תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

Archive for נובמבר, 2009

שב"ק ס' אימפריה נופלת וקמה

Posted by עידו שחם ב- נובמבר 18, 2009

אין הרבה סרטים דוקו-מוזיקליים בארץ. מיטב המוחות המוזיקליים (=אנכי וגיאחה) ספרו אותם על יד אחת + אצבע על היד השניה בתור בונוס. לכן כיף להזדמן בהפתעה (תודה גיאחה!) להקרנה של "נופל וקם", הסרט הדוקומנטרי של ירון בן-נון על שב"ק ס'. לאחר הקדמה קצרה של ירון לפני הסרט, הסתבר שזוהי הקרנה לבלוגרים שולטי עולם (מווה הה הה הה!!! *משתעל*) אז החלטתי לתת כבוד למעמד ולכתוב משהו.

בקצרה (זהירות ספוילר) הסרט מתעד את הרכב ההיפ הופ הסופר ידוע שב"ק ס' (שופים בופים קטעים וסחטיינים) במשך כ-3 שנים מיד אחרי שחרור האלבום כנען 2000. הסתבר שבתקופה הזו, בניגוד מוחלט לביקורות המפרגנות על ההרכב והאלבום (עוד דוגמה לאיך הקשר בין ביקורות טובות/גרועות להצלחה הוא מקרי בהחלט), השב"קניקים היו בברוך מוחלט. למרות ההצלחה המסחררת של ההרכב עד לאותו הזמן, כנען 2000 לא מכר עותקים, אנשים לא באו להופעות, והמתח גלש משולי הסיר כמו מים רותחים בנסיון כושל לבשל אורז. הסרט ממשיך עד לפירוק ההרכב וקריירות הסולו המצליחות והלא מצליחות בהתאם של שני פלגי הלהקה עם קפיצה להאפי אנד של האיחוד המחודש בשנה שעברה.

מצד אחד ירון תפס את הרגעים הכי אמיתיים של מוזיקאים בארץ ואת השבקניקים בקשקע. כשהכל נראה מבחוץ נוצץ וזוהר ו-"היי גיא", האמת לאמיתה היא ההפך המוחלט מזה. וכך רואים את מוקי חוזר לגור אצל ההורים שלו, מירו עובד בחנות ספרים, וחמי בתור מציל שמחפש בעיתון איזה הורוסקופ שיתאר את המצב החארבנה שלו ושל הלהקה. ריאליזם לפנים על מה שקורה שם באמת מאחורי הקלעים, ממש לא מה שחשבתם, לפחות לא רוב הזמן.

מצד שני, יש בסרט כל כך הרבה מתח נוראי שלא יוצא לפני השטח שזה פשוט הפך אותי מבפנים. איזושהי הרגשה שלא ברור מה לעזאזל קורה. למה האלבום לא מוכר, למה אף אחד לא בא להופעות, ואיך לכל הרוחות אף אחד מחברי ההרכב לא צולם הולך מכות עם השני (צנזורה?). זה מאוד הזכיר לי את הסרט הדוקמנטרי המעניין על סיבוב ההופעות של הדג נחש באמריקה. גם שם רואים איך יש ים של לחצים וחיכוכים בין חברי ההרכב מתחת לפני השטח, בעוד שמעל לפני השטח הכל מסיכות וחיוכים והכל טוב וראסטה פה ראסטה שם.

מצד שלישי למרות שיצאתי מהסרט עם הרגשה נוראית כאילו שמישהו נתן לי כרגע אגרוף בבטן, זה בדיוק העניין. הכוח של "נופל וקם" ומה שהופך אותו למוצלח מאוד הוא בדיוק היכולת שלו להעביר לך את התחושות שעברה אז על הלהקה. לא לראות את זה מנקודת מבט שלישית ומנותקת, אלא ממש להיות ג'ון מלקוביץ', להיות חבר שמיני (או תשיעי או עשירי) בהרכב על כל צרותיו ולהרגיש את כאבם, לצחוק מהדאחקות אבל לרצות לרצוח מבפנים.

עוד נקודה קטנה ומעניינת שרציתי להזכיר, היא על הפער העצום שהסרט מציג בין אמן מצליח לאמן לא מצליח (מבחינה כספית ופופולארית גרידא), אשכרה בין האינדי למיינסטרים. זה ממש הרגיש כמו איזה מדינת עולם שלישית, איך שאתה 1 או 0 ושאין כמעט מקום באמצע. בעוד שמוקי ופילוני שגשגו מאוד לאחר פירוק הלהקה ואף הופיעו מול ביבי ביאיר לפיד, חמי ומירו aka חלוצי החלל חורשים את אדמת הטרשים של המדינה בתוך משאית בשביל להשיג קצת תשומת לב, וכל מה שנשאר להם בסוף זה תעלומה של גנרטור אבוד. אל תשכחו שהמציאות האמנתית הזאת לגמרי קיימת כאן ועכשיו.

אז אין הרבה סרטים דוקו-מוזיקליים בארץ, ואין בכלל סרטים דוקו-מוזיקליים בעולם שיכולים להעביר לך תחושה כל כך חזקה וממש לתת לך להיות שם, בפנים, במציאות של להקה. אם אתם מסוגלים להתמודד עם זה ורוצים לקבל טעימה מ-"חיי הרוקנרול" (למי שפספס את סיפורים באוזן עם מדהאני וקטעי הוידאו שהם צילמו על "חיי הרוקנרול"), רוצו לאחת ההקרנות הקרובות. הנה טריילר לראסטה שעדיין מתלבט:

[/gv]

Posted in מוזיקה | 5 Comments »

שנאת חינם

Posted by עידו שחם ב- נובמבר 14, 2009

עכשיו כשמסכמים את העשור במוזיקה כל אחד מפגיז עם הרשימות האינסופיות שלו לאלבומי העשור. אם יש משהו אחד שאפשר להגיד בוודאות מוחלטת על העשור הזה ללא שום ויכוח, זה שהעשור הזה היה העשור הכי מסוקר אי פעם בתולדות ההיסטוריה האנושית עם כמויות היסטריות של מדיה שהיכתה בנו ללא הרף, ובטח העשור הכי מסוקר מבחינה מוזיקלית אי פעם. חשבתי לא להשתתף באורגיה הזאת, אבל אנשים שונים התעניינו מה הם אלבומי העשור שלי, וחלקם כמובן לא יקבלו שום ייצוג שהוא ברשימות האינדי-שמינדי למינהן. לכן אני מכין את הקונדום וקופץ לספגטי המילולי.

אבל לא בפוסט הזה. בפוסט הזה רציתי לדבר על האנטי-הייפ, אולי אפילו השנאה הפתאומית שיש כלפי רדיוהד שמתעוררת עם סיכומי העשור. אפשר לראות את זה למשל בתגובות שונות בסיכומי העשור של הקצה, כמו בתכנית האחרונה שהיתה בכלל על IDM. אין לי בעיה עם אנשים שלא אוהבים את רדיוהד, אבל שנאה? האם אני היחיד שזה ממש לא ברור ולא מסתדר לו? מה קורה פה לכל הרוחות?

כנראה שמה שקורה פה לכל הרוחות זה שאנשים לוקחים הרבה יותר מדי ברצינות את כל העניין הזה של סיכומי העשור, האלבומים הטובים בעשור, הלהקות הגדולות של העשור, וכו'. כאילו שאלבום העשור שיבחר הוא אשכרה אלבום העשור, מילת אללה וואכבאר. כל מיני אנשים מצפים, אולי אפילו דורשים, שתהיה בחירה לא צפויה ומקורית, במילים אחרות שרדיוהד "הצפויים" לא יבחרו.

לרדיוהד היו ארבעה אלבומים העשור – Kid A, Amnesiac, Hail To The Thief, ו-In Rainbows כמובן אם לא כוללים כל מיני ריליסים צדדיים של חברי הלהקה, אלבום חי אחד (וממש ממש טוב לדעתי), וריריליסים שונים. מתוך הרשימה הזו גם אני, הקהל, והמבקרים השונים נותנים כבוד ונשפכים בעיקר על הראשון ששוחרר בחבורה, על קיד איי.

radiohead.jpg

בד"כ אם הייתם רוצים לראות בחירה מתוחכמת ל-X השנה/העשור/המאה/המילניום הייתי אומר לכם "לכו לפיצ'פורק". אבל אבוי, פיצ'פורק בחרו בקיד איי בתור אלבום העשור! המהלך הזו הפתיע אפילו אותי שכן בד"כ מדובר בחבורת מגה פלצנים של הפוך על הפוך והליכה נגד הזרם תוך כדי ההכתבה שלו, משימה בלתי אפשרית לכאורה שהחבורה הביזארית הזאת מצטיינת בה היטב. אבל לא, פיצ'פורק מדיה בחרו בקיד איי, ובעלי טעם מוזיקלי למיניהם התעצבנו שלא נבחר איזה אלבום איזוטרי או אלבום יותר אינדי.

ההפתעה של ההפוך על הפוך הזאת אומרת לדעתי הכל. שעד כמה שנרצה להיות מתוחכמים, אפנתיים, ופלצנים, קיד איי זה אחד מהאלבומים העשור שאנשים אוהבים, אלבום ששיגר אותנו לגלקסיה השכנה ויצר ניאו-קלאסיקות לא צפויות לגמרי (מי אמר Idioteque?). נכון, זה לא אלבום מקורי. רדיוהד יהיו הראשונים להגיד את זה ולדבר על ההשפעות שלהם, כמו הלייבל האלקטרוני בזמנו Warp Records (היום יש שם יותר רוק ניסיוני). מקורי או לא, לרדיוהד יש את מגע המידאס הזה לקחת מוזיקה מאוד אליטיסטית ולתקשר אותה לקהל הרחב מבלי לוותר על היושר האמנותי שלהם.

אדלג על כל התשבוחות הרגילות שבאות על האלבום הזה, עד כמה הוא היה צעד אמיץ, עם מוזיקה מרתקת, וכו', אפילו שאני מסכים איתן. השורה התחתונה היא שאנשים מאוד אוהבים, או לפחות אהבו, את האלבום הזה. הרבה אנשים. איכשהו קיד איי נגע בהם. ואם תשאלו אותי, זה הקרטריון הכי חשוב לבחירת אלבום העשור, אם אנחנו כבר בוחרים, ולא איזשהו מדד תיאורטי של מבקרים או היפסטרים בעלי עלק-טעם מוזיקלי שמתחלף עם האמפישלוש הבא באייפוד נאנו.

מעבר לזה בואו לא ניקח כל כך ברצינות את כל תחרויות העשור האלה, לפחות לא עד כדי כך ברצינות שנגיע למצב של שנאה. לכל אחד יש את הסאונדטרק של חייו, ואת הסאונדטרק הספציפי לאלפיימים (תקנו אותי אם יש שם יותר רלוונטי בעברית לעשר השנים האחרונות). אף אחד לא יכול לקחת את זה מכם, בטח שלא שום רשימת סיכומים. אם כבר, תקחו את ההזדמנות של הסיכומים לפתוח את האזניים ולגלות מוזיקה שעפה מתחת לגובה הראדר שלכם. עד שמישהו יבוא להושיע אותנו בשנות העשרה (שוב אשמח לקבל תיקונים עם שם יותר טוב לעשור הבא), יהיה לכם משהו בנזונה חדש-ישן לשמוע.

איפה אתם עומדים בכל הסיפור הזה עם קיד איי? בעד? נגד? בעד ונגד? ספרו לדוד שחם.

Posted in מוזיקה | 9 Comments »

דברים שקורים

Posted by עידו שחם ב- נובמבר 7, 2009

היידי הו! כן, עוד תקופה עסוקה מאוד נמצאת בפני והבלוג נותר קצת בודד וגלמוד. בכל זאת כמה עדכונים קטנים על דברים שקורים:

הקרנה חיה של אושנסייז באוזןבר ב-9.11. עד שנקבל את הדבר האמיתי על אדמת הקודש אירגנתי בעזרת כמה חברים טובים הקרנה של הופעה חיה של אושנסייז באוזןבר! אנחנו הולכים להקרין את ה-DVD הראשון מתוך מארז הדיסקים החגיגי Feed To Feed בו אושנסייז מבצעים מהתחלה ועד הסוף את כל האלבום הראשון שלהם Effloresce לאור חגיגות 10 שנים ללהקה. כן, כן, זה הולך להעיף אותנו למימד התשיעי. תוך כדי תהיה גם הופעה של מד בליס הנפלאים, כל הפרטים באירוע בפייסבוק.

סיכומי העשור של "הקצה" בגלגלצ, ראשון ושלישי ב-22:00. אם אתם מרגישים לא מעודכנים במוזיקה שהיתה בעשר השנים האחרונות, או לחילופין הייתם אולטרה מעודכנים בכל ביפ וקליק ששוחרר לאוויר הוירטואלי, עכשיו הזמן להצטרף לחגיגה המוזיקלית שהיא סיכומי העשור של "הקצה" בגלגלצ. אפילו אני שדואג להשאר בעניינים, אני תמיד מגלה דברים חדשים ומופלאים כל פעם שקוואמי דה לה פוקס הגאון מסכם את השנה. והפעם, הפעם מסכמים את הפאקינג עשור. לדעתי זה העשור שעשו בו הכי הרבה מוזיקה בהכי הרבה סגנונות בכל ההיסטוריה האנושית. גם אם האיכות היתה ירודה בגלל הפלורליזם הקיצוני הזה (נושא לדיון אחר), עדיין יצאו מלא דברים נפלאים העשור וזה הצ'אנס שלכם לשמוע מה. פלייליסטים ותכניות להורדה(!) בבלוג הקצה, בקרוב גם יפתח שם קלפי הבחירות של המאזינים. תעברו כבר עכשיו על טרות האמפישלושים שיש לכם ותחליטו מה הדברים שהכי עשו לכם את זה בשנות האלפיים הפסיכיות האלה.

ואחרון חביב, גיטריסט/באסיסט מחפש להקה. אני מנגן כרגע באס בלהקת רוק אלטרנטיבי בשם InVein, אבל אני רוצה לעשות עוד. אז אם אתם שומעים על להקת רוק/אינדי מדלוקית שמחפשת גיטריסט/באסיסט יצירתי מתל אביב, דברו איתי.

שבת שלום!

Posted in כללי, מוזיקה | Leave a Comment »