תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

שב"ק ס' אימפריה נופלת וקמה

Posted by עידו שחם ב- נובמבר 18, 2009

אין הרבה סרטים דוקו-מוזיקליים בארץ. מיטב המוחות המוזיקליים (=אנכי וגיאחה) ספרו אותם על יד אחת + אצבע על היד השניה בתור בונוס. לכן כיף להזדמן בהפתעה (תודה גיאחה!) להקרנה של "נופל וקם", הסרט הדוקומנטרי של ירון בן-נון על שב"ק ס'. לאחר הקדמה קצרה של ירון לפני הסרט, הסתבר שזוהי הקרנה לבלוגרים שולטי עולם (מווה הה הה הה!!! *משתעל*) אז החלטתי לתת כבוד למעמד ולכתוב משהו.

בקצרה (זהירות ספוילר) הסרט מתעד את הרכב ההיפ הופ הסופר ידוע שב"ק ס' (שופים בופים קטעים וסחטיינים) במשך כ-3 שנים מיד אחרי שחרור האלבום כנען 2000. הסתבר שבתקופה הזו, בניגוד מוחלט לביקורות המפרגנות על ההרכב והאלבום (עוד דוגמה לאיך הקשר בין ביקורות טובות/גרועות להצלחה הוא מקרי בהחלט), השב"קניקים היו בברוך מוחלט. למרות ההצלחה המסחררת של ההרכב עד לאותו הזמן, כנען 2000 לא מכר עותקים, אנשים לא באו להופעות, והמתח גלש משולי הסיר כמו מים רותחים בנסיון כושל לבשל אורז. הסרט ממשיך עד לפירוק ההרכב וקריירות הסולו המצליחות והלא מצליחות בהתאם של שני פלגי הלהקה עם קפיצה להאפי אנד של האיחוד המחודש בשנה שעברה.

מצד אחד ירון תפס את הרגעים הכי אמיתיים של מוזיקאים בארץ ואת השבקניקים בקשקע. כשהכל נראה מבחוץ נוצץ וזוהר ו-"היי גיא", האמת לאמיתה היא ההפך המוחלט מזה. וכך רואים את מוקי חוזר לגור אצל ההורים שלו, מירו עובד בחנות ספרים, וחמי בתור מציל שמחפש בעיתון איזה הורוסקופ שיתאר את המצב החארבנה שלו ושל הלהקה. ריאליזם לפנים על מה שקורה שם באמת מאחורי הקלעים, ממש לא מה שחשבתם, לפחות לא רוב הזמן.

מצד שני, יש בסרט כל כך הרבה מתח נוראי שלא יוצא לפני השטח שזה פשוט הפך אותי מבפנים. איזושהי הרגשה שלא ברור מה לעזאזל קורה. למה האלבום לא מוכר, למה אף אחד לא בא להופעות, ואיך לכל הרוחות אף אחד מחברי ההרכב לא צולם הולך מכות עם השני (צנזורה?). זה מאוד הזכיר לי את הסרט הדוקמנטרי המעניין על סיבוב ההופעות של הדג נחש באמריקה. גם שם רואים איך יש ים של לחצים וחיכוכים בין חברי ההרכב מתחת לפני השטח, בעוד שמעל לפני השטח הכל מסיכות וחיוכים והכל טוב וראסטה פה ראסטה שם.

מצד שלישי למרות שיצאתי מהסרט עם הרגשה נוראית כאילו שמישהו נתן לי כרגע אגרוף בבטן, זה בדיוק העניין. הכוח של "נופל וקם" ומה שהופך אותו למוצלח מאוד הוא בדיוק היכולת שלו להעביר לך את התחושות שעברה אז על הלהקה. לא לראות את זה מנקודת מבט שלישית ומנותקת, אלא ממש להיות ג'ון מלקוביץ', להיות חבר שמיני (או תשיעי או עשירי) בהרכב על כל צרותיו ולהרגיש את כאבם, לצחוק מהדאחקות אבל לרצות לרצוח מבפנים.

עוד נקודה קטנה ומעניינת שרציתי להזכיר, היא על הפער העצום שהסרט מציג בין אמן מצליח לאמן לא מצליח (מבחינה כספית ופופולארית גרידא), אשכרה בין האינדי למיינסטרים. זה ממש הרגיש כמו איזה מדינת עולם שלישית, איך שאתה 1 או 0 ושאין כמעט מקום באמצע. בעוד שמוקי ופילוני שגשגו מאוד לאחר פירוק הלהקה ואף הופיעו מול ביבי ביאיר לפיד, חמי ומירו aka חלוצי החלל חורשים את אדמת הטרשים של המדינה בתוך משאית בשביל להשיג קצת תשומת לב, וכל מה שנשאר להם בסוף זה תעלומה של גנרטור אבוד. אל תשכחו שהמציאות האמנתית הזאת לגמרי קיימת כאן ועכשיו.

אז אין הרבה סרטים דוקו-מוזיקליים בארץ, ואין בכלל סרטים דוקו-מוזיקליים בעולם שיכולים להעביר לך תחושה כל כך חזקה וממש לתת לך להיות שם, בפנים, במציאות של להקה. אם אתם מסוגלים להתמודד עם זה ורוצים לקבל טעימה מ-"חיי הרוקנרול" (למי שפספס את סיפורים באוזן עם מדהאני וקטעי הוידאו שהם צילמו על "חיי הרוקנרול"), רוצו לאחת ההקרנות הקרובות. הנה טריילר לראסטה שעדיין מתלבט:

[/gv]

מודעות פרסומת

5 תגובות to “שב"ק ס' אימפריה נופלת וקמה”

  1. אם אתה רוצה דוקו-מוזיקלי קורע לב בראליזם שלו: Anvil! The Story of Anvil

  2. Shoegazer said

    כן אני חושבת שהסרטים הדוקו מוזיקלים היחדים שראיתי היו על סאבלימינל ותאמר נאפר והטוב שבהם היה כמובן נשמות גועשות.

    אתה יכול אולי לומר לי איפה משיגים את הסרט על הדג נחש?

  3. לחלוצי החלל, ההרכב של חמי ומירו, היה אלבום מעולה! קטעי המעבר שם במיוחד קרעו אותי מצחוק – "הלו, מישהו רוצה בורקסים? הבאתי בורקסים" (אריה מוסקונה, aka כאילו מהמחסן, בהופעת אורח). חברי שב"ק ס לדורותיה אחראים לנק' ציון דרך משמעותית במוזיקה הישראלית.

    יו כושי כושי כושי יו כושי כושי!

  4. אור_בי said

    המממ…
    אני דווקא יצאתי איכשהו עם שמחה בלב מהסרט למרות כל הקשיים.
    אולי זה סתם בגלל שאני זוכרת את עצמי בהופעה בסצנה האחרונה, חוגגת כאילו אין מחר,
    אבל נראה לי שזה יותר בגלל הרעיון שההצלחה לא תמיד באה כשאתה חושב שהיא תגיע,
    לא תמיד כשאתה מתאמץ, ואפילו לא תמיד כשאתה עושה משהו איכותי.
    היא באה מתוך העובדה שפשוט המשכת ללכת. והתעקשת עד שזה קורה…
    עד הרגע שבו הדברים פשוט מתלכדים למצב הנכון.

    חוצמזה-
    הבנתי ממך שזה הבהיר לך את הפער בין האינדי למיינסטרים.
    היום אין שום סיכוי שמישהו מהאינדי יקח אוטו ויסתובב בכל הארץ כמו חלוצי החלל.
    זה פשוט לא קורה.
    זה גרם לי להעריך אותם פי כמה ממה שכבר הערכתי.
    אולי הם לא ישבו מול ביבי ושרו לו על פוליטיקקים,
    אבל הם עשו כל מאמץ בשביל להצליח.
    וזה העלה לי חיוך ענקי על הפנים 🙂

    שבוע נפלא.
    אור

  5. יעל said

    אני רוצה לתפוס את הסרט הזה. אולי באחת ההקרנות באוזן בר.

    אני יכולה לחשוב על יותר משישה סרטים דוקומנטריים מוזיקליים בארץ (לא כולל זוועות יחצ"ניות בערוץ 2). לא הרבה יותר, אבל ייתכן שתמלאו שתי ידיים שלמות 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: