תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

Archive for the ‘טכנולוגיה’ Category

הוליווד היר איי קאם!

Posted by עידו שחם ב- מאי 12, 2008

זה לא פשוט לתאר לאנשים איך נראה מישהו שאתה מכיר. אבל תודות לקצת אינטיליגנציה מלאכותית והשגעון שלנו לפרסום, העידן האפל הזה נמצא רחוק מאחורינו. לא, אני לא מדבר על זה שאפשר לשלוח את התמונה באימייל דרך SMS על גבי FAX שיונה עם אלקטרודות על המוח מביאה ישר לידיים ב-XML. אני מדבר על היכולת לזהות אוטומטית לאיזה סלברטאי אתם דומים באדיבות אתר MyHeritage. או אם תרצו, מבזבז הזמן הכי גדול מאז המצאת פייסבוק.

העליתי איזה תמונה שצילמתי במצלמת ווב ב-Pune כשהלכתי שם לריזורט של אושו, ולהלן התוצאות המכובדות ביותר:

ג'וני פאקינג דפ (בתקופה צעירה יותר)! ואחריו יוסי בניון, מ. נייט שמאלאן (היו כאלה בהודו שאמרו שאני נראה כמו הודי, אבל בעיקר כדי להתחיל לדבר איתי ולשכנע אותי לבוא לחנות של הדוד), ג'ייסון שוורצמן, אדם גולדברג, ומאט לה בלאנק. חשבתי שיש לי לוק קצת פחות יהודי, אבל כנראה שהאף הגדול מדבר בעד עצמו.

אממה, תמונות אחרות שלי הניבו תוצאות שונות ומשונות אחרות, ככה שהכל כנראה עניין של שיער, תאורה, ומייק אפ או חוסר בו:

פאביו, רוזאנה ארקט, ושוורצנגר! ובהתאמה יותר גבוהה ממקודם. אז פעם הבאה שתראו מין שילוב גנטי של פאביו, ג'וני דפ ויוסי בניון הולך ברחוב, תגידו לי היי, ואם במקרה אתם מכירים מישהי שדומה לסקרלט ג'והנסן, רומי אבולעפיה, וקריסטן בל אז אולי תוכלו ליצור זוג חדש בעולם שדומה לעולם הזוהר.

מודעות פרסומת

Posted in היי-טק, ווב, טכנולוגיה, כלבו | Leave a Comment »

חיפוש מוזיקאים בארץ

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 21, 2007

אחת מהחובות האחרונות בתואר הראשון למדעי המחשב, לפחות באוניברסיטת תל אביב, היא השתתפות בסדנה. מדובר בעצם בפרויקט סופי, בדרך כלל כתיבה מאסיבית של קוד באיזשהו תחום עם שותף או שניים. הנושאים מגוונים ותלויים במרצים שמעבירים את הסדנה באותו סמסטר, החל מראיה ממוחשבת (חברים שלי בנו תוכנה שמזהה חניות פנויות באוניברסיטה בהנתן תצלום מלמעלה), דרך ביואינפורמטיקה (חברים אחרים שלי משתתפים, אבל אין לי מושג מה הם עושים שם, בטח ממפים כל מיני גנים), וכלה בסדנה שאני עשיתי, סדנה בפיתוח תוכנה עם פרופ' סיוון טולדו.

בצוות שלנו שכלל אותי, את אורן לדרמן, ודורי ראובני, החלטנו להרים כפפה שנזרקה מזמן על הרצפה, ולהקים את Museek – אתר לחיפוש מוזיקאים בארץ. מי מכם שמנגן על איזשהו כלי, יודע שלא קל למצוא מוזיקאים. אם רוצים לנגן ז'אנר מסוים, או מחפשים באסיסט או מתופף (אומרים שבאסיסטים הם הכי נדירים, לי תמיד היה קשה למצוא מתופף ראוי), או אפילו סתם שותפים נחמדים לג'אם, ממצים בדרך כלל את מאגר החברים שמנגנים ונשארים להתאמן לבד בבית. אם האינטרנט עוזרת לנו למצוא דייטים ודירות, אז למה שלא תעזור לנו למצוא מוזיקאים?

רגע, אבל אין כבר דבר כזה? לא בדיוק. אולי תיזכרו שהיה פעם אתר שקראו לו Musicians מוצף בפרטים של מוזיקאים מרחבי הארץ. אבל האתר כבר למטה כמה שנים בהבטחה לשיפוץ ושדרוג שמעולם לא מומשה. עוד בתקופה שהוא היה פתוח, בוויינט התלוננו שיש שם הרבה פוטנציאל לא ממוצה.

היום מחפשים מוזיקאים בפורומים כמו באתר Zound או מודעות דרושים כמו ב-Act. אבל מודעות בפורום נדחקות למטה ונעלמות, ככה שמי שרוצה להציע את עצמו בתור נגן נעלם מהר מהתודעה, ונאלץ לפרסם את עצמו שוב ושוב. מה שגם בהודעות בפורום יש בדרך כלל מעט מאוד פרטים, ובלתי אפשרי לעשות איזשהו חיתוך, נניח לפי גיל וסגנון. מודעות דרושים זה לא רע, אבל הופך את תהליך החיפוש לתכל'סי מדי. כשמחפשים מוזיקאי הפקטור האנושי חשוב, במיוחד כשרוב הלהקות היום קמות על טהרת אהבת המוזיקה ולא כדי לגרוף מיליונים.

אנחנו באנו למלא את הדרישות הללו. לאפשר לאנשים למצוא מוזיקאים חדשים בקלות, וגם למוזיקאים לפרסם את עצמם באופן איכותי ותמידי ככה שיהיה אפשר למצוא אותם 24/7. את כל זה רצינו לעשות בחוויה כיפית ואנושית, בטח שגם מוזיקלית, דבר שאתרים אחרים הזניחו. וככה נולד Museek, לתת לאנשים ליצור קשרים מוזיקליים חדשים לכל מי שרוצה להקים להקה, לג'מג'ם, לנגן ליווי, או אפילו ללמד נגינה.

museek.jpg

הבייבי שלנו! סקרינשוט מהאתר

מה יש לנו שאין לאחרים? קודם כל העובדה שאפשר למצוא מוזיקאים בצורה מסודרת בעזרת החיפוש שלנו שנעדרת מנוף האתרים הארצי זה זמן מה. מוזיקאים יכולים לבנות פרופיל עם כל הפרטים הרלוונטיים שלהם ולהוסיף תמונות, וידאו מיוטיוב, וקטעי סאונד שלהם. מפתיע אגב שעד עכשיו לא היה מקום שאפשר למוזיקאים להוסיף קטעי נגינה שלהם, עניין די מתבקש.

הבאנו רעיון חדש לאתר שטרם ראינו בווב – סינון מוזיקלי. מה שמעניין בסופו של דבר כשמקבלים תוצאות חיפוש, זה לשמוע את המוזיקאים מנגנים. אז במקום לעבור ידנית פרופיל אחרי פרופיל, לוחצים על הכפתור "התחל אודישנים". משם והלאה האתר יעבור על הפרופילים לפי הסדר וינגן 30 שניות מקטע המוזיקה הראשי של כל מוזיקאי. אפשר אפילו לתת לזה לעבוד ברקע, וברגע ששומעים משהו טוב לעצור את האודישנים, לברר עוד פרטים על המוזיקאי, ולהמשיך בדיוק מאיפה שעצרתם. תוך כדי האודישן הנגן שולט על העניניים, אם לדלג למוזיקאי הבא, או לעשות pause.

השבוע, לאחר כמה חודשים טובים של עבודה והשקעה (התחלנו לעבוד על הסדנה בסביבות מרץ), פתחנו את האתר לציבור הרחב. החודשים הקרובים יהיו סוג של תקופת ניסיון לראות אם הוא יתפוס. אנחנו רוצים להשאיר אותו פתוח למען הקהילה המוזיקלית , אבל רק אם תהיה מספיק דרישה כדי שנוכל לכסות את עלויות האתר (לא נראה לי שצביקה הדר יקנה אותנו במיליונים). אז אם אתם מנגנים, ואתם מרגישים כמונו שחסר אתר כזה בארץ, מאוד נשמח אם תצטרפו ותפיצו את המילה הטובה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ווב, טכנולוגיה, מוזיקה | 4 Comments »

חברטואליים

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 19, 2007

קהילות חברתיות באינטרנט זה הדבר כרגע, כל כך הדבר שזה כבר כמעט פסה. FaceBook רוחש מלא חיים ותופס המון תאוצה בימינו. תכל'ס לא מדובר בשום דבר מי יודע מה חדש. סך הכל הרעיון מאוד דומה ל-MySpace, רק שהביצוע יותר חלק לטעמי (אם כי לא מושלם), ונוגע לסקטורים יותר אליטיסטיים של האוכלוסיה, אקדמאיים למשל, לעומת נערות אימו יפיפיות והתאבדותיות או להקות שיש בחללי.

אבל לא באתי לדבר פה על הסיבה להצלחת פייסבוק, זה נושא לפוסט אחר. באתי לדבר על מושג ה-"Friend", או בעברית ה-"חבר", שעליו נשען פייסבוק. מי מכם שמשתמש באתר, או גולש באיזשהו אתר אחר שמבוסס קהילות חברתיות, מתחזק שם רשימת חברים. אולם האם הפרצופים שנמצאים אצלכם ברשימות הם אכן חבריכם?

בואו נשמע כמה סיפורים אנושיים מעניינים שנוצרו בעקבות פייסבוק, ואחרי זה אדון בהם קצת. הסיפוריים הינם אמיתיים בהחלט, השמות בדויים למען מעט הפרטיות שעוד נותרה לנו היום. השמות האמיתיים כמובן שמורים במערכת וימכרו למרבה במחיר.

מקרה האקסית המיתולוגית הוירטואלית

אחד מחברי, נקרא לו שלומי, גולש לו בפייסבוק. כרעם ביום בהיר, הופיעה לפתע בקשה מהאקסית שלו, מיכל, להצטרף לרשימת החברים בפייסבוק. עכשיו, הוא לא בקשר עם האקסית הזאת. למעשה היתה להם פרידה נוראית שהסתימה בריב ענק. הוא היה מאוהב בה קשות והלב שלו נשבר לרסיסים כל כך קטנים, שעד היום, כבר כמה שנים טובות לאחר מכן, הוא עדיין לא הצליח לאחות אותו. והנה היא שולחת לו בקשה לצירוף כ-"חבר" בפייסבוק. וכל זאת כשהוא גילה שהיא בכלל מאורסת. כן, זה גרם לו להיות עוד יותר שבר כלי.

שלומי הגיע לדילמה בלתי אפשרית ומתסכלת – האם לצרף את מיכל לרשימת החברים שלו? הוא התחבט בעניין במשך כמה ימים טובים ונהיה מתוסכל מכל הסיפור, עד כדי כך שזה הדיר שינה מעיניו. בסוף הוא החליט לצרף אותה, אבל הנוכחות הוירטואלית שלה נהיתה כל כך מאיימת עבורו שהוא נמנע לאחרונה מלהכנס לפייסבוק.

Hey! Hey! You! You! I want to be your (FaceBook ex-)girlfriend!

הצעתי לו כמובן להסיר אותה מרשימת החברים, אולי היא לא תשים לב בכלל שכל זה קרה. אם מתכנתי האתר עשו משהו טוב, זה שאין כמעט אינדיקציה כשמישהו דוחה בקשה שלך או מעיף אותך מהרשימה שלו ומונע ככה לא מעט אי נעימות. אבל הוא לא רצה לקחת את הסיכון שהיא תגלה את זה ותבין שהוא עדיין שבור מהפרידה שלהם.

וכך הוא נכנס לסיטואציה מוזרה. האקסית שהוא לא רוצה לראות או לשמוע ממנה בכלל נמצאת ברשימת החברים שלו בפייסבוק. אולי הייתם נוהגים אחרת בסיפור הזה, אבל נראה לי שלא מעט מאיתנו היו נאלצים להתנהג באותה צורה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ווב, טכנולוגיה, פילוסופיה, פסיכולוגיה בגרוש | 6 Comments »

אפיין ממשקך

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 8, 2007

אפילו שאני אמור ללמוד למבחן כרגע, ועוד מבחן על הבודהיזם בתחילת דרכו (קורס מומלץ ביותר), אינני מואר עדיין. אני מלא בבערות, שמובילה להאחזות, מחפש את ההנאה ודוחה את החובות.

קראתי כתבה מעניינת בנענע על מאפייני ממשק. לצערי זה נושא שמקבל התיחסות אפסית במהלך התואר במדעי המחשב שעשיתי, וחבל שכך. הבעיה העיקרית היא שאנשי טכנולוגיה לא רואים את משתמש הקצה ממטר. מבחינתם הם יגידו לו איך לעבוד, כאשר זה יהיה מן הסתם צמוד לצורת המימוש. מה, ברור שכולם חושבים כמו תכניתנים.

הבעיה היא שכמובן שלא. הייתי בבנק לפני איזה שבועיים (לא היתה לי ברירה, אי אפשר לבקש את שארית כספי הפיקדון הצבאי דרך האינטרנט). התקינו איזה מערכת חדשה לניהול תורים, שידרוג מכפתור ולוח נורות LED למערכת ממוחשבת ומסך LCD. היתה אישה שחיכתה לפקידה ספציפית, אז כשהגיעה המספר שלה על המסך הנוצץ, דילגו עליה כי הפקידה לא היתה פנויה.

כשסוף כל סוף הפקידה התפנתה, הסתבר שהיא לא יכולה לקבל אותה. ולמה אתם שואלים? כמובן בגלל שהמחשב דילג על המספר שלה. הוא לא מאפשר, המרושע הזה, להחזיר את התור אחורה מבחינה מספרית, כך שאמרו לגברת האומללה ללכת ולקחת מספר חדש. הם לא אמרו לה שהיא תצטרך לחכות עד לצירוף המקרים שבו היא תהיה הבאה בתור והפקידה הבאה שתתפנה, מתוך 5, תהיה בדיוק הפקידה שהיא מחכה לה. כמובן שבסוף הגיע איזה מנהל, הגברת התבכיינה, ובצדק אם אתם שואלים אותי, ובסוף הגיעה לפקידה המיוחלת.


ויהי פסנתר נופל

מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה? קודם כל על התפיסה המיסטית-דטרמיניסטית שיש לאנשים לגבי טכנולוגיה, כולל האנשים שמפעילים אותה. המחשב דילג על המספר. זהו, חרב העולם, אין מה לעשות. זאוס הטיל את גזר הדין ואף בן אנוש לא יכול לערער עליו. אלה שלא מחונכים טכנולוגית רואים במחשב לפעמים כסוג של אלהים, כמשהו שאנחנו עפר ואפר לרגליו. אולי כשהסינגולריות תגיע זה יהיה נכון. עד אז המחשב הוא המקבילה המודרנית של הנבוט של האדם הקדמון, כלי עזר שאמור לבוא לשימושינו שבטח נחות מאיתנו מהמון בחינות (מחשבים לא יודעים למשל לזהות חפצים מתוך תמונות בצורה טובה, פעולה שילדים קטנים עושים בקלילות).

עוד מה שאפשר ללמוד מהסיפור זה על תכנון המערכת הלקוי. כל מה שלקח לי כדי להבין שלפעמים צריך להחזיר מהמוות מספר שתורו עבר, למשל כשהגברת הנושאת אותו מחכה לפקידה מסוימת, זה אשכרה לחכות בתור איזה חצי שעה. כנראה מבחינת המעצב של המערכת, תור זה מבנה הנתונים שלמד באוניברסיטה, ולא אנשים שיושבים ומחכים לקבל שירות.

בחזרה לנושא של הפוסט. כל החלקים באיזשהי טכנולוגיה מהווים חוליות קריטיות בשרשרת. אם האפליקציה שלך לא מהירה מספיק, היא תקבל שם רע, והמתחרה יאכל אותך. אם חסר איזה פיצ'ר חשוב, אף אחד לא ישתמש במוצר. אבל חוליה חזקה ביותר שאנשי טכנולוגיה נוטים להתעלם ממנה, וברוב טמטום אם אפשר לציין, זה הממשק.

לא משנה מה קורה מאחורי הקלעים למשתמש הקצה. אין לו מושג איזה אלגוריתמים ומבני נתונים מהפכניים רצים ברקע. כל מה שהוא רואה זה את הפרונט-אנד, את הממשק. ואם הממשק גרוע, כזה שלא ברור איך מבצעים בו פעולות, שקורים בו כל מיני מעשי וודו בלתי מוסברים (מדהים לאיזה מצבים מוזרים אבא שלי מגיע בתוכנת וורד), האפליקציה שלך שווה לתחת.

ממשק גרוע לדוגמה. ג'יזס!

מסקנה – מאוד חשוב להשקיע בממשק ולקחת מישהו שיודע לבנות אותו כמו שצריך. ממשק שמתאים למשתמש שלך, שיהיה לו פשוט, נוח, ואינטואיטיבי. אני לא מדבר פה בהכרח על גרפיקה מרהיבה, זה אולי פירורי שוקולד דקיקים על הקצפת. אני מדבר פה על המעבר בין מסכים, איפה ממוקמים פיצ'רים ואיך מפעילים אותם, כמה קליקים צריך כדי להגיע לאיזה אופציה, וכו'.

בסדנה לפיתוח תוכנה שעשיתי כרגע בסוף התואר (בקרוב פתיחת האתר לציבור הרחב!), עיצוב הממשק הסתמן כעניין מאוד חשוב. היינו מדברים על זה המון, מתווכחים לא מעט, וכשהיה למרצה הסדנה הערות הם נגעו בעיקר לממשק. מה שעצוב, זה שלא למדנו קודם לכן שום דבר בתואר שעזר לנו לאפיין את הממשק, לעומת ידע במבני נתונים, דטהבייסים, עקרונות תכנות, וכד'. אז בהחלט למדנו כמה דברים בסדנה ההיא לגבי עיצוב ממשק דרך הרגליים, ולדעתי הגענו לתוצאה לא רעה בכלל. אבל הפער הזה בין אנשי טכנולוגיה למשתמשי הקצה הוא פער גדול מדי בעת כתיבת שורות אלה ורע ביותר. מצד אחד ודאי שיש מספיק אנשים עם מחסומים פסיכולוגיים לגבי טכנולוגיה ודרכי הפעולה המסתוריות שלה, ככה שצריך לשפר את מערך החינוך הטכנולוגי להמונים וקצת להרגע. אבל מצד שני אנשי הטכנולוגיה צריכים להודות באשמה שהם יצרו תוכנות עם ממשקים מחורבנים וניכרו על ידי כך את רוב האוכלוסיה. ישופרו הממשקים לאלתר, יזרק הוורד לפח.

לסיכום, מאוד יפה לראות שאיפיון הממשק מתחיל לקבל את החשיבות הראויה לו ותופס תאוצה, במיוחד לאור חברות כמו אפל וגוגל שנראה שמשקיעות בזה לא מעט מחשבה ומגיעות לתוצאות מאוד יפות, ובטח אתרי ווב 2.0 הבנויים כהלכה. נראה שגם מיקרוסופט נכנסת לאט לאט לעניין. אפיון ממשקים זה נושא מאוד מסקרן שמשלב בין הרבה עולמות שונים – החל ממדעי המחשב, דרך עיצוב גרפי, פסיכולוגיה, מדעי המוח, סוציולוגיה, והיד עוד נטויה. זה דורש להבין, ומהר, את המשתמש ואיך לבנות עבורו אפליקציות מבלי לשלוח אותו לחינוך מחודש. הנה בחור שכנראה יודע על זה דבר או שניים. ואני? אני צריך ללכת לקרוא כמה סוטרות ולנקות את התודעה.

Posted in היי-טק, ווב, טכנולוגיה | 1 Comment »

המדריך לגוגליסט בגלקסיה – 1

Posted by עידו שחם ב- יוני 6, 2007

למרות שהם ממש לא המציאו את הגלגל, אם כי המילה די דומה באופן די מחשיד, גוגל הפך לשם נרדף לחיפוש בווב. כשאני חושב על זה לא ברור לי כל כך למה דווקא הם התעלו על מה שנחשב בזמנו למנוע החיפוש הטוב ביותר, AltaVista, שהדיח את מה שנחשב לפניו למנוע החיפוש הטוב ביותר, Yahoo!, וכו'. בהערת צד, אם יש משהו שאפשר ללמוד מההיסטוריה של מנועי החיפוש זה שגוגל לא אמרו בהכרח את המילה האחרונה. הנה צצה לה אלטרנטיבה מרעננת כמו Mahalo.

אבל לא התכנסנו כאן הפעם רק כדי לקטול את גוגל, אפילו שזה מהנה ומאזן לי את הקארמה לאחר שהיללתי אותם. התכנסנו כאן כדי ללמוד איך להשתמש בצורה חכמה יותר בכלי הפסיכוטי הזה שהם נותנים לנו חינם-אין-כסף. כלי שמקבל כמה מילות מפתח טקסטואליות, עובר דרך טרות על גבי טרות של מידע בעזרת פטנט מיון סודי שיודע לעשות את זה במהירות האור, ומחזיר לנו מיליוני לינקים לאתרים שקשורים למילות המפתח, בד"כ כי הן פשוט מופיעות בהן.

אם יורשה לי להשתחצן קצת, אני חושב שיש לי יכולת חיפוש טובה מאוד. כשאנשים מחפשים משהו מעבר לסטנדרט ולא מצליחים למצוא אותו הם פונים אלי, וברוב המקרים אני מוצא את מבוקשם. זה נכון שרוב הזמן אנחנו מחפשים אתרים די פשוטים ומרכזיים מספיק כך שהם קופצים לנו בתור התוצאה הראשונה בחיפוש פשוט, אבל מה עושים כשרוצים משהו יותר אקזוטי? מורטים שיער כי לא מצליחים למצוא? לא עוד!

אני מכריז בזאת על סדרת פוסטים שבכל אחד מהם אביא ממוחי הקודר טיפ לחיפוש בגוגל. כן, יש כבר כאלה, אבל קודם כל לא מזיק לשמוע את המידע שוב וממקור נוסף. שנית כל אני מתכוון לתת את הדברים שאני אשכרה משתמש בהם בפועל ולא סתם פיצ'רים מגניבים שאני אף פעם לא מנצל. שלישית כל חלק מהטיפים קשורים יותר לאסטרטגיות חיפוש מאשר פיצ'רים. ורביעית כל כי קל לעכל מידע במנות קטנות ולהטמיע את הטכניקות לאט לאט מאשר לקבל רשימה ענקית של מלא טכניקות שבסוף שוכחים את כולה לגמרי והיא נדחקת לשולי ה-bookmarks.

הטיפים יהיו ככל הנראה רלוונטיים באופן דומה גם למנועי חיפוש אחרים, אולי בהבדלי סינטקס. מקווה שזה יעזור לכם לשפר את יכולת החיפוש כך שתמיד תמצאו את מבוקשכם, לפחות בכל מה שקשור לעמודי אינטרנט. בכל מה שקשור למציאת מבוקשכם בחיים, זה מעבר לבינתי, לעת עתה.

google-guide.jpg

טיפ מס' 1 – "חיפוש ביטויים בעזרת מרכאות"

בחיפוש סטנדרטי גוגל מתייחסים לכל מילה בנפרד ומחזירים תוצאות שכוללות את המילים באיזשהו סדר ולאו בהכרח בסדר שבו רשמתם אותם. הם אפילו משמיטים מילים נפוצות כמו of או the. לפעמים זה בסדר גמור כי רשמתם מילות חיפוש מתוך רצף של התודעה שלא מתחבר למשפט בשפה. אבל לפעמים זה פשוט לא מספיק טוב.

נניח למשל ואתם זוכרים באופן מובהק שורה מאיזה שיר ששמעתם ברדיו, למשל את השורה you left the door open wide, ואתם רוצים למצוא את השם של השיר ואת שאר הליריקה שלו בעזרת גוגל. אם תעשו חיפוש רגיל לפי המילים הללו, תקבלו המון דברים לא קשורים עד אשר תגיעו לתוצאה המיוחלת, אם בכלל תגיעו.

לעומת זאת, אם תקיפו את מילות החיפוש במרכאות, כלומר תחפשו "you left the door open wide" כולל המרכאות כמובן, גוגל יבצע חיפוש לכל המילים בדיוק באותו הסדר שבו הן מופיעות. בום, תגיעו ישר לתוצאה – הליריקה לשיר Digging The Grave של Faith No More.

כמו שהזכרתי בערך, הטכניקה הזו עובדת מעולה כשאתם יודעים שבדיוק אותן המילים מופיעות בדיוק באותו הסדר שבו אתם רושמים אותן. אם יש לכם שגיאה במילים או בסדר שלהן או שהחסרתם איזה מילה או שניים, רוב הסיכויים שלא תמצאו את מבוקשכם. אז קחו את זה בחשבון, ובמקרה כזה פשוט תשמיטו את המרכאות ותעשו חיפוש חדש. אבל אם אתם בטוחים בעצמכם, ראיתם לפי הדוגמה איך מרכאות יכולות לעשות את כל ההבדל, ללכת עם ולהרגיש בלי.

Posted in המדריך לגוגליסט בגלקסיה, ווב, טיפים, טכנולוגיה | Leave a Comment »

מלחמת הארטילקטים

Posted by עידו שחם ב- מאי 13, 2007

בהיעדר לימודים וגירוי אינטלקטואלי שהורגלתי אליו כל כך, החלטתי סוף כל סוף אחרי חודש של מנוחה למוח להתחיל ולהתעניין בעצמי בדברים שתמיד עניינו אותי אך לא העזתי לשאול. וכך עשיתי חיפוש על הפילוסופיה של אינטיליגנציה מלאכותית. כמובן שהגעתי קודם כל למאמר בויקיפדיה המופלאה. כמה קליקים לאחר מכן הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לקרוא את הקלאסיקה המודרנית של ריי קורצווילThe Age Of Intelligent Machines.

עוד כמה קליקים לאחר מכן הגעתי למאמר בעל השם המפחיד הסינגולריות הטכנולוגית (Technological Singularity). למיטב הבנתי, זהו הרעיון שהטכנולוגיה נמצאת באבולציה כאשר הפיק של האבולוציה הזו תהיה היצירה של הסינגולריות, אינטיליגנציה מלאכותית שהיכולות האינטלקטואליות שלה גדולות מאלה של בני האדם. ומדוע שלא יהיה משהו אף יותר חכם מזה? מכיוון שאחת היכולות של ה-AI הזה תהיה היכולת לעצב את עצמה מחדש. תארו לעצמכם שהייתם מבינים לגמרי את מבנה המוח שלכם ושהיתה לכם את היכולת לשנות אותו. אם הייתם מגלים באג או אפשרות לאופטימיזציה כך שתוכלו, למשל, לחשוב על משפטי פתיחה שנונים יותר, האם לא הייתם עושים זאת? ודאי שכן. וכך עתידנים חוזים שההמצאה הזו תהיה למעשה האחרונה בגלל שהיא תוכל לשכלל את עצמה בטריליוני מונים ולהשיג בסופו של דבר רמה אולטימטיבית של אינטיליגנציה שאנחנו פשוט לא מסוגלים לשער. קריפי. ברמה כזו של אינטיליגנציה היא תהיה הרבה מעבר לאנושית, ואנו בני האדם נהיה עבורה כמו פרות הרועות באחו. למעשה סינגולריות שכזו תוכל להשמיד את הגזע האנושי. לא בהכרח בגלל שהיא תראה בנו איום, אלא גם כי היא עלולה לראות מטרות נעלות הרבה יותר ממה שאנחנו עלולים לדמיין כך שקיום או אי קיום האנושות לא ישחקו עבורה תפקיד לאור המטרה הזו, כמו שלא נתנגד להרוג את כל הג'וקים בעולם אם למשל נדע שזה יגרום לשלום עולמי.

המשכתי הלאה לקרוא על פרוספור למדעי המחשב בשם הוגו דה גאריס (Hugo de Garis). הוא לוקח את כל הסיפור הזה ברצינות מלאה וטוען שהקדמה הטכנולוגית תוביל ליצירת ארטילקטים (Artilects – Artificial Intellects), מכונות אשר יהיו הרבה הרבה יותר חכמות מבני האדם ויאיימו להשתלט על העולם. סביבם ייסוב לדעתו הקונפליקט הגדול הבא של האנושות. הוא חוזה שיווצרו שתי קבוצות – הקוסמיסטים (Cosmists) מול הטראנים (Terrans) אשר ילחמו על השאלה האם מותר לאנושות ליצור סינגולריות טכנולוגית שכזו. הקוסמיסטים יחזיקו בעמדה הקוסמית שהארטילקטים הם התוצר האולטימטיבי של האבולוציה ושאין על האנושות הנחותה וחסרת המשמעות מבחינת היקום לעמוד בדרך של יצירת ישויות נעלות שכאלה. הטראנים לעומת זאת ישימו את האדם במרכז ראיית העולם שלהם ויתנגדו לארטילקטים וליצירתם מכיוון שזה עלול להוביל לסוף האנושות. ישנה גם את מפלגת המרכז – הסייבורגים (Cyborgs), אנשים שישפרו את עצמם בעזרת הטכנולוגיה ולכן תומכים בהרמוניה ובשיתוך פעולה בין בני האדם למכונות. אבל אז הם כבר לא בדיוק יהיו בני אדם ויתכן מאבק דומה ביניהם לבין הטראנים בגלל סיבות דומות.

 

הוגו דה גאריס – קוסמיסט מושבע

ראינו ושמענו על רעיונות כאלה במדע הבדיוני. בשליחות קטלנית מתוארת המלחמה של המכונה נגד האדם ברגע שרשת המחשבים של סקיינט מקבלת מודעות עצמית. בסרט המטריקס המכונות משעבדות אותנו בתור בטריות לקיום שלהן אם כי לפחות הן נותנות לנו קיום חמים ונעים בעולם הוירטואלי של המטריקס. יש גם את חולית שבו אכן מתוארת מלחמה בדומה לזו שדה גאריס מתאר ובסופה דווקא הטראנים מנצחים כך שבעתיד אסור לבנות אינטליגנציה מלאכותית בדמות האדם. לאור כך קל מדי לשחרר רעיונות כאלה כטירוף, בדייה, ופנטזיה, אבל תשבו ותחשבו על זה לשנייה.

בספר המייגע אך מעניין זן ואמנות אחזקת האופנוע רוברט מ. פירסיג מדבר על הרתיעה של זוג עימם הוא ובנו עושים טיול אופנוע מלהבין כיצד האופנוע פועל. הם פשוט סומכים על המוסכניקים ומתרחקים מכל ידע אפשרי על האופנוע שהדובר בספר רוצה להציע להם כמו מאש. כשאני מביט סביבי היום אני רואה התנהגות דומה לגבי מחשבים. מי שלא בקיא בתחום מייחס למחשב התנהגות כמעט מיסטית, לפעמים אנושית, ומסרב או פשוט לא מסוגל לקבל איזשהו ידע על המחשב. עכשיו, מה יקרה כאשר המחשבים לא יהיו קופסאות מטומטמות כפי שהם היום, מה יקרה כאשר מחשבים יהיו מסוגלים באמת לחשוב? גם אם לא יהיה מדובר ברמה על-אנושית, נקבל פיצול הרבה יותר עמוק. מי שתהיה לו גישה לטכנולוגיה שכזו ואיך להפעיל אותה יקבל כוח עצום לידיים, אך מי שאינו מסוגל להתמודד עם מחשבים ישנא את שכנו ששולט בהם ומרוויח מכך ידע, זמן, כסף, והרבה כוח. פתאום התרחיש של דה גאריס מקבל זווית מציאותית עוד ברמה טכנולוגית פחות מתוחכמת ממה שחוזים העתידנים.

בואו לא נשכח שהפילוסופיה, הספרות, ובאופן כללי הדמיון האנושי מקדימים בהרבה את ההיסטוריה. פילוסופים פרה-סוקרטיים ביוון הקדומה, האטומיסטים, הגו את הרעיון של האטום, שהעולם מורכב מיחידת חומר שלא ניתן לפצל. את האטום גילו במאה ה-19 (אפילו שגילינו שיש יחידות קטנות יותר, עצם, הרעיון של איזשהי יחידה בסיסית ממנה מורכב היקום עדיין מחזיק מעמד). הרעיון של רפובליקה קדום הרבה יותר מהרפובליקה הראשונה שנוסדה. ז'ול וורן חשב על צוללות הרבה לפני שמישהו בנה אחת. 1984 בישר על עתיד שבו אפשר לעקוב אחרי כולנו. תודות ללוויני ריגול עם רזולוציה לא נורמלית אפשר לעשות את זה, בתוספת מיכון הפלאפון שלכם אם רוצים. יכול להיות שזה אפילו הרבה יותר גרוע, שאיכשהו שיכנעו אותנו לנדב את כל המידע בעצמנו ולספק במו ידינו פרטים על החיים שלנו כפי שאלפים עושים באינטרנט.

אסטה לה ויסטה? הולה, בייבי!

אבל אל תרוצו עדיין לבונקרים. כמובן שאני קצת מטעה אתכם פה כי ודאי שיש מספיק תחזיות שלא התגשמו. יש גם מספיק פילוסופים ואנשים רציניים ביותר בצד השני של הגדר עם טיעונים מאוד חזקים מדוע מחשבים לעולם לא יוכלו לסמלץ את היכולת המחשבתית של בני האדם (יותר על כך בפוסט אחר מתישהו בעתיד). אבל אולי במקרה הזה עדיף להיות זהירים. כל שנה חוזים שחוק מור, לפיו כל שנתיים מהירות המעבדים המקסימלית מוכפלת, יפסיק להתקיים. אבל כל שנתיים מהירות המעבדים המקסימלית המשיכה להיות מוכפלת. אנו גם רחוקים מלדעת את מגבלות הידע האנושי, אם קיימות מגבלות כאלה בכלל. נראה לי שהשיעור החשוב הוא שיש סיכוי מספיק טוב שהתחזיות הקודרות, או האוטופיות, תלוי אם אתם קוסמיסטים או טראנים, יהפכו למציאות וראוי לחשוב על זה עוד היום ולהמשיך להקדים את ההיסטוריה בהרבה.

עוד כמה קליקים והגעתי לסרט המרתק Building Gods שמאגד את כל הנושאים האלה יחד לדיון מאוד מרתק של ארבע אושיות לגבי ההשלכות האפשריות של הטכנולוגיה על הגזע האנושי. למזלינו לא צריך לחכות לערוץ 8, גוגל וידאו מאכסנים גרסה בעריכה גסה שלו שהיא מעולה לצפייה. מומלץ לא לצפות לפני השינה, או אולי כן? ספרו לי בתגובות מה אתם חושבים ואיזה צד אתם מתכוונים לקחת בקונפליקט הזה, ואם עלה ירוק עדיין יחזיקו מעמד עד אז מבלי להבחר לכנסת. אגב, יריית הפתיחה כבר קרתה. אם אין לכם כוח לחכות כל כך הרבה זמן כדי לבחור צדדים, בואו תבחרו בינתיים בעד מי אתם בקיץ הקרוב – בעד הרובוטריקים, או השקרניקים?

[gv data="http://video.google.com/googleplayer.swf?docId=1079797626827646234&hl=en"%5D%5B/gv%5D

Posted in טכנולוגיה, פילוסופיה | 1 Comment »