תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

southside festival überpost nummer zwei

Posted by עידו שחם ב- יוני 28, 2008

היום השני של הפסטיבל, יום שבת שעבר, התחיל בעצלתיים. חזרנו עייפים ומותשים קצת מהלילה הקודם, מה שגם ההופעות ביום שבת התחילו בכלל ב-12 בצהריים, שזה כמו 6 בבוקר בשביל באי הפסטיבל. ובכל זאת אנשים בחוץ, שומעים מוזיקה, אוכלים נקניקיות, משחקים כדורגל, קופצים באנג'י, ועושים פונדו גבינה באמצע ה-great teenage wasteland.

הגעתי להופעות באיחור קל, אבל בול בזמן בשביל לתפוס את להקת Jennifer Rostock על הבמה. כן, זה השם של הלהקה, למרות שלזמרת קוראים ג'ניפר אבל עם שם משפחה אחר. לפני שהם עולים לבמה יש איזה שיר שלאגר (ז'אנר גרמני של מוזיקה סופר שמאלצית מנייריסטית להיטית, מן מוזיקה מזרחית אשכנזית שכזו) גרמני של פעם. הלהקה עולה לבמה ומתחילה לנגן. ג'ניפר פורצת בפול אנרגיות עם ריקודים בכובע הקאוגירל שלה ומכנסוני ג'ינס קצרצרים. המוזיקה היא משהו כמו דנה ברגר פוגשת את שרון קנטור והגירלז, אולי יותר כמו נו דאובט רק בגרסת פופ/רוק גרמנית ושחרחורת עם מלא פירסינג וקצת יותר חזה. הערות סקסיסטיות בצד, ג'ניפר רוסטוק נתנו הופעה ממש כיפית ואפילו שלא הכרתי בכלל את החומר רקדתי וקפצצתי עם הגרמנידה שסביבי. אה, והצורה שהיא אמרה dankeschön וביקשה מהקהל להגיב ב-bitteschön היתה ממש מתוקה ותקועה לי ולעמי בראש עד עצם היום הזה.

הלכתי לנוח קצת על האדמה לצלילי Turbostaat. הם עשו Pאנק -רוק גרמני קשוח וביקורתי אבל די משעמם בשבילי. היה לי מצב רוח להימורים ונכנסתי לאוהל ההופעות לראות את Bell X1 מבלי לדעת מי הם בכלל ומה הם עושים. למזלי קיבלתי קלפים טובים ליד. זו להקה קטנה וצנועה שנסעה כל הדרך מדאבלין בשביל להופיע בפסטיבל. הזמר שלהם נראה ומתנהג כמו מין שילוב לא ברור בין איאן קרטיס לכריס מרטין – רגיש, שברירי שעלול לקרוס בכל רגע נתון, עם ריקוד מוזר ומכאני שכזה. ההופעה היתה טעונה ברגש דרך הרוק המלנכולי עם הנגיעות האלקטרוניות של הלהקה ועשתה חם על הלב כמו ויסקי אירי חם ביום גשום.

מחוץ לאוהל בבמה הירוקה כיסחו את הגיטרות Enter Shikari. תפסתי מהם להקת MTV2 עלק-אימו פוזיונרית הדבר החם וכו', אבל הם הצליחו להפתיע אותי. למרות שהם ילדים, אולי בעצם בגלל שהם ילדים, הם נתנו שואו אנרגטי ומדויק תוך כדי תקשורת מעולה עם הקהל בין לבין קטעים (למשל בקשה לראות circle pit ענקי). הם נתנו ברוק (יש למישהו תרגום יותר טוב ל-they rocked?) עם שילוב מעניין של אלקטרוניקה עם דיסטורשן וצווחות שנתן למוזיקה שלהם גוון עתידני סייברPאנקיסטי משהו.

אחרי שינה נחמדה באוהל הפרטי לטעינת המצברים, באתי לראות את Tocotronic שגם לגביהם לא היה לי שום מושג. הם התבררו כהרכב אינדי רוק גרמני משובח עם סולן/גיטריסט שנראה כמו הכלאה גנטית בין ברט אנדרסון לבראיין פרי וכריזמה בהתאם. המוזיקה שלהם חדרה לי מתחת לעור במיוחד בגלל המילים היפות בגרמנית והשירה החלקה שמביאה גם מסרים חברתיים לאזניים וללב. בכלל, טוב לי לראות ולשמוע מישהו שאכפת לו ולא מפחד ללכת עם זה עד הסוף. אתמול אגב הם זכו להכנס לאייפוד שלי וכמה מהשירים נתקעו לי חזק בראש, אז דוברי או לומדי גרמנית למיניהם, מומלץ לבדוק את הסחורה.

באוהל ה-Notwist היו אמורים לעלות. אני לא יודע מה קורה שם באוהל, אבל לקח להם המון זמן לעשות סאונדצ'ק עד כדי יאוש. כשהם סוף כל סוף עלו לבמה, זה לא היה כזה שוס בשבילי. כנראה יש להם מוזיקה טובה, אבל תחילת ההופעה לא זרמה טוב מה שנתן לי תירוץ מספיק טוב ללכת לראות את Monster Magnet. הסטונר רוקרים/מטאליסטים האלה נתנו לי אימון ראוי בהדבנגינג והרמת קרני שטן לאוויר. זאת היתה הופעת מטאל לפי הספר – רועשת, עצבנית, עם סולואי גיטרה גדולים מהחיים, וסולן עוד יותר גדול מהחיים. אבל אסור לשפוט ספר לפי העטיפה שלו, גם אם היא בגודל XXXL. הוא נתן ווקאלז מצוינים וסיפר סיפורים על השירים, למשל בלוז על איך הוא שכב עם מישהי שהוא שונא אבל הסקס היה ממש טוב וכל העסק היה מוזר. מבינים על מה הוא מדבר?

במהלך הפסטיבל היו כל מיני התלבטויות את מי ללכת לראות כשהיו כמה הופעות במקביל, אבל היופי זה איך ההתלבטויות האלה פשוט פותרות את עצמן. כך הגעתי לראות את Deichkind, הרכב גרמני מאוד מדובר בגלל השימוש שלהם בכל מיני אביזרים וגימיקים בהופעה. סיפור לי למשל שבאחת ההופעות שלהם הם חילקו לקהל 1000 בירות, אמרו לכולם לנער אותם חזק חזק, ואז לפתוח בשפריץ אחד עצום. אז כן, ראיתי אותם עולים לבמה עם סט שנראה כאילו לקוח מאיזה הופעה של להקת Journey מהאייטיז, והיו להם בגדים מאולתרים משקיות זבל שחורות וצבעי ניאון זוהרים שאייתו את האותיות YEAH על גבם, הם לבשו פיאות מצחיקות, ועוד גימיקים ושטויות שהקפיצו את הקהל מעלה ומטה, אבל לי זה פשוט לא עשה את זה.

אז החלטתי לעזוב את הגימיק וללכת לראות כאלה בלי גימיקים, את NOFX, פעם שניה בעצם מאז שהייתי בהופעה המגה-כיפית שלהם בארץ. אז NOFX יודעים לתת בראש עם המוזיקה שלהם, אבל הכי כדאי ללכת לראות אותם בשביל הבדיחות. מה המדינה הגרועה ביותר בעולם? שואל מייק השמן, סולן הלהקה. מישהו אומר שוודיה ומייק אומר שזו תשובה לא רעה, אבל שגויה. המדינה הגרועה ביותר בעולם היא צרפת גבירותי ורבותי, אומר מייק, ופוצח דקה לאחר מכן בקאבר שלהם לשיר Champs Elysee. היו גם הרבה קטילות על מקסיקנים ודוכן האוכל המקסיקני אי שם מול הבמה, ירידות על להקת ה-Beatsteaks הגרמניים, ועוד יותר ירידות על להקת The Weakerthans שהיו אמורים להופיע אוטוטו (They're weaker than us!). אז היה פאן, וסט ליסט מהמיטב הישן והחדש של נופקס, אבל אין על ההופעה שהם נתנו בארץ כמעט לפני שנה, ובתקווה יחזרו לתת שוב.

המונים התקבצו להופעה של ה-Beatsteaks הברלינאים אחרי נופקס, מסתבר שהם אחו שילינג פופולריים. אבל בשבילי זה היה סתם הופעה רועשת ולא מעניינת, אז הלכתי לנוח ליד הבמה הכחולה מבלי לצפות לכלום. קניתי רום עם קולה בחמש יורו, שזה לא כזה נורא, ושמעתי את צלילי  Jan Delay & Disko No 1 ממשכבי בצד. מדובר בהרכב גדול כולל זמרי רקע ונשפנים שעושים מוזיקה שחורה אה-לה דיסקו, Fאנק, ורית'ם ובלוז. היו להם דווקא נגנים מעולים ונשפכו ימבה גרובים וגוד טיים מהבמה. היה גם ניסיון מעניין לתקשר עם להקת הביטסטיקס על ידי גיוס הקהל לצעוק Hallo Beatsteaks! לא יודע אם זה הצליח לעבור מעל גלי הכאסח של הביטסטיקס, אבל בהחלט ניסיון ראוי להערכה ליצור אחווה בין-הופעתית בפסטיבל הזה.

בשלב הזה הייתי מבואס משהו שהיום השני של הפסטיבל לא היה כזה מוצלח. גם הרגשתי כל כך לא שייך פתאום, זר בין כל כך הרבה גרמנים, בן כמעט 28 בין ילדים בין 18 ו-19, חובב מוזיקה עצבני שמוקף באנשים שלא אכפת להם כל כך איזה מוזיקה תהיה שם, העיקר הבירה. בכל זאת התמקמתי בחלק הקידמי של הבמה לקראת ההופעה של ה-Chemical Brothers וחיכיתי. בינתיים פגשתי כמה זרים חביבים והתפתחה לה שיחה על כל העניין הזה. אבל אז, אז האחים הכימיקליים עלו לבמה והטיסו אותי לאלפא סנטורי.

אני לא יודע איך בדיוק עבד העניין. האם כל המוזיקה היתה כבר מוכנה והם לחצו רק על כפתור הפליי ושיחקו אותה כאילו הם משחקים עם מכשירים מדליקים, או שהם יצרו וסימפלו ומיקססו תוך כדי, או משהו באמצע כמו שהכל מסודר אבל הם עשו עיוותי סאונד ואפקטים ושינו חלק מהתיכנותים. זה לא משנה למען העניין. האחים הכימיקליים האלה הרימו לאוויר מסיבה אימתנית עם חומר מעולה מהישן (Block Rockin' Beats) עד החדש (Do It Again) שמוקסס לכדי מקשה מוזיקלית אחת, המון בעזרת המולטימדיה המטורפת שהם סידרו על הבמה.

נראה לי שזו אותה הטכנולוגיה או משהו דומה למה שהיה לניין אינץ' ניילז בארץ, המסך הרישתי הזה שאיכשהו אפשר להקרין עליו דברים ולשלב אותם באופן מלא בהופעה. אצל הכימיקליים הוקרנה על הדבר הזה מגניבות מזוקקת. החל מדמות ליצן מרושע שרטן את סימפולי הווקאלז עם השיניים הרקובות שלו, כל מיני בעלי חיים כמו סוסים ענקיים שקישטו את המסך, מתקפת של רובוטי צעצוע שבאים לחסל אותנו, כדורי צבע שקפצצו על צידי המסך עד שהם התפוצצו לרסיסי צבעים מרהיבים, ועוד ועוד ועוד טריפים. המיצג האורקולי הזה היה מהפנט לגמרי, והקהל היה באטרף של ריקודים מה שכמובן נתן אווירה של מסיבה סוף הדרך, כמו שהיו אומרים בתקופת המועדונים בניינטיז, רק שהפעם אני באמת מתכוון לזה.

תם ונשלם היום השני של הפסטיבל. היה בינוני יותר, אבל לפחות הוא נגמר בוואחד בום. נשאר לפסטיבל עוד יום אחד ואני חיכיתי לו בכיליון עיניים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: