תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

הלהקה הכי טובה בעולם

Posted by עידו שחם ב- יוני 1, 2008

הגיע הזמן לומר את זה באופן מפורש. די למיוזיקלי קורקט, כל אחד והטעם שלו, וכל השייט הזה. Oceansize היא הלהקה הכי טובה בעולם.

אני כל כך מתבייש שבעולם של היום אנשים, ופי אחת כמה וכמה שוחרי המוזיקה הרציניים בארצינו, לא מכירים את הלהקה האדירה הזו. אפילו חבריי המוזיקליים, חוץ מכמה צדיקים, שואלים בפליאה מי זה? כשאני מזכיר את שמם. בושה, בושה, בושה ועוד הפעם בושה.

בשנים האחרונות איבדתי תקווה ואופטימיות לגבי רוק. מאז הסטרוקס זה כאילו שהזיזו את הגלגל אחורה. מה שישן הוא חדש. אין חדש. פיתחתי אובססיה מאוחרת למניק סטריט פריצ'רס העצומים גם הם (אגב, יש כאלה שחושבים שהסינגל הראשון של הלהקה הוא Design for Life, טעות נפוצה מדי), והתחלתי לחפור אחורה בארכיון המוזיקלי. גיליתי בדרך עוד מוזיקה טובה, ומדי פעם היתה לי גיחה להווה, אבל לא מצאתי משהו שבאמת זרק אותי למימדים אחרים, כמו שהמוזיקה הגדולה באמת עושה לנו.

ואז גיליתי את אושנסייז (רישמי | חללי | ויקי | יאטובה | סיטימיולה). כפי שפורסם בעבר, זה התחיל עם הקליפ לשיר Catalyst מהאלבום הראשון Effloresce שעורר לי את הסקרנות. שמעתי את האלבום, ולא נפלתי, אבל כן נדבקתי לעוד שיר Remember Where You Are. עבר זמן מה, וגיליתי מחדש שיש לי הורדה של האלבום על המחשב. התחלתי לשמוע. לא יכלתי להפסיק. מצאתי את האלבום במבצע בדג'נגוס ז"ל במחיר המגוחך של $2.99. לא הבנתי איך אפשר למכור אלבום כזה נפלא במחיר כזה זול.

כשיצא האלבום השני, Everyone Into Position, לא נפלתי מהרגליים. לקחה לי איזה שנה כדי ליפול ולאהוב את האלבום הזה בשלמותו. אפילו שלקחו את היצירה האדירה Music for a Nurse לפרסומת של אורנג', זה לא עזר ללהקה כמו שזה עזר למובי לפרסם את Play. רנן שראה אותם לייב מספר פעמים סיפר לי שהם מסדרים את הציוד בעצמם לפני ההופעה. ללהקה כזאת שמוציאה אלבום שנשמע ככה זה פשוט לא מסתדר, מגיע להם הרבה יותר מזה.

שנה אזרחית שעברה הם הוציאו את האלבום השלישי Frames. הפעם הייתי מוכן בתור בוגר שנה א' ושנה ב'. וגם אז לקחו לי כמה שבועות באמת להכנס לאלבום הענק והמטורף הזה, ועוד על גבי נגן MP3 זול תוצרת סין ששמעתי בהודו. אבל מאז שנכנסתי ועד היום לא עובר כמעט שבוע מבלי שאשמע משהו ממנו, או מאחד האלבומים הקודמים של הלהקה.

אוסשנסייז בפעולה

מכירים את ההרגשה הזו ששומעים מוזיקה באמת גדולה, של רעידות שמתחילות לאורך עמוד השדרה, מתפשטות לכל הגוף, סוג של אורגזמה, של היי מוזיקלי? מאז רדיוהד לא חוויתי משהו כזה ברמה כזאת וכל כך הרבה פעמים כמו שאני חווה כשאני שומע את המוזיקה של אושנסייז. היא פשוט מכה אותי כמו מתאגרף תאילנדי, בכל מקום, בכל צורה, ללא רחמים.

יש להם השפעות ושומעים אותן. מצד שני הם נשמעים כל כך אושנסייז ורחוקים מלהיות חיקוי. כשמם כן הם, כגודל אוקיינוס, לפעמים אוקיינוס אינטרגלקטי. האוקיינוס הזה נשפך לשני צידי המוח שלי. המוזיקה מתוחכמת ונעה על המון מקצבים לא שגרתיים, חומות של רעש, קונטרפונקט בין שלושת הגיטרות של הלהקה, ומבני שירים/קטעים לא קונבנציונליים. אבל מעל, מתחת, בתוך, ומסביב לזה הכל מוקף בערימות של רגש ושל תשוקה, של דרייב מטורף, של משהו גדול מהחיים שלמרות האתאיזם שלי אקרא לו אלוהי.

יש להם מתופף בלתי יאומן, לשעבר מהנדס הליקופטרים, שמתייחס לתופים שלו כמו כלי נגינה ולעולם לא חוזר על אותו מקצב פעמיים. יש להם סולן כריזמטי שמתפקד ככותב שירים כביר ושיודע להוציא מהקול שלו המון גוונים עם פוטנציאל של סמל מין לבחורות אמיצות. יש להם שלושה גיטריסטים שמשתלבים ויוצרים קולאג' חשמלי גאוני, יורדים לקלידים מדי פעם למען הגיוון. עכשיו יש להם גם באסיסט חדש שמשתלב בצורה מושלמת בחלל הזה בין התופים האימתניים לצוות הגיטריסטים הרצחני.

תשמעו, אני יכול להמשיך ככה נון סטופ. אמרתי ואומר שוב שהמילים, למרות שהן יכולות להיות סוג של משחק מקדים לפני האקט, הן לא הדבר האמיתי. עזבו אתכם מזיוני השכל שלי. אם אתם אוהבים להקות כמו Tool, Smashing Pumpkins, Mogwai, Sigur Ros, Pink Floyd, Faith No More, Radiohead, Muse, ועוד רבות ומשובחות משושלת המלוכה של הרוק, תעצרו את מה שאתם עושים עכשיו. תפסיקו אפילו לקרוא את המילים האלה.

לכו לשמוע Oceansize. תהיו כאן ועכשיו, כשהלהקה עדיין ביחד, מגיעה גבוה יותר וגבוה יותר לשיאים חדשים. אל תחכו לשמוע על זה בדיעבד, אחרי שהיא חס ושלום תתפרק או יהיה איזה 3-נקישות-על-עץ אסון ואז תהיה כתבה באיזה עיתון גדול על הלהקות הגדולות שלעולם לא התפרסמו ואתם תאכלו את הכובע למה לא שמעתם אותם בזמן אמיתי. לא, זה לא יהיה בהכרח קל, וכנראה שלא תאהבו אותם אהבה מלאה מההאזנה הראשונה. אולי בכלל אושנסייז טובים מדי, חכמים מדי, רגישים מדי, מאתגרים מדי מכדי שהם יוכלו אי פעם להגיע למאסות, ואפילו למאסת האלטרנטיב. אבל אני מאמין שיש תקווה. אולי ידבק לכם קטע אחד בראש ובלב. כמו סדק בסכר הוא יביא להצפה של העמק שלכם במי האוקיינוס.

[gv data="c8OzPvNrzP4"][/gv]

15 תגובות to “הלהקה הכי טובה בעולם”

  1. איתי said

    אולי תביא אותם לארץ?

  2. גיאחה said

    מגניב. אני צריך באמת למצוא את אותו אלבום שהורדתי ולתת לו עכשיו האזנה נוספת. אני בטוח שמספר ההאזנות לאושנסייז בארץ ישראל קפץ פלאים מרגע פרסום הפוסט מעורר הריר הזה.

    חוצמזה – הקטע היפה שלהם בפרסומת היפה לכשעצמה של אורנג' מזכיר לי מאוד, ולטובה, את הפסקול המעולה של Explosions in the sky לסדרה Friday night lights (שלקוח מהסרט בעל אותו השם).

  3. רנן said

    עידו היקר – כתבת נהדר על להקה יוצאת מן הכלל, וזה בלשון המעטה; אושנסייז הם ככל הנראה אחת ההפתעות הגדולות של הרוק, מאז המצאת המושג. וכאמור, אחת מהפיבוריטיות שלי מאז ומעולם. מסכים שמי שלא מכיר, פשוטו כמשמעו – מפסיד.

    איתי – להביא אותם לארץ? אני מאמין שאפשרי. העניין הוא שאין להם מספיק קהל כאן, לצערי. אי אפשר להביא הופעה, למכור 50, או 100 כרטיסים במקרה הטוב ולא להפסיד. הלוואי, הלוואי שהעוצמה והייחודיות שיש במוזיקה שלהם תתפשט ויותר ויותר אנשים יאזינו ויחבקו אותם. אולי עד האלבום הבא יהיו להם כבר 300 זוגות אזניים מסורות בארץ.. ואז זה רלוונטי. אמן. לנו רק נשאר להעביר את השמועה הלאה, כמה שיותר.

  4. תמיר said

    שמעתי אותם פעם, 'מוזיקה לאחות' הוא שיר מאוד חלש לטעמי, מלבד הפתיחה. אני צריך לשמוע אותם עוד, כי מעוד התלהבתי מהקטע שפרסמת פה למטה. אני זוכר שניסיתי לשמוע אותם פעם בתו השמיני וכל הריפים המטאליים שלהם עשו לי ממש רע, אני פשוט לא ריפים של מטאל וגאראג'.

  5. אילן said

    דווקא ככל שהשנים חולפות אני מגלה יותר ויותר אושנסייזהדים ברחבי הארץ.
    בחור בעל יוזמה שיביא אותם לבארבי, אני חושב שיצליח למלא אותו בלי יותר מדי בעיות. אולי אפילו מקום יותר גדול מהבארבי.

    כן יהי רצון במהרה בימינו.

  6. אני לא הכי אוהב להגיב לעצמי, אבל אם אתם רוצים לראות את אושנסייז בארץ, תעשו טובה ותצביעו להם באתר בוא יא מניאק:
    http://www.boyamanyak.com/artist.php?artist=687

    ככה אולי יהיה איזשהו מדד כמה אנשים רוצים לראות אותם, באיזה מחיר, ואז איזשהו אמרגן או יתארגנות יוכלו לשקול את זה בצורה יותר תכל'סית.

  7. תמיר said

    זה באמת עוזר במשהו 'בוא יא מניאק'?

  8. עמי said

    רק בשביל הרקוקרד, שישמר לעד בפוסט הגאוני הזה, אני מוסיף את ה Music For Nurses EP שיצא (2004) בין שני האלבומים הראשונים.
    אמנם יש בו רק 5 שירים, אבל הם מהמפוצצים ביותר (כמו one out of nONE) ועד לשקטים ביותר (dead dogs an' all sorts) שהם הוציאו.
    בכלליות, דיסק קצת יותר "כבד" משאר האלבומים, אבל אני חושב שהוא היה צעד חשוב בהתפתחות שלהם בין שני האלבומים.

    (ועוד דיסק מחתרתי [Size on an ocean [Extented edition שמכיל המון גרסאות EP, שירים שלא נכנסו והופעות חיות.)

  9. גיל said

    אכן כתבה מעולה ובעיקר טוב שיש מי שעוזר להפיץ את הלהקה האיכותית והמעניינת הזאת. אני אישית מאז Effloresce חובב נלהב של הגיטרות של החבר'ה האלה. ל frames עדיין לא התחברתי כ"כ.
    עמי – איפה משיגים את ה EP שדיברת עליו? יש מצב לאיזה כתובת rapidshare?

  10. עמי said

    לא יאמן, אבל מצאתי: http://rapidshare.com/files/2332807/Oceansize_2004_Music_For_Nurses_Ep_Impt_Mp3.320Kbps.zip
    אפילו באיכות טובה 🙂

  11. נמרוד said

    מהשמיעה במייספייס קיבלתי את הרושם שהם מאוד מזכירים את mew – שזה לא רע בכלל (למרות שלעיתים טיפה בומבסטי מדי לטעמי) – אני צודק?

  12. אסף said

    וואו, מה זה הקטע הבנזונה הזה! מהר לטורנטים, תודה !!

  13. Blue2 said

    בשביל פוסטים כאלה שווה לקרוא בלוגים. בחיים לא תשמע מבקר מוזיקה באף עיתון מדבר בכזאת התלהבות על להקה. אבל כולנו מכירים את ההרגשה הזאת, שאנחנו שומעים משהו גדול והדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לספר לכל מי שאנחנו מכירים על זה.

    כשאני קורא ביקורת חיובית על אלבום בעיתון אני מתייחס לזה בספק. נכון שהמבקר חשב שזה טוב אבל אין לי מושג איזה רגשות המוזיקה באמת עוררה אצלו – אם בכלל. אני רק יודע שהמסקנה היבשה שלו היא פלוס ולא מינוס.
    אחרי שקוראים כזה קטע אין בכלל ספקות – חייבים לתת לזה צ'אנס כי הצמרמורת הזאת שהייתה לך זה כל הקטע של מוזיקה.

    הלכתי להאזין, תודה.

  14. עמי said

    הוספה באיחור, זה מה שכתוב באתר שלהם (כל כך נכון ומתחבר לפוסט הזה):
    Frames’ Press Biography by Dan Martin, August 2007:

    When Oceansize christened themselves back at the start of the third millennium, they didn’t just pick a name, they set themselves a challenge. Their mission statement was to make the biggest music possible, adventures on the high seas of future-rock giganticism that could never, ever stop. It also meant that every album they made would have to be even bigger, heavier, than the last one.

  15. […] אתם עוקבים אחרי, אתם יודעים שאושנסייז היא הלהקה הכי טובה בעולם. לכן, הייתי מלא בציפיות, פחדים, והתלהבות לקראת האלבום […]

להגיב על תמיר לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: