הגרסה האמריקקית

שלום. קוראים לי עידו, ואני וידאוקליפאהוליק. מה לעשות, אני אוהב וידאוקליפים למוזיקה, משהו שכנראה קורה כשגדלים עם לא מעט MTV ברקע אי שם בתחילת שנות התישעים. לא יעזור גם לקנטרנים, וידאוקליפים זה אמנות. היו זמנים שדווקא הערוץ השטני הזה, שהיום כבר לא ברור מה הקשר בינו לבין מוזיקה, קידם וידאוקליפים ראויים. מישל גונדרי, ספייק ג'ונז, וקריס קאנינגהם. יותר מזה לא צריך להגיד.

יש תופעה אחת בעולם הוידאוקליפים שממש מביאה לי את החלסטרה. הרבה פעמים כשלהקה מוציאה סינגל ומלווה אותו בוידאוקליפ, בדרך כלל כשאין להם יותר מדי כסף להשקיע בהפקות ענק (Scream של מייקל וג'נט ג'קסון עלה 7 מיליון דולר! מי האדיוט שהסכים לשלם על החרא הזה?), מצלמים וידאוקליפ פשוט ואפקטבי, רוב הזמן של הלהקה מנגנת באיזשהו אופן.

יוצא והלהקה עשתה בוחטות מהסינגל, בהרבה מקרים כי הוא נהיה להיט לא צפוי, עושים ללהקה (ככל הנראה חברת התקליטים ומנגנוני היחצו"ן) rewind ומקליטים קליפ חדש, הפעם עטור תקציב והתחכמויות. הרבה פעמים עושים את הגרסה המשופצת כשמנסים להחדיר את הלהקה לשוק האמריקאי, כשהיא כבר הצליחה עם סינגל+קליפ אחר ורוצים לעורר תשומת לב מחודשת לסינגל הקודם. ככל הנראה השוק הזה לא מסוגל לסבול קליפים פשוטים וטובים, אלא חייבים לתפוס את תשומת הלב של הקאוץ' פוטטו בכך שיראה שהשקיעו בקליפ כסף.

אממה? לדעתי תמיד הגרסה החדשה של הקליפ, האמריקקית כביכול, יוצאת גרועה בהרבה מהמקור. אני לא יודע אם זה בגלל שראיתי תמיד קודם לכן את הקליפ המקורי, כך שאולי האסוסיאציה הויזואלית למוזיקה התקבעה לי בראש ומסרבת להתחלף, אבל אני מוכן להשבע שגם אסטתית הגרסאות החדשות לוקות בחסר. אציג להלן את הראיות. אתם תהיו חבר המושבעים ותשאירו את גזר הדין בתגובות.

מוצג א' – Radiohead – High & Dry

המקור

זה היה קליפ הבכורה לסינגל הבכורה מתוך אלבום המופת The Bends. הלהקה מנגנת באמצע שום מקום ליד שתי משאיות כשבמיטב הפראנויות של הסולן, תום יורק, מישהו עוקב אחריהם בשחור לבן. האם אלה משקפות? מצלמות אבטחה? מכשירים למדידת מרחק של אתר בנייה? מטרות של איזשהו נשק קטלני? לא ברור. לעיתים משהו מהבהב והלהקה נמצאת/לא נמצאת שם (בעתיד מייק סטייפ סולן אר אי אם יאמר לתום יורק להתמודד עם ההצלחה האסטרונומית של רדיוהד על ידי דקלום השורה "אני לא פה, זה לא קורה", מה שנתן השראה לשיר How To Disappear Completely). גשם יורד וג'וני גרינווד דופק סולו. הם ביקשו לא להשאיר אותם גבוהים ויבשים, יבשים לפחות הם לא נשארו. פשוט, חשוף, וקולע.

[gv data="PwlBDEDadBs"][/gv]

החידוש

נראה כאילו זרקו אותנו שוב לדיינר של ספרות זולה. היי, האלה שיושבים שם בשולחן ממול הם לא רדיוהד? אבל משהו קורה שם ברקע, איזשהו סיפור של פשע ומפתח מיסתורי שמחביאים מתחת לקצפת הסמיכה. הנה, תראו איך כולם בדיינר יודעים לשיר את השיר (לא אמרתי לכם שהגרסה השניה באה בדרך כלל אחרי הצלחת הלהקה?). והסוף? רע ביותר. קליפ בומבסטי עם סיפור טיפשי ללא קשר למוזיקה שמציב בו את רדיוהד כמו בובות ראווה חלולות. תעשו טובה ותצמדו למקור.

[gv data="NCPDiEz-GcE"][/gv]

חללי – sweet machine

היה שבוע מוזיקלי סוער ביותר עם הופעות של Nine Inch Nails ו-NOFX. למרות הבומבסטיות, הויזואליות, והליגה הגבוהה יותר של טרנט רזנור וחבריו, NOFX לקחו בסיבוב והראו שכשמם כן הם. לא דרושים אפקטים כדי לבנות הופעה מצויינת אלא הרבה ספונטניות, כיף, ומוזיקה מאוד מגוונת (הם אפילו עשו את קטע הג'אז Straight Edge, שאפו!). להקות בסדר גודל כזה לא מגיעות כל שבוע לארץ, אז לכל מי שחשב יותר מדי במקום לבוא ומתבאס תחת עכשיו – הה הה! פעם הבאה אל תחשבו, פשוט תבואו יא חנונים.

 

המכונה בפעולה

ובענייני חללי. מי לא אוהב רוק טוב, רוק כזה עם זיעה, ביצים שעירות, ו…גיטרסטית כוסית!? מסתבר שיש כזה ולא, לא קוראים לזה אבריל לווין (לקרוא לה "רוק" זה לירוק בפנים של ג'ימי הנדריקס, זכרונו לברכה, אל תתעסקו עם רוחו). אני מדבר על להקת Sweet Machine, שלישית רוק שבועטת את הדרך שלה הישר מברלין בגרמניה (אחח, איזה עיר מדהימה).

המבטא הגרמני עובד לטובתם בשילוב המוזיקה הכבדה, ובאמת שהם יודעים איך לעשות את זה רועש וטוב. ריפים בשרניים, דינמיקה של 2 זמרים, תופים הדוקים, והגיטריסטית המופלאה הזו שנשמעת כמו שהיא נראית. במילותיו של אלי ג'י – ריספקט. קבלו קליפ שלהם, את אתר הלהקה הרישמי, ולכו לחללם. תכינו את האייר-גיטר בהיכון. צאו לראות איזה הופעה להוציא את הרוקנרול שזורם לכם בעורקים.

[gv data="Xnf5GmqTc04"][/gv]

"מיליונים שחיים היום לעולם לא ימותו"

אחת הדמויות המעניינות שאני נתקל בהן שוב ושוב בעת האחרונה הוא הדוקטור לביולוגיה Aubrey De Gray. קודם כל אי אפשר שלא לשים לב למראה המשונה שלו, עם הזקן ארוך לו עד ברכיים (כל כך 1907), והפנים הצעירות שמסתתרות מאחוריו. אבל מה שבאמת מושך באוברי דה גריי זו הרטוריקה המדהימה שלו, יכולת השכנוע האדירה, והרעיון הפסיכי.

ד"ר דה גריי רוצה שנבין דבר אחד – הזקנות היא מחלה. כן, ממש כמו איידס או סרטן, רק שהרבה יותר אנשים מתים ממנה מדי יום באופן כואב ונוראי. ולא רק שהזקנות היא מחלה, אלא שיש לנו מה לעשות לגביה, ולאוברי יש כל מיני רעיונות. כמו שאפשר להחזיק רכב אספנות בחיים על ידי תחזוקה קבועה והחלפת חלקים שהפסיקו לתפקד, כך הוא חושב יהיה אפשר לעשות לגוף האנושי, רק ברמה המיקרוביולוגית. נעבור טיפולי עשרת אלפים שכאלה, והמנוע שלנו ימשיך לרוץ.

לטענתו חוקרים הצליחו להאריך באופן משמעותי את חייהם של זבובי פירות, עכברים, ועוד בעלי חיים. כל מה שצריך כדי שנשיג תוצאות דומות אצל בני אדם, זה את מיטב מומחי העולם ומיליארד דולר. לטענתו אם נשיג תוצאות, נשיג אותם מהר, ואז הרבה אנשים שחיים עכשיו יחיו הרבה מעבר לתוחלת החיים הממוצעת. זה מתקשר אצלי ללהקת Tortoise ואלבום הבכורה שלה שנקרא Millions Now Living Will Never Die. זה, וההיילנדר (רק שיכול להיות פה יותר מאחד).

אוברי דה גריי, רטרו לימי רספוטין

ואוברי, הוא ממש, אבל ממש משוכנע שהוא צודק. רגע, אבל זקנה זה לא תהליך טבעי והכרחי? לא תהיה צפיפות אוכלוסין מטורפת אם פתאום מלא אנשים ירבו בשנים? זה לא יהיה ממש רע אם נפסיק לעשות ילדים בגלל שנחייה יותר זמן? אוברי הודף בעוצמה כל טיעון נגד. כמו שהוא אומר, אם אתם חושבים שהוא טועה, תצטרכו להראות לו איפה הוא שוגה. והטיעון שלו, הוא מחליק לגרון כמו ויסקי טוב, ונשמע מאוד רציונלי ומשכנע.

אני מתחיל להרגיש כאילו שאני מטיף פה לכם גם לבלוע את דבריו של אוברי, אבל תמיד בריא להשאיר מנה של סקפטיות בצד, וחתיכת תשומת לב כדי למצוא אולי פגמים. ובכל זאת. הייתם עושים את זה? הייתם רוצים לחיות, נניח, עד גיל מאתיים ועשרים? מה הייתם עושים עם כל הזמן הפנוי הזה? אני חלוק לגבי הסוגיה הזאת. מצד אחד, אני מאוד סקרן לראות מה יביא העתיד, בין אם סוף סוף נתחיל ליישב כוכבים אחרים, וכמובן לטוס לשם, או שנביא על עצמינו את האפוקליפסה. אין ספק שתוספת של כמה מאות שנים תעזור לי להשיג את זה.

מצד שני, אני חושב שיש מחיר לרמאות של הטבע. מכוניות מביאות אותנו מהר מ-א' ל-ב', אבל פולטות גזים רעילים לאטמוספרה. קוטלי חרקים מניבים יבולים יותר גדולים מהשדה, אבל גורמים לסרטן. מה יהיו אם כן ההשלכות בפועל של טיפולים כמו שאוברי מציע? כנראה שעד שלא ננסה את זה, לא נדע, אבל נראה לי שיהיה שם איזשהו מחיר כבד לשלם (יש הוגה אחד שטוען שכל טכנולוגיה גורמת לתאונה, שכחתי את שמו, המגיב הראשון שיזכיר לי יזכה ב-15 דקות של תהילת עולם).

כהרגלי בקודש, יש לי סרטים בשבילכם. הגרסה המקוצרת, היא נאום בן עשרים דקות של אוברי מ-TED, שזה אגב מקום מומלץ בחום גבוה של וירוס שפעת קטלני לכל מי שרוצה להפגיז את המוח נון-סטופ.

[gv data="8iYpxRXlboQ"][/gv]

מי שמוצא את עצמו מתעניין בנושא ובבן אדם, קבלו סרט דוקמנטרי באורך מלא על אוברי דה גריי בהפקה של ערוץ 4 הבריטי. זה סרט מאוד מקיף שנראה כאילו שהם אשכרה באו עם דף חלק לחקור ולהבין מיהו אוברי דה גריי והאם יש משהו בדבריו. מדברים בסרט לא עם תומכיו, מתנגדיו, ובוחנים גם מיהו אוברי דה גריי הבן אדם שמסתתר מאחורי הזקן, זה שאוהב לשתות כמה פיינטים טובים של לאגר מדי יום.

לקראת סוף הסרט עולה בין השורות שאלה מאוד מעניינת לגבי המוסד האקדמאי. אנשים רבים עם דיעות שונות יחסית כמו יואב בן דב, קן וילבר, וגם דה גריי מוצאים את עצמם מחוץ לכותלי האקדמיה. זה כמובן גורר התנגדות אקדמית-פוליטית לדבריהם, מה שגורר זלזול וספק מצד האוכלוסיה הכללית שתופסת את המוסד האקדמי כבר סמכה. אפילו שהאקדמאים שמראיינים בסרט לא אמרו בסופו של דבר שום טיעון מחץ כנגד דה גריי, לא יכלתי שלא להרגיש רפלקס סמי אוטומטי ברגעים הללו שהם צודקים והוא טועה. מדהים כמה כוח יש לאקדמיה ואיך בתור תלמיד שזה עתה עוזב את כנסיית השכל הוטמעתי כנראה בפרדיגמה. בכל זאת לאור מהעניין שלי בדה גריי, כנראה שאני לא מקרה כזה אבוד.

כך או כך, זה סרט דוקומנטרי מאוד מעניין שעשוי ממש טוב. יש המון חגים לפנינו, אני ממליץ לכם לשבת ולראות את זה. תהנו!