תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

Archive for the ‘חללי’ Category

היהודי המיצי

Posted by עידו שחם ב- אפריל 24, 2009

ב-24 לדצמבר האחרון, ערב חג המולד, נסעתי לגיחה של כמה ימים לעיר הבירה, ירושלים. רציתי לראות מיסה של חג המולד, להפגש עם חברים שלומדים שם, ולטבול בסצינת האינדי הירושלמית. הזמנתי למסע את אסף קורן, חבר טוב שהוא הגיטריסט של סרין וידוע גם בתור ג'ואי סאנטיאגו על נרגילה (חפשו את המילה סרין בלינק).

החופשה הקצרה הזו היתה מעולה. הגענו למיסה בכנסיית הגואל כמו המונים רבים אחרים, והתרגשנו מאווירת החג והמוזיקה הכנסייתית ואפילו התפילות. ההסתובבות עם החברים בסצינת האינדי הירושלמית (שתי ציפורים במכה אחת!) גם היתה מוצלחת ביותר, אפילו שהיה ממש קר ורטוב בימים ההם. זה גרם לי להבין שכל התחרות הסמויה והדבילית הזאת בין תל אביב לירושלים מיותרת. לשתי הערים יש מה להציע, ושהתל אביביים הסנובים והירושלמיים עם רגשי הנחיתות ילכו בצד להרגע.

בשבילי זה היה איזשהו פסק זמן סמי-תירותי מחיי השגרה, אבל בשביל אסף זה היה יותר מזה. זה התחיל, לדבריו, איזשהו הלך רוח של סנטימנטליזם ונתן לו השראה להסתגר לשבועיים בדירתו ולהקליט מוזיקה בקדחתנות על המחשב. הסתקרנתי לשמוע על מה לכל הרוחות הוא עובד שם, אבל הוא סירב לתת לי לשמוע עד שכל היצירה תהיה ממוקססת ומוכנה קומפלט כולל האמנות.

סוף כל סוף בפסח השיק אסף תחת השם Juicy Jew את ה-e.p. שלו, Sentimentalism, בדירתו במסיבת השקה קטנה, אינדי במלוא מובן המילה (שהגיעה במקור מהמילה independent, דהיינו עצמאי). קיבלנו עותקים צרובים עם עטיפה מודפסת על נייר אדום בוהק וציור אישי על הדיסק בהשראת משחק הזוי שלימד אותו ילד אוטיסיט. כמובן שזכינו להשמעת בכורה של המיני אלבום וביצוע של כמה שירים לייב בחדר השינה.

משום מה לא באות לי כרגע בקלות המילים בשביל לתאר את המוזיקה של סנטימנטליזם. אני כן יכול להגיד שאני לא מכיר שום דבר שנשמע ככה באזורינו, שאולי הדבר הכי קרוב אליו זה אלבומי הסולו של ג'ון פרושייאנטה, ושזה מיני אלבום שאי אפשר לשים ברקע, חייבים לשבת ולשמוע אותו. אתם מוזמנים לעשות בדיוק את זה בחללו של היהודי המיצי ואם באות לכם מילים ביתר קלות ממני אז להשאיר תגובה. אגב, אסף ישמח לתת לכם עותק אישי של סנטימנטליזם אם תיצרו איתו קשר או תבואו לסלון מזל בתל אביב. ומי יודע, אולי גם אתם תקבלו השראה ליצור מוזיקה או לפחות לנסוע לסופש בירושלים.

מודעות פרסומת

Posted in חללי, מוזיקה | 1 Comment »

איך פספסתם הופעה אינטרגלקטית

Posted by עידו שחם ב- פברואר 14, 2009

חברים, פספסתם. הפסדתם בגדול. אני לא מדבר על הפיאסקו של הבחירות, אחרת הייתי משתמש בלשון אנחנו. אני מדבר על ההופעה מטריפת החושים של הלהקה הדנית שהתגלתה לי אתמול כאדירה והיא Efterklang.

בשקט בשקט וביחצו"ן כמעט ולא קיים הביאו אותם לארץ במסגרת הפסטיבל האלקטרוני c-sides שהוא בעצם במסגרת הפסטיבל contempo. גם אני מבולבל לגבי עניין התת-פסטיבל הזה בדיוק כמוכם. בכל מקרה, הם עלו לבמה בעוד כל הקהל ישוב ומצפה לטריפ אלקטרוני רפטטיבי ומשמים. כמה שהם טעו.

במקום שיעמום דיגיטלי קיבלנו הרכב חי ובועט של 8 נגנים מולטי-אינסטרומנטליסטים (יכול להיות שאני טועה לגבי המספר, היו שם הרבה אנשים על הבמה). נראה שהתנאי לקבלה להרכב זה ידיעה בנגינה של כל כלי ההרכב הקימים וכלי נוסף שאף אחד בלהקה לא מנגן עליו. חוץ מגיטרה-באס-תופים שאגב לא השתתפו בכל שיר היה שם אלקטרוניקה, טרומבון, שני סוגי חצוצרות, כלי הקשה, כינור, קסילופון, והמון קולות רקע המנוניים גדולים מהחיים ויפיפיים.

שלא תבינו לא נכון, זו לא היתה תצוגת ראווה טכנוקרטית של מוזיקאים פלצנים. כל כלי, כל תו, כל הקשה וכל קול היו מלאי רגש ושם בדיוק איפה שהם היו צריכים להיות, שאם היה חסר איזה צליל השיר לא היה שלם. מה שהיה יפה במיוחד זה שהסימפוניה הזאת היתה ללא מנצח, אלא כמאמץ קולקטיבי של ההרכב ליצור משהו גדול מסך חלקיו, לעשות מוזיקה מוזיקלית עשירה ומרגשת. והם פאקינג הצליחו. בסוף ההופעה כל הקהל היה על הרגליים.

אני יכול לכתוב עוד כל כך הרבה סופרלטיביים ולנסות לתאר בכל מיני צורות שונות ומשונות את מה שאפטרקלאנג עשו אתמול במועדון הכליף ביפו, אבל קטונטי, זה לא יכול להחליף בשום אופן את החוויה של להיות שם ולהיווכח ולהיסחף עם ההרכב המדהים הזה. לא היו יותר מדי עדים לאירוע הזה, אך לשמחתי מי שהיה נתן קבלת פנים כל כך חמה לאפטרקלאנג כך שאני מקווה שזו לא הפעם האחרונה שנראה אותם פה ובתקווה שבפעם הבאה ידאגו לידע את כלל האוכלוסיה שמגיע אלינו משהו דה ז'ונגלר.

וגם אם לא, אז אם אתם קוראים את המילים הללו ואוהבים מוזיקה, כלומר באמת אוהבים מוזיקה, במיוחד אם אתם חובבים של סיגור רוס, אנימל קולקטיב, ארקייד פייר (אני לא אוהב אותם אגב, רק להקות שמושפעות מהם), רוצו לשמוע אותם ואם הם יחזרו אז לראות אותם. עד אז נסתפק, איך לא, בקטע יוטיובי של הלהקה בהופעה ונשחק בלגו עד שנקבל עד היבוא הבא לארץ מדנמרק.

[gv data="1P3eIXDDang"][/gv]

Posted in חללי, מוזיקה | 5 Comments »

חללי – xela

Posted by עידו שחם ב- דצמבר 10, 2008

אני בתקופה של חיפושים מוזיקליים. די שבע ממה שאני כבר מכיר וממוזיקה שחרשתי, אני מחפש הלאה, אהבות חדשות. זו תקופה מעולה לעשות את זה עם כל סיכומי השנה שבאים עלינו, אבל כמובן שיש עוד מיליון דרכים להגיע למוזיקה שווה בכל זמן נתון בעידן האובראינפורמציה.

אחת מהן זה רשימת האלבומים החדשים של אמ"ג. אני עובר עליה בדתיות, מחפש שמות מעניינים, עטיפות אלבומים מעניינות, או ז'אנריפיקציות מעניינות ואז קופץ לשמוע אותן. רוב הזמן זה נותן קוריוזים, אבל גם קוריוז זה משהו בעולם 15 דקות תהילת הרינגטונים של טוויטר האח הגדול.

קוריוז שכזה הוא xela (זלה? זילה? קסלה? סלע?). מדובר במוזיקאי נסיוני ממנצ'סטר (איך לא! עיר של גאונות מוזיקלית) שעושה משהו בין נויז, לפוסט-רוק, לרוק-נסיוני, בקיצור כל הדברים שאני ובתקווה אתם אוהבים. כיף לשמוע את החומר שלו כי זה משהו אחר, מוזיקה שלא מונעת בשורשיה מהבלוז, אלה יותר ממוזיקה מודרנית וככל הנראה סרטי זומבי עם סצינות אכילת קרביים מדממות מבני אדם בעודם בחיים. מומלץ לשים אזניות ולהאזין טוב טוב כדי לצוף מעל לכיסא ולהיות משוגר לעולמות אחרים.

הפוסט הזה מסמן אגב את חזרתה של פינת חללי שבה אני מציג אמנים שונים ומשונים מחללי. כמו שאתם מכירים אותי, באותה מידה שזה חוזר זה יכול ללכת, שום דבר לא בטוח חוץ מאי הבטיחות. תהנו.

xela

Posted in חללי, מוזיקה | Leave a Comment »

הפולנים באים

Posted by עידו שחם ב- דצמבר 6, 2008

מסתובבות לי הרבה מילים בראש, אז הגיע הזמן לכתוב משהו, ויש גם על מה. השנה מסתבר היא שנת פולין-ישראל שכוללת כל מיני חילופי תרבויות (לא מרגלים, לפחות עד כמה שאני יודע) בין ישראל לפולין כדי שנתעורר ונבין שהתרבות הפולנית חיה ובועטת.

אותי כמובן מעניינת בעיקר המוזיקה. למעשה כל פעם שאני מגיע לאיזשהי מדינה זרה אני אוהב להשתחל לתרבות המוזיקלית שלה, משירה עממית, דרך פופ, וכלה באינדי אם יש כזה (בהודו ובסין למשל אין). אז הפעם אני לא צריך לטוס לפולין, אם כי זה בהחלט יכול להיות כיף, הפעם מוזיקה פולנית מגיעה אלי למועדון ההופעות השכונתי.

בסופש הזה ביקרו אצלנו שתי להקות פולניות – Cool Kids of Death (חללי | ויקי | יאטובה | פולני רישמי) על שם שיר של בל וסבסטיין, ו-Myslovitz (חללי | ויקי | יאטובה | רישמי) שאנחנו מכירים מהלהיט הגלגצי החביב Sound of Solitude. להלן רשמים.

Cool Kids of Death עלו להופיע בחינם(!) בברזילאי ביום חמישי והתבדחו שהם איזה להקה מאפריקה. מצחיק לראות שמושאי הצחוק של בוראט הפנימו את ההומור שלו ומנחיתים אותו בחזרה עלינו. לא הבנתי מילה ממה שהם שרו, אבל כנראה גם אם היו שרים בעברית לא הייתי מבין מילה בגלל הסאונד הדחוס והמחורבן שיש בדרך כלל להופעות בברזילאי (יפוטר הסאונדמן לאלתר!). אבל זה לא משנה. CKOD באמת להקה מגניבה.

ילדי המוות המגניבים נתנו סט אגרסיבי ואנרגטי של המוזיקה שלהם, מן אלקטרו-Pאנק-רוק אקלקטי שמזכיר לי בעיקר את ההרכב המעולה The Cooper Temple Clause. הסט היה מאוד מגוון וחלקו אפילו המנוני שגרם לי לרצות לצעוק להם אותו בחזרה בפולנית, אם רק היה סאונד צלול יותר. כלהקה מופיעה הם נגנו מעולה ונתנו בראש, במיוחד הזמר שכמעט ולא הפסיק לזוז על הבמה. בכלל כל הלהקה נראתה טוטאלית, לגמרי בתוך המוזיקה שלה, חוץ אולי מהמתופף שהוא חדש בהרכב. תכל'ס, הם עשו לנו הישראלים שיעור ברוקנרול מדרגה ראשונה. חבל שלא באו יותר מוזיקאים לראות איך עושים הופעה, אם כי ראיתי את חברי להקת העברית באזור.

מיסלוביץ'

אתמול ביום שישי קיבלנו את מיסלוביץ', גם בברזילאי. זכיתי בכרטיס למזלי בהגרלה של הברזילאי (מועדונים/להקות/יח"צנים – אשמח לכתוב עליכם אם תביאו לי כרטיסים). חיממו אותם אלדורדו שלנו, הלא הם יהלי סובול ורע מוכיח וחברים. זה היה חימום ראוי של מוזיקאים מעולים שעשו מוזיקה מעולה, שוב בניגוד לסאונד מכפיר, אפילו מחריש. זה גורם לי לשאול, למה לכל הרוחות לא מוכרים אטמי אוזניים במועדוני הופעות? זה כל כך נדרש.

בכל מקרה, אחרי סידור מחדש של הציוד על הבמה עלו מיסלוביץ'. הם פולנים יותר רגועים מילדי המוות המגניבים, רוק אלטרנטיבי בין רדיוהד לטראוויס לאדיטורז. מה שמעניין, כפי שפולני שנכח בקהל ציין בפני, שלמרות שיש למיסלוביץ' חומר באנגלית כל ההופעה היתה בפולנית. אולי בגלל הקהל הפולני שמילא את השורות הראשונות בבלונדיניות? אולי.

הסט של מיסלוביץ' התחיל גבוה עם מוזיקת גיטרות ראויה ושיפור פתאומי של הסאונד. אבל ככל שההופעה התקדמה, חוץ משיר שהפתיע פה ושם, היא החלה יותר ויותר לשעמם. אולי זה בגלל שאני לא מכיר את החומר ולא מבין את המילים, או אולי הם אשכרה נגנו הרבה פילרים או סתם לא בנו סט ראוי להופעה שזה אמנות בפני עצמה. אבל הקהל הפולני היה באקסטזה, אולי כמו שקהל ישראלי היה באקסטזה אם איפה הילד היו מופיעים בפולין? לההה, אנחנו יותר מאופקים ומחושבים מהם ומפחדים פחד מוות מפאדיחות, לצערי.

סך הכל גם אם היו רגעים בינוניים זו לא היתה הופעה גרועה. התרשמתי במיוחד מעבודת הגיטרות המשובחת, הכריזמתיות הביישנית של הסולן, וקישוטי הקלידים. בכלל אלה דוגמיות מעניינות מסצינת המוזיקה בפולין, נשמע שיש מה לשמוע שם.

אשאיר אתכם עם וידאוקליפ של ילדי המוות המגניבים לשיר שתפס אותי במיוחד, Salvation Army (אולי הם בכל זאת שרו חלק מהשירים באנגלית!?). תהנו, תנו צ'אנס לפולנים הבאים שיגיעו, ואת מי אתם הייתם שולחים לפולין כשגרירי האינדי הישראלי?

[gv data="aFDoqlKg-pQ"][/gv]

Posted in חללי, מוזיקה | Leave a Comment »

הדבר הבא

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 15, 2008

יש הרגשה כאילו סצנת האינדי קופאת על שמריה בשנים האחרונות. אין כמעט להקות חדשות ומסקרנות, ככה שנשאר רק ללכת בפעם המאה ואחת לעוד הופעה של המידנייט פיקוקס, לפנטז על סקס פרוע עם טרי פויזן בפעם המי יודע כמה, ולהתבאס שוב שאין לאיטליז שירים מעבר לאוננות מוזיקלית. התקשורת כבר לא סנסציונית ולא מחפשת את הלהקות שמופיעות במרתף של השכן (האמיתי, לא הפאב). אפילו את מעט האינדי שיש בקושי מסקרים, ואולי שלא בפלא, כי אין בעבוע של לבה חמה.

שילכו להזדיין, בשביל זה אני פה. בשביל לה וויקאנד בחרתי להציג לכם פה שלוש להקות בתחילת דרכן. כל אחת מהן הוציאה אלבום לאחרונה ושני שליש מהן אפשר גם לתפוס בהופעה. אומר גם את דעתי למה הם יכולים ולא יכולים להיות הדבר הבא, לשיפוטכם. אוקיי, גילוי נאות. בשתיים מהלהקות האלה מנגנים חברים שלי, ובשלישית יש מכר מדרג שני, למרות שבעצם אף פעם לא דיברתי איתו. למען הפרוטוקול, חברי יודעים שאני לא חוסך מהם את הביקורות המושחזות שלי (נהפוך הוא!) ומי שעושה מוזיקה מחורבנת לא יכול להיות חבר שלי. מה לעשות. אפילו שמירי מסיקה ביקשה יפה זה לא עזר לה.

lo-dubim.jpgנלך בסדר אלפבתי, כך שהראשונים הם לא דובים (לא, לא ברור לגבי היער, ציניקנים צפויים שכמותכם). מדובר בפאוור טריו של באס-גיטרה-תופים שמביא לנו Fאנק-רוק בועט ללא מעצורים כמו שאהבנו לשמוע בתחילת הניינטיז. כן, קראתם נכון, באס הוא הכלי המוביל והפנומנלי בלהקה הזו. למרות שהכלים האחרים נותנים גיבוי ראוי ופייט טוב, הבאס הוא פשוט הסופרסטאר. זה לא מפתיע כל כך כשהלהקה מושפעת בטירוף מפריימוס, עם קורטוב רייג' אגיינסט דה משין, וקצת רד הוט צ'ילי פפרז בשביל הטעם.

לא יצא לי לשמוע את האלבום המלא, אבל כן דגמתי את החומר בחללם והייתי בהופעה. הנגינה מושחזת והדוקה בטירוף, כך שאם עוצמים את העיניים לכמה רגעים בהופעה מרגישים בכלל כמו לוס אנג'לס של 92'. הלהקה אפילו התמודדה יפה עם הפסקות חשמל שקרו באופן ספוראדי והמתופף הביא אותה בנעימות רקע.

לצערי הליריקה לא עומדת ברמה ונשמעת יותר כמו שירבוטי עיפרון על שולחן בי"ס ירוק בסוף התיכון. גבר גיזעי למשל מאוד מביך במילים שלו, ו-סיליקון גם לא איי-איי-איי, אם כי קטצ'י. אבל יש פוטנציאל. הלהקה עברתה את קודש הקודשים קילינג אין דה ניים של רייג' ל-רוצחים בשם שמיים. ריספקט! קצת חורה לי שהם לא לקחו את שורת ה-אבטיח בשקל שנהפכה לסוג של מסורת במועדוני הקיבוצים, אבל ניחה, כי קוף אחרי בן אדמדם הוא תרגום יותר ראוי.

ואייטם אחרון לפני שתתעייפו – את הלהקה מגבה קרן דוניץ, אחות-של אלוהת המוזיקה המקומית מאיה. היא אמנם לא מוכשרת באותה מידה, והנוכחות הבימתית שלה עדיין בתהליכי למידה, אבל היא יותר כוסית, ונראה שיותר עקבית.

למה הם לא הדבר הבא? כי הם נשמעים יותר מדי כמו דברים שאנחנו מכירים כבר לפני הרבה זמן ולא מצאו לגמרי את הסאונד שלהם. יש קריצה קלה בלהקה לכיוון מוזיקה מזרחית שנשמע מעניין מאוד, אבל נשמע גם שחברי הלהקה מרוחקים מדי מהתרבות הזו כדי באמת להיות מושפעים ממנה.
למה הם כן הדבר הבא? כי הניינטיז חוזרים לאופנה ובגדול. קל מדי לדמיין אלפי חיילים מתוסכלים עושים הדבנגינג לצלילי רוצחים בשם שמיים בעוד קרן דוניץ מקפצת בג'ינס קרוע על הבמה.

maqama-small.jpgנקסט, להקת מקמה (יפה ציניקנים צפויים, מה כמה, יש להם אפילו שיר כזה). הפעם יש לנו רביעייה של פסנתר-באס-גיטרה-תופים שמובלת על ידי האחים נועה ועידו לבית לויט בהתאמה. מהם יהנה קהל אחר מאשר לא דובים, כי אלה יותר מושפעים בעיקר ממוזיקה קלאסית, ג'אז, ופרוג. מעריצי מיוז, שופן, וייס (סתם יצאתי מידי חובה על ידי ניימדרופ של אמן קלאסי ופרוגי, אני לא מתחייב לדמיון מלא) יהנו מאוד מהחבילה הזו וילקקו את האצבעות.

לא רק שכל אחד מחברי מקמה יודע לנגן בצורה מעוררת השתאות, אלא החבר'ה גם יודעים להלחין. המוזיקה שלהם מאוד צבעונית ומגוונת, כאילו היא מספרת סיפורים בהתאם לתחום הפרוג-י שלה. הדגש הוא על האינסטרומנטלי, אם כי מדי פעם נועה מבליחה לשירה קצרה בעברית עם קולות רקע נפלאים של שאר הלהקה, פלוס שיר אחד בהשראת ניין אינץ' ניילז שבו עידו שר לנו סולו.

מצד שני זה לא לכולם. אם לא דובים מגיעים יותר מהבטן ולא משאירים הרבה לשכל, מקמה מגיעים בעיקר מהשכל ולא נוגעים כל כך באיזורים דרומה. לפעמים הם נשמעים קצת מושחזים מדי ושכלתניים מדי ומאבדים לפחות אותי בתור מאזין, אבל זה עניין של טיפוס-יות מוזיקלית. האידאל שלי זה משהו שמשלב את כל האיברים, גם שכל, גם בטן, גם לב, גם זין, ומה לא, אבל יש כמובן מעטים כאלה.

לצערי לא יצא לי לראות אותם בהופעה ולא יצא בעתיד הקרוב. עידו נוסע ללמוד מוזיקה בחו"ל וגם לפני כן הלהקה לא הרבתה להופיעה לאור סיבה ששמורה במערכת. אם אני לא טועה גם אין להם גיטריסט כרגע ככה שהמצב ההופעתי על הקרשים. אבל המצב ההקלטתי מעולה, הלהקה שיחררה בימים אלו את אלבום הבכורה שלה. תיכנסו לחללם ותבדקו אם אתם בראש שלהם ולהפך. תזכרו שגיליתם אותם פה לפני שיתחילו לטחון אותם ב-88fm.

למה הם לא הדבר הבא? אלא אם כן תהיה פה איזה מהפכה אינטלקטואלית, הסגנון והכיוון שלהם אליטיסטי מראש ולא יצליח לכבוש את לב האומה.
למה הם כן הדבר הבא? בז'אנר שבו הם פועלים הם עושים חייל, כך שיש פה פוטנציאל לכבוש טריטוריות זרות למרות, או בעצם בגלל, הבדלי השפה.

serene-small.jpgואחרונים חביבים, להקת סרין, או בגלל סיבוכים משפטיים קצת כמו שקרה לסוויד בזמנו, דה תל אביב סרין. זו רביעיה קצת יותר סטנדרטית של גיטרה-באס-תופים, אולי גם עם המוזיקה הכי "סטנדרטית" מבין השלישיה הזו. ההשפעות הן חו"ליות כגון אינטרפול, הסמית'ס והפיקסיז. אבל הם לא נשמעים כמו חיקוי עלוב לשנות השמונים, אלא כלהקת רוק ישראלי שמזכירה לי מאוד להקות ישראליות אחרות כמו משינה בתקופה הרועשת שלה, והחברים של נטשה כנראה בגלל הקול וקצב יריית הטקסטים של יובל סולן הלהקה.

אז טקסטים מאוד ארוכים כבר אמרנו, נוסיף גם שהם מאוד עסוקים ברפלכסיה עצמית. יש באס-תופים גרוביים, ואגב הם מצטרפים לשורה מאוד קצרה של להקות בארץ עם מתופפות! ריספקט. הגיטרות החשמליות גונבות את ההצגה לדעתי עם ריפים מלודים בועטים שמסרבים להפסק, אבל יתכן מאוד שאני משוחד אז אעצור כאן.

בהופעה הלהקה מתפקדת ממש טוב (יש אגב עוד אחת ביום שבת הזה). החומר נשמע הרבה יותר הדוק, עצבני ובועט. לעיתים אבל זה מרגיש כאילו שהם בכל זאת עצורים קצת, בעיקר הסולן שלהם, וברגעים המועטים שהוא משחרר את עצמו ועושה תנועות מוזרות על הבמה או צורח אל תוך המיקרופון קורים דברים מעניינים. באלבום החומר נשמע קצת לא ברור, קצת קשה לי להפריד בין שיר לשיר כי הכל נהפל למן כזה מכלול של יציקה אחת גדולה. יכול להיות שהוא לא מגוון מספיק או שהוא מאלה שצריך לשמוע עוד ולא שמעתי אותו מספיק פעמים, לכו תדעו. כן מפריע לי שהם הוסיפו צלילי עלק טראנס ערסים לאלבום במקום להשאיר את זה על טהרת הרוק, אבל הם טוענים שזה הקטע שלהם עכשיו, לכו תבינו.

למה הם לא הדבר הבא? כי הטקסטים ארוכים מדי ואין אפילו שיר אחד שקליט מספיק כדי להשאר בראש אחרי האזנה אחת, ה-קריפ שלהם אם תרצו.
למה הם כן הדבר הבא? כי אחרי כמה האזנות חלק מהשירים מתגנבים לראש וכבר מזמן לא שמענו להקת רוק ישראלי שמגיעה ממקום כנה ואמיתי ולא מרצון להחתם בלייבל של סלקום.

שיהיה וויקאנד פאר אקסלנס (מושפע יותר מדי מגל הצרפתים שנחת עלינו)! אגב, אם מישהו מכם קורא את זה וזועם שלא טרחתי להתייחס ללהקה המעולה שלו, אז שלחו אלי דיסק ו/או הזמנה להופעה, שחדו אותי עם אלכוהול וכמה בחורות, ואולי תקבלו איזה התיחסות.

Posted in חללי, מוזיקה | 4 Comments »

מרשם הרופא

Posted by עידו שחם ב- יולי 5, 2008

antibiotica.jpg

הרוק הישראלי מת. איכשהו מאז סוף הניינטיז קיבלנו חלוקה כמעט גסה של להקות בארץ לשניים:

  1. אינדי שהרבה ממנו מושר באנגלית ולא מעוניין בכלל לפנות למיינסטרים.
  2. להקות ממוסחרות כמו סינרגיה ובית הבובות שפונות עמוק לתוך המינסטרים ומוכרות את אמא שלהן לסלקום.

אין כמעט להקות באמצע, אם בכלל (אולי דבק? הבילויים?). להקות שמביאות את החזון שלהן בצורה מוצלחת פלוס פוטנציאל לפנות גם להמונים כמו שפנו בזמנו להקות כמו איפה הילד ומופע הארנבות של ד"ר קספר. להן אני קורא רוק ישראלי. איכשהו נשברה שושלת המלוכה הזאת ולא ברור למה.

אבל יש תקווה. יצא לי להכיר דרך חללי לפני מלא זמן את להקת אנטיביוטיקה (רישמי | חללי | וואלה) ולדגום אותם בהופעה מספר פעמים. מדובר בפאוור טריו כחול לבן שיש לו שורשים ומתחיל להצמיח ענפים בימים אלו. מדובר בשורשים חזקים ביותר כמו פורטיס, הקליק, נושאי המגבעת, גם קצת איפה הילד. אבל אנטיביוטיקה לא מסתפקת בלהשמע כמו חיקוי פוסט-פוסט-Pאנקי, אלא לוקחת את ההשפעות האלה למקום משלה. דרך הגיטרה המינימליסטית של גיא רוזנבלאט שתוקעת ריפים מלודיים ללא הפסקה (מזכיר לי מאוד את הגיטריסט של הקריבס), התופים ההדוקים של טל גלעם, וכמובן הסולן-באסיסט הזועם דן בלוך שמתעל בהצלחה את האנרגיה והאגרסיה לקהל. מה שגם מאז אוהד פישוף לא שמענו מעל גלי ה-FM ליריקה גאונית-אידיוטית כמו שהוא כותב.

הגלולה האנטיביוטית הראשונה שלהם, אי פי הבכורה לאור היום משאיר המון טעם לעוד ומומלץ ביותר. בפגישה מקרית עם דן הסולן בלילה לבן ההמוני והמגעיל שהיה בתל אביב, נאמר לי שהאלבום המלא יצא כשהאיש שלוחץ על הכפתורים יחליט. אז אם אתה זה שלוחץ על הכפתור ואתה קורא את השורה הזו עכשיו, ראבאק, תלחץ מהר כדי שנקבל תשובה.

יש ללהקה מספר הופעות בזמן הקרוב. תוכלו לראות אותם וגם אותי מחר בתיאטרון תמונע במסגרת הליין של פריצת דיסק. לוקיישן אולי קצת נקי וישיבתי מדי ללהקה מלוכלכת ואנרגטית כמוהם, אבל אם גם אתם מרגישים בחוסר של להקת רוק ישראלית אמיתית, בואו בהמוניכם לראות אותם שם או באחת ההופעות הקרובות שמפורסמות בחללם. בואו נחזיר את אלה שיש להם דם סגול בעורקיהם בחזרה לכס המלכות ונעיף קיבינימט את המתחזים.

Posted in חללי, מוזיקה | 3 Comments »

אני לא קאמבאק

Posted by עידו שחם ב- מאי 11, 2008

החלטה חדשה. אפשר לכתוב פוסטים כדי להפיץ את המילה הטובה, אבל לזיין את השכל פחות ולתת יותר תכל'ס. ללכת בלי ולהרגיש עם, או משהו כזה. גם יקח לי הרבה פחות זמן לכתוב פוסטים, ולכם פחות לקרוא אותם.

מצאתי את עצמי ממליץ לכמה וכמה וכמה אנשים על ההרכב המופלא Battles (רישמי | חללי | ויקי) והרוק הנסיוני, הילדותי, והפרמיטיווי אך מתוחכם שהם עושים. מי ששמע בינתיים התלהב, כולל אמ"ג. אני לא מכיר שום דבר שנשמע ככה, ואם אתם כן אז תעשו טובה ותשאירו לינקים בתגובות.

הם בנו חדר חזרות שמורכב ממראות דו-כיווניות מכל כיוון וככל הנראה הקליטו שם את אלבום הבכורה שלהם שקרוי בהתאם Mirrored. אם זה לא מגניב, אז כנראה שאת/ה ממש חנון, או בעצם ממש לא.

לפיראטים שביניכם, הנה הוא בראפידשר, לפחות לעת עתה. חומרים מצולמים ביוטיוב, ואחד פה למטה. האזנה נעימה!

[gv data="IpGp-22t0lU"][/gv]

Posted in חללי, מוזיקה | 2 Comments »

חללי – sweet machine

Posted by עידו שחם ב- ספטמבר 8, 2007

היה שבוע מוזיקלי סוער ביותר עם הופעות של Nine Inch Nails ו-NOFX. למרות הבומבסטיות, הויזואליות, והליגה הגבוהה יותר של טרנט רזנור וחבריו, NOFX לקחו בסיבוב והראו שכשמם כן הם. לא דרושים אפקטים כדי לבנות הופעה מצויינת אלא הרבה ספונטניות, כיף, ומוזיקה מאוד מגוונת (הם אפילו עשו את קטע הג'אז Straight Edge, שאפו!). להקות בסדר גודל כזה לא מגיעות כל שבוע לארץ, אז לכל מי שחשב יותר מדי במקום לבוא ומתבאס תחת עכשיו – הה הה! פעם הבאה אל תחשבו, פשוט תבואו יא חנונים.

 

whitetrash01.jpg

המכונה בפעולה

ובענייני חללי. מי לא אוהב רוק טוב, רוק כזה עם זיעה, ביצים שעירות, ו…גיטרסטית כוסית!? מסתבר שיש כזה ולא, לא קוראים לזה אבריל לווין (לקרוא לה "רוק" זה לירוק בפנים של ג'ימי הנדריקס, זכרונו לברכה, אל תתעסקו עם רוחו). אני מדבר על להקת Sweet Machine, שלישית רוק שבועטת את הדרך שלה הישר מברלין בגרמניה (אחח, איזה עיר מדהימה).

המבטא הגרמני עובד לטובתם בשילוב המוזיקה הכבדה, ובאמת שהם יודעים איך לעשות את זה רועש וטוב. ריפים בשרניים, דינמיקה של 2 זמרים, תופים הדוקים, והגיטריסטית המופלאה הזו שנשמעת כמו שהיא נראית. במילותיו של אלי ג'י – ריספקט. קבלו קליפ שלהם, את אתר הלהקה הרישמי, ולכו לחללם. תכינו את האייר-גיטר בהיכון. צאו לראות איזה הופעה להוציא את הרוקנרול שזורם לכם בעורקים.

[gv data="Xnf5GmqTc04"][/gv]

Posted in חללי, מוזיקה | Leave a Comment »

חללי – undersea world

Posted by עידו שחם ב- יולי 26, 2007

שלום שלום! עוד הגשה לאוניברסיטה = עוד צעד אחד לקראת סיום התואר = פוסט חדש בבלוג. כבר הרבה זמן שלא המלצתי על איזה אמן סמי/אנונימי מחללי (מייספייס כפי ששגיא ב. עיברת אותו, גאוני!), ואין דרך יותר טובה לצינון ורגיעה בקיץ המהביל הזה מאשר קצת מוזיקה קולית.

איש הקול שלנו הוא Undersea World. שם קצת לא ברור למה שנראה כמו פרויקט של בן אדם אחד, אבל שיהיה, זה כבר מקרר את הטמפרטורה לחשוב על העולם התת מימי הרגוע. הוא עושה רוק שקט אווירתי שכזה, מזכיר לי אמנים כמו Spain ו-Calla, קצת גם את My Second Surprise הישראלים, או dEUS ברגעים הרגועים שלהם. גיטרות מנצנצות, קול נוגה, תיפוף קליל. מוזיקה מושלמת לשתיית דאקירי בבר על חוף הים לאור השקיעה, לבד, במצב רוח מהורהר, כשכל לובשות הביקיני נטשו את הסצינה.

תקפצו לחללו, בתקווה עם דאקירי על החוף, עם לובשת ביקיני, ושיהיה קיץ טוב.

Posted in חללי, מוזיקה | Leave a Comment »

these monsters

Posted by עידו שחם ב- יוני 11, 2007

these-monsters.gif

פוסט קצר להפעם כי אני מה זה עמוס בלימודים שפשוט לא יאומן. לפחות אחרי השבוע הזה נשארו רק שבועיים לסמסטר, עד תקופת הבחינות המהוללת, ואחרי זה אני סוגר את התואר. אז אני מנסה להזכיר לעצמי שאלה השבועות האחרונים ושבטח אתגעגע אל הלימודים אחרי שהכל יסתיים, כמו שהתגעגעתי ללימודים במהלך השביתה. כנראה שבשביל זה המציאו תואר שני. עד שאמשיך לכתוב על חיפושים בגוגל או ירקות אחרות, קבלו בינתיים קצת מוזיקה לאזניים ישירות ממייספייס.

והפעם, ההרכב הפוסט-רוקי These Monsters מהעיר לידס באנגליה. יש לא מעט פוסט-רוק משעמם שם בחוץ, אנשים שחושבים שאם הם מנגנים את אותו הריף חמישים מיליון פעם זה אמנות בעוד שזה שיעמום. These Monsters שומרים על רעננות גם כי יש להם סקסופון במוזיקה שמוסיף הרבה מלודיה משובחת, גם כי הקטעים שלהם דינמיים מספיק כדי לשמור על עניין, ומצד שני מספיק אווירתיים כדי להעלות בנו דימויים במיטב מסורת הפוסט-רוק.

הנה הם במייספייס, ופה כמה מילים עליהם מ-drownedinsound. סורי, הפעם אין לי וידאו שלהם להביא מיוטיוב, אבל יש להם במייספייס קליפ לשיר mort pour rien. תהנו!

Posted in חללי, מוזיקה | 2 Comments »