תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

הדבר הבא

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 15, 2008

יש הרגשה כאילו סצנת האינדי קופאת על שמריה בשנים האחרונות. אין כמעט להקות חדשות ומסקרנות, ככה שנשאר רק ללכת בפעם המאה ואחת לעוד הופעה של המידנייט פיקוקס, לפנטז על סקס פרוע עם טרי פויזן בפעם המי יודע כמה, ולהתבאס שוב שאין לאיטליז שירים מעבר לאוננות מוזיקלית. התקשורת כבר לא סנסציונית ולא מחפשת את הלהקות שמופיעות במרתף של השכן (האמיתי, לא הפאב). אפילו את מעט האינדי שיש בקושי מסקרים, ואולי שלא בפלא, כי אין בעבוע של לבה חמה.

שילכו להזדיין, בשביל זה אני פה. בשביל לה וויקאנד בחרתי להציג לכם פה שלוש להקות בתחילת דרכן. כל אחת מהן הוציאה אלבום לאחרונה ושני שליש מהן אפשר גם לתפוס בהופעה. אומר גם את דעתי למה הם יכולים ולא יכולים להיות הדבר הבא, לשיפוטכם. אוקיי, גילוי נאות. בשתיים מהלהקות האלה מנגנים חברים שלי, ובשלישית יש מכר מדרג שני, למרות שבעצם אף פעם לא דיברתי איתו. למען הפרוטוקול, חברי יודעים שאני לא חוסך מהם את הביקורות המושחזות שלי (נהפוך הוא!) ומי שעושה מוזיקה מחורבנת לא יכול להיות חבר שלי. מה לעשות. אפילו שמירי מסיקה ביקשה יפה זה לא עזר לה.

lo-dubim.jpgנלך בסדר אלפבתי, כך שהראשונים הם לא דובים (לא, לא ברור לגבי היער, ציניקנים צפויים שכמותכם). מדובר בפאוור טריו של באס-גיטרה-תופים שמביא לנו Fאנק-רוק בועט ללא מעצורים כמו שאהבנו לשמוע בתחילת הניינטיז. כן, קראתם נכון, באס הוא הכלי המוביל והפנומנלי בלהקה הזו. למרות שהכלים האחרים נותנים גיבוי ראוי ופייט טוב, הבאס הוא פשוט הסופרסטאר. זה לא מפתיע כל כך כשהלהקה מושפעת בטירוף מפריימוס, עם קורטוב רייג' אגיינסט דה משין, וקצת רד הוט צ'ילי פפרז בשביל הטעם.

לא יצא לי לשמוע את האלבום המלא, אבל כן דגמתי את החומר בחללם והייתי בהופעה. הנגינה מושחזת והדוקה בטירוף, כך שאם עוצמים את העיניים לכמה רגעים בהופעה מרגישים בכלל כמו לוס אנג'לס של 92'. הלהקה אפילו התמודדה יפה עם הפסקות חשמל שקרו באופן ספוראדי והמתופף הביא אותה בנעימות רקע.

לצערי הליריקה לא עומדת ברמה ונשמעת יותר כמו שירבוטי עיפרון על שולחן בי"ס ירוק בסוף התיכון. גבר גיזעי למשל מאוד מביך במילים שלו, ו-סיליקון גם לא איי-איי-איי, אם כי קטצ'י. אבל יש פוטנציאל. הלהקה עברתה את קודש הקודשים קילינג אין דה ניים של רייג' ל-רוצחים בשם שמיים. ריספקט! קצת חורה לי שהם לא לקחו את שורת ה-אבטיח בשקל שנהפכה לסוג של מסורת במועדוני הקיבוצים, אבל ניחה, כי קוף אחרי בן אדמדם הוא תרגום יותר ראוי.

ואייטם אחרון לפני שתתעייפו – את הלהקה מגבה קרן דוניץ, אחות-של אלוהת המוזיקה המקומית מאיה. היא אמנם לא מוכשרת באותה מידה, והנוכחות הבימתית שלה עדיין בתהליכי למידה, אבל היא יותר כוסית, ונראה שיותר עקבית.

למה הם לא הדבר הבא? כי הם נשמעים יותר מדי כמו דברים שאנחנו מכירים כבר לפני הרבה זמן ולא מצאו לגמרי את הסאונד שלהם. יש קריצה קלה בלהקה לכיוון מוזיקה מזרחית שנשמע מעניין מאוד, אבל נשמע גם שחברי הלהקה מרוחקים מדי מהתרבות הזו כדי באמת להיות מושפעים ממנה.
למה הם כן הדבר הבא? כי הניינטיז חוזרים לאופנה ובגדול. קל מדי לדמיין אלפי חיילים מתוסכלים עושים הדבנגינג לצלילי רוצחים בשם שמיים בעוד קרן דוניץ מקפצת בג'ינס קרוע על הבמה.

maqama-small.jpgנקסט, להקת מקמה (יפה ציניקנים צפויים, מה כמה, יש להם אפילו שיר כזה). הפעם יש לנו רביעייה של פסנתר-באס-גיטרה-תופים שמובלת על ידי האחים נועה ועידו לבית לויט בהתאמה. מהם יהנה קהל אחר מאשר לא דובים, כי אלה יותר מושפעים בעיקר ממוזיקה קלאסית, ג'אז, ופרוג. מעריצי מיוז, שופן, וייס (סתם יצאתי מידי חובה על ידי ניימדרופ של אמן קלאסי ופרוגי, אני לא מתחייב לדמיון מלא) יהנו מאוד מהחבילה הזו וילקקו את האצבעות.

לא רק שכל אחד מחברי מקמה יודע לנגן בצורה מעוררת השתאות, אלא החבר'ה גם יודעים להלחין. המוזיקה שלהם מאוד צבעונית ומגוונת, כאילו היא מספרת סיפורים בהתאם לתחום הפרוג-י שלה. הדגש הוא על האינסטרומנטלי, אם כי מדי פעם נועה מבליחה לשירה קצרה בעברית עם קולות רקע נפלאים של שאר הלהקה, פלוס שיר אחד בהשראת ניין אינץ' ניילז שבו עידו שר לנו סולו.

מצד שני זה לא לכולם. אם לא דובים מגיעים יותר מהבטן ולא משאירים הרבה לשכל, מקמה מגיעים בעיקר מהשכל ולא נוגעים כל כך באיזורים דרומה. לפעמים הם נשמעים קצת מושחזים מדי ושכלתניים מדי ומאבדים לפחות אותי בתור מאזין, אבל זה עניין של טיפוס-יות מוזיקלית. האידאל שלי זה משהו שמשלב את כל האיברים, גם שכל, גם בטן, גם לב, גם זין, ומה לא, אבל יש כמובן מעטים כאלה.

לצערי לא יצא לי לראות אותם בהופעה ולא יצא בעתיד הקרוב. עידו נוסע ללמוד מוזיקה בחו"ל וגם לפני כן הלהקה לא הרבתה להופיעה לאור סיבה ששמורה במערכת. אם אני לא טועה גם אין להם גיטריסט כרגע ככה שהמצב ההופעתי על הקרשים. אבל המצב ההקלטתי מעולה, הלהקה שיחררה בימים אלו את אלבום הבכורה שלה. תיכנסו לחללם ותבדקו אם אתם בראש שלהם ולהפך. תזכרו שגיליתם אותם פה לפני שיתחילו לטחון אותם ב-88fm.

למה הם לא הדבר הבא? אלא אם כן תהיה פה איזה מהפכה אינטלקטואלית, הסגנון והכיוון שלהם אליטיסטי מראש ולא יצליח לכבוש את לב האומה.
למה הם כן הדבר הבא? בז'אנר שבו הם פועלים הם עושים חייל, כך שיש פה פוטנציאל לכבוש טריטוריות זרות למרות, או בעצם בגלל, הבדלי השפה.

serene-small.jpgואחרונים חביבים, להקת סרין, או בגלל סיבוכים משפטיים קצת כמו שקרה לסוויד בזמנו, דה תל אביב סרין. זו רביעיה קצת יותר סטנדרטית של גיטרה-באס-תופים, אולי גם עם המוזיקה הכי "סטנדרטית" מבין השלישיה הזו. ההשפעות הן חו"ליות כגון אינטרפול, הסמית'ס והפיקסיז. אבל הם לא נשמעים כמו חיקוי עלוב לשנות השמונים, אלא כלהקת רוק ישראלי שמזכירה לי מאוד להקות ישראליות אחרות כמו משינה בתקופה הרועשת שלה, והחברים של נטשה כנראה בגלל הקול וקצב יריית הטקסטים של יובל סולן הלהקה.

אז טקסטים מאוד ארוכים כבר אמרנו, נוסיף גם שהם מאוד עסוקים ברפלכסיה עצמית. יש באס-תופים גרוביים, ואגב הם מצטרפים לשורה מאוד קצרה של להקות בארץ עם מתופפות! ריספקט. הגיטרות החשמליות גונבות את ההצגה לדעתי עם ריפים מלודים בועטים שמסרבים להפסק, אבל יתכן מאוד שאני משוחד אז אעצור כאן.

בהופעה הלהקה מתפקדת ממש טוב (יש אגב עוד אחת ביום שבת הזה). החומר נשמע הרבה יותר הדוק, עצבני ובועט. לעיתים אבל זה מרגיש כאילו שהם בכל זאת עצורים קצת, בעיקר הסולן שלהם, וברגעים המועטים שהוא משחרר את עצמו ועושה תנועות מוזרות על הבמה או צורח אל תוך המיקרופון קורים דברים מעניינים. באלבום החומר נשמע קצת לא ברור, קצת קשה לי להפריד בין שיר לשיר כי הכל נהפל למן כזה מכלול של יציקה אחת גדולה. יכול להיות שהוא לא מגוון מספיק או שהוא מאלה שצריך לשמוע עוד ולא שמעתי אותו מספיק פעמים, לכו תדעו. כן מפריע לי שהם הוסיפו צלילי עלק טראנס ערסים לאלבום במקום להשאיר את זה על טהרת הרוק, אבל הם טוענים שזה הקטע שלהם עכשיו, לכו תבינו.

למה הם לא הדבר הבא? כי הטקסטים ארוכים מדי ואין אפילו שיר אחד שקליט מספיק כדי להשאר בראש אחרי האזנה אחת, ה-קריפ שלהם אם תרצו.
למה הם כן הדבר הבא? כי אחרי כמה האזנות חלק מהשירים מתגנבים לראש וכבר מזמן לא שמענו להקת רוק ישראלי שמגיעה ממקום כנה ואמיתי ולא מרצון להחתם בלייבל של סלקום.

שיהיה וויקאנד פאר אקסלנס (מושפע יותר מדי מגל הצרפתים שנחת עלינו)! אגב, אם מישהו מכם קורא את זה וזועם שלא טרחתי להתייחס ללהקה המעולה שלו, אז שלחו אלי דיסק ו/או הזמנה להופעה, שחדו אותי עם אלכוהול וכמה בחורות, ואולי תקבלו איזה התיחסות.

מודעות פרסומת

4 תגובות to “הדבר הבא”

  1. ע.מילל said

    עוד לא קלטתם מכתיבי ונביאי הטעם …. ?

    הגדרה של מישהו (ובמיוחד אינדי/יחודי/גאוני/אקסלוסיבי) בתור "הדבר הבא" זה כמו לקבור אותו בעודו בחיים.

  2. ע.ק. said

    רגע, רגע. מה הסיפור עם ה"אבטיח בשקל"?

  3. ינון said

    אבטיח בשקל – מה שנהוג במקומות מסוימים לצעוק במקום "now you do what they told ya"

    אבל אתה יודע מה היה מדהים באמת? לראות את מאות האנשים בהופעה של התפוחים צועקים בתיאום מושלם "אבטיח בשקל!", כאילו ברור מאליו שאלו המילים של השיר… מעיד משהו על הקהל שלהם לא?

  4. שני said

    חח כה זה היה ממש מבדר
    אני חושבת שהייתי בין היחידים ששרו את זה באנגלית,
    ואז גם אני נפלתי…

    היה בזה משהו מקסים וישראלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: