם לחוויה מודעת סובייקטיבית.""צ'למרס טוען שהמדע כפי שהוא היום לא יכול להסביר זאת באופן עקרוני. לפיו המדע עוסק בפונקציות ומבנים, ביחס החיצוני בין עצמים פיזיקליים מסוימים לבין עצמים אחרים. אבל המודעות היא תכונה פנימית, לא תכונה חיצונית, היא סובייקטיבית ולא ניתנת לתאור אובייקטיבי כפי שלמשל אפשר לתאר אלקטרון." עברתי לתון דיבור מהיר יותר, עם ההתלהבות לגבי הנושא ושנראה שאחי מקשיב בדריכות.

"תאר לעצמך שיש זומבי שהוא העתק פיזיקלי מדויק שלך, מלבד העובדה שהוא לא מרגיש כלום. הוא עמוד פה בדיוק כמו שאתה עומד, ומסתכל על המסך כמו שאתה מסתכל, אבל אין לו שום חוויה של זה, אין שום מובן של איך זה מרגיש בשבילו להסתכל על המסך. אם תצבוט אותו אז הוא יוכל לצעוק "אאוץ'" ולהתנהג לגמרי כאילו שכואב לו, אבל בעצם הזומבי הזה לא מרגיש בכלל את הכאב."

"עכשיו, השאלה היא אם אתה והזומבי שלך זהים לגמרי פיזיקלית, איך זה יכול להיות שאצלך החומר הפיזיקלי גורם לחוויה מודעת, אבל אצל הזומבי הוא לא? מה גורם להבדל הזה ביניכם?"

רגע של שקט. אחי מעמיד פנים כאילו שהוא נופל לאחור. אני עושה קולות של פיצוץ ועושה פנטומימה כאילו שהראש שלי מתפוצץ לחתיכות.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in פילוסופיה | 2 Comments »

למה להשתמש בג'ימייל?

Posted by עידו שחם ב- מאי 25, 2007

גוגל שידרגה בג'ימייל את נפח הקבצים שאפשר לצרף למייל ל-20 מגה, חדשות נחמדות ביותר. אבל מה שבאמת גדול בחדשות האלה זה הוידאו שהם צירפו – מחזה הזוי ושמו "למה להשתמש בג'ימייל?" – המלצות למה להשתמש בג'ימייל (כאילו, דה) בעזרת בובות על חוט שעשויות בעיקר מציוד משרדי. גאוני.

אני מאוד שמח לראות כל פעם מחדש איך גוגל שוברים לגמרי את השבלונה של קוד ההתנהגות של חברות ההיי-טק. אם עד גוגל האימג' של חברות ההיי-טק נע בין משעמם ויבש, דרך מלוטש ומצוחצח, וכלה בקול לכאורה. גוגל יכלו להתנהג כמו כל הקונגלומרטים, אבל במקום זו הם בחרו בדרך אחרת.

כמעט כל מי שעבד בהיי-טק יודע שיש בחברות הווי פנימי מצחיק והזוי שהחברה מסתירה מאחורי הפיירוול של המקצעונות והקורקטיות. זה כל כך כיף לראות שבמקום ללכת אחרי העדר גוגל הולכים בהפוך על הפוך – מביאים את ההווי הפנימי ואת האמת שלהם ישר לפנים. ישנה האפשרות שמה שאנחנו רואים זה רק קצה הקרחון ולמעשה בתוך החברה הדברים יותר מוזרים ומוטרפים ממה שמוצג לנו. אם כן, גוגל, היר איי קאם!

כמובן שגוגל מגבים את רוח השטות שלהם בטכנולוגיות יפות ורווחים אסטרונומיים ככה שאנשים לוקחים אותם מאוד ברצינות אחרי שהם מפסיקים לצחוק. אז אם גוגל אכן זוממים להשתלט על העולם, לפחות יהיה ממש כיף. תהינו מההצגה.

[gv data="uBbmiQhuAhU"][/gv]

Posted in היי-טק, ווב | 3 Comments »

כי בשבילו זה דני, ובשבילך גיהנום

Posted by עידו שחם ב- מאי 23, 2007

כולם חוגגים את חג השבועות, נהנים מעשרות סוגי גבינות בכל מיני תצורות שונות ומשונות אצל קרובי משפחה שונים ומשונים לא פחות. אנחנו רואים את המוצרים על המדף בסופר בין אם זה קוטג', מילקי, או קרטון חלב מנותק מכל הקשר. כמו כל המוצרים אין לנו כמעט מושג איך זה הגיע לשם, מי האנשים מאחורי המוצר, ומה היה תהליך ההכנה שלו. כל כך קל לצרוך במצב כזה מבלי לחשוב בכלל, להתמקד בהנאה העצמית בעוד חברות החלב מתמקדות על גשמי הברכה של הש"חים אשר חג השבועות מביא להם.

הגיע הזמן לעצור לרגע ולחשוב. בצורה מאוד לא אופיינית לעיתון ידיעות אחרונות שמגיע אלינו מדי בוקר (ניסתי לשכנע את אבא שלי לא מעט פעמים לעבור להארץ, אבל קשה לשבור הרגלים של עשרות שנים), כתבת השער של יונתן גור במוסף 24 שעות מיום שני, 21.5.07, היתה ייסורי עדנה, "מה עובר על הפרה בדרך אל חגיגת הגבינות שלכם בשבועות".

המטריקס

המטריקס, רק בלי הנוחיות של המציאות המדומה

עובר עליהן גיהינום בעודן בחיים. קודם כל מסתבר שבארץ צורכים כמויות היסטריות של חלב והפרות שלנו מיצרות פי 4 יותר מפרות העולם:

לעומת פרות העולם, שמפיקות כ-3,000 ליטר של חלב בשנה, בארץ – בעקבות הטכנולוגיה והשבחת הגזע – מגיעה התפוקה ל-12 אלף ליטר ואפילו יותר.

מקור לגאווה טכנולוגית? לא נראה לי:

בכל שנה מכניסים את הפרה להריון, ועם ההמלטה מפרידים ממנה את העגל…כל העגלים עוברים תהליך, בעזרת סודה קאוסטית, על מנת שלא יצמחו להם קרניים, דבר שפוגע ברקמות ולפעמים בעיניים שלהם. בנוסף מטביעים עליהם מספר. ההטבעה מתבצעת על-ידי כוויות קור, וזה גורם להם לסבל.

תארו לעצמכם איך זה היה מרגיש אם היו מפרידים אתכם מהאמא שלכם, מעבירים אתכם איזשהו תהליך כימי כדי שלמשל לא יצמח לכם שיער לעולם, ומטביעים עליכם תווית עם כווית קור. וזה, על פי הכתבה, שעות ספורות לאחר שנולדתם. וההמשך? הרבה יותר גרוע. אתם הופכים לבורג ממכונה משומנת היטב. אף אחד לא מסתכל עליכם כיצור חי שמרגיש וסובל, אלא כמכונה שאמורה לספק את הסחורה ויעשו כל דבר כדי לסחוט אותה מכם מבלי להניד עפעף (עובדי ההיי-טק בטח מזדהים כרגע).

לאן זה מוביל?

…בעקבות הכלאות גנטיות והשבחות גזע, העטינים שלהן גדלים למימדים מפלצתיים. עשרות אחוזים מהפרות לוקות במהלך חייהן הקצרים בדלקות בעטין, והשלד שלהן פשוט קורס מכובד המשקל.

ואיך מצתדק על כך ד"ר שמוליק פרידמן, מנכ"ל המרכז הארצי לבריאות העטין במועצת החלב (נשמע כמו ג'וב במשטר הדיקטטורי של 1984):

אני לא יודע אם יש פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים. אף אחד לא מכאיב לפרות מתוך הנאה. אני צריך לשקול מה האלטרנטיבות, מה צריך לעשות ומה אפשר לא לעשות. הכל מכוון חלב, אז צריך פרה בריאה שתייצר הרבה. זה עסק כלכלי, אתה יודע.

זה הניצול הכי ציני וזוועתי של ספקנות שראיתי אי פעם. אבל ד"ר פרידמן, שניים יכולים לשחק במשחק הזה. אם אתה לא יודע אם יש פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים, זה אומר שיתכן ויש להם כאב רק שאינינו יודעים זאת. לאור כך, אם אנו רואים את עצמינו כבעלי מוסר, אנו צריכים להתכונן למקרה הכי גרוע ולהתייחס אל בעלי חיים כישויות אשר חוות כאב, אלא אם כן יוכח יום אחד אחרת. ואם נלך בכל זאת לפי צורת הטיעון שלו, האם הוא יודע אם יש פרמטר מדעי לכאב של בני אדם? לא? יאללה, בואו נעשה כוויות קור לתינוקות!

כמובן שהטיעון הזה נרשם למען הפרוטוקול הלוגי בלבד. לא צריך פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים כדי לדעת שהפרה סובלת, יש פרמטר אנושי שמרגיש ומזדהה ורואה כשכואב לבעל חיים אחר. אולי זה נכון שאף אחד לא מכאיב לפרות מתוך הנאה (מכאיב? רגע, לא אמרת לפני משפט שאין בכלל פרמטר מדעי לכאב של בעלי חיים?). מכאיבים לפרות במקרה הטוב מתוך בורות ובמקרה הרע מתוך רשע מוחלט. לפחות הוא לא מפחד להודות שזה עסק כלכלי. כמובן התפיסה הקלוקלת שיש לנו בארץ זה שמותר לעשות כמעט הכל תמורת העסק הכלכלי – לנצל, להשפיל, להעביד, העיקר שיגיעו בסוף היום רווחים למנכ"ל.

פרה בכאב

אני לא יודע אם יש פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים – ד"ר שמוליק פרידמן

העלתי סריקה מלאה של עמוד השער והכתבה (עמוד 1, עמוד 2) כי ממש הזדעזתי ממנה, וכך גם משפחתי. אני לא פעיל בשום אירגון בעד בעלי חיים (אולי אני צריך להתחיל להיות פעיל), אני לא צמחוני (אבל אוכל בשר לעיתים רחוקות), אני לא טבעוני (אבל אני בין כה וכה לא נוגע במוצרי חלב מתוך טעמים בריאותיים משלי). אל תנסו לשכנע אותי שאנחנו צריכים את כל החלב הזה, כמו שלמשל ניסתה דיאטנית קלינית ויועצת לחברת תנובה בכתבה כביכול אובייקטיבית בווינט. גם בסין וגם בתאילנד אף אחד לא צורך מוצרי חלב ונראה שהם חיים עם זה בסדר גמור.

אתם לא חייבים ללכסן עיניים כדי לעזור, גם לא חייבים לעבור לחלב סויה עם טעמי לוואי. קודם כל לפחות תהיו מודעים לתופעה ותקראו את הכתבה. אם אתם מתעצלים, הוספתי פה וידאו שמראה מה קורה שם ברפתות.

תצמצמו את צריכה החלב שלכם כך שחברות החלב הדמגוגיות בארץ יתחילו להפסיד כסף ויקבלו קצת פרופורציות. לפחות בפעם הבאה שאתם נעמדים בסופר מול מחלקת החלב ורואים את השפע הזה מולכם, תזכרו איך אריזות הפלסטית הסינטטיות והסטריליות האלה שמוגשות לכם בתאורה בוהקת מסתירות מאחוריהן חיים על גבי חיים אפלים של סבל. בתיאבון, וחג שבועות שמח.

[gv data="Svyeii2fF3k"][/gv]

קישורים נוספים:

Posted in איכות הסביבה, אקטואליה, ישראלוצנטריות | 1 Comment »

oceansize

Posted by עידו שחם ב- מאי 18, 2007

אני לא מתלהב כל כך ממצב המוזיקה היום. אפילו בשוליים לא יוצאים דברים מי יודע מה טובים לעניות דעתי, בטח שלא בסדר הגודל של מוזיקה שיצאה בשנות התישעים. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל (חוץ מהכלל הזה).

את oceansize מעיר הקודש מנצ'סטר גיליתי במקרה בשעת לילה מאוחרת ב-mtv2 כשהציגו את הקליפ שלהם ל-catalyst. הייתי בשוק. היה להם את החוצפה לשלב את האופל של tool, הפוסט-רוק של mogwai, גיטרות של radiohead, ושירה של מייק פאטון. והיה משהו מאוד חזק בשילוב הלא ברור הזה שיונק מהשראות עכשוויות מאשר לנסות ולהחזיר את המוזיקה אחורה בעשרים שנה כמו שיותר מדי להקות עושות.

עבר זמן מה והתאהבתי לגמרי באלבום הבכורה שלהם effloresce. הוא מאוד ארוך ולעיתים תכופות הקטעים בו עולים מעל ל-5 דקות ככה שקשה לעכל אותו במכה. אבל אם תתנו לו כמה השמעות, תגלו להקה עם הרבה תעוזה ויומרה רק שהן לא הופכות לציור מקושקש כמו אצל mars volta. כשמם כן הם, הצליל שלהם הוא כגודל אוקיינוס, רחב, רחוק, ועמוק. הם עושים רוק מושחז ומאוד עכשווי שדוחף הלאה אל העתיד, מלא בהשראה ורגש, אבל לצד יכולת מדויקת. חוץ מזה שיש להם שלושה גיטריסטים ששולטים באמנות הדיסטורשיון ויודעים גם להחליף לקלידים כשצריך, יש להם מתופף פשוט אדיר שעבד בכלל בתור טכנאי הליקופטרים(!) ומסדר את מערכת התופים שלו בצורה סימטרית ולא שיגרתית שכזו אך מגניבה למדי.

לדעתי אושיינסייז לא מוכרים מספיק, אפילו שהם סמי-מוכרים באנגליה וידועים בתור להקת הופעות מעולה. לראיה קטע מיוטיוב שלהם בהופעה כשהם מבצעים את השיר האסטרונומי שסוגר את אלבומם השני everyone into position (הוא אמנם פחות טוב מהראשון אך עדיין מומלץ) ornament/the last wrongs, אחד משירי השנה שלי ב-2005. תהנו מהרוח הכנסיתית שהוא משרה, תקפצו אחרי זה למייספייס שלהם בשביל תוספות, ותשיגו את effloresce כמה שיותר מהר. שיהיה סופש טוב!

[gv data="XhSo0NHK5QM" ][/gv]

Posted in מוזיקה | 2 Comments »

מלחמת הארטילקטים

Posted by עידו שחם ב- מאי 13, 2007

בהיעדר לימודים וגירוי אינטלקטואלי שהורגלתי אליו כל כך, החלטתי סוף כל סוף אחרי חודש של מנוחה למוח להתחיל ולהתעניין בעצמי בדברים שתמיד עניינו אותי אך לא העזתי לשאול. וכך עשיתי חיפוש על הפילוסופיה של אינטיליגנציה מלאכותית. כמובן שהגעתי קודם כל למאמר בויקיפדיה המופלאה. כמה קליקים לאחר מכן הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לקרוא את הקלאסיקה המודרנית של ריי קורצווילThe Age Of Intelligent Machines.

עוד כמה קליקים לאחר מכן הגעתי למאמר בעל השם המפחיד הסינגולריות הטכנולוגית (Technological Singularity). למיטב הבנתי, זהו הרעיון שהטכנולוגיה נמצאת באבולציה כאשר הפיק של האבולוציה הזו תהיה היצירה של הסינגולריות, אינטיליגנציה מלאכותית שהיכולות האינטלקטואליות שלה גדולות מאלה של בני האדם. ומדוע שלא יהיה משהו אף יותר חכם מזה? מכיוון שאחת היכולות של ה-AI הזה תהיה היכולת לעצב את עצמה מחדש. תארו לעצמכם שהייתם מבינים לגמרי את מבנה המוח שלכם ושהיתה לכם את היכולת לשנות אותו. אם הייתם מגלים באג או אפשרות לאופטימיזציה כך שתוכלו, למשל, לחשוב על משפטי פתיחה שנונים יותר, האם לא הייתם עושים זאת? ודאי שכן. וכך עתידנים חוזים שההמצאה הזו תהיה למעשה האחרונה בגלל שהיא תוכל לשכלל את עצמה בטריליוני מונים ולהשיג בסופו של דבר רמה אולטימטיבית של אינטיליגנציה שאנחנו פשוט לא מסוגלים לשער. קריפי. ברמה כזו של אינטיליגנציה היא תהיה הרבה מעבר לאנושית, ואנו בני האדם נהיה עבורה כמו פרות הרועות באחו. למעשה סינגולריות שכזו תוכל להשמיד את הגזע האנושי. לא בהכרח בגלל שהיא תראה בנו איום, אלא גם כי היא עלולה לראות מטרות נעלות הרבה יותר ממה שאנחנו עלולים לדמיין כך שקיום או אי קיום האנושות לא ישחקו עבורה תפקיד לאור המטרה הזו, כמו שלא נתנגד להרוג את כל הג'וקים בעולם אם למשל נדע שזה יגרום לשלום עולמי.

המשכתי הלאה לקרוא על פרוספור למדעי המחשב בשם הוגו דה גאריס (Hugo de Garis). הוא לוקח את כל הסיפור הזה ברצינות מלאה וטוען שהקדמה הטכנולוגית תוביל ליצירת ארטילקטים (Artilects – Artificial Intellects), מכונות אשר יהיו הרבה הרבה יותר חכמות מבני האדם ויאיימו להשתלט על העולם. סביבם ייסוב לדעתו הקונפליקט הגדול הבא של האנושות. הוא חוזה שיווצרו שתי קבוצות – הקוסמיסטים (Cosmists) מול הטראנים (Terrans) אשר ילחמו על השאלה האם מותר לאנושות ליצור סינגולריות טכנולוגית שכזו. הקוסמיסטים יחזיקו בעמדה הקוסמית שהארטילקטים הם התוצר האולטימטיבי של האבולוציה ושאין על האנושות הנחותה וחסרת המשמעות מבחינת היקום לעמוד בדרך של יצירת ישויות נעלות שכאלה. הטראנים לעומת זאת ישימו את האדם במרכז ראיית העולם שלהם ויתנגדו לארטילקטים וליצירתם מכיוון שזה עלול להוביל לסוף האנושות. ישנה גם את מפלגת המרכז – הסייבורגים (Cyborgs), אנשים שישפרו את עצמם בעזרת הטכנולוגיה ולכן תומכים בהרמוניה ובשיתוך פעולה בין בני האדם למכונות. אבל אז הם כבר לא בדיוק יהיו בני אדם ויתכן מאבק דומה ביניהם לבין הטראנים בגלל סיבות דומות.

 

הוגו דה גאריס – קוסמיסט מושבע

ראינו ושמענו על רעיונות כאלה במדע הבדיוני. בשליחות קטלנית מתוארת המלחמה של המכונה נגד האדם ברגע שרשת המחשבים של סקיינט מקבלת מודעות עצמית. בסרט המטריקס המכונות משעבדות אותנו בתור בטריות לקיום שלהן אם כי לפחות הן נותנות לנו קיום חמים ונעים בעולם הוירטואלי של המטריקס. יש גם את חולית שבו אכן מתוארת מלחמה בדומה לזו שדה גאריס מתאר ובסופה דווקא הטראנים מנצחים כך שבעתיד אסור לבנות אינטליגנציה מלאכותית בדמות האדם. לאור כך קל מדי לשחרר רעיונות כאלה כטירוף, בדייה, ופנטזיה, אבל תשבו ותחשבו על זה לשנייה.

בספר המייגע אך מעניין זן ואמנות אחזקת האופנוע רוברט מ. פירסיג מדבר על הרתיעה של זוג עימם הוא ובנו עושים טיול אופנוע מלהבין כיצד האופנוע פועל. הם פשוט סומכים על המוסכניקים ומתרחקים מכל ידע אפשרי על האופנוע שהדובר בספר רוצה להציע להם כמו מאש. כשאני מביט סביבי היום אני רואה התנהגות דומה לגבי מחשבים. מי שלא בקיא בתחום מייחס למחשב התנהגות כמעט מיסטית, לפעמים אנושית, ומסרב או פשוט לא מסוגל לקבל איזשהו ידע על המחשב. עכשיו, מה יקרה כאשר המחשבים לא יהיו קופסאות מטומטמות כפי שהם היום, מה יקרה כאשר מחשבים יהיו מסוגלים באמת לחשוב? גם אם לא יהיה מדובר ברמה על-אנושית, נקבל פיצול הרבה יותר עמוק. מי שתהיה לו גישה לטכנולוגיה שכזו ואיך להפעיל אותה יקבל כוח עצום לידיים, אך מי שאינו מסוגל להתמודד עם מחשבים ישנא את שכנו ששולט בהם ומרוויח מכך ידע, זמן, כסף, והרבה כוח. פתאום התרחיש של דה גאריס מקבל זווית מציאותית עוד ברמה טכנולוגית פחות מתוחכמת ממה שחוזים העתידנים.

בואו לא נשכח שהפילוסופיה, הספרות, ובאופן כללי הדמיון האנושי מקדימים בהרבה את ההיסטוריה. פילוסופים פרה-סוקרטיים ביוון הקדומה, האטומיסטים, הגו את הרעיון של האטום, שהעולם מורכב מיחידת חומר שלא ניתן לפצל. את האטום גילו במאה ה-19 (אפילו שגילינו שיש יחידות קטנות יותר, עצם, הרעיון של איזשהי יחידה בסיסית ממנה מורכב היקום עדיין מחזיק מעמד). הרעיון של רפובליקה קדום הרבה יותר מהרפובליקה הראשונה שנוסדה. ז'ול וורן חשב על צוללות הרבה לפני שמישהו בנה אחת. 1984 בישר על עתיד שבו אפשר לעקוב אחרי כולנו. תודות ללוויני ריגול עם רזולוציה לא נורמלית אפשר לעשות את זה, בתוספת מיכון הפלאפון שלכם אם רוצים. יכול להיות שזה אפילו הרבה יותר גרוע, שאיכשהו שיכנעו אותנו לנדב את כל המידע בעצמנו ולספק במו ידינו פרטים על החיים שלנו כפי שאלפים עושים באינטרנט.

אסטה לה ויסטה? הולה, בייבי!

אבל אל תרוצו עדיין לבונקרים. כמובן שאני קצת מטעה אתכם פה כי ודאי שיש מספיק תחזיות שלא התגשמו. יש גם מספיק פילוסופים ואנשים רציניים ביותר בצד השני של הגדר עם טיעונים מאוד חזקים מדוע מחשבים לעולם לא יוכלו לסמלץ את היכולת המחשבתית של בני האדם (יותר על כך בפוסט אחר מתישהו בעתיד). אבל אולי במקרה הזה עדיף להיות זהירים. כל שנה חוזים שחוק מור, לפיו כל שנתיים מהירות המעבדים המקסימלית מוכפלת, יפסיק להתקיים. אבל כל שנתיים מהירות המעבדים המקסימלית המשיכה להיות מוכפלת. אנו גם רחוקים מלדעת את מגבלות הידע האנושי, אם קיימות מגבלות כאלה בכלל. נראה לי שהשיעור החשוב הוא שיש סיכוי מספיק טוב שהתחזיות הקודרות, או האוטופיות, תלוי אם אתם קוסמיסטים או טראנים, יהפכו למציאות וראוי לחשוב על זה עוד היום ולהמשיך להקדים את ההיסטוריה בהרבה.

עוד כמה קליקים והגעתי לסרט המרתק Building Gods שמאגד את כל הנושאים האלה יחד לדיון מאוד מרתק של ארבע אושיות לגבי ההשלכות האפשריות של הטכנולוגיה על הגזע האנושי. למזלינו לא צריך לחכות לערוץ 8, גוגל וידאו מאכסנים גרסה בעריכה גסה שלו שהיא מעולה לצפייה. מומלץ לא לצפות לפני השינה, או אולי כן? ספרו לי בתגובות מה אתם חושבים ואיזה צד אתם מתכוונים לקחת בקונפליקט הזה, ואם עלה ירוק עדיין יחזיקו מעמד עד אז מבלי להבחר לכנסת. אגב, יריית הפתיחה כבר קרתה. אם אין לכם כוח לחכות כל כך הרבה זמן כדי לבחור צדדים, בואו תבחרו בינתיים בעד מי אתם בקיץ הקרוב – בעד הרובוטריקים, או השקרניקים?

[gv data="http://video.google.com/googleplayer.swf?docId=1079797626827646234&hl=en"%5D%5B/gv%5D

Posted in טכנולוגיה, פילוסופיה | 1 Comment »

בואו, יא מנמניאקים!

Posted by עידו שחם ב- מאי 10, 2007

כשגרתי בחו"ל הייתי ילד קטן וטיפש. לא ידעתי להעריך את העובדה שכמעט כל להקה שהוציאה אלבום חדש עוברת בעיר ועושה הופעה. אמנם ראיתי את Green Day ו-Offspring בסיבובי ההופעות הגדולים שלהם ב-ה הידיעה (Dookie ו-Smash בהתאמה), אבל ג'יזוס ה. קריסטוס, הייתי יכול לחזות גם בנירוונה, הסמאשינג פמפקינז, וויזר, המניק סטריט פריצ'רס, אפילו בון ג'ובי בסיבוב ההופעות של Keep The Faith המעולה. אבל מה לעשות, הייתי מנותק ממה שקורה בארץ, עד אולי רצח רבין המצער שגרם לי להבין את העובדה הזו, ולא ידעתי שכשאגיע לכאן אצטרך לא להיות בררן ולקבל בזרועות פתוחות כל אמן אמיץ שיגיע לארצינו המדברית הקטנטונת רבויית האסונות.

לא נראה לי שברוב המקרים מה שמונע מאמנים להגיע הוא אידאולוגיה או פחד למעט זמנים שהם באמת לא יציבים (ראה ערך מלחמת לבנון השניה). יש אפילו דוגמאות הפוכות. רוג'ר ווטרס בא דווקא בגלל האידאולוגיה נגד מדיניות הכיבוש שלנו. הטווילייט סינגרס, יש שיגידו גם בגלל אידאולוגיה אך הפוכה, באו ממש תוך כדי מלחמת לבנון השנייה. סטיבן ווילסון, איש פורקיופיין טרי ובלאקפילד אפילו בא לגור בתל אביב, כך גם דייב קרמן, מוזיקאי ידוע בסצינת הרוק האוונגרדי, ולאחרונה קרן אן המאממת. מה שבאמת מונע מאמנים להגיע מחו"ל הוא הדוש, דינרוס, $$$, או בקיצור הכסף.

קרן אן

ביאנוונו אן יזראל מון שרי

באירופה כשאמן עושה סיבוב הופעות אין שום בעיה להגיע להופיע בהרבה מדינות. כל הגבולות פתוחים ואפשר לנסוע בקלילות מארץ לארץ על אוטובוס הטור שסוחב את כל האנשים (נגנים, טכנאי ציוד, אנשי סאונד, וכולי) והציוד של הלהקה. אם להקה באה להופיע בצרפת, זה לא סיפור גדול לנסוע להופיע בגרמניה ובהולנד באותו השוונג.

בארץ לעומת זאת זה סיפור אחר. אין לנו בדיוק גבולות פתוחים עם שכינינו ומעט מאוד אמנים הולכים להופיע גם במצריים או לבנון כשהם מגיעים לפה. כלומר, האמנים צריכים להגיע לארץ באופן נקודתי ולהטיס את כל האנשים והציוד מבלי לנצל את שאר האיזור. אממה? תעשיית המוזיקה בארץ לא נעה בהיקפים כאלה גדולים, באופן טבעי בגלל שהאוכלוסיה שלנו לא כזו גדולה וגם בגלל שיחסית למקומות כמו אירופה תרבות גבוהה לא נמצאת בראש סדר היום שלנו כמו למשל שהפוליטיקה נמצאת.

המשוואות האלה נותנות בצד השני שלהם דבר אחד ברור – הפסדים. בואו נהיה ריאליסטים ולא נשכח שאמנים מקבלים את רוב הרווחים שלהם מסיבובי הופעות. עד כמה שתהיה לנו ראיה אידאליסטית כזו של אמנים, חוץ ממעט מהם שהם אכן אידאליסטים שכאלה, כדי שאמן יוכל להתמקד במוזיקה שלו ולהפסיק את עבודת המלצרות הוא צריך בסופו של דבר גב כלכלי. לכן רוב האמנים לא יגיעו להופיע במקום שיגרור הפסדים, ובצדק, כמו שאתם לא הייתם הולכים לעבודה במקום שהיה מבקש מכם לשלם כסף. רוב האמנים גם לא ילכו להופיע במקום שלא יתן להם כמעט רווחים, כמו שאתם מחפשים עבודה לא תלכו לעבוד בעבודה שלא נותנת סכום הולם לכישוריכם, אלא אם כן יש סיבה אחרת וממש טובה למה.

 


מיידלע, אם תידחי גם את הרולינג סטונס ננטוש אותך בנגב

נכון שבתקופות לא יציבות לא רואים אף אמן מחו"ל שבא להופיע בארץ, אבל הצרה היא שגם בתקופות יציבות רואים באופן יחסי מעט מאוד אמנים שמגיעים. וככה אנחנו מפספסים המון מוזיקה, והפעם לא בגלל שאיזה ראש ממשלה אינפנטילית מחליטה לאסור את הגעתם של אחת הלהקות הגדולות אי פעם. פשוט לא משתלם להם להגיע לכאן לקהל יחסית קטן שכמעט ולא קונה תקליטים ונדרש לשלם מחירים די גבוהים בשביל הופעות שכן קורות כאן, גורם מרתיע למדי. אני גם די בטוח מבחינת המארגן הישראלי לנסות להביא לפה אמן זה סיכון כלכלי אדיר. חוץ מאפשרות הביטול המרחפת כמו ענן שחור מעל הראש, לא ברור האם מספיק אנשים יבואו לראות את ההופעה כך שההוצאות יכוסו והרווחים יושגו. נסו לשים את עצמכם לשניה בנעליו של אמרגן כזה ונסו לחשוב האם אתם הייתם לוקחים את הסיכון הכלכלי על גבכם לנסות ולהביא איזשהו אמן לארץ.

לא התכוונתי לכתוב הקדמה כה ארוכה, אבל הנה מגיעה השורה התחתונה. האינטרנט ממשיכה להפתיע עם יוזמות חדשות ויצירתיות. כל מיני מעריצים של כל מיני להקות כבר פתחו כל מיני עצומות להבאת אמנים לארץ, אבל הנה אתר אחד שמרכז את הרעיון ובאופן מאוד מוצלח לדעתי. אני מדבר על האתר החדש bo-ya-manyak שנותן לכם את האפשרות לבחור איזה אמן הייתם רוצים להביא לארץ וכמה הייתם מוכנים לשלם. האתר מרכז את כל הסטיסטיקות האלה ויש בו אפילו מצעד של האמנים הכי מבוקשים.

חוץ מזה שהאתר ממש כיפי בשביל מאזיני מוזיקה נלהבים כמוני (אני יודע, אני מוכן לשלם לא מעט בשביל לקבל פה מוזיקה איכותית), עם קצת דחיפה ופרסום נכון יש סיכוי שהוא יוכל לעזור לשנות את התמונה העגומה. כמובן שהוא לא נותן מדדים אבסולוטיים, שלמשל 206 האיש שמוכנים לבוא להופעה של Muse תמורת 280 ש"ח באמת יעשו זאת בפועל. יכול להיות למשל שהרבה יותר אנשים יגיעו, או שהמחיר גבוה מדי, וכו'. אבל לפחות יש כאן איזשהי הערכה ראשונית את מי כדאי להביא לארץ ואיזה נזק כלכלי פחות או יותר הצרכן הישראלי מעוניין לספוג לכיס המחורר שלו, ויכול לתת לאמרגנים הערכה האם ישתלם כלכלית להביא אמן מסויים או לא.

בואו יא מניאקים אדומים חריפים!

בואו יא מניאקים אדומים חריפים!

עכשיו כשאני חושב על זה, אני מתפלא איך יוזמה כזו מגיע דווקא מצד מאזיני המוזיקה ולא מהאמרגנים עצמם, הם קיבלו פה ממש מתנה אדירה לידיים. לא רק שהם מקבלים מושג את מי כדאי להביא לארץ, אלא זה מידע עצמאי (אני מקווה) שמגיע מלמטה (ככל הנראה) שיהיה אפשר להראות לאמנים עצמם כדי לשכנע אותם שכדאי להם לבוא לפה. ברגע שמספיק אמנים ישתכנעו שיש פה אנשים שאוהבים אותם ויבואו להופעות שלהם, ובצד שלנו אירגונים שיהיה להם יותר מידע וירגישו יותר בטוחים לקחת על עצמם פרויקטים כאלה, יש איזשהו סיכוי לשינוי התמונה ולהגביר את קצב הזרימה של האמנים לפה, ובמיוחד שנחזה באמנים ובהופעות הבאמת גדולות של זמנינו שאנשים אשכרה רוצים לראות פה.

בואו נקווה שהאתר הזה לא יסתיים כשעשוע בסגנון משחקי ליגה דימיוניים למיניהם שיש ברשת, ושהמניאקים באמת יבואו לשחק פה במגרש שלנו. אמרגנים בארץ, כמו חברות סוללריות שרוצות להראות יותר קוליות, וגם אמנים מחו"ל שקוראים במקרה עברית (אולי באמת כדאי שתהיה לאתר גרסה באנגלית למען חברינו מחו"ל) יכולים לנצל את המידע הזה כדי לעשות לנו ממש טוב. ואנחנו המאזינים כמובן צריכים לנצל את הפלטפורמה המעולה הזאת כדי להביא את המניאקים גם ל-"ארץ קטנה עם שפם, חצי סיכה על מפת העולם" (קורין אלאל).

בהערה קצת יותר טכנית, מאוד התרשמתי מהממשק המאוד פשוט והאינטואיטיבי של האתר. אפשר להתחיל לבקש מהמניאיקים לבוא מיד ואז מגיעה הבקשה לרישום שהיא מאוד מהירה ופשוטה. חוץ ממצעדים לראות כמה אנשים ביקשו ממי לבוא וגרפים כמה הם מוכנים לשלם, יש חיתוכים שמראים עבור כל אמן איזה אמנים נוספים המשתמשים רצו להביא חוץ ממנו, פיצ'ר מעולה אם אינשאללה ירצו להרים פסטיבל בקיץ. האתר גם משלב קטעים מיוטיוב, תמונות, תגובות במיטב מסורת הווב 2.0. בקיצור, יוזמה מבורכת, ביצוע מעולה, כן ירבו.

Posted in ווב, מוזיקה | 3 Comments »

the donde stars

Posted by עידו שחם ב- מאי 9, 2007

עוד אחד מהרכבות המאוחרות שתפסתי היא רכבת המייספייס, מסיבות דומות לסיבה למה לא עליתי על רכבת הבלוגים. אבל לאחר שהצטרפתי בתור שעשוע, התחלתי להנות. לא רק שאני יכול לדבר עם כל מיני נערות אימו יפיפיות בנות 14 ממדינות רחוקות (נסו לחפש נערות מלאטביה, זה לא יאמן), אלא בגלל שהתחברתי עם כל מיני להקות שאני אוהב התחילו להגיע אלי כל מיני להקות אחרות מבלי שאצטרך להניד אפילו אצבע אחת. ולהפתעתי אני מגלה שם דברים ממש טובים אך לא ידועים ואני מאוד רוצה לחלוק אותם אתכם, לדלות מהביצה את הצפרדעים עם הפוטנציאל להיות נסיכים.

בדיוק היום גיליתי את הלהקה The Donde Stars שמגיעים אלינו היישר מווילס שבבריטניה, מוצאם של המניק סטריט פריצ'רס המופלאים כמובן. הדונדה סטארס שלחו לי הודעה אישית שהם ראו אותי בפרופילים של כל מיני להקות ושאני באותו הראש המוזיקלי כמוהם ולכן כדאי לי לבדוק אותם. יכול להיות שזו סוג של פניית קופי-פייסט, אבל גאדמן, כמה שהם צדקו.

הדונדה סטארס הם מהלהקות הבריטיות היום שלא מתיימרות להיות אפנתיות אלא באמת מנסות להביא את המוזיקה הבריטית להווה ולעתיד מאשר להשאיר אותה תקועה בשנות השמונים. אני מדבר על להקות כמו Doves, Oceansize, Muse, Radiohead, ועוד. הם עשויים מכל החומרים הטובים. אני שומע שם את הגיטרות של סוויד, את הלב מודבק על השרוול כמו אצל המניקס, את היכולת להביא ברוקנרול כמו מיוז, אבל כאשר השלם גדול מסך חלקיו ובעל פוטנציאל לעשות מוזיקה שנוגעת בלב כמו מזרק חד שמחדירים לחזה דרך הצלעות (ראה סצינת האוברדוז בספרות זולה).

הם לא חתומים כרגע באף לייבל, ולאחר התכתבות הזמר שלהם רשם שהם מחפשים מישהו שיממן להם את ההקלטה של האלבום (גאידמק, איפה אתה כשצריך אותך?). אני מאוד מקווה שהם ימצאו את המישהו הזה או יעשו את זה DIY, כי מהדוגמיות בספייס שלהם יש להם את המוזיקה והכישרון לתת לעולם יצירות טובות, לפחות כאלה שיסתובבו אצלי בראש ואולי אצל המונים נוספים.

תבדקו את המוזיקה שלהם, ואם אתם מכירים עמודי מייספייס מעניינים של להקות לא מוכרות אתם יותר ממוזמנים להודיע לי בתגובות. הנה הקלטה שלהם מנגנים את השיר Pianissimo בהופעה בסטודיו, ככל הנראה בתכנית בריטית של להקות לא חתומות, תהנו!

<object width="425" height="344">
<param name="allowFullScreen" value="true"></param>
<param name="allowscriptaccess" value="always"></param>
<embed src="http://www.youtube.com/v/CODEHERE&hl=en&fs=1&&quot; type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="425" height="344"></embed>
</object>

Posted in חללי, מוזיקה | Leave a Comment »

blogito ergo sum

Posted by עידו שחם ב- מאי 9, 2007

אני לא מסוגל להאמין שהרגע הזה הגיע. עידו? כותב בלוג? במשך הרבה זמן הייתי אנטי בלוגים לגמרי. לא קראתי בלוגים, לא התעניינתי לגבי בלוגים, הסתכלתי לכיוון השני בעוד שכל העולם התלהב מלקרוא את קורותיהן של נערות אימו בנות 14. אבל לא חייבים לעשות מזה אגו טריפ של טראש מצציני טהור, אפשר גם אחרת. יש מספיק בלוגים שמביאים לנו את המיטב מעולמם של כל מיני אנשי מקצוע וידע – אנשי מוזיקה, מחשבים, קולנוע, וכו'. בלוגים נהיו למקור לגיטימי ולפעמים אפילו טוב של מידע בכל מיני תחומים, ובלוגים חשפו לנו יהלומים בחיריה שהם יצרו, אנשים שיודעים לכתוב טוב, שמכירים את תחומיהם כמו את כף היד שלהם, ושלא היינו נחשפים אליהם אחרת כי אין להם קומבינות וליקוקי תחת עמוקים בתקשורת. אם בימיו של דיקרט היה מספיק לחשוב כדי להיות קיים, היום צריך לבלג כדי להיות קיים.

אז למה לי בלוג עכשיו? מה יש לי להציע שאין כבר? האם איחרתי את הרכבת? אולי, אבל אני עם עיניים פקוחות לרווחה כרגע לטכנולוגיות החדשות כדי לעקוף אתכם בסיבוב. כמו שהקלישאה אומרת, עדיף מאוחר מדי מאשר אף פעם לא. מה יהיה בבלוג הזה? אולי יותר קל לי להגיד מה לא יהיה בבלוג הזה. לא יהיו שטויות אישיות, תיאורים של ארוחת הבוקר שלי, זיוני שכל מה אני חושב על כל מיני אנשים שאתם לא מכירים, וכו'. במילים אחרות, זה לא הולך להיות בלוג של נערת אימו בת 14.

רנה דאקרט – אולי אפילו הוא היה כותב את הגיונות על הפילוסופיה הראשונית כבלוג?

אני רוצה להתעסק בבלוג הזה בדברים הנשגבים בחיי בתקווה שהם גם נשגבים ומעניינים בחייכם – מוסיקה, פילוסופיה, מדע, טכנולוגיה, פסיכולוגיה בגרוש, טיולים, קולנוע, אמנות, החיים, וכל דבר מעניין שיראה לי לנכון לכתוב עליו. כן, אני מתעניין בהרבה תחומים שונים שלכאורה לא אמורים להתקיים בתוך בן אדם אחד, הרי כל אחד מאיתנו אמור להיות הומאני או ריאלי, נכון? אז זהו שלא. הדבר היחיד שאולי כמעט ולא מעניין אותי נכון לעכשיו הוא ספורט.

אמרו עלי לא מזמן שיש לי עקרונות, אני האחרון שיכחיש את זה, אך מוסיף שהם לא חקוקים בברזל ושהחיים משתנים בין אם נרצה או לא. אולי חלק מהם יצאו לביטוי כאן, אולי תסכימו איתם, אולי לא, אני אשמח לקרוא את התגובות שלכם ולהתדיין בעת הצורך. אז לסיכום, זה בלוג לאנשים שמתעניינים בכל מיני תחומים, או כאלה שרוצים להרחיב קצת את האופקים שלהם, או כאלה שפשוט מתעניינים באחד הדברים שאני עוסק בהם ויבואו לקרוא רק אותם, אולי אפילו יש כאלה שיבואו סתם לקרוא (אומרים לי לפעמים שאני כותב טוב, אני גם אוהב לכתוב), בתקווה יהיו גם בחורות שיתאהבו באישיות הוירטואלית שלי.

אבל לפני הכל, כמה מילים על מי אני ומה אני. בימים הללו אני עומד לסיים תואר דו-חוגי בפילוסופיה ומדעי המחשב. גיטריסט חובבן שהקים ופירק שתי להקות, ובסיסט מתחילן. מכור למוזיקה, מסתובב הרבה בשרת העיוור במיוחד כי אני מנהל אותו עכשיו. עבדתי הרבה בהיי-טק. עבדתי גם קיץ אחד בחברת תיקים. חייתי בחו"ל מספר גדול של שנים מה שמאוד שינה את ההשקפה שלי על העולם ועל הארץ. אוהב מאוד לראות את העולם ולהחשף לחוויות חדשות.

Posted in כללי, מניפסט | 1 Comment »