מוזיקאי הארץ, התכנסו!

עם כל חגיגת ההופעות המטורפת הזו שסיכמה את הקיץ בבום גדול התרחש לו בשקט בשקט כנס המוזיקה הראשון בישראל. היינקן שנתנו חסות להופעות של פיית' נו מור ו-MGMT נתנו חסות גם לזה (ואני מקווה שהם נהנים מהאזכור המותגי). רוב הסיכויים שלא שמעתם על הכנס הזה כי הוא לא היה פתוח לכל אחד ולא היו לו פרסומים מאסיביים. התמזל מזלי שיש לי עכשיו הרבה זמן פנוי ושקיבלתי הזמנה לכנס בעזרת חברי הטובים ממונוקרייב (תודה חמודים!) וכך מצאתי את עצמי ביומיים של דיבורים, בירה, ורוקנרול.

ובכן, מה הסיפור? בכל מדינה מתוקנת יש כנסים של מוזיקה. בפרנקפורט למשל יש כנס ענק ומאוד ידוע שקוראים לו Musikmesse. הכנס עוסק בכל זווית אפשרית של ענף המוזיקה החל מצדדים מאוד טכניים של סאונד וכלי נגינה וכלה בהפקה וניהול מוזיקלי וכל מה שביניהם. אז סוף כל סוף גם בארץ נערך כנס כזה בפעם הראשונה. קצת מפתיע כי יש כנס כמעט לכל קשקוש אפשרי בגני התערוכה (בקרוב כנס על פלסטיק!) ורק עכשיו נזכרו שגם למוזיקה מגיע. לא נורא, עדיף מאוחר מדי מאשר אף פעם לא

ההתרשמות הכללית שלי מהכנס היא שהוא היה קצת בוסר ומוגבל. בוסר כנראה כי זו הפעם הראשונה שלו ולדעתי הכנס לא מימש את הפוטנציאל הגלום בו. מוגבל כי עיקר הכנס היה דיבורים. לא היה שום דוכן של אף חברת יחצ"נות, הפקות, גיטרות, ומה לא שהיה נותן הזדמנות לאמנים ואנשי מקצוע אחרים בענף להרחיב את המעגל המקצועי שלהם. מצד שני כמו בכל כנס טוב היה מלא נטוורקינג לכל מי שחפץ בכך בין לבין בירה חינמית והרבה מינגל וית' דה ג'ינגל.

חוץ מזה שהוא לא היה מקיף ולא היו דוכנים, הברנז'ה המוזיקלית שיוצגה בכנס היתה מאוד מצומצמת. אפשר להגיד שהיה שם ייצוג למיינסטרים כמו הליקון, ידיעות אחרונות, ועברי לידר ואינדי כמו אירסיי (הלייבל של האוזן השלישית), קול הקמפוס, וקוואמי דה לה פוקס. מה עם ג'אז? היפ הופ? מוזיקת עולם? ומה עם המוזיקה המזרחית שהזכירו אותה כמעט בכל פורום בכנס כדוגמה להצלחה תוססת ובלתי פוסקת, איפה הייצוג שלה? דווקא היה יכול להיות מאוד מעניין לשמוע איך עושים את הדברים שם, אולי ללמוד דבר או שניים מהגרילה (guerrilla) המזרחית על קידום אמנים ומכירה של מוזיקה ושיווק ויחצ"נות שלא ידענו ולא חשבנו עליהם קודם.

אבל היו כמה רגעים. היה למשל את הפורום על מוזיקה אלטרנטיבית נגד המיינסטרים בהנחיית קוואמי דה לה פוקס ובהשתתפות לא פחות ולא יותר מאשר בילי גולד, בסיסט פיית' נו מור. אבל מי שגנב את ההצגה ובגדול היה עמי שלו, סולן המונוטוניקס. אתם יודעים איך הוא נראה ואיך הוא מתנהג ואתם בטח חושבים שהוא אידיוט. כמה שאתם טועים. ברגע שהוא התחיל לדבר על מה זה באמת להיות אלטרנטיבה (איין מקאיי לטענתו הוא אלטרנטיבה אמיתית לתעשייה ונירוונה לא כי הם היו חלק מאותו מנגנון רק באריזה אחרת), ומתי כדאי ללהקה ללכת להופיע בחו"ל (עכשיו) היה ברור שהבן אדם לא פראייר. גם רוקר וגם אופה.

עמי שלו, צולם ע"י גוני ריסקין
פורום נוסף שהתברר כחי ובועט היה הפורום על אינדיטרוניקה בהנחיית נדב רביד. ישבו שם מכובדים כמו תמיר מוסקט, אסף אמדורסקי, סקאזי, וג'יימס מרפי מ-LCD Soundsystem. כמו שאחד מהנוכחים אמר בסוף הפורום, ג'יימס מרפי הוא teddy bear, אמריקקי מצחיק שמודע למגבלויות שלו ושבעצם לא מבין מה רוצים מהחיים שלו בדיון השכלתני הזה שעות ספורות ככל הנראה לאחר שנחת בארץ. הוא מביא מוזיקה מהקצה השני של הגוף, מהרגליים. סקאזי החליט כנראה שהבמה היא לרשותו וניהל מופע סטנדאפ בלתי פוסק, כולל הדילמה האם לצאת לשירותים אחרי שהוא בלע שתי בירות להנאתו. אסף אמדורסקי לעומת זאת התברר כצנון מוזיקלי שטוען שאסור לשים טראקים עם עברית בשום פנים ואופן ברחבת הריקודים (טענה שהוכחה כשגויה בעליל על ידי מרטין מנוטוויסט) ושאלתור בהופעות מקלקל אותן. מזל שתמיר מוסקט היה שם בשביל לתת לו סטירת לחי מצלצלת על השטויות האלה.

היה גם פורום עם מיטב מאנשי המדיה המוזיקלית בארץ תחת הכותרת הבומבסטית בעלת המשמעות הלא ברורה קידום מוזיקה דרך המדיה ותרומתה למוזיקה המקומית. הפורום הזה הפך במהרה לשדה קרב בין העיתונאים ליח"צנים, בין האינדי לגלגל"צ, ודנה קסלר על כולם. לא יצא מזה משהו פרודוקטיבי, אבל לפחות כולם הוציאו את הכביסה המלוכלכת החוצה לעיני כולם ובטח לא בפעם האחרונה. רק חבל שלקחו את דנה קסלר להנחות. היא התחילה ברגל ימין ושאלה שאלות נוקבות, אך במהרה עירבה את עצמה עמוק בדיון ולא נתנה למשתתפים לדבר שזה בדיוק ההיפך ממה שמנחה האירוע אמור לעשות. חבל.

כך או כך, מה שאני הכי אוהב בכנסים זה שגם אם ההרצאות נוראיות תמיד צומחת לי בכנסים השראה לרעיונות חדשים ו/או שאלות מעניינות. אז הפעם צצו כמה שאלות שהדהדו לי בראש לאורך הכנס, נושאים בוערים בין השורות שלא קיבלו יותר מדי התיחסות ישירה והיה יכול להיות מגנובי להתעסק בהם. חלקם אולי ישמעו לכם מוכרים, חלקם לא, אבל החלטתי להוציא אותם לאור בכל מקרה:

1. האם בסופו של דבר להקת אינדי שרוצה לחיות בכבוד מהמוזיקה שלה חייבת להתרחב חו"לה (ראה ערך מונוטוניקס)? כי אין פה מספיק קהל נישתי לעומת מדינות גדולות בחו"ל, אין כסף שאנשים משקיעים בכשרונות צעירים ולא סטנדרטיים, אין כמעט רדיו מפרגן, וכו'.
2. מדיה חדשה אה-לה טוויטר ורשתות חברתיות, עד כמה זה עובד? אמנדה פלמר עשתה $20,000 בטוויטר, אבל גם מישהו זכה בלוטו החודש. הרכבים אנונימיים שלא נהנים מהמעמד הכבר מפורסם של אמנדה פלמר, שלמעשה הגיע אליה מהמנגנון המוזיקלי המסורתי, האם הם יכולים להרוויח מהרשתות החברתיות או שהסיכוי הוא אפסי וזה סתם הייפ ללא כיסוי?
3. האם ההנהלה המוזיקלית הולכת למות? האם אמן צריך לייבל? מנהל אישי? אנשי PR, A & R ושאר הקרנבל? או שאולי בכל זאת אמנים לא יודעים להסתדר לבד כי לרובם אין ראש עסקי וזמן/אנרגיה להתעסק בזה? או האם לאמנים החדשים חייב להיות לא רק חזון אמנותי אלא ראש עסקי/שיווקי כדי להצליח?
4. כמה אמנים אנונימיים שחילקו את המוזיקה שלהם בחינם הרוויחו מזה בסופו של דבר או אפילו זכו לפופולריות? והאם זה משנה משהו אם נותנים את המוזיקה בחינם, כי בכל מקרה אנשים צורכים מוזיקה בגלל שיקולים נוספים חוץ מכמה זה עולה להם (איכות, פופולריות, השמעה ברדיו, רעש בעיתונות, שיווק מאסיבי, וכו')? האם לחלק אלבומים בחינם נתפס כזול וברור מאליו בעוד שלהשיג מוזיקה באופן לא חוקי נתפס כמרגש יותר ולכן מוצלח יותר שיווקית? ניין אינץ' ניילז ורדיוהד זה לא חוכמה כי לפני הגימיקים החדשים שלהם המנגנון המוזיקלי המסורתי הוא זה שהרים אותם לגדולה.
5. האמא של כל השאלות היום – תעשיית המוזיקה לאן? מהן האפשרויות למודלים הכלכליים החדשים בשביל תעשיית המוזיקה? האם המוזיקה המוקלטת תמות או תדעך תחת המודלים החדשים? איזה גורמים בתעשייה ישרדו ואיזה יעברו מהעולם?

מקווה שלא שיעממתי אתכם עם כל השכלתנות הזאת. מצד שני זה מבטא את רוח הכנס שכללה מעט רוקנרול והמון בלהבלהבלה. ברקע של הכנס שמענו את בדיקות הסאונד להופעות של פיית' נו מור ולמחרת מג'מט והזלנו ריר מהצד של הפה. חבל שהסאונד בהופעות נע בין ככה ככה ועד לגרוע בניגוד מוחלט לשעות שהושקעו בו. חבל גם על המוזיקה הצ'יזית שהושמעה בפרוזדורי הכנס. מגניב על הבירה בחינם. כך או כך, נתראה שם בתקווה גם בשנה הבאה!

נ.ב. לתשומת לב מארגני הכנס – לחלק כרטיסים לפורומים השונים בכנס היה שטות מוחלטת. לא עושים את זה בשום כנס וגם ככה בסופו של דבר האולמות היו חצי ריקים. אל תתקמצנו ותנו לאנשים להכנס בכיף למה שהם רוצים על בסיס מקום פנוי, זה מה שקרה בין כה וכה.

מודעות פרסומת

זמנים טובים/רעים

אני ושלל הכותבים, החל מבלוגרים חובבניים וכלה בעיתונאים מקצוענים, כותבים בעיקר בזמנים בעייתים ובצורה ביקורתית. אז נכון, אלה לא בדיוק זמנים טובים. יורים באנשים בגלל נטייתם המינית, מגרשים פליטים ואת ילדיהם, האח הגדול רוצה לעקוב אחרינו, אם מרעיבה את ילדיה, ומה לא. כאילו שעוד מעט נמצא את עצמינו בפרק של באפי ציידת הערפדים שטרם שוחרר ויסתבר שהמדינה בעצם הוקמה מעל פתח לשאול, שכל הרוע הזה זה כולה טריילר לקראת הגעת אדון האופל לפני האדמה. אגב, זה מסתדר יפה עם התחזיות שיום אחד תהיה בארץ רעידת אדמה עצומה, מווה הה הה!

אבל כמו שאני אומר לפעמים טוב ורע הם קודם כל סקאלה ולא דיכוטומיה ויכולים להתקיים בעת ובעונה אחת. למעשה כשבאמת תחשבו על זה תגלו שבכל מצב "רע" יש גם "טוב", הכל תלוי בפרספקטיבה. אז בעוד שהמדינה שלנו מרגישה כמו גיהינום עלי אדמות, בטח שעם הקיץ הלוהט הזה, מצב ההופעות בארץ מעולם לא היה כל כך טוב. בהתחלה חשבתי שרק אני שמתי לב לזה, אבל שיחה חטופה עם אלעד ליבמן אישרה את הסיפור.

תגידו, אתם זוכרים מתי בפעם האחרונה היו פה כל כך הרבה הופעות מעולות מחו"ל? ועוד ללא ביטולים ושאר תירוצים? של אמנים שאשכרה נוחתים פה ונותנים שואו מול הקהל הישראלי הצמא? כי אני ממש לא זוכר. התלוננתי פעם שמביאים רק דינוזאורים לארץ. אז עכשיו לא רק שהדינוזאורים באים, ואפילו מפתיעים לטובה, אלא גם היונקים באים, אם תרשו לי להשאר עם האנלוגיה. אני מדבר על הלהקות החדשות, הצעירות, והתוססות שבאות לפה כמו Why?, MGMT, ו-Okkervil River. נראה שהחזון של טל ברודי הקדים את זמנו, כי מבחינה מוזיקלית רק עכשיו אנחנו על המפה.

לא ברור לגמרי מה הביא את תור הזהב הזה עלינו. אנחנו לא בדיוק צוברים קארמה טובה בתור מדינה, אז אולי שילוב של כמה גורמים אחרים. קודם כל הקמת חברות ההפקה החדשות יחסית Alive, Monocrave  ו-Naranja. לפני כן המפיקים אה-לה שוקי וייס לא דיברו עם אמנים פחות גדולים ממדונה, אמנים שיש להם פוטנציאל קהל של עשרות אלפי איש. היום מדברים גם עם אמנים שיש להם פוטנציאל קהל של כמה מאות איש. יש פה בארץ נישה שהיתה עד כה מוזנחת של אוהבי מוזיקה פחות מוכרת ומוכרת. אולי אנחנו לא רבים כמו אוהבי מדונה, אבל אנחנו דתיים לגבי המוזיקה שלנו ובשום פנים ואופן לא מוכנים לפספס הופעה טובה. אם תשאלו גאוני שיווק כמו סת' גודין, הם יגידו לכם שנישה דתית זה בדיוק מה שצריך בשביל להרים עסק.

כנראה שגם המצב הפוליטי השקט יחסית עוזר. הסערות האחרונות בארצינו הקטנטונית הן מחורבנות, אבל לפחות קורות בינינו לבין עצמינו. זה אומר שבשביל צופי CNN ישראל נראית כמו מקום רגוע יחסית בעת האחרונה. בתקווה שלא מחכה לפנינו ירידה נוראית לתהום חדשה, אמנים שכחו מהמבצעים שהיו בעזה (ששש, אל תזכירו להם!) וישראל נראית כמו יעד חופשה מדליק בשביל לסגור בו את הטור העולמי עם המון שמש, ים, וחומוס (זה נדמה לי, או כל אמן שבא לפה מבלה כל היום על החוף לפני ההופעה ובטח יוצא לאכול חומוס לפני כן?).

אולי גם האינדי הוא פחות אינדי. אם אסף אבידן הופך לשם בית, תמר איזנמן מושמעת בגלגלצ, ואפילו ההיא מלהקת כל החתיכים אצלי כובשת את כוכב נולד, יכול להיות שהתרחב מעגל המאזינים למוזיקת שוליים מעבר להיפסטרים יודעי דבר. אני לא אומר שהאינדי נהייה מיינסטרים. אני אומר שאם פעם קומץ של אנשים הכירו מוזיקה שלא מושמעת בגלגלצ, היום יש יותר, וככל הנראה מעבר למאסה הקריטית בשביל להרים אירועים.

אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד, אם תור הזהב הזה של הופעות מחו"ל הוא איזה מובלחה זמנית של שפיות או מבוא לקראת התענוגות המוזיקליים שמחכים לנו מעבר לפינה. כל מה שאני אומר זה איזה כיף פה עכשיו, ואיזה פינוקים אנחנו מקבלים הקיץ. נהיה כל כך עמוס שאני מוצא את עצמי שוקל לאיזה הופעה ללכת ולאיזה לא מאשר לטרוף כל אמן סוג ד' שרק היה מוכן לבוא לפה בתקופות עניות יותר. אם הייתי חוזר אחורה בזמן ומספר את זה לעצמי בטח שלא הייתי מאמין למשמע אזניי.

האם אתם מסכימים? גם אתם נהנים מגל ההופעות מחו"ל שמגיעות אלינו לאחרונה? למה אתם חושבים שכל זה נפל עלינו פתאום? או שאני סתם הוזה שטויות מרוב הלחות? תשאירו תגובה ותספרו מה אתם חושבים.

גם אני פליט

אני שונא פוליטיקה ומעדיף לא להתעסק בה ואיתה. אבל אני עוד יותר שונא טמטום. המדינה הפאשיסטית שלנו והעם הגזעני הצדקני שלנו (ברובו לצערי) עשו את זה שוב. הכנסת אישרה חוק לגירוש ומאסר פליטים והחל מבצע גירוש שטני של פליטים, להפריד אותם מילדיהם, ואף לשים את חלק מהילדים המסכנים בכלא (כי לפי אמנת האו"ם אי אפשר לגרש את הילדים). רבים מהילדים האלה גדלו בארץ, מדברים עברית, לא קשורים לארץ המוצא שלהם (כמו שאני לא קשור למשל לבלרוסיה, מקום מוצאה של סבתי ז"ל) והולכים להפריד אותם בכוח מהוריהם מבלי למצמץ. זה לא מזכיר לכם משהו, משהו שקרה לנו פעם?

שימו לב שמדובר בפליטים! אלה אנשים שנרדפים במדינתם, אנשים שבאו לחפש מקלט ומצאו אותו אצלינו. דהיינו כשיגרשו אותם בחזרה למדינתם לא ברור כלל וכלל איזה מן גורל מר יחכה להם שם. סביר להניח לצערי שעבור רבים זה יהיה כאילו גזרנו עליהם גזר דין מוות. אבל כמובן שאנחנו דואגים אך ורק לתחת היהודי שלנו ולא אכפת לנו מצרות של אחרים.

לא נתאמץ חס ושלום לחשוב עם המוח היהודי הכה גאון שלנו על פתרון שיספק את כל הצדדים, פתרון שדווקא ישלב את הפליטים כמו שצריך בחברה הישראלית, שנהיה חס ושלום דוגמה למופת של הומאניזם. במקום להיות אמיצים ומוסריים וחכמים אנחנו מראים כמובן את פרצופה הפחדן המושחת והמפגר של החברה שלנו. העיקר שפעם בשנה נזכרים בשואה ונותנים פרסים לחסידי אומות העולם כדי ששאר השנה יהיה לנו רישיון להתנהג כמו נאצים.

תודה לאל שיש גם צדיקים בסדום, כמו הצדיק הגדול קוואמי דה לא פוקס הלא הוא אייל פרידמן. לא רק שהוא משדר מוזיקה של קודש בקצה בגלגלצ מידי יום ראשון ושלישי, אלא הוא התארגן צ'יק צ'ק עם להקת הליווי שלו, החלבות, והקליט שיר מחאה פוליטי לפנים אה-לה רייג' אגנסט דה משין נגד הגירוש הנוראי הזה שניתן להורדה בחינם. כולי אמונה שהוא לא רק מטיף למקהלה ושהשיר הזה יופץ לכולם ויעורר פרובוקציות.

אז יאללה, המינימום שאתם יכולים לעשות בתור קוראים של הבלוג שלי, בני אנוש, וסוג של פליטים בעצמכם זה לשמוע את השיר, להפיץ אותו הלאה, ולחתום על העצומה ההולכת וגדלה נגד הגירוש. אם יש לכם בלוג, תעשו טובה ותכתבו איזה פוסט מחאה נוטף בדם ויזע. אמן שהשיר של קוואמי יהפוך ללהיט בגלגלצ ושהמדינה תלך למצוא תחביבים אחרים מאשר גירוש פליטים כמו הטפלת מים והשקעה במקורות אנרגיה חלופיים או אפילו איזה סקנדל פוליטי על תרומות ושטויות.

[gv data="Kq8PhSsHyco"][/gv]

לכו להצביע!

בבחירות הללו אני לא קול צף, הצבעתי מרץ. הצבעתי מרץ כי המצע שלהם תואם לדיעותי איך המדינה הזו צריכה להתנהל. מדינה של שיוויון זכויות, שפניה לשלום, שאכפת לה מאיכות הסביבה ובעלי החיים, מחינוך, ושיש לה צוויון אנושי מאשר מיליטריסטי-קפיטליסטי. אם אתם לא מאמינים לי, תקראו את הבלוג של נויפלד, ותקשיבו לשרון בלינג בלינג קנטור:[gv data="WXQwvU8MW9o"][/gv]

אבל אתם זה אתם, וזכותכם להצביע מה שאתם רוצים. העיקר שתלכו להצביע. אני הזדזעתי לשמוע שאנשים שאני מכיר לא הולכים להצביע. אם אפילו המתים מצביעים למפלגות אפלות בקולות הלא חוקיים שלהם, איך זה שאתם לא מצביעים? אם לא בשביל שום דבר אחר, אז לכו תצביעו בשבילי, כדי שכמה שיותר אנשים שפויים וחכמים ישמיעו את קולם השקט. לא נמאס לכם שרק הקיצוניים האלימים והקולניים נותנים את התון?

המוזיקה הכי בריאה ברדיו

הרבה דברים נאמרו על השינויים ב-88fm (ראה אייטם 8 בעונג שבת הקודם). הרבה תלונות על ירידה באיכות, שהחליפו סוס מנצח, של למה לעשות פופולריזציה של תחנה ממשלתית, וכיו"ב.

אני מודה, גם אני פחדתי והרגשתי שלא בנוח כששמעתי ששוב מתעסקים עם 88fm. אני אוהב את התחנה הזו. היא ו-106fm הם בשבילי האופציות השפויות היחידות על הסקאלה שאפשר לעבור אליהן כמעט בכל זמן נתון מבלי לרצות לדפוק את הראש בקיר, למעט כמה מובלעות בלב המיינסטרים כמו הקצה. אופציות שיכולות לרענן אותי במוזיקה מוזיקלית, בחוסר בפלייליסט, בהתחשבויות אחרות חוץ מלהיטים. אממה, הטלית לא היתה כולה תכלת.

גם ב-88fm וגם ב-106fm היה/יש פגם מאוד רציני. בואו נלך קצת יותר רחוק. אנחנו מתים על דיכוטומיות בארץ. כן/לא, טוב/רע, אבא/אמא, יהודי/ערבי. איכשהו הדבר נראה אותו הדבר במוזיקה – מיינסטרים/אינדי. יש רושם משונה כזה שהקהל המוזיקלי בארץ מחולק היום לשניים ואתה חייב לבחור לאיזה צד אתה שייך. או שאתה צורך מוזיקה בשביל הבידור, אוהב להיטים, ושומע גלגלצ. או שאתה צורך מוזיקה כאמנות, פתוח לשמוע גם להקות שלא מקבלות חשיפה המונית ומאזין ל-106 ו-88.

כמו בכל דיכוטומיה שמכתיבה לנו את סדר היום באופן אשליתי, אנחנו עיוורים לטווח הביניים. יש קהל מוזיקלי שלא אוהב את בריטני ספירס ולא מרוצה שטוחנים לו פלייליסט בשכל. אממה, הקהל הזה גם לא רוצה לשמוע את האיזוטריה של האיזוטריה ולהתחרות מי מכיר את להקת ההייפ החדשה שטרם נולדה. קהל כזה ככל הנראה שומע מוזיקה ישראלית כמו אהוד בנאי, היהודים, ומהגזרה החו"לית כנראה פינק פלויד, לד זפלין, אולי אפילו וייט סטרייפס ונירוונה. מה איתם? איזה תחנת רדיו יש להם?

תוסיפו מעל זה את הבעיה המאוד רצינית שאין בארץ תחנת רוק. אם הרוק מת, אז העולם מוצף בשלדים מהלכים. המון אנשים אוהבים רוק – רוק ישראלי, רוק קלאסי, רוק אלטרנטיבי, רוק כבד, מטאל,גארג' רוק, Pאנק רוק, פרוג רוק, ועוד ועוד ועוד. מי שאוהב רוק נאלץ להסתפק באיזה תכנית פה ותכנית שם, באיזה שיר נחמד שעולה מדי פעם בין לבין ההיפ-הופ ולהיטי הדאנס. בניגוד לגויים שלהם יש תחנות ברדיו שמוקדשות לרוק, אצלינו אין למרות שיש קהל מאסיבי למוזיקה הזאת.

אי לכך, ולמרות כל התלונות והקיטורים והבעיות בשינויים שנעשו ב-88fm, אני דווקא שמח ששינו את אופי התחנה. לצד המוזיקה היפה ששמו ב-88fm בזמנו היו לא מעט שעות מתות ומדכאות של מוזיקת אמצע הדרך לגיל הביניים, מה שקרוי באנגלית adult contemporary, מוזיקה נעימה לרקע אבל שלאורך זמן מעוררת פיהוק ושיערות שיבה. מה שהתחנה היתה זקוקה לה זה הזרקה של רוח נעורים, מתיחת פנים והשתלת שיער לביצים המצומקות שלה.

בהאזנה חפיפה לתחנה בשבועיים האחרונים, זה בדיוק מה שהיא קיבלה. יותר מוזיקה בועטת, יותר רוק, ונכון, יותר להיטים, אבל מסוג הלהיטים שכשומעים אותם בגלגלצ אז לא מעבירים (למשל Song 2 של בלר או Mary של סופרגראס). אפילו תכנית הלהיטים של עופר נחשון איפה שהוא שם הרכבי דאנס כמו סנאפ וסאש שנשמעה לי לגמרי מחוץ למקום בהתחלה החלה להרגיש כמו בריזה מרעננת לפנים, ופונה לחתיכת קהל שגם הוזנח קצת – האקס-קלאברים וחובבי הניינטיז טראש למיניהם.

בהקשר לדיכוטומית המיינסטרים/אינדי, די, נמאס. יש טווח ביניים וצריך להתייחס אליו ולתת לו תחנת רדיו שתספק את הסאונדטרק המתאים. לא רק זה, תחנה שעומדת במקום שפוי באמצע בין העלק-קרב אינדי נגד המיינסטרים יכולה לתת פלטפורמה מעולה לגישור בין הקטבים. זה יהיה מעולה בשביל כל הצדדים. תחנה שאנשים לא מפחדים להכנס אליה כי הם יודעים שישמיעו שם גם דברים שהם מכירים, אבל שגם יהיה אפשר להכיר דרכה דברים חדשים ואיכותיים במינון בריא זה משהו כל כך מתבקש שלא ברור איך לא עשו את זה עד עכשיו. אני בהחלט מקווה ש-88fm תמלא את החלל הזה, ודווקא חלל שכזה יכול לעזור למוזיקאים מקומיים וראויים להמריא הרבה לפני שהם יגיעו לגלגלצ.

איך אתם מסתדרים עם השינויים ב-88fm? נראה לכם שהתחנה תוכל לשגשג ככה? אגב, אם כבר הייתי מטפל במשהו ב-88fm זה להעיף את כל הפרסומות המציקות שלהם!

גזענים נמאסתם

אני לא אוהב להתעסק בפוליטיקה. משהו שכן מתסכל אותי זה טמטום, כסילות, בורות, גזענות, ושימוש מפגר בחוק האינדוקציה.

לקחתי אתמול אוטובוס באזור דרום תל אביב. באחת התחנות עלתה על האוטובוס בחורה ערבייה עם כיסוי ראש. היא לא נראיתה מאיימת, לחוצה, עם תיק גדול מתקתק, או מה שזה לא יהיה, סתם רצתה להגיע מנקודה א' ל-ב' כמו כולנו.

אממה, כשחדשות מהמלחמה רצות נון-סטופ ברקע והאוכלוסיה שרויה בפחד ומהולה בשנאה, מצב אידאלי בשביל שילטון כדי לשלוט על נתיניו, אנשים התחילו להתלחשש עלתה ערבייה על האוטובוס! או מיי פאקינג גוד. נוסעת אחת או שתיים אפילו הלכו לדבר עם הנהג כדי להעיר לו על העניין, ונדמה לי שאפילו שאלו אותו למה הוא העלה אותה לאוטובוס ברוב חוצפה. לא שמעתי את התגובה שלו. בסופו של דבר הבחורה ירדה בתחנה שלה ולכולם השלום.

יש לנו סטריאוטיפים, אין טעם להכחיש זאת. לכושים יש זין ענק, בלונדיניות הן מפגרות, וכו'. אנחנו מקבלים את הסטריאוטיפים מהסביבה שלנו ולנסות להכחיד אותם יהיה כמו להלחם נגד תחנות רוח. אממה, יש לנו ברירה. ברגע שצץ סטריאוטיפ אצלינו בראש יש לנו כל מיני אפשרויות איך להתייחס אליו.

אפשרות אחת היא להאמין שהוא אשכרה נכון, שלכל הכושים יש זין ענק וכל הבלונדיניות הן אהבלות מוחלטות. כמובן שיש כושים עם זין ענק ויש בלונדיניות מטומטמות. אבל יש גם כושים עם זין ממוצע (למעשה שמעתי בהרצאה שגודל השטרונגול הממוצע הוא די אותו הדבר לא משנה הגזע), זין קטן, יש בלונדיניות גאונות וכאלה שהן בסדר. יש גם לבנבנים עם זין ענק וברונטיות טיפשות.

דהיינו, התמונה האנושית הרבה יותר מורכבת מאשר הסטריאוטיפ כך שההכללה הגסה של הסטריאוטיפ פשוט לא נכונה. לא לכל הכושים יש זין ענק, לא כל הבלונדיניות מפגרות. זו לוגיקה בסיסית רבותי. אני לא יודע אפילו אם לרוב הכושים יש זין גדול ואם רוב הבלונדיניות מפגרות, זה דורש מחקר לאיזה אקדמאי משועמם.

אז מדוע אנו עושים את הטעות הזאת, במקרה המדובר את הטעות שכל הערבים הם מחבלים, או יותר ספציפי שכל ערבי שעולה על אוטובוס עולה כדי לפוצץ אותו? לסקוטי הדגול דייוויד יום התשובה.

אם אפעיל את התאים האפורים שלי מהלימודים לפילוסופיה, הרי שאחת הביקורות הגדולות של יום הינה על חוק האינדוקציה. חוק האינדוקציה אומר שדרך הפרט מכלילים על הכלל. למשל, ראיתי את השמש זורחת אתמול, לפני יומיים, לפני שבוע, וכו', ולכן השמש תזרח גם מחר. כביכול נשמע הגיוני, לא? אז זהו שלא.

מה בזה שהשמש זרחה בימים קודמים מכתיב את זה שהשמש תזרח גם מחר? למעשה מדענים חוזים שהשמש תכבה יום אחד, שיבוא בוקר שבו השמש לא תזרח. באנלוגיה כפי שניסח זאת ראסל למיטב זכרוני – חוואי בא כל בוקר להאכיל את התרנגולת שלו. בוקר אחד, להפתעתה המוחלטת של התרנגולת, הוא שוחט אותה.

המסקנה של יום – אנחנו עושים אינדוקציה בגלל באג פסיכולוגי בראש שלנו. אין שום ערובה לכך שמה שהיה בעבר יהיה כך בעתיד. אם אקפוץ לפילוסופף דגול אחר, לפופר, הרי שכל מה שאנו יכולים לעשות זה להעלות היפותיזות. ההיפותיזות הללו לעולם לא יכולות להפוך לחוק כללי כי למעשה אי אפשר להוכיח אותן לעולם, אולי רק להפוך אותן ליותר סבירות בעזרת ממצאים. מה שכן אפשר לעשות זה לפסול אותן בעזרת דוגמאות נגדיות, למשל בלונדינית אינטליגנטית שפוסלת את היפותיזת הכל הבלונדיניות טיפשות.

ובכן, אתמול חזיתי בדוגמה נגדית, ולכן אני יכול להכריז בוודאות מוחלטת שלא כל הערבים הם טרוריסטים. יש ערבים טרוריסטים ושיזיינו להם את הצורה, אבל לא כולם הם כאלה. גם במקרה הזה ממש לא ברור אם רובם כאלה.

אז תעשו לי ולעצמכם טובה גדולה. קחו על עצמיכם אחריות. שימו לב מתי שנאה עיוורת, הסטה, גזענות, פחד, וסטריאוטיפים גורמים לכם להפעיל את חוק האינדוקציה. כל מה שצריך לעשות זה להיות מודעים לזה. מהרגע שתהיו מודעים, יהיו לכם ברירות אחרות מאשר להאמין שבולשיט כזה הוא נכון.

קול נח

פאק, עבר זמן מה מהפוסט האחרון שלי על הבחירות בתל אביב, ומחר מגיע יום הבחירות המיוחל! אני יכול להגיד לכם שהייתי עסוק וכו', אבל עזבו, בואו נדבר מה העניינים עכשיו.

מאז הספקתי לקרוא, להתעניין, לדבר, להתווכח וללכת לשני חוגי בית. אני שמח לבשר שאני כבר לא קול צף, שהחלטתי החלטה. כמובן שכל אחד רשאי להצביע בעד מה שהוא/היא רוצה, אלה חוקי המשחק הדמוקרטיים. אני החלטתי להצביע עבור דוב חנין לראשות העיר ומרצ למועצת העיר (יש שני פתקים חברים!).

מדוע? ובכן, בהתחלה רציתי להצביע עבור הירוקים. אחרי חוג בית לא מי יודע מה מרשים שלהם שנערך בבאצ'ו (בית קפה חביב בתל אביב) ובו פאר ויסנר חטף לא מעט ביקורת על המדיניות שלו בתור סגנו של חולדאי ולא מי יודע מה התלהבות ירוקה בעורקיו, החלטתי לוותר עליהם.

לרשימות חדשות אחרות (תנו לחיות, רוב העיר, עיר לכולנו, וכו') מלכתחילה לא רציתי להצביע. מנסיון אפילו בפוליטיקה הארצית, רוב הרשימות האלה מתנדפות צ'יק צ'ק אחרי הבחירות או שהן לא מחזיקות מעמד בשילטון. אני מעדיף ללכת על מפלגה עם יותר ותק וגב, כזאת שתשאר גם אחרי הבחירות גם אם היא תהיה באופוזיציה.

חוג הבית של מרצ בפלורנטין הרשים אותי לטובה. אמנם אני לא משם, אבל לשמוע על הבעיות שיש שם לעומת הלוקסוס של מרכז העיר פתח לי קצת את הראש. גם נשמע שמיטל להבי, ראש הרשימה, יודעת מה היא עושה, עשתה לא מעט בעבר, ומתכוונת לעשות עוד יותר בעתיד. מספר אנשים אמרו לי שהיא הקשיבה להם באופן אישי ועזרה לקדם בעיות שהיו בשכונות שלהם, ואם להאמין למיטל היא עשתה את זה בהתנדבות תוך כדי מלחמה בלא מעט בירוקרטיה קלוקלת. שאלתי אותה גם כמה שאלות בפגישה וקיבלתי בסופו של דבר תשובות קונקרטיות. המקומות הראשונים ברשימה של מרצ נראים ענייניים ומאוזנים למדי, וזו מפלגה שתמשיך להשאר פה למרות הטלטלות שהיא עוברת. אני איתם בבחירות האלה.

החלטתי גם שאני לא רוצה להצביע עבור חולדאי. אמנם הוא שיפץ חלק מהעיר (לכו לדרום העיר ותראו אם שם יש משהו משופץ או אפילו שלטי רחובות חס ושלום), וסך הכל היא מנוהלת בצורה תקינה לפחות במובן היום יומי (לפחות במרכזה וצפונה). אבל חולדאי מתנהג כמו דיקטטור ולא נשמע שהוא פתוח או משתף אנשים נוספים בהתלבטויות ובהחלטות. שמעתי דיווחים אישיים שבלתי אפשרי להפגש איתו וגם חוסר הראיונות שלו בתקשורת משונה משהו. אני רוצה לראות עיריה עם הרבה יותר שקיפות וראש עיר דמוקרטי יותר.

כמו כן, לאחר ישיבת הבית של מרצ בפלורנטין והבעיות שם (חוסר בבתי ספר, בית אבות שהעבירו לקומה השניה ללא מעלית, 0 מ"ר לאדם של שטחים פתוחים, ועוד) הבנתי שחולדאי לא דואג לכל העיר כמו שצריך. זה לא ראש העיר שלי, מגיע לכל אחד בעיר רמת חיים נאותה ולא רק לבני מזל כמוני שגרים במרכז.

אם להאמין ללכלוך על חולדאי, גיליתי גם למה הרכבת העירונית המיוחלת מתעכבת כל כך הרבה זמן. חולדאי מתעקש על רכבת תחתית, כל התכניות מדברות על רכבת עילית, והכל תקוע בין הכסאות. בינתיים האזרח המצוי תקוע ללא תחבורה ציבורית ראויה וסובל מזיהום האוויר הזוועתי של המכוניות תודות לחולדאי.

יש תכניות לרכבת אוטובוסים בעיר (אגב, אף אחת מהמפלגות לא המציאה אותה, שלא יעבדו עליכם), כלומר אוטובוסים תכופים ונקיים יחסית בקווי תנועה הגיוניים שסגורים רק לה, וגם התכנית הזאת בעיכובים. אם ראש העיר מחליט שתחבורה ציבורית חשובה, הוא ידאג לקדם את התכנית בין כל הגורמים הרלוונטיים בעיר (משרד התחבורה, אגד, ודן). יש מה לעשות, חולדאי בונה חניונים ומאפשר עוד מקום לרכבים בעיר במקום לצמצם את הרכבים בעיר כמו בכל עיר נורמלית. מי שהיה למשל באמסטרדם יודע שבליידספלאן, המרכז של מרכז אמסטרדם, אין מכוניות. רק טראם (רכבת עילית) ואפניים. לא מגיע לתל אביב להשתדרג לרמה אירופאית? ודאי שכן וכמה שיותר מהר.

בסופו של דבר לא יצא לי לצערי לשמוע את דוב חנין מדבר אישית. כן קראתי מדבריו והתרשמתי לטובה מהתשובות הענייניות שלו. עדיין יש לי חששות שהוא לא פרקטי מספיק ומתאים יותר לשרת בכנסת מאשר בתור ראש עיר. מצד שלישי בגלל שאני לא רוצה לראות את חולדאי נכנס לקדנציה נוספת, ודוב חנין הוא המועמד המוביל להדיח אותו, וגם כדי להשתתף במן ניסוי אידאליסטי שכזה ולתת צ'אנס לעיר הוגנת יותר ומאוזנת יותר, החלטתי להצביע דוב חנין. אה, וזרקו לו מסיבה מעולה אתמול בבלוק, אבל זה רק הדובדבן על הקצפת.

זה אני, אתם זה אתם. תכל'ס, הכי חשוב זה שתלכו להצביע ותשכנעו חברים אפאטיים שלא מתכוונים ללכת להצביע שילכו גם הם. האדישות נוראית, מזעזע לשמוע שרק כ-30% מהאוכלוסיה הצביעו בבחירות המוניציפליות הקודמות. זה לוקח אולי 10 דקות להצביע ואפשר להגיד לבוס שבאים לעבודה מאוחר/יוצאים מוקדם (שרק יעז לפטר אתכם כי הלכתם להצביע, תתבעו את האמאמא שלו), אז יאללה, תתעצלו ביום שבת, לא מחר.

התקווה הגדולה, אם נאמין לסקרים האחרונים, היא שאף אחד מהמועמדים לא יעבור את ה-40% מה שיכניס אותנו לסיבוב נוסף. ובסיבוב נוסף הכל יכול להשתנות. אז כמו שאומר אובאמה, יס ווי קאן!

קול צף

אוטוטו ב-11.11 (בשעה 11:11 ו-11 שניות עם זיקוקי ענק מסין?) מגיעות עלינו הבחירות המקומיות. בתור תושב תל אביבי טרי, אם כי אחד שאוהב ופוקד את העיר כבר שנים, נזרקתי לאמצע הקלחת. אני רוצה להצביע, אבל ממש לא ברור לי בעד מי להצביע. אני קול צף.

בגלל שאכפת לי מהעיר הזאת ובאופן כללי, החלטתי לרוץ לראשות עיריית תל אביב בראש רשימת החלטוריסטים! סתם. החלטתי לשתף אתכם, בעיקר את התל אביביים שביניכם, לגבי ההתחבטויות שלי. לשתף אתכם בתמונה שיש לי בראש לגבי המתמודדים, דברים שקראתי, חוגי בית שאולי ואלך אליהם (אתם מוזמנים להזמין אותי). הדבר האחרון שאני רוצה זה להצביע סתם לפי כיוון הרוח מבלי שבדקתי את הדברים.

אני לא אוביקטיבי. אף אחד לא אוביקטיבי, ואל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם שיש כזה דבר "דיעה אוביקטיבית" (ראה ערך אוקסימורון). הנה מה שחשוב לי לגבי העיר:

• איכות הסביבה – לדאוג למחזור ברמה של עיר מערב אירופית, להקים עוד פארקים, להפסיק להשתמש בים לצרכי ביוב, אשכרה לנקות את הירקון במקום לנפנף את התכנית שיש על הנייר, לצמצם את הזיהום בעיר בכל צורה אפשרית, ולדאוג לזכויות בעלי חיים כמו הסוסים המסכנים שרואים מדי פעם בעיר.
• תחבורה ציבורית – פאקינג לבנות כבר רכבת תחתית/עילית (אפילו בדלהי המצחינה יש!), לדאוג לתחבורה ציבורית 24 שעות ביום כולל שבתות בתוך העיר, להקים עוד שבילי אפניים.
• תרבות + בילוי – להפסיק לסגור מקומות שלא עומדים באיזה תקן לא ברור (או לפחות להפעיל שקיפות לגבי העניין), לתמוך באמנות ומוזיקה על כל גווניה.
• שונות – לעצור את טירוף שכר הדירה בעיר, לאסור על בניית מגדלי היי-טק במרכז העיר, להעדיף שימור מבנים ישנים מאשר הקמת חדשים, בכלל לדאוג שהעיר תהיה נקייה ויפה וידידותית עם מינימום בירוקרטיה.

זו תמונת הראש הנוכחית שלי לגבי המועמדים:

• חולדאי ותל אביב אחת – ללא ספק המועמד הכי מושמץ. בעד מגדלים ואליטיזם בעיר, או לפחות לא נגדם. לא עשה שום דבר מובהק בעד איכות הסביבה. העיריה תחתיו אוכלת את תושביה מכל בחינה – דו"חות חניה, סגירת מקומות, בירוקרטיה כבדה. מצד שני עשה כמה שיפוצים ראויים בעיר, בין היתר באבן גבירול, וסך הכל איכשהו העיר רצה. מצד שלישי, אני בעד רענון והחלפת אנשים בתפקידים מדי כמה זמן, לנער את המערכת.
• דב חנין ועיר לכולנו – הטרנד הלוהט, כמו הגימלאים בזמנו. בכל בלוג שמאלני, חוץ משלי, מתנוסס באנר ענק שלו. החולצות מתנוססות ברחובות. כולם אצלו מתנדבים ואחד מהם דאג לקמפיין שיווקי מאוד ויראלי אה-לה סת' גודין שתפס את קהל היעד (בלוגרים שמאלניים) בביצים. אומרים שהוא קומוניסט. אומרים שהוא יודע לדבר. הוא מבקר במקומות שאני יוצא אליהם ומטיף למקהלה. כל מיני חברים שלי הולכים להצביע בעדו. מצד שני הוא לא שרד קדנציה בכנסת. הוא אידאולוג, אבל לא ברור לי אם זה סוג האדם שצריך בתור ראש עיר, לא צריך פרקטיקן? ומי בכלל שאר השמות הסמי אנונימיים שברשימה שלו?
• פאר ויסנר והירוקים – על פניו המצע שלהם מתאים לדעות שלי והירוקים פועלים למען איכות הסביבה בלי קשר לראשות העיר. אבל פאר ויסנר היה הסגן של חולדאי. מה הוא עשה בזמן הזה? איך זה שתל אביב לא ירוקה יותר? למה אין בשכונה שלי פח למחזור נייר?
• אורן שחור – כוכב השילוט שבין לילה נתלה בעיר. אלוף במיל'. בעיקר עסוק בלהשמיץ את חולדאי בשילוט מאשר להגיד משהו פוזיטיבי. קראתי שהוא רוצה לבטל את כל דו"חות החנייה לתל אביביים, גימיק משעשע ביותר. אבל סך הכל איש מאוד לא ברור.
• לתת לחיות – אני אוהב כלבים חתולים ובעלי חיים, אבל לא ברור איך רשימה שעוסקת בעיקר בזה תוכל לנהל עיר שלמה באופן סדיר. העיקר שאורנה בנאי שם.
• רוב העיר – נשמע כמו רשימה קיקיונית שאף אחד לא יזכור בעוד שנה. למעשה מלבד אייל קיציס לא עלה מהם אפילו שם דומיננטי אחד בניגוד לאחרים.
• מרץ – איך נפלו גיבורים. פעם הם נראו ממש גדולים, אבל היום הם עושים הכי פחות רעש. מצד שני פגשתי לא מזמן מכר שטען שמיטל להבי אשכרה עשתה משהו בשכונה שלו. נשמע כמו אופציה מעניינת.

אני לא פראייר, לפחות לא רוב הזמן, וממליץ לכם גם לא להיות. כמו כל בחירות, כל מועמד מבטיח לנו את העולם, ולאחר מכן כשבוחרים בו מסתבר שבקושי אפשר לקבל רבע עולם. אז אתם בוחרים לפי האנשים? עד כמה אתם מכירים את המועמדים לראשות העיר? אני יכול להגיד בשם עצמי שכמעט ולא, ושלקרוא עליהם בכותרות ולשמוע השמצות תלושות לא נקרא להכיר. או שאתם בוחרים לפי מצב הרוח? לפי מה שהשכן שלכם בוחר? לפי ההייפ? תעשו בדק בית.

בכלל, הבחירות האלה מעלות בי את השאלה, מהו ראש עיר? על מה בפועל הוא אחראי? מה הוא יכול ולא יכול לעשות? האם למשל הוא באמת יכול לשנות את התחבורה בעיר? דן ואגד הן לא חברות בבעלות תל אביב, מה ראש העיר יכול לעשות לגביהן? האם באמת הוא או היא למען העניין יכול להרים תשתית למחזור, או שזה עניין מדיני? לא ברור. אפילו קריאה בויקיפדיה על תפקידו של ראש העיר לא ענתה כל כך על השאלות האלה.

אמשיך לברר לעצמי את העניינים, אם יש בכלל איזשהן תשובות קוהרנטיות איפשהו. בינתיים חוץ מלבקר באתרים של המתמודדים, רצוי להציץ באתר הבחירות לתל אביב שנראה די שקול בתוכן שהוא מביא, פינת מה לא בסדר בתמונה הזאת (דפדפו גם בארכיון שלה) של נענע ששמה את המועמדים ראש בראש כמו שצריך, וכדי שנוכל לצחוק על כל הקומדיה הזו יש קומיקס בחירות תל אביבי בשם קבלני קולות.

יאללה, תפגיזו בטוקבקים פוליטיים פרופוגנדיים.

צרות גדולות בבורמה הקטנה

קיבלתי אימייל מבחור טוב בשם גריידי שהכרתי בטיול להודו. במייל שלו הוא מדווח ישירות מבורמה מה לכל הרוחות קורה שם. אני ממליץ לכם לקחת 6 דקות כדי לקרוא אותו. גורם לי לרצות להכות בקיר מרוב תסכול איך אנשים יכולים להיות מרושעים עד היסוד בגלל רדיפה של בצע וכוח. כמו כן, אם אתם מעוניינים לעזור, כדאי שתזרימו את הכסף דרך הערוצים הנכונים אם אתם רוצים שזה באמת ישפיע. שוב, המייל הזה הוא לא איזה פורוורד אנונימי או סיפור מצוץ מהאצבע, אני מכיר את הבן אדם ששלח אותו.

From: "grady o'shaughnessy" <gradyo 'at' gmail.com>
Date: 14 May 2008 07:08:02 BDT
To: "grady o'shaughnessy" <gradyo 'at' gmail.com>
Subject: Burma Cyclone Relief – from Grady

Hello everyone,

I hope you're all doing well. For those of you who haven't heard, I am in Burma (aka Myanmar) and have been for the last three weeks. Thankfully, I was in the north when the cyclone came through on May 2 and am fine. I'm in Rangoon (aka Yangon) now and am writing on behalf of the Burmese people affected by the cyclone to ask for your help. Please take 10 minutes to read this. Believe me, it is worth your time.

In the little time I have been in Burma, I have been both appalled and inspired. Appalled by what I've learned of the military and junta government's oppression of the Burmese people. And amazed and inspired by how warm and welcoming the people are despite this treatment and how they've risen to the challenge of helping their fellow citizens while their government effectively will not. I could write pages about what I've learned from the people here (often spoken in hushed tones after they look over both shoulders) about the country's troubled history and tragic current situation. But I know you are all busy so I'll try to keep this short. Suffice it to say that the government's treatment of the people here is horrible, confusing and incredibly frustrating. I wouldn't believe half of it if I were not here.

As you know by now, over 60,000 people are presumed dead from the cyclone. And approximately 1.5 million affected, from a country with massive numbers already living in poverty (average income of all Burmese is under $3/day). For various reasons confounding the international community, the Burmese government has forbidden entry of international aid workers. Some say this is because they fear that it will appear that the government is incapable of caring for its own people (clearly the case), others say it is because of the fear they have of the message international workers will bring to the Burmese people, further eroding an already minimal support base (as if the Burmese people don't already know what's happening around the world or how bad they have it). Others say it is because the government doesn't want its upcoming referendum (essentially a forced vote to approve a constitution that will keep the military in power literally forever) disrupted. Others because the government wants to be the only face on the relief effort – one that's not working very well. It's probably a mix of these and many more. Some say it's because they just don't care; in the words of a man I spoke to this morning and echoed around the country, "They've never cared for us in the past. Why would they now?"

Regardless of the reason, it's so strange and awful that it's hard for most people to wrap their brains around it. On a personal note, I don't know that I've ever felt so angry about something and so 100% justified in that anger (despite trying like heck to learn from the Buddhist principles I keep getting exposed to..). There's nothing good about what the government is doing here.

While the aid workers are not getting in, aid shipments are. Unfortunately, much of that aid is not making it to the affected areas. There are reports that the government is keeping some for themselves, selling some for profit (some back to people who are trying to deliver it to the people that need it), swapping some of the high quality international goods for low grade stuff (keeping or selling the high quality stuff) and shipping that out to victims etc. The list of reports goes on and on.

What does this all mean? That the huge international aid efforts that most people hear about back home, while obviously well intentioned, are not having the effect that everyone, donors included, want. Unicef, Oxfam, Red Cross etc – all are having many of their efforts stymied by the government.

Disgusted by all of this, the local people around Rangoon have stopped waiting for aid to come from the government or outside. And they are taking matters into their own hands. It's incredible. Groups of volunteers are forming around the city, raising money, buying supplies and driving them out to affected areas themselves. And are proving to be the most effective means for aid in the country. Yet these groups are not immune from the problems with the government. They, too, are encountering resistance in their efforts. Police at checkpoints routinely confiscate aid before it can make it to affected areas. Some demand bribes, others demand that the aid groups give the materials to the government so that they can distribute. A claim no one believes. There is absolutely no faith in the government. I met a group yesterday that told me they had to break rice down into small packages as the normal 50 lb. bags are too obvious in cars. When they shop for goods, they have to split up, buying small amounts of aid here and there (tarps, rice, rehydration salts, medicines) to avoid arousing suspicion from police and the military who often confiscate the materials. Most meet in secret to do the same. Can you believe it??? All sad and all true.

Despite these problems, the local groups are making amazing progress. They are learning how to operate, becoming more efficient, and are doing an incredible job. Those that began in the immediate area around Rangoon are now extending operations into the Delta area.

When I got to Yangon and started asking around about where I could help, I was told that Western faces out on shopping or supply runs would only draw attention to their efforts. We were told, therefore, that we were most valuable as fundraisers. These people have the plan and the ability to help those affected by the cyclone. But they don't have the money.

That is where we come in – you, me and everyone you know. I don't like hitting people up for money, but in my time on the road over the last 8 months, there's one thing I've learned. That those of us in the Western world are incredibly fortunate to live where we do, to have the opportunities that we have, to afford the lifestyles we lead, and to have the freedoms we all take for granted. I had no idea what life was like for most people in the world until I left the US. As my friend Jen told me a long time ago, despite the problems or lack we think we may have, "we have more than 99.9% of the world". I now understand what she means.

So, please, take a minute, and a few bucks and donate. I recommend the Foundation for the People of Burma (www.foundationburma.org). The FPB is an American non-profit acting as a conduit for funding the ad hoc groups I mentioned before – those with no overhead, no red tape, and the ability to act within hours of receiving the much needed money. FPB is supporting groups like Gitameit Music School (www.gitameit.org), a school for gifted college-aged classical music students, who are doing work on the ground now. When the cyclone hit, they closed down classes, turned their practice room into a disaster relief operations center, and started delivering aid and coordinating doctors to affected areas. When I visited them yesterday, there were huge sacks of rice and boxes of medical supplies leaning up against a grand piano that will gather dust for a bit..

Thanks for your time, y'all. I love you all and look forward to seeing you again soon. And don't worry about me. I'm safe and happy. And will probably be out of the country by Sunday.

grady
P.S. Please send this to anyone and everyone you know who might want to help.

For those that would like to read more, please check out some of the links below.

Recent International News Coverage:
http://www.iht.com/articles/reuters/2008/05/14/asia/OUKWD-UK-MYANMAR-CYCLONE.php
http://www.latimes.com/news/nationworld/world/la-fg-myanmar14-2008may14,0,7404577.story
http://www.nytimes.com/2008/05/14/world/asia/14myanmar.html?ref=asia
http://english.aljazeera.net/NR/exeres/0DD2BC77-E0C5-4DD1-AD10-2D8D8C343782.htm
http://www.kansascity.com/105/story/618930.html

 

כי בשבילו זה דני, ובשבילך גיהנום

כולם חוגגים את חג השבועות, נהנים מעשרות סוגי גבינות בכל מיני תצורות שונות ומשונות אצל קרובי משפחה שונים ומשונים לא פחות. אנחנו רואים את המוצרים על המדף בסופר בין אם זה קוטג', מילקי, או קרטון חלב מנותק מכל הקשר. כמו כל המוצרים אין לנו כמעט מושג איך זה הגיע לשם, מי האנשים מאחורי המוצר, ומה היה תהליך ההכנה שלו. כל כך קל לצרוך במצב כזה מבלי לחשוב בכלל, להתמקד בהנאה העצמית בעוד חברות החלב מתמקדות על גשמי הברכה של הש"חים אשר חג השבועות מביא להם.

הגיע הזמן לעצור לרגע ולחשוב. בצורה מאוד לא אופיינית לעיתון ידיעות אחרונות שמגיע אלינו מדי בוקר (ניסתי לשכנע את אבא שלי לא מעט פעמים לעבור להארץ, אבל קשה לשבור הרגלים של עשרות שנים), כתבת השער של יונתן גור במוסף 24 שעות מיום שני, 21.5.07, היתה ייסורי עדנה, "מה עובר על הפרה בדרך אל חגיגת הגבינות שלכם בשבועות".

המטריקס, רק בלי הנוחיות של המציאות המדומה

עובר עליהן גיהינום בעודן בחיים. קודם כל מסתבר שבארץ צורכים כמויות היסטריות של חלב והפרות שלנו מיצרות פי 4 יותר מפרות העולם:

לעומת פרות העולם, שמפיקות כ-3,000 ליטר של חלב בשנה, בארץ – בעקבות הטכנולוגיה והשבחת הגזע – מגיעה התפוקה ל-12 אלף ליטר ואפילו יותר.

מקור לגאווה טכנולוגית? לא נראה לי:

בכל שנה מכניסים את הפרה להריון, ועם ההמלטה מפרידים ממנה את העגל…כל העגלים עוברים תהליך, בעזרת סודה קאוסטית, על מנת שלא יצמחו להם קרניים, דבר שפוגע ברקמות ולפעמים בעיניים שלהם. בנוסף מטביעים עליהם מספר. ההטבעה מתבצעת על-ידי כוויות קור, וזה גורם להם לסבל.

תארו לעצמכם איך זה היה מרגיש אם היו מפרידים אתכם מהאמא שלכם, מעבירים אתכם איזשהו תהליך כימי כדי שלמשל לא יצמח לכם שיער לעולם, ומטביעים עליכם תווית עם כווית קור. וזה, על פי הכתבה, שעות ספורות לאחר שנולדתם. וההמשך? הרבה יותר גרוע. אתם הופכים לבורג ממכונה משומנת היטב. אף אחד לא מסתכל עליכם כיצור חי שמרגיש וסובל, אלא כמכונה שאמורה לספק את הסחורה ויעשו כל דבר כדי לסחוט אותה מכם מבלי להניד עפעף (עובדי ההיי-טק בטח מזדהים כרגע).

לאן זה מוביל?

…בעקבות הכלאות גנטיות והשבחות גזע, העטינים שלהן גדלים למימדים מפלצתיים. עשרות אחוזים מהפרות לוקות במהלך חייהן הקצרים בדלקות בעטין, והשלד שלהן פשוט קורס מכובד המשקל.

ואיך מצתדק על כך ד"ר שמוליק פרידמן, מנכ"ל המרכז הארצי לבריאות העטין במועצת החלב (נשמע כמו ג'וב במשטר הדיקטטורי של 1984):

אני לא יודע אם יש פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים. אף אחד לא מכאיב לפרות מתוך הנאה. אני צריך לשקול מה האלטרנטיבות, מה צריך לעשות ומה אפשר לא לעשות. הכל מכוון חלב, אז צריך פרה בריאה שתייצר הרבה. זה עסק כלכלי, אתה יודע.

זה הניצול הכי ציני וזוועתי של ספקנות שראיתי אי פעם. אבל ד"ר פרידמן, שניים יכולים לשחק במשחק הזה. אם אתה לא יודע אם יש פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים, זה אומר שיתכן ויש להם כאב רק שאינינו יודעים זאת. לאור כך, אם אנו רואים את עצמינו כבעלי מוסר, אנו צריכים להתכונן למקרה הכי גרוע ולהתייחס אל בעלי חיים כישויות אשר חוות כאב, אלא אם כן יוכח יום אחד אחרת. ואם נלך בכל זאת לפי צורת הטיעון שלו, האם הוא יודע אם יש פרמטר מדעי לכאב של בני אדם? לא? יאללה, בואו נעשה כוויות קור לתינוקות!

כמובן שהטיעון הזה נרשם למען הפרוטוקול הלוגי בלבד. לא צריך פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים כדי לדעת שהפרה סובלת, יש פרמטר אנושי שמרגיש ומזדהה ורואה כשכואב לבעל חיים אחר. אולי זה נכון שאף אחד לא מכאיב לפרות מתוך הנאה (מכאיב? רגע, לא אמרת לפני משפט שאין בכלל פרמטר מדעי לכאב של בעלי חיים?). מכאיבים לפרות במקרה הטוב מתוך בורות ובמקרה הרע מתוך רשע מוחלט. לפחות הוא לא מפחד להודות שזה עסק כלכלי. כמובן התפיסה הקלוקלת שיש לנו בארץ זה שמותר לעשות כמעט הכל תמורת העסק הכלכלי – לנצל, להשפיל, להעביד, העיקר שיגיעו בסוף היום רווחים למנכ"ל.

אני לא יודע אם יש פרמטר מדעי של כאב בעלי חיים – ד"ר שמוליק פרידמן

העלתי סריקה מלאה של עמוד השער והכתבה (עמוד 1, עמוד 2) כי ממש הזדעזתי ממנה, וכך גם משפחתי. אני לא פעיל בשום אירגון בעד בעלי חיים (אולי אני צריך להתחיל להיות פעיל), אני לא צמחוני (אבל אוכל בשר לעיתים רחוקות), אני לא טבעוני (אבל אני בין כה וכה לא נוגע במוצרי חלב מתוך טעמים בריאותיים משלי). אל תנסו לשכנע אותי שאנחנו צריכים את כל החלב הזה, כמו שלמשל ניסתה דיאטנית קלינית ויועצת לחברת תנובה בכתבה כביכול אובייקטיבית בווינט. גם בסין וגם בתאילנד אף אחד לא צורך מוצרי חלב ונראה שהם חיים עם זה בסדר גמור.

אתם לא חייבים ללכסן עיניים כדי לעזור, גם לא חייבים לעבור לחלב סויה עם טעמי לוואי. קודם כל לפחות תהיו מודעים לתופעה ותקראו את הכתבה. אם אתם מתעצלים, הוספתי פה וידאו שמראה מה קורה שם ברפתות.

תצמצמו את צריכה החלב שלכם כך שחברות החלב הדמגוגיות בארץ יתחילו להפסיד כסף ויקבלו קצת פרופורציות. לפחות בפעם הבאה שאתם נעמדים בסופר מול מחלקת החלב ורואים את השפע הזה מולכם, תזכרו איך אריזות הפלסטית הסינטטיות והסטריליות האלה שמוגשות לכם בתאורה בוהקת מסתירות מאחוריהן חיים על גבי חיים אפלים של סבל. בתיאבון, וחג שבועות שמח.

[gv data="Svyeii2fF3k"][/gv]

קישורים נוספים:

• שב"י על תעשיית החלב
• אנונימוס על תעשיית החלב