הגיע הזמן לגמור במכנסיים בהשפרצות גדולות! 
ראיתי שאטמי אזניים מחלק מיקרופונים מזהב ללהקות שההופעות שלהן הגניבו אותו השנה. התחלתי לכתוב תגובה מה הגניב אותי והבנתי שיש פה חומר שגולש מעבר לתגובה, אז החלטתי לכתוב פוסט ולחלק פרס משלי ולהצדיע להופעות השוות של השנה.
אממה, בגלל שאני בלוג הרבה יותר איזוטרי ולכן הרבה יותר עני מאטמי אזניים, אין לי כסף לחלק מיקרופונים מזהב בכיף שלי. אני בכלל סנילי ולא זוכר תאריכים ומקומות של הופעות. אבל גם בלי תיארוך ובלי זהב יש לי משהו לתת בהרבה כבוד: אני מרים בזאת את יד ימיני מעלה ונותן קורנות להופעות הבנותזונה של להקות ישראליות ב-2008.
הלהקה הכי טובה מאז הגבעתרון. זו שלישית ילדודס מחורפנת, היסטרית, בועטת, וירטואוזית שנותנת שואו לא צפוי, לא מתפשר, ולא שקט. נהניתי לראות אותם מעל גבי הבמה כמה פעמים השנה כל פעם מחדש, במיוחד שאין להם שום הקלטות ככה שהחרא החי זה היחיד שאפשר להשיג מהם, וכמה הוא מסריח (לטובה!).
במקרה הזה מדובר בחוויה אישית שקרתה בהופעה של גיישהנו באוזנבר.חוץ מזה שהיתה הופעה רוקיסטית וסוחפת למהדרין, הם הביאו איתם גיטרה ישנה מינוס מיתרים ופיקאפים וביקשו מהקהל שהיא לא תישאר שלמה עד סוף ההופעה. ובכן, הגיעה סוף ההופעה והגיטרה עמדה לה בריאה ושלמה בחתיכה אחת בחזית הבמה. תוך כדי שהשיר האחרון נוגן לא יכלתי לבזות את אלוהי הרוקנרול. התגברתי על הפחד והעצבים והרמתי את הגיטרה. זרקתי אותה, התעללתי בה, ובסוף הנפתי אותה כמו גרזן על הרצפה וריסקתי אותה לגזרים בעוד כל הסובבים אותי נכנסו לשוק מוחלט ותפסו דיסטאנס של קילומטר (מה קרה? מפחדים מקצת רוקנרול!?). בסוף ההופעה דני אברג'יל אמר סחטיין למי ששבר את הגיטרה והמתופף העילאי חגי שלזינגר הצביע עלי. גבירותי ורבותי, ריסוק הגיטרה היה פורקן כזה גדול של אנרגיה ופרץ פסיכי של אדרנלין שזה נרשם כאחת מהחוויות הגדולות בחיים שלי, וסוג של הגשמה של חלום מאז שראיתי את קורט קוביין באמטיוי.
ראיתי את המידנייט פיקוקס מיליון ואחת פעם. כל הופעה מחדש אני מתלבט אם ללכת שוב או לא. כמעט כל הופעה מחדש אחד מחברי הולך ומזמין אותי לבוא. כמעט כל פעם אני נכנע. אבל איזה כיף שאני נכנע. כל הופעה של המידנייט פיקוקס זו חוויה אחרת לגמרי עם הנאה מובטחת או כספיכם בחזרה. תמצאו בכל פעם סט-ליסט אחר, נגנים אחרים, מצב שונה בפריזורה של סייד-שואו-בוב הלא הוא איתן רודשנסקי, חזי שוחט שלא משנה כמה פעמים ראיתי את הקטעים שלו אהנה מהם מחדש, וכמובן מאסות של אנרגיות ורוקנרול שיעיפו אתכם הישר דרך שערי הגהינום. שלא לדבר על ההפתעות ההזויות בהופעות של המידנייט פיקוקס. סגידה לזרנגול, הופעת אורח של אלי לו-לאי פלוס ביצוע מפתיע איתו ל-חור בלבנה, והפתעת השנה – כוסית גבוהה בחליפת גוף שחורה מאיזה סוג של גומי על עקבי סטילטו עושה פעלולי נונצ'קוס עצבניים תוך כדי שהמידנייט מנגנים את אינסייד אאוטסייד. זה אולי האקט הכי מגניב והכי מחרמן שראיתי על גבי במות הארץ השנה, אולי אפילו אי פעם. מידנייט פיקוקס הם להקת הופעות ענקית ומי שאוהב גיטרות ולא הלך עדיין לפחות לעשר הופעות שלהם שישבור לעצמו איזה גיטרה על הראש תוך כדי הופעה של גיישהנו. כדאי לכם.
ראיתי אותם בפטיפון עם עוד כמה הרכבים, בין היתר מורחות לאקה מורחת לאקום שגם הן חמודות. היו אולי איזה עשרה אנשים בקהל כאשר רק אני ושני חברי לא היינו באיזשהי להקה שהופיעה באותו הערב. כשפלישת הגופות עלו ונתנו את האנרגיות המטורפות שלהם לא יכלנו שלא להשאב פנימה למעגלי הפוגו ולהתחבר לבן 16 שבתוכינו. הסולן הפסיכי שלהם שעשוי כולו מקווארקים של רוקנרול לא הפסיק לזוז, לקפוץ, לצעוק, להשתטח על הרצפה ולהצליף בנו את תורתו. זכור לי עד היום רגע אחד במיוחד. רגע שבו הוא הביא כיסא לאזור מעגל הפוגו, עלה עליו וקפץ מעלה. תעשו בראש פריז אה-לה-בולט טיים. בעוד הסולן באוויר מישהו הזיז קצת את הכיסא. תבטלו את הפריז. הסולן המופתע לא התכונן בזמן ונחת על הכסא כאשר המשענת פגשה את הסחורה בין רגליו. הוא נפל על הרצפה ואני חשבתי שזהו זה, הגענו לסוף. לתדהמתי הוא מיד קם כאילו כלום, כאילו הוא לא מרגיש בכלל כאב מביצי הברזל שלו והשואו חייב להמשך. יצא לי להתקל בו בכל מיני הזדמנויות מאז ואמרתי לו שהוא גדול, ובצדק.
ראיתי אותם כבר מיליון פעם, ובמיוחד השנה כי הם פשוט הופיעו כל הזמן, בכל מקום שרק העז לתת להם במה ומיקרופון. מדובר בתחרות ממש צמודה עם המידנייט פיקוקס לתואר של הלהקה שקרעה את התחת בהופעות הכי הרבה השנה! איכשהו ההופעות שלהם יחסית ריקות למרות שיש להם פוטנציאל מיינסטרימי מאוד גבוה בגלל הרפרנסים לדברים שהמון אנשים אוהבים (נושאי המגבעת, פורטיס, הקליק, ועוד). לא רק זה, גם החבר'ה יודעים להופיע. או שלא. הם פשוט שילוב מוזר שכזה בין סולן/באסיסט סופר כריזמטי שיודע איך לדבר עם הקהל בין לבין השירים וגם תוך כדי השירים, גיטריסט מגה-חנון-מחשבים ממושקף שבקושי זז על הבמה אבל מנגן את התפקידים שלו בדיקנות של מעבד פנטיום, ומתופף עם חיוך ענק שמרוח לו על הפנים ויכולת נגינתית מדהימה. אה, בעצם ההוא עזב ועכשיו יש להם מתופף ילדון עם אקסטרה גרוב. סך כל החבילה נותנת כיף על הבמה בעזרת שירי פופ כמו שהיינו רוצים שיטחנו נון-סטופ בגלגלצ במקום הבולשיט ממפעל רימון. אז תעשו טובה, תצביעו עם הרגליים ובואו למלא את ההופעות שלהם.
בהופעה הראשונה של קיצו חשבתי לעצמי שהם מעניינים. בהופעה השנייה התחלתי לנענע את הראש. מי ידע מה יקרה בהופעה השלישית? החברייה הירושלמית הזו הם חתיכת טעם הופעתי נרכש ובהחלט לא קלים לעיכול. אבל לפי חברי הקהל שכבר עיכלו את מנת הגורמה הזו, שווה לאכול. קיצו נותנים הכל על הבמה. הסולנית שלהם רוקדת נון-סטופ ומתכתבת במן אלתור משונה שכזה עם חברי הלהקה, ובמיוחד עם הגיטריסט. הגיטריסט מתחכך בה בחזרה תוך כדי שהוא דופק את נגינת האלטרנטיב כנראה הכי טובה בארץ נכון לכתיבת שורות אלה. המתופף מפתיע אותי כל פעם מחדש עם המקצבים הלא צפויים אך כה מדויקים שלו, והאקורדיוניסט/אלקטרונאי/קלידן מוסיף את האקסטרה פלפל. שוב יכול להיות שאני מבלבל קצת בין המוזיקה לבין ההופעה, אבל כמו קין והבל גם קיצו עדיין לא הקליטו את אלבום הבכורה שלהם ככה שאפשר לשמוע אותם רק בהופעה. אך כשלהקה עולה לרגל מירושלים לתל אביב פעם אחר פעם ונותנת כזה שואו, יש מה לבוא לראות וללמוד.
שתהיה לנו שנת 2009 עמוסה בהופעות מפוצצות לפנים ועשרות אלפי קורנות שיונפו אל על לכבודן!
