תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

Archive for יולי, 2007

"ציצים! ציצים! ציצים! ציצים!" -ועדת קישוט

Posted by עידו שחם ב- יולי 31, 2007

היפנים תמיד מפתיעים אותי מחדש. אני יושב לי בשעת ערב חמה וקורא פוסט בבלוג של זן-בודהיסט הארדקור-Pאנקיסט על ההמלצה שלו להרשם ל-Suicide Girls כי הוא כותב שם טור ומשתמש בכסף בשביל עניינים בודהיסטים. לאלה שנרתעים מתמונות עירום של בחורות, הוא מספר איך בתרבויות אחרות יש יחס אחר לכל העניין, ובאופן מפורש ביפן (הוא גר שם כמה שנים).

לראיה הוא הוסיף את קטע היוטיוב הבא שאמור להיות לקוח מתכנית ילדים יפנית. שוביניסטי, ואם זה היה משודר ככה בערוץ הילדים היינו רואים שריפות של חזיות בל"ג בעומר (למרות שהמנחות שם בין כה וכה לא בדיוק כונפות), אבל איזה צחוק! תקראו טוב טוב את הליריקה של כוכב הפופ העלק-איטלקי בכתוביות.

[gv data="TawoZ3AjbeM"][/gv]

* כותרת הפוסט לקוחה מהשיר "ציצים" של להקת ההארדקור-Pאנק הנשית-ישראלית ועדת קישוט

מודעות פרסומת

Posted in כללי | Leave a Comment »

מיילים ב-ivrit

Posted by עידו שחם ב- יולי 30, 2007

הפוסט הזה הוא טרקבאק לפוסט מהבלוג המומלץ חורים ברשת. זה התחיל בתור תגובה, התארך, אז חשבתי יאללה, בואו ננצל את הטכנולוגיה האיזוטרית לקצת פרומושן עצמי.

בניגוד לנטען בפוסט, עדיין יש בעיות טכניות עם שליחת עברית באימייל. על זאת יכול להעיד כל מי שמקבל מיילים מלאים בג'יבריש, למשל כששולחים הודעה מהוטמייל לג'ימייל ולהיפך. עניין העברית באינטרנט ובכלל בעולם המחשוב נפתר בתיאוריה עם יוניקוד, אבל בפועל ממשיכים לראות בעיות. אז הרבה פעמים יותר נוח לשלוח מייל באנגלית כדי שלפחות המייל יהיה קריא.

עכשיו, כשכותבים מייל היי-טקי שבין כה וכה הולך להכיל מלא מושגים ושמות באנגלית, מה הטעם לרשום את המייל בעברית ולעבור כל שניה לאנגלית ובחזרה, מה שגם בסוף העימוד מתחרפן? כן, יש HTML במייל, אבל גם זה עובד בעיקר בתיאוריה ובפועל עושה צרות. עדיף לכתוב באנגלית וזהו, גם לחסוך קצת את שחיקת ה-alt+shift.

ובעניין המיילים ב-ivrit. כשמשלבים את הבעיות הנ"ל, וכבר מגיעים לכתוב את המייל באנגלית, במהלך הכתיבה ובאופן טבעי צצות כל מיני מילים בעברית, בעיקר סלנג ישראלי, שאין לו מקבילה טובה מספיק באנגלית. מתוך ההרגל לרשום מונחים באנגלית בעברית, בואו נקרא לזה אינגליש בהתאם, קורה התהליך ההפוך. דהיינו, משרבבים מילים עבריות באנגלית.

אז בניגוד לגל מור אותי התופעה ממש לא מתמיהה. בכלל, באופן אישי אני דווקא שמח לקבל הזדמנויות ולהתאמן בכתיבה באנגלית, אז למה לא. לדעתי מצחיק לראות מילים עבריות באנגלית פה ושם, סוג של תופעה מודרנית בשפת הרשת של הישראלים, כל עוד כמובן זה נעשה בטעם טוב ובקטנה. אם עושים את זה בהגזמה ומקבלים מייל שלם ב-ivrit, זה נותן כמובן את החשק לדפוק בכותב איזה nagha.

אני מאתגר את כל הקורקטיים, את הצדקנים והטהרנים למיניהם לנסות לכתוב מיילים בעברית טהורה מבלי להשתמש בכלל במילים אנגליות. רק במשפט הזה כבר השתמשתי במילים "מייל" ו-"קורקטי". אז שיהיה לכם בהצלחה, אני מעדיף לא להיות צדקן, וגם לא מעוניין להתעדכן בכל המילים המשונות שיוצאות מהאקדמיה ללשון, הופכות לאייטם מצחיק באיזה תכנית בידור, ונעלמות עמוק אל תוך הארכיון. תנו לשפה להתפתח באופן טבעי, זה רק משקף את השינויים הבלתי פוסקים שמתרחשים בעולם.

Posted in ווב, ישראליזם | 2 Comments »

חללי – undersea world

Posted by עידו שחם ב- יולי 26, 2007

שלום שלום! עוד הגשה לאוניברסיטה = עוד צעד אחד לקראת סיום התואר = פוסט חדש בבלוג. כבר הרבה זמן שלא המלצתי על איזה אמן סמי/אנונימי מחללי (מייספייס כפי ששגיא ב. עיברת אותו, גאוני!), ואין דרך יותר טובה לצינון ורגיעה בקיץ המהביל הזה מאשר קצת מוזיקה קולית.

איש הקול שלנו הוא Undersea World. שם קצת לא ברור למה שנראה כמו פרויקט של בן אדם אחד, אבל שיהיה, זה כבר מקרר את הטמפרטורה לחשוב על העולם התת מימי הרגוע. הוא עושה רוק שקט אווירתי שכזה, מזכיר לי אמנים כמו Spain ו-Calla, קצת גם את My Second Surprise הישראלים, או dEUS ברגעים הרגועים שלהם. גיטרות מנצנצות, קול נוגה, תיפוף קליל. מוזיקה מושלמת לשתיית דאקירי בבר על חוף הים לאור השקיעה, לבד, במצב רוח מהורהר, כשכל לובשות הביקיני נטשו את הסצינה.

תקפצו לחללו, בתקווה עם דאקירי על החוף, עם לובשת ביקיני, ושיהיה קיץ טוב.

Posted in חללי, מוזיקה | Leave a Comment »

עידן הקרח

Posted by עידו שחם ב- יולי 13, 2007

בעיתוי המוצלח ביותר עבורי, זמן פציעות בין לבין בחינות ועבודות, עלו להורדה בבלוג אני פירט כל שבעת הפרקים של Seven Ages Of Rock, סדרת תוכניות דוקומנטרית על מוזיקת הרוק (כאילו דה?) בהפקת ה-BBC. צפיתי בהן בחצי מרתון, כי ברגע שאוכלים אחד, אי אפשר להפסיק, אז רציתי לחלוק את מחשבותיי.

קודם כל עולה בי התהייה, עם כל מאות הערוצים שיש לנו בכבלים, איך זה לכל הרוחות שאנחנו מקבלים רק את BBC Prime המשמים בעוד כל שאר ערוצי ה-BBC המופלאים נשארים לאוכלי הפיש וצ'יפס? בושה וחרפה שבעידן המגה טכנולוגי של היום כשבלונדון יש "טלויזיה מצוינת" היאוש שלי כאן בארץ לא יכול להיות יותר נוח. תודה לאל שלפחות יש אינטרנט כדי לגשר על פער הטמטום של אנשי הכבלים והלוויין.

סה"כ מאוד נהניתי מ-"שבעה עידני הרוק". בסדרה ההיסטוריה של הרוק מחולקת לשבעה פרוסות עבות, חלק מהם שהתקיימו אגב בו זמנית ולאו דווקא אחת אחרי השניה – הולדת הרוק (ג'ימי הנדריקס, המי, קרים), ארט-רוק (בואי, פינק פלויד, ג'נסיס), Pאנק (סקס פיסטולס, ראמונז, באזקוקס), רוק אצטדיונים (ברוס ספרינגסטין, קווין, פוליס), מטאל (בלאק סאבאת', איירון מיידן, מטאליקה), רוק אלטרנטיבי (נירוונה, פיקסיז, אר אי אם), ואינדי בריטי (סמית'ס, בלר, אואזיס, ליברטינז). השמות שציינתי הם אגב רק חלק מהשמות שמופיעים בכל פרק, אבל הם העיקריים, כאשר דרכם מספרים את הסיפור של כל תקופה. זה תקף במיוחד בפרק הראשון שבו מספרים את ראשית הרוק כמעט באופן בלעדי דרך הסיפור של ג'ימי הנדריקס.

כל פרק כולל את כל הארסנל הדוקומנטרי מוזיקלי, צילומים בהופעות (נראה לי שחלקם עברו שיפוץ כי הם פשוט באיכות מעולה), ראיונות ישנים, ראיונות חדשים עם מי שעוד חי, דבר העיתונות המוזיקלית, וכו'. זה פשוט חגיגה בשביל מכור למוזיקה לראות כל כך הרבה חומר שונה באריזה אחת מושחזת וערוכה היטב כיאה להפקה BBC-ית. בפרקים דואגים גם לקשר מאוד יפה את המוזיקה להקשר התרבותי שהיא נעשתה בו ולספר את כל הסיפורים והניואנסים הקטנים ששמים את המוזיקה באור חדש וקדוש.

הנדריקס, אבי הרוק לפי הבי בי סי

הסדרה מדברת לכל שכבות האוכלוסיה. מי שמזהה את השמות הנ"ל מגלגלצ יכול לקבל קרש קפיצה ישר אל תוך האוקיינוס, לשמוע את הסיפורים מאחורי המוזיקה ולהבין שלא מדובר בסתם בידור רדיופוני במשרד, אלא במוזיקה עצומה, בחיים ומוות. מי שמכור למוזיקה כמוני פשוט יהנה עד עמקי נשמתו מהחגיגה המוזיקלית הזו, ויקבל תזכורת רצינית לפנים למה רוק היא מוזיקה כזו מעולה, תוך כדי הרחבת הידע המוזיקלי ואולי אפילו לקבל חשק לשמוע דברים חדשים-ישנים (אני למשל נדלקתי קצת על פינק פלויד בתקופת סיד בארט ובברוס ספרינגסטין בתקופת ברוס ספרינגסטין).

ובכל זאת קצת ביקורת. ברור שמראש קשה לעשות סדרה כזאת. לחתוך את הרוק לשבע פרוסות בלבד זה קצת גס מדי. לא מעט מהגיוון והאקלקטיות שכל כך מאפיינים את הרוק נשארו בחוץ בגלל הפורמט הזה. למשל, לא אומרים כמעט כלום על הפוסט-Pאנק, שום מילה על השילובים של הרוק עם מוזיקות אחרות כמו ראפ-רוק, Fאנק-רוק, רוק ואלקטרוני (אינדסטרייל למשל), רוק וג'אז, וכו'. יכול להיות שמדובר בתת ז'אנרים קצת יותר איזוטריים יחסית לענקים שהתכנית עוסקת בהם, אבל גם שם יש כמובן עולם ומלואו. תציצו רק ברשימת הז'אנרים תחת רוק באמ"ג, פשוט לא יאומן כמה יש.

בפרוסות שכן חתכו, בחרו להתמקד על אמנים מסוימים, בעוד שאחרים נשארו מחוץ לתמונה. זה בולט במיוחד בפרק הראשון שכמעט כל הזמן מדברים על ג'ימי הנדריקס, בעוד שהביטלס, להקה שללא ספק היתה לה השפעה עצומה על הרוק, מוזכרים יחסית מעט. מצד אחד אני מבין את ההחלטה הזו ללכת על עומק מאשר רוחב, להגיע לפרטים העסיסיים של האמנים. מצד שני לצופה ההדיוט זה נותן הרגשה כאילו שבכל תקופה של רוק היו קומץ של אמנים בעוד שההפך הוא הנכון, שהיה ריבוי וגיוון עצום של אמנים. המומחים יתפסו פתאום שוט של סוניק יות' מנגנים למשל בפרק של המוזיקה האלטרנטיבית, אבל למה לכל הרוחות לא להזכיר באופן מפורש את מי שנחתך בעריכה? לדבר על רוק ולא להזכיר כמעט אמנים חשובים כמו פרנק זאפה, קינג קרימזון, וגאנז אנד רוזז גובל בעבירה פלילית.

תלמידים, תפתחו ספרים לעמוד 666

הפרק האחרון שדיבר בין היתר על הרוק הבריטי כפי שהוא היום היה מאכזב משהו. בחרו להתמקד על הליברטינז, הארקטיק מאנקיז, ופראנז פרדיננד, אבל הדיווח עליהם נשמע ריקני, לא משמעותי, ומגומד לאחר שרואים את הענקים בהיסטוריה של הרוק. אלקס קפרנוס, הזמר של פרנץ פרדיננד, אמר שם בראיון ובצורה מאוד אינטיליגנטית (הוא למד אמנות כמדומני) שכל יצירה אמנתית נעשית באיזשהו הקשר היסטורי, להתכחש לכך זה חוסר כנות, אז מדוע לא לאמץ את השורשים ולנסות לעשות איתם משהו חדש?

זו טענה מעניינת, אבל בכל זאת קשה שלא להרגיש שעד כמה שהמוזיקה של פרנץ פרדיננד או הליברטינז כיפית ושיש להם שירים נחמדים פה ושם, הם לא מצליחים לעשות את זה ולא מרגישים כמו ביטוי לדור שלם, שלא כמו למשל היו נירוונה. אבל אני לא יכול להאשים פה יותר מדי את ה-BBC, שכן הסדרה לא באה לבקר את המוזיקה של היום כפי שעושים מניאקים כמוני, אלא פשוט להראות את מה שיש. אם נשפוט לפי הפופולאריות, לפחות הבריטית, של פרנץ פרדיננד והליברטינז, אז אולי יש מה בכך.

ביקורת מסוימת על האתר של התכנית. יש שם צירי זמן לכל אחת מהתקופות של הרוק עם ציונים של אירועים חשובים. מה שמפריע לי זה שלכל ציר זמן יש סוף בעוד שהציר היחיד שממשיך עד היום הוא ציר האינדי. זה כל כך עיתונאי שבא לי להקיא, שהPאנק מת כשהסקס פיסטולס התפרקו, מוזיקה אלטרנטיבית מתה כשקורט קוביין התאבד, וכו'. מה המילה העברית ל-bollocks? חרא בלבן? בולשיט? חייב להיות משהו עדכני ועסיסי יותר. בכל מקרה, בניגוד למה שהעיתונות רוצה לחשוב, עדיין עושים מטאל, עדיין עושים Pאנק, עדיין עושים רוק שממלא איצטדיונים, וכו'. אולי היתה לכל אחד מהם התחלה, כשגם להצביע על נקודה אחת כהתחלה זה די חמקמק, הרי כל סגנון מוזיקלי מגיע בהדרגה, אבל לפחות נכון לעכשין אין לזה סוף. במקרה הטוב צירי הזמן מייצגים אולי איזשהו שיאי פופולריות של תקופה רוקיסטית מסוימת, וגם את זה בערבון מוגבל.

עם כל הכבוד לטרוניות שלי, אפשר לשים אותן קצת בצד. הרי על כל אחד מהסגנונות, כל אחד מהאמנים, אולי כל אחד מהאלבומים, אולי אפילו כל אחד מהשירים היה אפשר להפיק סדרה דוקומנטרית עם שבעה פרקים בכיף. יש כל כך הרבה סיפורים וכל כך הרבה חומר מעניין בהיסטוריה של הרוק, שלא לדבר על מוזיקה מצויינת שהעוצמה שלה רק מואדרת אחרי שמתוודעים לסיפור האנושי מאחוריה.

בסרט הגאוני School of Rock ג'ק בלאק נותן לכיתה כל יום שיעור על ההיסטוריה של הרוק. אני בטוח שהתלמידים העצלנים שאין להם כוח לקרוא את החומר לקראת הבחינה היו רצים "לראות את הסרט", והסרט הוא שבעת עידני הרוק. תראו את זה, תזכרו שזה רק קצה הקרחון, תחקרו עוד מוזיקה, תרימו גיטרה, ורוצו להקים להקה שאולי תשבור את עידן הקרח שבו אנו חיים.

בינתיים כדי לגרות לכם את התיאבון, הנה חלק מהפרק על Pאנק. אפשר למצוא קטעים נוספים ביוטיוב, אבל עדיף להוריד כל פרק בשלמותו מהלינק שנתתי למעלה. תהנו.

[gv data="oVWFjoOze3g"][/gv]

Posted in טלויזיה, מוזיקה | 1 Comment »

המדריך לגוגליסט בגלקסיה – 2

Posted by עידו שחם ב- יולי 1, 2007

כן, עבר זמן מה מאז הפוסט האחרון. כמו שהזהרתי, היה סוף סמסטר עמוס ומרוכז ביותר, כמו תרכיז של מיץ פטל. עכשיו החלה תקופת הבחינות, זמן רגוע-לחוץ שכזה. רגוע כי כל אחד יושב בבית ולומד מתי, כמה, ואיך שרק נוח לו, לחוץ כי בסוף מנהרת החרישה יש מבחן. אני לא מת על מבחנים, אבל בסמסטר השישי כל כך מתורגלים שזה בא די באיזי. גם בחרתי לפזר את הבחינות וללכת מראש לכמה מועדי ב' כדי לתת לכל מבחן את זמן הלמידה הראוי לו. זה היה או זה, או לחרוש כמו מטורף בסכנה של בלאגן מנטלי וציונים נמוכים או כושלים. אני מעדיף את אופציה מס' 1. גם אתם מרוויחים מהבחירה שלי, כי הנה, יש לי קצת זמן לכתוב בבלוג. אולי אפילו אכתוב על חלק מהקורסים שלקחתי כשאגיע לחרוש אותם.

למי שבדיוק התחבר לתכנית, מדובר במדריך צעד אחר צעד לחיפוש יותר טוב בגוגל. אם חיפוש נותן מידע, מידע נותן ידע, וידע נותן כוח, תלמדו לחפש ותוכלו לשלוט על החיים, היקום, וכל השאר. אולי זה אפילו יעזור לכם בהתכוננות לבחינות ועבודות.

טיפ מס' 2 – חיפוש בתוך אתר מסויים

לא בכל האתרים יש מנוע חיפוש פנימי. זה יכול להיות קצת מתסכל, למשל באתרים עם פורומים. נזכרתם פתאום באמצע יום בהיר באיזה הודעה עם איזה לינק שממש יכולה לעזור לכם עכשיו. אבל איזה באסה, אי אפשר לחפש בפורום. לא נותרה לכם ברירה אלא לברור עמוד עמוד אחורנית בהיסטורית הפורום עד שתגיעו להודעה המיוחלת.

לא עוד. לכו לגוגל, תזרקו שם נניח כמה מילים שאתם זוכרים מההודעה ההיא בפורום, ותוסיפו למילות החיפוש site:http://www.example.com. תחליפו כמובן את http://www.example.com בכתובת של האתר שאתם רוצים לחפש בו. עכשיו החיפוש יעשה רק בכתובת שנתתם.

למשל, נניח ואני רוצה לחפש בשרת העיוור איזה הודעה ישנה על להקת לבנון. אבצע את החיפוש הבא:

לבנון site:www.hasharat.co.il

עכשיו מגיע החלק השני של הטיפ למתקדמים. חיפוש ההודעה בכל האתר לא יצא מספיק טוב, אני רוצה למצוא רק הודעות שמופיעות בפורום הראשי בשרת העיוור. אין בעיה. הכינותי מראש* עם חלק מהכתובת של הפורום הראשי. עכשיו אצרף את מילת המפתח inurl:foobar כאשר foobar היא חלק מהכתובת המדויקת שאני רוצה לחפש בה.

קיבלנו סה"כ:

לבנון site:www.hasharat.co.il inurl:forumonepost.php?id=1

זה הכל בינתיים. שיהיה בהצלחה בבחינות וקיץ מעולה!

* איך הכינותי מראש? זה ידרוש הסבר על מבנה הכתובות באינטרנט. אם מישהו מעוניין לשמוע, תשאירו תגובה.

Posted in המדריך לגוגליסט בגלקסיה, ווב, טיפים, כללי | Leave a Comment »