תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

Archive for אוגוסט, 2008

פייס נו מור! שבוע מס' 1

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 28, 2008

שבוע ראשון ללא פייסבוק עבר על כוחותינו. מתקבלים כרגע דיווחים מהשטח, אז נעבור לכתבינו שנמצא אי שם בשביל לקבל את הפרטים העדכניים:

  • בן דוד שלי הוסיף אותי לפייסבוק. נתקלתי פתאום בבן דוד שאני לא בקשר איתו. תוך כדי השיחה הקצרה ביננו, הוא הודיע לי שהוסיף אותי לפייסבוק, כנראה מן נסיון כזה לחזור להיות בקשר מבלי להיות בקשר, אמנות הפייסבוק הידועה. אמרתי לו שאני לא נכנס לשם בחודש הקרוב, אבל לא החלפנו טלפונים או איזשהם פרטי התקשרות אחרים.
  • הציעו לי לדגום שידך בפייסבוק. דווקא בדרך כלל לא משדכים לי, מניחים שאני יודע לדאוג לעצמי מה שנכון בחצי מהזמן. בכל אופן, הציעו לי מישהי שנשמעת מסקרנת (מורה לבלט!) ושאבדוק אותה בפייסבוק לפני שעושים איזשהו מהלך. וידאתי מהמקור שלי שהבחורה נראית טוב, והצעתי לעשות את זה כמו פעם, שיביאו לי את המספר שלה, אתקשר אליה, ואם יש דיבור אקח את זה משם. שום דבר לא קרה בינתיים, לא תראו אותי עושה פירואטים היום.
  • תמיכה בתכנית הגמילה. כמה מחברי בעולם האמיתי שמו לב להודעת הסטטוס האחרונה לחודש הפייסבוקי ואמרו לי שזה הרשים אותם שלא אכנס לפייסבוק בחודש הקרוב. טוב לשמוע עידודי תמיכה כשנמצאים בתחילת הגמילה. תנו עידודים כאלה לנגמל הקרוב לביתכם, לא משנה ממה הוא נגמל.
  • חשק חוזר ונשנה להכנס לפייסבוק. מדי פעם השתלטה עלי איזה רוח וויראלית ונתנה לי חשק לעזוב שטויות ולהכנס בכל זאת לפייסבוק. לראות אם אולי השאירו לי איזה הודעה, איזה בחורה שווה רוצה להוסיף אותי, או לא יודע מה. זו אותה ההרגשה כמו שכתבתי בפוסט הקודם על החשק לקנות עוד חפיסת סיגריות. אבל הייתי חזק, התבוננתי בהתמכרות, ולא נכנסתי. אגב – רק כדי לוודא ושתדעו שאני הארד קור בעניין, יש לי יבוא אוטומטי לפוסטים מהבלוג הזה אל תוך פייסבוק. הגדרתי את זה לפני כך וכך זמן וזה פועל אוטומטית. אז אם זה נראה כאילו שנכנסתי לפייסבוק, תבדקו שנית ותראו שזה יבוא הפוסטים האוטומטי ולא אני.
  • החברטואלים לא חברים. חוץ מחברי בעולם האמיתי שיש לי דיבור שותף איתם, לא היה דיבור מחוץ לפייסבוק עם אחד מחברי הפייסבוק. לא אני ולא הם יצרנו איזשהו קשר. ולמען האמת, יותר קל ככה. אני לא צריך לחפור בתמונות ולהתעדכן בעידכוני סטטוסים כל הזמן מה קורה עם האנשים. איך לכל הרוחות שכנעו אותי שמעניין וחשוב לעשות את זה נונסטופ?
  • רשתות חברתיות אחרות קמות לתחייה. יש לי גם פרופיל בחללי וגם בדה מארקר קפה, את זה פתחתי לאחרונה כי חשבתי שזה יעזור לקדם את העסק שלי. בכל מקרה, איכשהו יצא פתאום שהתחלתי לקבל נוטיפיקציות גם משם וגם משם על חברים חדשים שמוסיפים אותי, אירועים שקורים, והודעות. האם זה צירוף מקרים, או כשהייתי מחובר לפייסבוק הייתי מתעלם בנונשלנטיות משאר הרשתות החברתיות? לא ברור.

סיכום שבוע מס' 1 ללא פייסבוק – פייסבוק מנסה להתקיף אותי ולהחזיר אותי אליו מבפנים ומבחוץ כמו אקסית דביקה. בינתיים אני חזק ולא נכנע לדחפים. אנשים מעריכים את כל הסיפור הזה ואני מקווה שגם הם יצטרפו למהפכה.

נ.ב. אחלו לי מזל טוב על הגעתי לגיל 28 ב-28.8.08 כאשר אני גר בדירה מס' 8! אם זאת לא תהיה שנת המזל שלי, אני מפסיק להאמין במספרים ומכריז עליהם כפיקציה אנושית.

Posted in היי-טק, ווב, טכנולוגיה, ישראליזם, פסיכולוגיה בגרוש | 6 Comments »

פייס נו מור!

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 23, 2008

כשחזרתי לארץ מהטיול בהודו הופתעתי לשמוע את המילה פייסבוק נזרקת בכל משפט שלישי. זה נראה כאילו מישהו שם באתר עשה עבודה טובה מדי, ושהאתר החברתי הוירלי אשכרה הדביק את כולם. לכל מקום שלא הלכתי ועם מי שלא דיברתי, זה היה כל הזמן פייסבוק פה, פייסבוק שם, פייסבוק כל הזמן.

פייסבוק נראה פתאום כמו חלק מאוד אינטגרלי וכל כך טבעי בחברה שהסתובבתי בה, דהיינו בני עשרים ומשהו משכילים מאזור המרכז. שם הולכים כל הדיבורים, פוגשים שם בחורות, מתעדכנים על האירועים הכי חמים, ומה לא.

בחלוף כמה חודשים גם אני נדבקתי במחלה. מצאתי את עצמי נכנס לפייסבוק עשרות פעמים ביום, מחכה שמישהו ישלח לי איזה הודעה, יעלה את התמונות הפקציות שלו מאיזשהי מסיבה אקראית, או שאיזשהי מישהי תקליק עלי בחזרה באפליקציה המגה-פקצית האם את מעוניינת? (ראו הוזהרתם, החרא הזה ממכר). הייתי מכור, בזבזתי יותר מדי זמן בפייסבוק, והיו לי ציפיות לא ראליות לפגוש שם מישהי ועכשיו.

החלטתי להחזיר את המושכות לידיים. שיניתי את הודעת הסטטוס בפעם האחרונה לחודש הקרוב:

Ido is not going to be in Facebook for the next month. If you want to contact him, call or email him.

הסטטוס אגב בפראפרזה, כי אני אשכרה לא נכנס לפייסבוק בחודש הקרוב ולא מעוניין להפר את זה.

אז למה? מדוע אני מסרב לשים את פעמיי בפייסבוק בחודש הקרוב? ובכן:

  1. התמכרתי. כשהייתי בבאנגלור בהודו קניתי חפיסת סיגריות כי רציתי לראות איך זה להיות מעשן לאיזה שבוע. גיליתי שעם כל סיגריה בא לך לעשן עוד אחת ועם החפיסה שהסתימה בא לך לקנות עוד אחת. אבל החזקתי חזק ועשיתי שבועה עצמית שזו תהיה חפיסת הסיגריות היחידה שאקנה אי פעם. אז ההרגשה מאוד דומה בכל מה שקשור לפייסבוק. אחרי שנכנסת פעם אחת, אתה רוצה עוד. אתה אף פעם לא מסופק, לא משנה כמה פעמים ביום נכנסת וכמה זמן היית שם. בספר שלי זה נקרא התמכרות, ואחת שאני לא מעוניין להיות בה.
  2. בזבזתי שם הרבה יותר מדי זמן. אתם מכירים את זה. נכנסים לחמש דקות, ופתאום מגלים שנמצאים שם שעה ומבלים בהסתכלות על תמונות של חברים של חברים של חברים, אנשים שאתם לא מכירים בכלל ובעצם לא מעניינים אתכם, אבל הדחף המציצני דוחף אתכם להמשיך הלאה. רציתי לראות איך זה ירגיש לקבל את הזמן הזה בחזרה ומה אעשה איתו.
  3. לבדוק מה אני מפספס אם אני לא שם. זה נראה קצת כאילו כל החיים החברתיים כבר לא קורים במציאות, אלא בפייסבוק. אירועים קורים קודם כל בפייסבוק לפני שהם קורים במציאות, מגלים שם על פרידות טריות, וסוגרים חברות חדשה עם ההוספה לפייסבוק. אם אתה לא שם, אז אתה מפספס. מפספס הכרויות חדשות, עדכונים ברכילות האחרונה מחברים שלא ראית איזה חמש עשרה שנה, מפספס את האירועים המדליקים של התקופה. האמנם?
  4. לבדוק כמה מחבריי בפייסבוק הם לא רק חברטואליים אלא גם חברים. יש בפייסבוק את האימייל שלי, אני לא זוכר אם יש שם את הטלפון. בכל מקרה, עם כל הסמול-וירטואלטוק שקורה בפייסבוק, עניין אותי לדעת כמה מהאנשים שחברים איתי שם אשכרה ידברו איתי גם מחוץ לפייסבוק. בעצם האם יש אנשים שיתגעגעו עד כדי כך שהם יעשו מאמץ עילאי ויצרו איתי קשר, או שלא.

החלטתי לפתוח את תיקי המעבדה ולשתף אתכם בניסוי. אעדכן את הבלוג מדי שבוע בתוצאות, דהיינו איך פייסבוק ניסה שוב להשתחל לחיים שלי למרות שאני לא שם.

מוכנים להשתתף בניסוי? וודאו שיש איזשהם פרטי התקשרות בפרופיל שלכם, תכבו את כל הנוטיפיקציות כדי להמנע מהסחות דעת (שלי היו מכובות כבר), תסירו את פייסבוק מהסימניות שלכם בכל דפדפן שאתם עובדים איתו, ותפרסמו עדכון סטטוס שאתם לא נכנסים בחודש הקרוב. אה, כן, ואל תיכנסו לפייסבוק בחודש הקרוב, לא משנה עד כמה חשק יש לכם ואפילו אם איכשהו סקרלט ג'והנסן הוסיפה אתכם בתור חברים. אם מתעורר חשק להכנס למרות הכל, במקום לתת לו להשתלט עליכם פשוט תתבוננו בו כצופה מהצד. תבדקו עד כמה פייסבוק עובד בשבילכם או האם אתם עובדים בשביל הפייסבוק, עד כמה אתם צריכים את פייסבוק, ומה קורה עם חייכם כשהוא לא שם. ואם תבלגלגו את זה, ידעו אותי בתגובות ותקבלו לינק באחד הפוסטים. בהצלחה לכולנו!

Posted in היי-טק, ווב, טכנולוגיה, ישראליזם, כלבו, פסיכולוגיה בגרוש | 6 Comments »

הדבר הבא

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 15, 2008

יש הרגשה כאילו סצנת האינדי קופאת על שמריה בשנים האחרונות. אין כמעט להקות חדשות ומסקרנות, ככה שנשאר רק ללכת בפעם המאה ואחת לעוד הופעה של המידנייט פיקוקס, לפנטז על סקס פרוע עם טרי פויזן בפעם המי יודע כמה, ולהתבאס שוב שאין לאיטליז שירים מעבר לאוננות מוזיקלית. התקשורת כבר לא סנסציונית ולא מחפשת את הלהקות שמופיעות במרתף של השכן (האמיתי, לא הפאב). אפילו את מעט האינדי שיש בקושי מסקרים, ואולי שלא בפלא, כי אין בעבוע של לבה חמה.

שילכו להזדיין, בשביל זה אני פה. בשביל לה וויקאנד בחרתי להציג לכם פה שלוש להקות בתחילת דרכן. כל אחת מהן הוציאה אלבום לאחרונה ושני שליש מהן אפשר גם לתפוס בהופעה. אומר גם את דעתי למה הם יכולים ולא יכולים להיות הדבר הבא, לשיפוטכם. אוקיי, גילוי נאות. בשתיים מהלהקות האלה מנגנים חברים שלי, ובשלישית יש מכר מדרג שני, למרות שבעצם אף פעם לא דיברתי איתו. למען הפרוטוקול, חברי יודעים שאני לא חוסך מהם את הביקורות המושחזות שלי (נהפוך הוא!) ומי שעושה מוזיקה מחורבנת לא יכול להיות חבר שלי. מה לעשות. אפילו שמירי מסיקה ביקשה יפה זה לא עזר לה.

lo-dubim.jpgנלך בסדר אלפבתי, כך שהראשונים הם לא דובים (לא, לא ברור לגבי היער, ציניקנים צפויים שכמותכם). מדובר בפאוור טריו של באס-גיטרה-תופים שמביא לנו Fאנק-רוק בועט ללא מעצורים כמו שאהבנו לשמוע בתחילת הניינטיז. כן, קראתם נכון, באס הוא הכלי המוביל והפנומנלי בלהקה הזו. למרות שהכלים האחרים נותנים גיבוי ראוי ופייט טוב, הבאס הוא פשוט הסופרסטאר. זה לא מפתיע כל כך כשהלהקה מושפעת בטירוף מפריימוס, עם קורטוב רייג' אגיינסט דה משין, וקצת רד הוט צ'ילי פפרז בשביל הטעם.

לא יצא לי לשמוע את האלבום המלא, אבל כן דגמתי את החומר בחללם והייתי בהופעה. הנגינה מושחזת והדוקה בטירוף, כך שאם עוצמים את העיניים לכמה רגעים בהופעה מרגישים בכלל כמו לוס אנג'לס של 92'. הלהקה אפילו התמודדה יפה עם הפסקות חשמל שקרו באופן ספוראדי והמתופף הביא אותה בנעימות רקע.

לצערי הליריקה לא עומדת ברמה ונשמעת יותר כמו שירבוטי עיפרון על שולחן בי"ס ירוק בסוף התיכון. גבר גיזעי למשל מאוד מביך במילים שלו, ו-סיליקון גם לא איי-איי-איי, אם כי קטצ'י. אבל יש פוטנציאל. הלהקה עברתה את קודש הקודשים קילינג אין דה ניים של רייג' ל-רוצחים בשם שמיים. ריספקט! קצת חורה לי שהם לא לקחו את שורת ה-אבטיח בשקל שנהפכה לסוג של מסורת במועדוני הקיבוצים, אבל ניחה, כי קוף אחרי בן אדמדם הוא תרגום יותר ראוי.

ואייטם אחרון לפני שתתעייפו – את הלהקה מגבה קרן דוניץ, אחות-של אלוהת המוזיקה המקומית מאיה. היא אמנם לא מוכשרת באותה מידה, והנוכחות הבימתית שלה עדיין בתהליכי למידה, אבל היא יותר כוסית, ונראה שיותר עקבית.

למה הם לא הדבר הבא? כי הם נשמעים יותר מדי כמו דברים שאנחנו מכירים כבר לפני הרבה זמן ולא מצאו לגמרי את הסאונד שלהם. יש קריצה קלה בלהקה לכיוון מוזיקה מזרחית שנשמע מעניין מאוד, אבל נשמע גם שחברי הלהקה מרוחקים מדי מהתרבות הזו כדי באמת להיות מושפעים ממנה.
למה הם כן הדבר הבא? כי הניינטיז חוזרים לאופנה ובגדול. קל מדי לדמיין אלפי חיילים מתוסכלים עושים הדבנגינג לצלילי רוצחים בשם שמיים בעוד קרן דוניץ מקפצת בג'ינס קרוע על הבמה.

maqama-small.jpgנקסט, להקת מקמה (יפה ציניקנים צפויים, מה כמה, יש להם אפילו שיר כזה). הפעם יש לנו רביעייה של פסנתר-באס-גיטרה-תופים שמובלת על ידי האחים נועה ועידו לבית לויט בהתאמה. מהם יהנה קהל אחר מאשר לא דובים, כי אלה יותר מושפעים בעיקר ממוזיקה קלאסית, ג'אז, ופרוג. מעריצי מיוז, שופן, וייס (סתם יצאתי מידי חובה על ידי ניימדרופ של אמן קלאסי ופרוגי, אני לא מתחייב לדמיון מלא) יהנו מאוד מהחבילה הזו וילקקו את האצבעות.

לא רק שכל אחד מחברי מקמה יודע לנגן בצורה מעוררת השתאות, אלא החבר'ה גם יודעים להלחין. המוזיקה שלהם מאוד צבעונית ומגוונת, כאילו היא מספרת סיפורים בהתאם לתחום הפרוג-י שלה. הדגש הוא על האינסטרומנטלי, אם כי מדי פעם נועה מבליחה לשירה קצרה בעברית עם קולות רקע נפלאים של שאר הלהקה, פלוס שיר אחד בהשראת ניין אינץ' ניילז שבו עידו שר לנו סולו.

מצד שני זה לא לכולם. אם לא דובים מגיעים יותר מהבטן ולא משאירים הרבה לשכל, מקמה מגיעים בעיקר מהשכל ולא נוגעים כל כך באיזורים דרומה. לפעמים הם נשמעים קצת מושחזים מדי ושכלתניים מדי ומאבדים לפחות אותי בתור מאזין, אבל זה עניין של טיפוס-יות מוזיקלית. האידאל שלי זה משהו שמשלב את כל האיברים, גם שכל, גם בטן, גם לב, גם זין, ומה לא, אבל יש כמובן מעטים כאלה.

לצערי לא יצא לי לראות אותם בהופעה ולא יצא בעתיד הקרוב. עידו נוסע ללמוד מוזיקה בחו"ל וגם לפני כן הלהקה לא הרבתה להופיעה לאור סיבה ששמורה במערכת. אם אני לא טועה גם אין להם גיטריסט כרגע ככה שהמצב ההופעתי על הקרשים. אבל המצב ההקלטתי מעולה, הלהקה שיחררה בימים אלו את אלבום הבכורה שלה. תיכנסו לחללם ותבדקו אם אתם בראש שלהם ולהפך. תזכרו שגיליתם אותם פה לפני שיתחילו לטחון אותם ב-88fm.

למה הם לא הדבר הבא? אלא אם כן תהיה פה איזה מהפכה אינטלקטואלית, הסגנון והכיוון שלהם אליטיסטי מראש ולא יצליח לכבוש את לב האומה.
למה הם כן הדבר הבא? בז'אנר שבו הם פועלים הם עושים חייל, כך שיש פה פוטנציאל לכבוש טריטוריות זרות למרות, או בעצם בגלל, הבדלי השפה.

serene-small.jpgואחרונים חביבים, להקת סרין, או בגלל סיבוכים משפטיים קצת כמו שקרה לסוויד בזמנו, דה תל אביב סרין. זו רביעיה קצת יותר סטנדרטית של גיטרה-באס-תופים, אולי גם עם המוזיקה הכי "סטנדרטית" מבין השלישיה הזו. ההשפעות הן חו"ליות כגון אינטרפול, הסמית'ס והפיקסיז. אבל הם לא נשמעים כמו חיקוי עלוב לשנות השמונים, אלא כלהקת רוק ישראלי שמזכירה לי מאוד להקות ישראליות אחרות כמו משינה בתקופה הרועשת שלה, והחברים של נטשה כנראה בגלל הקול וקצב יריית הטקסטים של יובל סולן הלהקה.

אז טקסטים מאוד ארוכים כבר אמרנו, נוסיף גם שהם מאוד עסוקים ברפלכסיה עצמית. יש באס-תופים גרוביים, ואגב הם מצטרפים לשורה מאוד קצרה של להקות בארץ עם מתופפות! ריספקט. הגיטרות החשמליות גונבות את ההצגה לדעתי עם ריפים מלודים בועטים שמסרבים להפסק, אבל יתכן מאוד שאני משוחד אז אעצור כאן.

בהופעה הלהקה מתפקדת ממש טוב (יש אגב עוד אחת ביום שבת הזה). החומר נשמע הרבה יותר הדוק, עצבני ובועט. לעיתים אבל זה מרגיש כאילו שהם בכל זאת עצורים קצת, בעיקר הסולן שלהם, וברגעים המועטים שהוא משחרר את עצמו ועושה תנועות מוזרות על הבמה או צורח אל תוך המיקרופון קורים דברים מעניינים. באלבום החומר נשמע קצת לא ברור, קצת קשה לי להפריד בין שיר לשיר כי הכל נהפל למן כזה מכלול של יציקה אחת גדולה. יכול להיות שהוא לא מגוון מספיק או שהוא מאלה שצריך לשמוע עוד ולא שמעתי אותו מספיק פעמים, לכו תדעו. כן מפריע לי שהם הוסיפו צלילי עלק טראנס ערסים לאלבום במקום להשאיר את זה על טהרת הרוק, אבל הם טוענים שזה הקטע שלהם עכשיו, לכו תבינו.

למה הם לא הדבר הבא? כי הטקסטים ארוכים מדי ואין אפילו שיר אחד שקליט מספיק כדי להשאר בראש אחרי האזנה אחת, ה-קריפ שלהם אם תרצו.
למה הם כן הדבר הבא? כי אחרי כמה האזנות חלק מהשירים מתגנבים לראש וכבר מזמן לא שמענו להקת רוק ישראלי שמגיעה ממקום כנה ואמיתי ולא מרצון להחתם בלייבל של סלקום.

שיהיה וויקאנד פאר אקסלנס (מושפע יותר מדי מגל הצרפתים שנחת עלינו)! אגב, אם מישהו מכם קורא את זה וזועם שלא טרחתי להתייחס ללהקה המעולה שלו, אז שלחו אלי דיסק ו/או הזמנה להופעה, שחדו אותי עם אלכוהול וכמה בחורות, ואולי תקבלו איזה התיחסות.

Posted in חללי, מוזיקה | 4 Comments »