אוטוביוגרפיה

כשעברתי דירה ואיתי כל מאות הדיסקים הנפלאים שמהווים את הפסקול של חיי, התלבטתי איך לסדר אותם מחדש על המדפים הטריים. החלטתי להיות קצת יותר אמנותי היי-פידלטי ולסדר את האלבומים שלי בסדר אוטוביוגרפי. מה זה אומר? זה אומר שאני מסדר את הדיסקים בסדר שבו שמעתי אותם ללא קשר לתאריך ההוצאה, הז'אנר, האבגדהוזחטי, ומה לא.

על פניו הסדר הזה ממש כיף. הוא נתן לי רטרוספקטיבה על החיים המוזיקליים שלי שהם גם רפרנס לחיים הלא מוזיקליים. יש מוזיקה שליוותה תקופות בחיי באופן מאוד הדוק. למשל הPאנק המחודש אה-לה גרין דיי ואופספרינג שלא הפסקתי לטחון בסוף החטיבה/תחילת התיכון כמתבגר מנוכר. או מוזיקה של הטיול שלי בסין שכללה את סוויד ורד האוס פיינטרס. זה ממש מוזר, איך שיר יכול פתאום להיות המפתח לדלת לזכרונות מתקופה בחיים.

הסדר האוטוביוגרפי גם נתן לי לראות את ההתפתחות המוזיקלית שלי. זה מתחיל בניינטיז טראש של חטיבת הביניים כמו קריס-קרוס, מייקל ג'קסון, וסנאפ. ממשיך ברוק כבד של מטאליקה, אגלי קיד ג'ו, וארוסמית'. מתפתח ל-Pאנק שהזכרתי למעלה וגראנג' של נירוונה, סמאשינג פאמפקינז וסאונדגארדן. לאחר מכן מגיע ניו-מטאל לפנים עם קורן, דפטונס, ולימפ ביזקיט בסוף התיכון ותחילת הצבא. תקופה אלקטרונית עם אפקס טווין, סקוורפושר, ודי ג'יי שאדו תוך כדי הצבא. גילוי הג'אז של ג'ון קולטריין ועוד כל מיני בימי צ'קפוינט הפוסט-צבאיים, וגם את האינדי הישראלי של רוקפור, יאפים עם ג'יפים, ופלסטיק פיקוקס. והחדשה האחרונה היא שיגעון הבריט-רוק של מניק סטריט פריצ'רז, מיוז, ואושנסייז בלימודים.

מעניין גם לראות איך אלבום אחד מהווה מן קופסת פנדורה שכזו שמוציאה שרר שרצות אחרי שהיא נפתחה. למשל האלבום השחור של מטאליקה שפתאום הכניס לי רוק לחיים. אוקיי קומפיוטר של רדיוהד שהכיר לי את אהבת חיי המוזיקלית. קיד איי שפתח אותי לאלקטרוניקה. One Fantastic Day של רוקפור שהמיס לי את הקרח לגבי מוזיקה ישראלית.

אבל עכשיו, חסל סדר. אם יש משהו ממש קשה ומעצבן בסדר האוטוביוגרפי זה למצוא דיסקים ולהחזיר אותם למקום. יש אלבומים שאפשר למקם עם סמן לייזר בחיים גם בעיניים עצומות. אבל יש הרבה אלבומים שלא ברור בדיוק מתי הם נכנסו לחיי, וגם אם אני זוכר את התקופה קשה לדייק ולמצוא את נקודת הזמן המדויקת בתוכה. מה לעשות, נמאס לי מזה, אני רוצה למצוא ולהחזיר את הדיסקים שלי מהר, והסדר האוטוביוגרפי גרם לעצלנות כי צריך להשקיע יותר מדי מאמצים לשנע דיסקים לסטריאו ובחזרה.

אז היה מעניין לעשות את החקירה האינטרוספקטיבית הזו של הסדר האוטוביוגרפי, ובטח שזה מרשים להראות אותו לאנשים, אבל אני חוזר לפונקציונאליות, לז'אנרים וגם אבגדהוזחטי. אני ממליץ לכם גם לסדר בצורה אוטוביוגרפית לאיזה תקופה, אבל תתכוננו לסידור מחדש לכשימאס לכם.

שנה נהדרת ומוזיקלית! אני מאחל לכולנו לפנות השנה מדף לשגעונות מוזיקליים חדשים ואדירים.

מה אני עושה בחיים

מה אתה עושה בחיים?
הרבה דברים.

לא, התכוונתי בעבודה.
אה, אני שותף בסטארטאפ.

איזה סטארטאפ?
Testuff

מה אתם עושים?
כלי לניהול בדיקות תוכנה (test stuff management).

אה, זה עושה בדיקות אוטומטיות לתוכנות?
לא.

אז מה זה עושה?
אתם יודעים איך עובדים בחברות היי-טק?

הממממ…
אוקיי, אני אסביר. בחברות היי-טק, לפחות כאלה שכותבות תוכנה ומכבדות את עצמן, יש בודקי תוכנה או מחלקת ה-QA. הם אחראים לבדוק שהתוכנה של החברה עובדת כמו שצריך ולא עושה בעיות.

ואיך אתם קשורים לזה?
אנשי ה-QA עושים כל מיני בדיקות. כדי לדעת מה קורה איתם ומה המצב של התוכנה, צריך לשמור איפשהו איזה בדיקות הם עשו, מתי, מה היו התוצאות שלהם, לכתוב בדיקות חדשות, לתכנן את סבב הבדיקות הבא, וכו'. זה מה ש-Testuff נותן, ניהול בדיקות תוכנה.

רגע, אבל יש כבר כאלה
נכון. אבל רוב המוצרים לניהול בדיקות תוכנה עולים המון כסף והאיכות שלהם די מחורבנת. הם ממש מגעילים לשימוש ומעצבנים אנשי QA שסך הכל רוצים לעשות את העבודה שלהם בלי הפרעות בירוקרטיות מיותרות. חוץ מזה, גם כשגוגל יצאו עם מנוע חיפוש הם נכנסו לשוק רווי במנועי חיפוש (יאהו, אלטה ויסטה, אקסייט, ועוד), תראו אותם היום.

אז מה הקטע שלכם?
אנחנו מפתחים את Testuff באהבה לאנשי ה-QA. הכי חשוב לנו קודם כל שיהיה להם נוח להשתמש בכלי ושהוא יעזור להם לעבוד בצורה חלקה יותר ואפילו כיפית(!). Testuff גם מיועד בעיקר לחברות תוכנה קטנות שלא רוצות למכור את התחתונים בשביל לקנות כלי לניהול בדיקות תוכנה, למרות שהיו כבר כמה חברות גדולות שהתעניינו להשתמש בכלי כי הם אהבו אותו.

איך Testuff עוזר לאנשי ה-QA?
קודם כל השקענו המון מאמצים כדי לתת ממשק נוח, פשוט, וצבעוני. משתמשים דיווחו לנו שתוך שעה הם למדו איך להשתמש בכלי בעוד שכלים אחרים דורשים קורסים כדי להבין איך לעבוד איתם.

Testuff כולל גם מקליט וידאו לבדיקות. זה אומר שתוך כדי שמריצים את הבדיקות מקליטים את הפעילות של המסך המקלדת והעכבר, ואז כשיש באג תופסים אותו בהקלטה. פשוט מפתחים נוטים שלא להאמין לבאגים בגלל האגו השברירי שלהם, אבל כשיש הקלטה אין להם ברירה אלא לראות במו עיניהם את הבאג ולהאמין.

אפשר לדווח באגים מתוך Testuff ישירות ל-באג טראקר (=תוכנה אחרת בה מתעדים את הבאגים) שמותקן בחברה. כלים אחרים לניהול בדיקות באים עם באג טראקר מובנה ואז זה קוץ בתחת לעבור ממערכת אחת לשניה. לא צריך לעשות את זה עם Testuff, ממשיכים לעבוד כרגיל עם הסביבה הקימת ואפילו ביתר נוחות.

אנחנו מנהלים את השרת של Testuff ודואגים לשידרוגים, גיבויים, ואבטחת מידע. כדי להשתמש ב-Testuff מורידים ומתקינים את התוכנה, אין שום צורך להתקין ולתחזק שרת מה שעולה בהמון דם יזע דמעות וכסף.

יפה, נשמע כמו פרסומת משכנעת
נכון

איך אתה הגעת לזה?
עבדתי מספר שנים בבדיקות תוכנה בצ'קפוינט. כשהייתי בסוף התואר, אחד מחברי הטובים עוד מימי התיכון, אלי גולובינסקי aka גולי, סיפר לי על הרעיון של Testuff. התלהבתי מזה כי הכרתי בעצמי מנקודת מבט ראשונה את עולם ה-QA ושיש מה לחדש ולשפר שם. סיימתי את התואר, נסעתי להודו, חזרתי, וחיפשתי עבודה. נפגשנו שוב, והחלטתי להצטרף להרפתקאה המטורפת הזו. במהרה הוכתרתי כמנהל המוצר.

ומה עכשיו?
בדיוק סימנו את שלב הבטא של המוצר והשקנו את הגרסה הרישמית של Testuff. עכשיו אנשים אמורים להתחיל לשלם על זה, סוף כל סוף יהיה לנו משהו לאכול ונוכל לישון תחת קורת גג.

שיהיה המון בהצלחה!
תודה! תפיצו את המילה הטובה כדי שאוכל להרשות לעצמי לקנות לחם טרי ללא עובש מדי פעם בחגים.

פייס נו מור! הפינאלה

כפי ששמה לב ידידה סטוקרית שכזו, נכנסתי לפייסבוק:

לא נשברתי. אלה מכם שעם האצבע על לוח השנה יראו שעבר עוד שבוע ללא פייסבוק, ובעצם נסגר חודש הניסוי ללא פייסבוק. עמדתי לרשום שאין לי מה לדווח, אבל בעצם יש. חוץ מאיזכורים אחרים של אנשים שונים ומשונים לדברים שונים ומשונים בפייסבוק, אני שמח לדווח שכבר לא אכפת לי מפייסבוק. זה אפילו יותר חמור.

טוב לי בלי פייסבוק. טוב לי בלי כל הסמול-וירטוק (=וירטואל+טוק), פוליטיקת ההוספה של חברים, ספאם, אינסוף עדכוני סטוטסים ותמונות, אפליקציות מטומטמות, וכל שאר הפאקציאדה. טוב לי עם כל הזמן האבוד שקיבלתי בחזרה שאפשר לי להיות יותר פרודוקטיבי בכל מה שאני עושה וגם לקחת סתם רגעים של אי עשייה מוחלטת על הספה שלי.

מסתבר שזה לא חשוב לדעת מה כל מי שהיכרת אי פעם עושה בדיוק עכשיו, לא ברור איך שכנעו אותנו אחרת. הרבה יותר כיף להיות אולד פאשנד ולהרים שיחה או סמס לחברים ולשאול לשלומם ולאן הם יוצאים היום. הדבר היחיד שהיה איכשהו מהנה כסוג של וויוריזם היה להסתכל על תמונות של בחורות יפות, אבל כשיש יפיפיות בתלת מימד ברחוב בגרסה החיה וללא הפוטושופ מי צריך את זה.

אז למה לכל הרוחות נכנסתי לפייסבוק אם כזה לא אכפת לי ממנו? רציתי לתת צ'אנס אחרון, לראות מה "הפסדתי" בחודש הזה. ובכן, להלן הממצאים:

• סטטיסטיקה – 36 הודעות, 5 בקשות לחברים, 9 הזמנות לאירועים, 14 בקשות לאפליקציה ליל' גרין פאץ', 10 בקשות אחרות, 2 עדכונים, 2 נוטיפיקציות.
• הודעות – תודה שהיכרתי לחבר מהלימודים את אושנסייז, ספאם ספאם ספאם ספאם (הופעות, מסיבות, מסחרה), ידידה מקנדה שהכרתי בטיול לסין שוקלת לבוא לבקר בארץ, איחול יומולדת מחבר יפני מהתיכון, ידידה בריטית שהכרתי בטיול להודו רוצה לעשות משהו אמיתי עם עצמה (תתנתקי מפייסבוק ורוצי החוצה מיד), אחי מבשר לי שהעונה השלישית של דקסטר התחילה (למה לא התקשרת יא צנון?), ידידה מניו יורק תוהה אם הלכתי להופעה של המונוטוניקס.
• עדכונים – מישהו השווה אותי למישהו אחר ומסתבר שאני קול יותר, מישהו הגיב על תמונה שאני מתויג בה.
• אירועים -מידנייט פיקוקס, התזמורת הטרופית ויאנקו פופה בהופעה, תערוכת סטודנטים של קמרה אובסקורה בלאביט, קטמין וערופי שפתיים, איסוף תרומות לאוכל, מסיבת ההשקה של גליון סקס, שירבול, היסטוריה קטנה שעומדת להיזרק לפח, José González live in Israel.
• הזמנות לקבוצות – MonoCrave, TABAC, גם אני שונא, A Click for the Forest, דב חנין בחור על הכיפאק, אל תסגרו לנו את בורגראנץ!!!, אנשים שמגיע להם עונש מוות, Maytree – a refuge for people in extreme suicidal distress and despair, For EACH person that joins we will Donate $1 to Fight Global Poverty, Noa Zed's "My phone died-need your numbers" PART.

לא פספסתי כמעט כלום כפי שאפשר לראות. קבוצות בפייסבוק זה טמטום מלכתחילה. הלכתי לאירועים שמעניינים אותי ושמעתי עליהם גם בלי פייסבוק. נחמד לדעת שאני קול יותר מאיזשהו אלמוני, אבל נחיה בלי זה. תכל'ס הדבר הכי חשוב שהיה זה ההודעה מהידידה הקנדית, אמרתי לה שתשלח לי מייל פעם הבאה.

ומה עכשיו כשחודש הניסוי נגמר? אני לא מתכוון להכנס לפייסבוק יותר מדי. אז למה להשאיר את זה חי? שאלה טובה. אולי השימוש היחיד שרלוונטי לי בפייסבוק זה שאוכל ליצור קשר עם חברים מהעבר הרחוק אם ארצה, מן ספר כתובות חי כזה. כי המיילים והטלפונים משתנים, אבל לפחות נכון לעכשיו הפייסבוק נשאר. אבל חוץ מזה, אני כבר ממש לא צריך את הזבל הזה. האם אתם צריכים?

פייס נו מור! שבוע מס' 3 / 7 המוזיקאים שחייבים להופיע בארץ

זהו ספליט-פוסט, דהיינו פוסט שהוא בעצם שניים כי בא לי לרשום על שני הדברים באותו הפוסט. זה מה יש, איחוד.

פייס נו מור! שבוע מס' 3

עוד סיבה לספליט פוסט היא שאין לי יותר מדי מה להגיד על השבוע השלישי ללא האף בוק. לא נכנסתי אליו, ועדיין יש אזכורים לדבר מהסביביה אם לא כל יום אז כל יומיים. אם כבר, אז האף בוק התגנב בזווית מקצועית. אני עושה בדיקות לאתר של חברה אחת, וכדי לבדוק איך פיצ'ר מסוים מתנהג באתרים אחרים הציעו לי להכנס לפייסבוק. אבל לא, לא נכנעתי, ובמקום זאת הלכתי לראות איך הפיצ'ר מתנהג במייספייס. ולא, אני לא מכור למייספייס כי אני נכנס לשם כדי לשמוע בעיקר מוזיקה של להקות ולא מתכתב שם נכון לעכשיו עם אף אחד.

7 המוזיקאים שחייבים להופיע בארץ

למי שאיכשהו פספס כי הוא לא עוסק בבלוגוספרת הישראינדי אלא רק קורא את השטויות שלי (תודה גבר או גברת!), נפתחה חברת הפקות חדשה שהולכת להביא את האמנים האהובים עלינו מחו"ל ושמה מונוקרייב.

ביג דיל, אז יש לנו עוד כמה שוקי וייסים שהולכים להביא לנו עוד כמה אמנים הישר מבית האבות אתם חושבים לעצמכם, אבל אתם טועים, ובגדול. אתם מוזמנים לקרוא את המנפיסט הנפלא שלהם, אבל כדי לחסוך קליקים בואו אגיד לכם למה אני מתרגש מהם.

הם משלנו. אנשים משובחים וצעירים שתאי דם מוזיקליים זורמים להם בוורידים ורואים בהבאת להקות לארץ כסוג של שליחות קוסמית. אני מקווה שהם יחזיקו מעמד מבחינה כלכלית כי לא נראה שאכפת להם כל כך מג'ובות. אכפת להם מהמוזיקה ומהקהל בארץ שאוהב מוזיקה. זה אומר שלא מביאים את בלונדי לגיג ברעננה באיחור של שלושים שנה כי הם הולכים לגרוף קופה, מביאים את האמנים שחיים ובועטים עכשיו ובזמן הזה גם אם הם לא ישלשלו יורואים (רציתי להגיד דולרים אבל הם לא שווים כבר כמו פעם).

מאזינים לבקשת הקהל. הם משתפים פעולה עם בוא-יא-מניאק שהמלצתי עליהם בעבר ותהיתי מי יהיה המפיק שירים את הכפפה הזו. ובכן הרימו. יש באתר של מונוקרייב מערכת הצבעות שנותנת לכם לבחור איזה אמנים אתם רוצים לראות בארץ וכמה אתם מוכנים לשלם על התענוג. אם מספיק אנשים ירצו לראות את האמן במחיר שמתאים לכל הצדדים, ויש דיבור עם האמן, אז פאקינג יביאו את האמן לארץ. גאוני!

כדי לחגוג את אירוע הפתיחה המשמח כמו שצריך, וכמובן להטות את דעת הקהל (מווה הה הה!), הנה 7 המוזיקאים שחייבים להופיע בארץ, רוצו להצביע עבורם עכשיו:

1. Oceansize – מדובר בלוגיקה פשוטה. אושנסייז היא הלהקה הכי טובה בעולם. ישראל היא המדינה הכי טובה בעולם. לכן אושנסייז חייבים להופיע בארץ. ראיתי אותם בהופעה בפסטיבל סאות'סייד איפה שהם העיפו אותי לממד אחר. לא מגיע גם לכם לעוף לשם?
2. Radiohead – גם אותם ראיתי בסאות'סייד והם פשוט חדרו לי לכל המערכות. אפילו עכשיו כשאני כותב את שורות אלה יש לי רטט נעים בגוף כשאני נזכר בהופעה שלהם. נשבע לכם! הם לא היו פה בארץ כבר 8 שנים, והגיע הזמן שהם יחזרו למדינה שגילתה אותם ואוהבת אותם כל כך. אה, והאלבום האחרון, In Rainbows, פשוט נשמע אגדי על הבמה.
3. Battles – זה הרכב הרוק הכי יצירתי ומוכשר (לפחות כמו אושנסייז 🙂 שמתהלך עם גיטרות תופים וסינטיסייזרים על גבי האדמה. נראה שהופעה שלהם פשוט תגניב את התחת לכל מי שמגדיר את עצמו כאוהב מוזיקה. לכו להתכונן להופעה עם אלבום הבכורה המשובח שלהם Mirrored ותקראו פוסטון שכתבתי עליהם בזמנו.
4. Chemical Brothers – גם מחווית סאות'סייד האורגזמטרונית, הם הרימו את המסיבה הכי גדולה ומדליקה שהייתי בה אי פעם. דמיינו עשרות אלפי איש קופצים ורוקדים ביחד עם חיוכים ענקיים על הפנים בפארק הירקון, ורובם אפילו לא לקחו שום כימיקליים בשביל להגיע לאקסטזה הזאת. כמו שאמר אחד מאבות המדינה אם תרצו אין זו אגדה!
5. M83 – זה צרפתי שיודע מאיפה משתין השוגייזר. המוזיקה שלו כל כך קסומה ויפה שפשוט אי אפשר שלא לסלוח לו שהוא ממדינת הבאגט האפאטית (סתם, אני אוהב את צרפת כמו שאני אוהב כל מדינה, פשוט פורט לכם על מיתרי הסטריאוטיפים). יש לי הרגשה שההופעה שלו זה ההופעה שעומדים בה במקום מבלי לזוז ופשוט נמסים אל תוך שלולית מרוב חום ואהבה.
6. MGMT – אני לא מת מי יודע מה על המוזיקה שלהם, אבל הם בהחלט תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה. זה פחות או יותר השם הכי חם עכשיו באינדי העולמי וצריך לראות אותו בפעולה לפני שהמנה תתקרר, כי לחמם מנה במיקרו לא טעים כמו לאכול אותה טרייה.
7. Vampire Weekend – אמנם להקת הייפ, אבל אלה עושים מוזיקה מוזיקלית. מושפעים מאמנים כמו Pavement, Sting, ואפילו Simon & Gerfunkel נשמע שהם פה כדי להשאר ולכתוב את השירים הקנוניים האלה שגלגלצ ישמיעו גם בעוד עשרים שנה. לפני שהם יתחילו למלא איצטדיונים ויכבשו את המקום הראשון במצעדים, אני מדמיין אותם מופיעים בבארבי מול קהל נרגש שיספר אי שם בעתיד שהם ראו אותם עוד לפני שהם נהיו ממש גדולים. משהו בסגנון ברי המזל שראו את רדיוהד בארץ בתקופת Pablo Honey, מניאקים שכמותכם.

לקינוח סופשי הנה סופש הערפד נותנים בראש בתכנית המעולה של ג'ולס הולנד:

[gv data="rpcHRgUx8mU"][/gv]

פייס נו מור! שבוע מס' 2

לא, אין מה לדאוג. הפוסט בא באיחור קל כי הפירסט לייף שלי עמוסים עד לעייפה, ועד להנאה מוחלטת. לא נכנעתי, לא נשברתי, לא נכנסתי לפייסבוק! שמישהו יכין את הסטיקר בבקשה.

אז מה קרה השבוע?

• אין חשק לפייסבוק. אותו הדחף להכנס לפייסבוק ולזרוק את התכנית לעזאזל נעלם. זה אפילו יותר חזק מזה – התחלתי לפתח שנאה ותחושה של גועל כלפי פייסבוק. איך האפליקציה הדבילית הזאת לא רק שמה אותי בשבי, אלא שמה מאות אלפי אחרים בכף ידה! איזה פראיירים אנחנו.
• מצד שני יש איזה סקרנות קטנקנה להכנס לפרופיל שלי איזה פעם אחת אחרי שהגמילה תסתיים כדי לראות מה קרה שם מאז שהתנתקתי מהמערכת. לא, זה לא נוגד את הסעיף הקודם מי יודע מה, כי זה לא דחף לעשות את זה עכשיו, וגם אם זה נוגד, אז שיהיה. אני בן אדם, לא מכונת לוגיקה.
• יש חברטואלים חברים! הגיעו מספר איחולי יומולדת מאנשים שחשבתי שהם חברטואליים בלבד ומחוץ לפייסבוק באימייל, סמס, ושיחות טלפון! איזה כיף ותודה לכם האנשים הטובים! אם כי ללא פייסבוק הם לא היו יודעים שיש לי יומולדת, אבל זה בסדר, גם אני לא זוכר ימי הולדת של מכרים. אני סומך על אשתי לעתיד שתעזור לי בעניין.
• תזכורות פייסבוק קטנות. מסתמן שלא יכול לעבור שבוע מבלי שמישהו יזכיר את פייסבוק. אם זה חבר, או סתם פיסה של שיחת חולין שאני תופס ברחוב, כל רגע מישהו פאקינג מזכיר את פייסבוק. התזכורת שהכי נחקקה בראשי היא שאחד מחברי סיפר על כך שיש קבוצה בפייסבוק, משהו בסגנון גם אני מקבל כוויות מעגבניות חמות בטוסט בעוד הוא אוכל טוסט. ג'יזוס. קצת מצחיק, אבל כל כך לוזרי ששמעון פרס מתחיל להראות פתאום כמו ווינר.
• דיון על השמדת פייסבוק, בהמשך לסעיף הקודם. דיברתי עם אחד מחברי, מכור פייסבוק קשה, שצריך להשמיד את הגועל הזה. הוא טען בתגובה שבלי פייסבוק הוא לא היה פוגש נשים, כמו האקסית שלו שהוא פגש משם. אני לא יודע האם זה באמת נכון, או שבלי פייסבוק הביצים שלו היו יותר שעירות כי הוא היה צריך להתמודד עם בחורות קודם כל בעולם האמיתי? לאללה שאני לא מאמין בו התשובה. כלומר לאף אחד.
• עלייה בפרודוקטיביות. אני עובד יותר טוב, והזמן החופשי שלי נראה חופשי יותר. לא זוכר כבר על מה בזבזתי אותו, אבל סביר להניח שלא מעט ביציאות ושמיעה של מוזיקה.

זה הכל לשבוע זה. שיהיה סופש מענג ביותר ונשתמע שבוע הבא!