תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

כי בשבילו זה דני, ובשבילך גיהנום

Posted by עידו שחם ב- מאי 23, 2007

כולם חוגגים את חג השבועות, נהנים מעשרות סוגי גבינות בכל מיני תצורות שונות ומשונות אצל קרובי משפחה שונים ומשונים לא פחות. אנחנו רואים את המוצרים על המדף בסופר בין אם זה קוטג', מילקי, או קרטון חלב מנותק מכל הקשר. כמו כל המוצרים אין לנו כמעט מושג איך זה הגיע לשם, מי האנשים מאחורי המוצר, ומה היה תהליך ההכנה שלו. כל כך קל לצרוך במצב כזה מבלי לחשוב בכלל, להתמקד בהנאה העצמית בעוד חברות החלב מתמקדות על גשמי הברכה של הש"חים אשר חג השבועות מביא להם.

הגיע הזמן לעצור לרגע ולחשוב. בצורה מאוד לא אופיינית לעיתון ידיעות אחרונות שמגיע אלינו מדי בוקר (ניסתי לשכנע את אבא שלי לא מעט פעמים לעבור להארץ, אבל קשה לשבור הרגלים של עשרות שנים), כתבת השער של יונתן גור במוסף 24 שעות מיום שני, 21.5.07, היתה ייסורי עדנה, "מה עובר על הפרה בדרך אל חגיגת הגבינות שלכם בשבועות".

המטריקס

המטריקס, רק בלי הנוחיות של המציאות המדומה

עובר עליהן גיהינום בעודן בחיים. קודם כל מסתבר שבארץ צורכים כמויות היסטריות של חלב והפרות שלנו מיצרות פי 4 יותר מפרות העולם:

לעומת פרות העולם, שמפיקות כ-3,000 ליטר של חלב בשנה, בארץ – בעקבות הטכנולוגיה והשבחת הגזע – מגיעה התפוקה ל-12 אלף ליטר ואפילו יותר.

מקור לגאווה טכנולוגית? לא נראה לי:

בכל שנה מכניסים את הפרה להריון, ועם ההמלטה מפרידים ממנה את העגל…כל העגלים עוברים תהליך, בעזרת סודה קאוסטית, על מנת שלא יצמחו להם קרניים, דבר שפוגע ברקמות ולפעמים בעיניים שלהם. בנוסף מטביעים עליהם מספר. ההטבעה מתבצעת על-ידי כוויות קור, וזה גורם להם לסבל.

תארו לעצמכם איך זה היה מרגיש אם היו מפרידים אתכם מהאמא שלכם, מעבירים אתכם איזשהו תהליך כימי כדי שלמשל לא יצמח לכם שיער לעולם, ומטביעים עליכם תווית עם כווית קור. וזה, על פי הכתבה, שעות ספורות לאחר שנולדתם. וההמשך? הרבה יותר גרוע. אתם הופכים לבורג ממכונה משומנת היטב. אף אחד לא מסתכל עליכם כיצור חי שמרגיש וסובל, אלא כמכונה שאמורה לספק את הסחורה ויעשו כל דבר כדי לסחוט אותה מכם מבלי להניד עפעף (עובדי ההיי-טק בטח מזדהים כרגע).

לאן זה מוביל?

…בעקבות הכלאות גנטיות והשבחות גזע, העטינים שלהן גדלים למימדים מפלצתיים. עשרות אחוזים מהפרות לוקות במהלך חייהן הקצרים בדלקות בעטין, והשלד שלהן פשוט קורס מכובד המשקל.

ואיך מצתדק על כך ד"ר שמוליק פרידמן, מנכ"ל המרכז הארצי לבריאות העטין במועצת החלב (נשמע כמו ג'וב במשטר הדיקטטורי של 1984):

אני לא יודע אם יש פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים. אף אחד לא מכאיב לפרות מתוך הנאה. אני צריך לשקול מה האלטרנטיבות, מה צריך לעשות ומה אפשר לא לעשות. הכל מכוון חלב, אז צריך פרה בריאה שתייצר הרבה. זה עסק כלכלי, אתה יודע.

זה הניצול הכי ציני וזוועתי של ספקנות שראיתי אי פעם. אבל ד"ר פרידמן, שניים יכולים לשחק במשחק הזה. אם אתה לא יודע אם יש פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים, זה אומר שיתכן ויש להם כאב רק שאינינו יודעים זאת. לאור כך, אם אנו רואים את עצמינו כבעלי מוסר, אנו צריכים להתכונן למקרה הכי גרוע ולהתייחס אל בעלי חיים כישויות אשר חוות כאב, אלא אם כן יוכח יום אחד אחרת. ואם נלך בכל זאת לפי צורת הטיעון שלו, האם הוא יודע אם יש פרמטר מדעי לכאב של בני אדם? לא? יאללה, בואו נעשה כוויות קור לתינוקות!

כמובן שהטיעון הזה נרשם למען הפרוטוקול הלוגי בלבד. לא צריך פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים כדי לדעת שהפרה סובלת, יש פרמטר אנושי שמרגיש ומזדהה ורואה כשכואב לבעל חיים אחר. אולי זה נכון שאף אחד לא מכאיב לפרות מתוך הנאה (מכאיב? רגע, לא אמרת לפני משפט שאין בכלל פרמטר מדעי לכאב של בעלי חיים?). מכאיבים לפרות במקרה הטוב מתוך בורות ובמקרה הרע מתוך רשע מוחלט. לפחות הוא לא מפחד להודות שזה עסק כלכלי. כמובן התפיסה הקלוקלת שיש לנו בארץ זה שמותר לעשות כמעט הכל תמורת העסק הכלכלי – לנצל, להשפיל, להעביד, העיקר שיגיעו בסוף היום רווחים למנכ"ל.

פרה בכאב

אני לא יודע אם יש פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים – ד"ר שמוליק פרידמן

העלתי סריקה מלאה של עמוד השער והכתבה (עמוד 1, עמוד 2) כי ממש הזדעזתי ממנה, וכך גם משפחתי. אני לא פעיל בשום אירגון בעד בעלי חיים (אולי אני צריך להתחיל להיות פעיל), אני לא צמחוני (אבל אוכל בשר לעיתים רחוקות), אני לא טבעוני (אבל אני בין כה וכה לא נוגע במוצרי חלב מתוך טעמים בריאותיים משלי). אל תנסו לשכנע אותי שאנחנו צריכים את כל החלב הזה, כמו שלמשל ניסתה דיאטנית קלינית ויועצת לחברת תנובה בכתבה כביכול אובייקטיבית בווינט. גם בסין וגם בתאילנד אף אחד לא צורך מוצרי חלב ונראה שהם חיים עם זה בסדר גמור.

אתם לא חייבים ללכסן עיניים כדי לעזור, גם לא חייבים לעבור לחלב סויה עם טעמי לוואי. קודם כל לפחות תהיו מודעים לתופעה ותקראו את הכתבה. אם אתם מתעצלים, הוספתי פה וידאו שמראה מה קורה שם ברפתות.

תצמצמו את צריכה החלב שלכם כך שחברות החלב הדמגוגיות בארץ יתחילו להפסיד כסף ויקבלו קצת פרופורציות. לפחות בפעם הבאה שאתם נעמדים בסופר מול מחלקת החלב ורואים את השפע הזה מולכם, תזכרו איך אריזות הפלסטית הסינטטיות והסטריליות האלה שמוגשות לכם בתאורה בוהקת מסתירות מאחוריהן חיים על גבי חיים אפלים של סבל. בתיאבון, וחג שבועות שמח.

[gv data="Svyeii2fF3k"][/gv]

קישורים נוספים:

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “כי בשבילו זה דני, ובשבילך גיהנום”

  1. ג'ים said

    כל הכבוד, אחלה פוסט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: