כשעברתי דירה ואיתי כל מאות הדיסקים הנפלאים שמהווים את הפסקול של חיי, התלבטתי איך לסדר אותם מחדש על המדפים הטריים. החלטתי להיות קצת יותר אמנותי היי-פידלטי ולסדר את האלבומים שלי בסדר אוטוביוגרפי. מה זה אומר? זה אומר שאני מסדר את הדיסקים בסדר שבו שמעתי אותם ללא קשר לתאריך ההוצאה, הז'אנר, האבגדהוזחטי, ומה לא.
על פניו הסדר הזה ממש כיף. הוא נתן לי רטרוספקטיבה על החיים המוזיקליים שלי שהם גם רפרנס לחיים הלא מוזיקליים. יש מוזיקה שליוותה תקופות בחיי באופן מאוד הדוק. למשל הPאנק המחודש אה-לה גרין דיי ואופספרינג שלא הפסקתי לטחון בסוף החטיבה/תחילת התיכון כמתבגר מנוכר. או מוזיקה של הטיול שלי בסין שכללה את סוויד ורד האוס פיינטרס. זה ממש מוזר, איך שיר יכול פתאום להיות המפתח לדלת לזכרונות מתקופה בחיים.
הסדר האוטוביוגרפי גם נתן לי לראות את ההתפתחות המוזיקלית שלי. זה מתחיל בניינטיז טראש של חטיבת הביניים כמו קריס-קרוס, מייקל ג'קסון, וסנאפ. ממשיך ברוק כבד של מטאליקה, אגלי קיד ג'ו, וארוסמית'. מתפתח ל-Pאנק שהזכרתי למעלה וגראנג' של נירוונה, סמאשינג פאמפקינז וסאונדגארדן. לאחר מכן מגיע ניו-מטאל לפנים עם קורן, דפטונס, ולימפ ביזקיט בסוף התיכון ותחילת הצבא. תקופה אלקטרונית עם אפקס טווין, סקוורפושר, ודי ג'יי שאדו תוך כדי הצבא. גילוי הג'אז של ג'ון קולטריין ועוד כל מיני בימי צ'קפוינט הפוסט-צבאיים, וגם את האינדי הישראלי של רוקפור, יאפים עם ג'יפים, ופלסטיק פיקוקס. והחדשה האחרונה היא שיגעון הבריט-רוק של מניק סטריט פריצ'רז, מיוז, ואושנסייז בלימודים.
מעניין גם לראות איך אלבום אחד מהווה מן קופסת פנדורה שכזו שמוציאה שרר שרצות אחרי שהיא נפתחה. למשל האלבום השחור של מטאליקה שפתאום הכניס לי רוק לחיים. אוקיי קומפיוטר של רדיוהד שהכיר לי את אהבת חיי המוזיקלית. קיד איי שפתח אותי לאלקטרוניקה. One Fantastic Day של רוקפור שהמיס לי את הקרח לגבי מוזיקה ישראלית.
אבל עכשיו, חסל סדר. אם יש משהו ממש קשה ומעצבן בסדר האוטוביוגרפי זה למצוא דיסקים ולהחזיר אותם למקום. יש אלבומים שאפשר למקם עם סמן לייזר בחיים גם בעיניים עצומות. אבל יש הרבה אלבומים שלא ברור בדיוק מתי הם נכנסו לחיי, וגם אם אני זוכר את התקופה קשה לדייק ולמצוא את נקודת הזמן המדויקת בתוכה. מה לעשות, נמאס לי מזה, אני רוצה למצוא ולהחזיר את הדיסקים שלי מהר, והסדר האוטוביוגרפי גרם לעצלנות כי צריך להשקיע יותר מדי מאמצים לשנע דיסקים לסטריאו ובחזרה.
אז היה מעניין לעשות את החקירה האינטרוספקטיבית הזו של הסדר האוטוביוגרפי, ובטח שזה מרשים להראות אותו לאנשים, אבל אני חוזר לפונקציונאליות, לז'אנרים וגם אבגדהוזחטי. אני ממליץ לכם גם לסדר בצורה אוטוביוגרפית לאיזה תקופה, אבל תתכוננו לסידור מחדש לכשימאס לכם.
שנה נהדרת ומוזיקלית! אני מאחל לכולנו לפנות השנה מדף לשגעונות מוזיקליים חדשים ואדירים.