תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

Archive for the ‘כללי’ Category

הסוף

Posted by עידו שחם ב- ינואר 7, 2010

תרבות, ניכור, שעמום, ויאוש נסגר. עמכם הסליחה, הבלוג לא פעיל יותר. הוא ישאר פתוח בתור ארכיון של כל הפוסטים שהיו בו עד היום, אבל מכאן והלאה אני הולך לכתוב בבלוג החדש שלי, המאזין. למה? יש לי המון סיבות.

את תרבות-ניכור פתחתי כסוג של ניסוי. הייתי אנטי-בלוגינג בזמנו, אבל החלטתי לראות בכל זאת מה אני יכול לעשות עם בלוג. לכן הבלוג היה בהתחלה מאוד פתוח וכלל דיבורים על טכנולוגיה, פילוסופיה, החיים, פוליטיקה, וגם מוזיקה. בינתיים סימתי תואר ראשון בפילוסופיה ומדעי המחשב באוניברסיטת תל-אביב, ובמיוחד אחרי החזרה מהטיול בהודו הפסקתי לעסוק בפילוסופיה. הבנתי גם שלא כל כך מעניין אותי לכתוב על טכנולוגיה. לאט לאט כתבתי יותר ויותר על מוזיקה מה שנהיה, באופן סמוי, הפוקוס של הבלוג. אז החלטתי שיאללה, אני צריך בלוג שיהיה במפורש ובגלוי על מוזיקה. זאת האהבה הגדולה בחיים שלי, לפחות עד שאפגוש את הבחורה המיוחלת.


עוד עניין הוא שם הבלוג. עד כמה שהשם הגניב אותי עם מחווה סמוי ללהקתי האהובה המניק סטריט פריצ'רס, מחווה שאף אחד לא הבין לצערי, וסוג של מחאה אינטרנטית בעזרת שם לא קליט שקשה לזכור, הבנתי שהוא פוגע בסופו של דבר בבלוג. גם כי אנשים לא זוכרים את השם, גם כי כאשר אני אומר את השם אני צריך לחשוב לשבריר שניה כדי להגיד אותו בסדר הנכון, גם כי הוא יוצר מן תדמית שלילית שכזו לגבי הבלוג, וגם כי אף אחד כמעט לא הבין מה שם הבלוג מייצג בכלל. אחרי ברינסטורם ביני לבין עצמי וסקר בין חברים נבחרים, החלטתי ללכת על שם קליט שקל לזכור, שם שברגע ששומעים אותו מבינים די בקלות על מה לעזאזל אני כותב בבלוג. והשם הזה הוא המאזין.

בלוגלי כבר לא טובלי. שרתי בלוגלי נופלים וקמים, גרסת הוורדפרס היא מימי האימפריה העות'מאנית, להוסיף עיצוב חדש זה מחוץ לשאלה, אי אפשר להוסיף ווידג'טים מדלוקים, אי אפשר אפילו להשתמש בגוגל אנליטיקס כדי למדוד כמה מבקרים באים לבלוג. לבלוג שלי מגיע יותר, מגיע לו את מה שבלוגלי כבר לא יכולים להציע לי. בלוגלי היה מקום מעולה לקחת בו את הצעדים הראשונים ולהבין מה זה בלוג ומה זה וורדפרס, ועל כן אני מודה להם מקרב לב על המפעל הנפלא שהם הרימו. אבל בהחלט שהגיע הזמן לתת ריספקט לבלוג שלי ולתת לו לפרוס כנפיים ולעוף.

לחלק השני של הפוסט, אנא תמשיכו לבלוג החדש שלי, המאזין »

Posted in כללי | Leave a Comment »

דברים שקורים

Posted by עידו שחם ב- נובמבר 7, 2009

היידי הו! כן, עוד תקופה עסוקה מאוד נמצאת בפני והבלוג נותר קצת בודד וגלמוד. בכל זאת כמה עדכונים קטנים על דברים שקורים:

הקרנה חיה של אושנסייז באוזןבר ב-9.11. עד שנקבל את הדבר האמיתי על אדמת הקודש אירגנתי בעזרת כמה חברים טובים הקרנה של הופעה חיה של אושנסייז באוזןבר! אנחנו הולכים להקרין את ה-DVD הראשון מתוך מארז הדיסקים החגיגי Feed To Feed בו אושנסייז מבצעים מהתחלה ועד הסוף את כל האלבום הראשון שלהם Effloresce לאור חגיגות 10 שנים ללהקה. כן, כן, זה הולך להעיף אותנו למימד התשיעי. תוך כדי תהיה גם הופעה של מד בליס הנפלאים, כל הפרטים באירוע בפייסבוק.

סיכומי העשור של "הקצה" בגלגלצ, ראשון ושלישי ב-22:00. אם אתם מרגישים לא מעודכנים במוזיקה שהיתה בעשר השנים האחרונות, או לחילופין הייתם אולטרה מעודכנים בכל ביפ וקליק ששוחרר לאוויר הוירטואלי, עכשיו הזמן להצטרף לחגיגה המוזיקלית שהיא סיכומי העשור של "הקצה" בגלגלצ. אפילו אני שדואג להשאר בעניינים, אני תמיד מגלה דברים חדשים ומופלאים כל פעם שקוואמי דה לה פוקס הגאון מסכם את השנה. והפעם, הפעם מסכמים את הפאקינג עשור. לדעתי זה העשור שעשו בו הכי הרבה מוזיקה בהכי הרבה סגנונות בכל ההיסטוריה האנושית. גם אם האיכות היתה ירודה בגלל הפלורליזם הקיצוני הזה (נושא לדיון אחר), עדיין יצאו מלא דברים נפלאים העשור וזה הצ'אנס שלכם לשמוע מה. פלייליסטים ותכניות להורדה(!) בבלוג הקצה, בקרוב גם יפתח שם קלפי הבחירות של המאזינים. תעברו כבר עכשיו על טרות האמפישלושים שיש לכם ותחליטו מה הדברים שהכי עשו לכם את זה בשנות האלפיים הפסיכיות האלה.

ואחרון חביב, גיטריסט/באסיסט מחפש להקה. אני מנגן כרגע באס בלהקת רוק אלטרנטיבי בשם InVein, אבל אני רוצה לעשות עוד. אז אם אתם שומעים על להקת רוק/אינדי מדלוקית שמחפשת גיטריסט/באסיסט יצירתי מתל אביב, דברו איתי.

שבת שלום!

Posted in כללי, מוזיקה | Leave a Comment »

ירקות

Posted by עידו שחם ב- אוקטובר 15, 2009

כתבתי פוסט בבלוג של המעסיק החדש שלי, Dice Marketing. כן, עשיתי שיפט קרייריסטי. עזבתי את מסדרונות ההיי-טק האפרוריים לטובת עולם השיווק והמיוזיק ביזנס הססגוני.

בחדשות אחרות, הקבוצה להבאת אושנסייז ארצה כבר מונה מעל ל-200 איש! איזה כיף, לא האמנתי שנגיע צ'יק צ'ק למספר הזה ואני מאמין שיש פוטנציאל להגיע עוד יותר גבוה. בקרוב יהיו הפתעות לחברי הקבוצה, ובינתיים אני מזמין אתכם לבחור מהו אלבום אושנסייז האהוב עליכם.

ואחרון חביב, אינדינגב בסופש! אחרי ששנה שעברה נשארתי מבויש ונכלם מחוץ לחגיגה המדברית, השנה אני לגמרי בפנים. אז אם אתם רואים אותי ומזהים, או אפילו רק חושדים שזה אני, בואו להגיד שלום. נכון, זה קצת מוזר, אבל כיף לי להכיר את הקוראים שלי ולהחליף כמה מילים על מוזיקה.

אל תשכחו להציץ במדריך להשרדות בפסטיבלי מוזיקה, הוא עלול להיות מועיל ביותר גם לאינדינגב. יש לכם טיפ ספציפי לאינדינגב? בכיף, תנו לנו אותו בעמוד הפסטיבל.

שיהיה לכולנו אינדינגב שמח!

Posted in כללי, מוזיקה | 1 Comment »

דוקומנטציה אנגלופילית

Posted by עידו שחם ב- פברואר 21, 2009

אין מה לראות בטלוויזיה המשעממת ביום שבת? מתחשק לכם לראות משהו מוזיקלי? אוהבים בריטים? מעולה! להנאתכם, שלושה סרטים דוקומנטריים על מוזיקה בריטית. הם מחולקים בחלקים ביוטיוב אבל איחדתי אותם לפלייליסטים שמנגנים אוטומטית את כל החלקים מבלי להזיז את האצבעות.

הראשון: מאדצ'סטר – סרט דוקומנטרי על מאנצ'סטר בסוף האייטיז/תחילת הניינטיז כשתרבות המועדונים החלה להמריא, להקות כמו הסטון רוזס הוכתרו כמביאי הגאולה, ומנצ'סטר נראתה לרגע כמרכז היקום. דוקומנטרי מגניב ונוסטלגי לניינטיז ותרבות המועדונים המוקדמת שמתקמבקים. מה שיפה זה שהראו איך המוזיקה, האמנות, והאופנה המנצ'סטרית וגם תפיסת החיים של הזמנים ההם ארוגים כולם יחדיו. חוץ מהסטון רוזז תמצאו שם את האפי מאנדייז, 808 סטייט, איש ושמו ג'רלד, ועוד. אה, ואם אהבתם את זה ולא ראיתם עדיין את הסרט אנשי המסיבות אז רוצו לראות את הסרט המדהים הזה עכשיו.

השני: פול וולר – למי שלא מזהה זה הסולן/גיטריסט של ההרכב המעולה הג'אם שזכה בזמן האחרון לעדנה מחודשת-מחודשת. הסרטון עובר דרך כל תקופות חיו האישיים והמוזיקליים שמן הסתם קשורים אחד לשני. מהאקורדים הראשונים ההצלחה המתיחות ועד לפרידה של הג'אם, ההצלחה והקליפים הזוועתיים של הסטייל קאונסל, וקריירת הסולו שפרסה כנפיים בניינטיז. משעמם לפרקים, מרגש לפרקים, מה שאהבתי במיוחד זה איך רואים בסרטון הזה מחזור חיים של מוזיקאי ואת הבן אדם מאחוריו שיש לו לב ובעיות כמו לכולנו. מומלץ.

השלישי: קיד איי חי – רדיוהד רדיוהד רדיוהד. למען האמת אני רק בהתחלה של הסרטון הדוקומנטרי הזה, אבל בגלל שנתקלתי כבר בעריכה מדליקה, רצון לכתוב את הפוסט הזה עכשיו, ושמדובר ברדיוהד עושים אלבום מדהים ותפנית מטורפת בקרירה שלהם, החלטתי לפרסם את הסרטון כבר עכשיו. תוספת מאוחרת זה לא בדיוק דוקומנטרי, אלא סדרת ראיונות עם רדיוהד וקטעים מהופעות לכבוד יציאת קיד איי. המראיינת אהבלה משהו, אבל כנה, ישירה, ועדיפה בהרבה מאשר איזה אינטליגנאט פלצן שהיה מדבר גבוה מדי ולא מצליח להגיע ללב הליבה של רדיוהד ובמיוחד של תום יורק. הקטעים מההופעות כבירים, מחזירים אותי ל-2000 כשרדיוהד כיבדו אותנו בנוכחותם בסינמטק.

תהנו, סופסופש מדליק, ובואו לפתוח את הראש היום ב-ZU.

Posted in כללי | 3 Comments »

אזהרת הופעה: ZU

Posted by עידו שחם ב- פברואר 19, 2009

חתולתי האהובה והכרגע מסכנה, קימי (על שם חתולה פרועה אחרת, קים גורדון מסוניק יות'), שעוקרה זה היום נרדמה לי על הרגליים ולא נראה לי שיש לה כוונה לזוז לשום מקום בשעות הקרובות. זמן מעולה לכתוב פוסט.

הפעם אני מקדים תרופה למכה. במקום לספר לכם שהייתי בהופעה אינטרגלקטית, אני מתריע מראש על הופעה עם פוטנציאל שכזה. במקום שתתבאסו שלא הייתם, יש לכם צ'אנס להיות. והיי, גם אם ההופעה תהיה ההיפך הגמור מאינטרגלקטית, כמו שאני מסביר מדי פעם לחברי צריך ללכת להופעות בינוניות וגרועות כדי להעריך את ההופעות הטובות באמת. הלא כך?

מחר (בהופעה חלקית) ומחרתיים (בהופעה מלאה) יופיעו בלבונטין 7 בתל אביב הטריו האיטלקי ZU. תכל'ס לא שמעתי עליהם עד שהשמיעו אותם בקצה עם הודעה שהם מגיעים לארץ. וזה עשה לי טוב על הלב.

ZU הם טריו סקסופון(!)-באס-תופים פרוע שמגיע לארצינו הישר מאיטליה(!!). הם עושים רוק נסיוני מחורפן, אבל לפי מה שנשמע עם בסיס איתן שמשאיר הרבה ריפים הוקים ונויזים להאחז בהם ולעשות הד-בנגינג במקצבים משתנים. בקיצור ומבלי לזבל את השכל, רוק מכסח תחת. לפי הוידאוים שלהם ביוטיוב הם גם יודעים לנגן כמו שהאיטלקים יודעים לשחק כדורגל, פאקינג טוב.

אם אתם לא מאמינים לי, אולי תאמינו לאנשים כמו מייק פאטון, קינג באז מהמלווינס,או ת'רסטון מור מסוניק יות' ששיתפו איתם פעולה. ואם אתם לא מאמינים להם, אולי תאמינו לדני דה ויטו בכבודו ובעצמו. נראה אתכם שם:

[gv data="NtZJbm27ykc][/gv]

Posted in כללי | 5 Comments »

הדבר האמיתי

Posted by עידו שחם ב- אוקטובר 10, 2008

הרבה אנשים התבלבלו וחשבו שתמונת המדפים שהצגתי בפוסט אוטוביוגרפיה היא של מדפי הדיסקים שלי. ובכן, למרות שהפוסט עלול לתת את הרושם הזה, מדובר גבירותי ורבותי בפיקציה. אלה לא המדפים שלי, אלא סתם מדפי דיסקים מגוגל.

אממה, בגלל שמספיק אנשים דיברו והעירו ושאלו, וגם בגלל שהפסקתי להתעצל, שטפתי כלים, ניקיתי את הבית, וצילמתי את מדפי הדיסקים האמיתיים (שני האייטמים הקודמים לא קשורים לדיסקים, אלא לעצלנות, למרות שבעקיפין שטפתי כלים וניקיתי את הבית לצלילי The Seldom Seen Kid המעולה וזוכה פרס המרקורי של Elbow). הנה המדפים האמייתיים, אמנם פחות עמוסים אולי לעומת הגוגליים, אבל יפים יותר ומלאים בכל טוב:

דיסקים דיסקים דיסקים

Posted in כללי | 5 Comments »

צרות גדולות בבורמה הקטנה

Posted by עידו שחם ב- מאי 14, 2008

קיבלתי אימייל מבחור טוב בשם גריידי שהכרתי בטיול להודו. במייל שלו הוא מדווח ישירות מבורמה מה לכל הרוחות קורה שם. אני ממליץ לכם לקחת 6 דקות כדי לקרוא אותו. גורם לי לרצות להכות בקיר מרוב תסכול איך אנשים יכולים להיות מרושעים עד היסוד בגלל רדיפה של בצע וכוח. כמו כן, אם אתם מעוניינים לעזור, כדאי שתזרימו את הכסף דרך הערוצים הנכונים אם אתם רוצים שזה באמת ישפיע. שוב, המייל הזה הוא לא איזה פורוורד אנונימי או סיפור מצוץ מהאצבע, אני מכיר את הבן אדם ששלח אותו.

From: "grady o'shaughnessy" <gradyo 'at' gmail.com>
Date:
14 May 2008 07:08:02 BDT
To:
"grady o'shaughnessy" <gradyo 'at' gmail.com>
Subject:
Burma Cyclone Relief – from Grady

Hello everyone,

I hope you're all doing well. For those of you who haven't heard, I am in Burma (aka Myanmar) and have been for the last three weeks. Thankfully, I was in the north when the cyclone came through on May 2 and am fine. I'm in Rangoon (aka Yangon) now and am writing on behalf of the Burmese people affected by the cyclone to ask for your help. Please take 10 minutes to read this. Believe me, it is worth your time.

In the little time I have been in Burma, I have been both appalled and inspired. Appalled by what I've learned of the military and junta government's oppression of the Burmese people. And amazed and inspired by how warm and welcoming the people are despite this treatment and how they've risen to the challenge of helping their fellow citizens while their government effectively will not. I could write pages about what I've learned from the people here (often spoken in hushed tones after they look over both shoulders) about the country's troubled history and tragic current situation. But I know you are all busy so I'll try to keep this short. Suffice it to say that the government's treatment of the people here is horrible, confusing and incredibly frustrating. I wouldn't believe half of it if I were not here.

As you know by now, over 60,000 people are presumed dead from the cyclone. And approximately 1.5 million affected, from a country with massive numbers already living in poverty (average income of all Burmese is under $3/day). For various reasons confounding the international community, the Burmese government has forbidden entry of international aid workers. Some say this is because they fear that it will appear that the government is incapable of caring for its own people (clearly the case), others say it is because of the fear they have of the message international workers will bring to the Burmese people, further eroding an already minimal support base (as if the Burmese people don't already know what's happening around the world or how bad they have it). Others say it is because the government doesn't want its upcoming referendum (essentially a forced vote to approve a constitution that will keep the military in power literally forever) disrupted. Others because the government wants to be the only face on the relief effort – one that's not working very well. It's probably a mix of these and many more. Some say it's because they just don't care; in the words of a man I spoke to this morning and echoed around the country, "They've never cared for us in the past. Why would they now?"

Regardless of the reason, it's so strange and awful that it's hard for most people to wrap their brains around it. On a personal note, I don't know that I've ever felt so angry about something and so 100% justified in that anger (despite trying like heck to learn from the Buddhist principles I keep getting exposed to..). There's nothing good about what the government is doing here.

While the aid workers are not getting in, aid shipments are. Unfortunately, much of that aid is not making it to the affected areas. There are reports that the government is keeping some for themselves, selling some for profit (some back to people who are trying to deliver it to the people that need it), swapping some of the high quality international goods for low grade stuff (keeping or selling the high quality stuff) and shipping that out to victims etc. The list of reports goes on and on.

What does this all mean? That the huge international aid efforts that most people hear about back home, while obviously well intentioned, are not having the effect that everyone, donors included, want. Unicef, Oxfam, Red Cross etc – all are having many of their efforts stymied by the government.

Disgusted by all of this, the local people around Rangoon have stopped waiting for aid to come from the government or outside. And they are taking matters into their own hands. It's incredible. Groups of volunteers are forming around the city, raising money, buying supplies and driving them out to affected areas themselves. And are proving to be the most effective means for aid in the country. Yet these groups are not immune from the problems with the government. They, too, are encountering resistance in their efforts. Police at checkpoints routinely confiscate aid before it can make it to affected areas. Some demand bribes, others demand that the aid groups give the materials to the government so that they can distribute. A claim no one believes. There is absolutely no faith in the government. I met a group yesterday that told me they had to break rice down into small packages as the normal 50 lb. bags are too obvious in cars. When they shop for goods, they have to split up, buying small amounts of aid here and there (tarps, rice, rehydration salts, medicines) to avoid arousing suspicion from police and the military who often confiscate the materials. Most meet in secret to do the same. Can you believe it??? All sad and all true.

Despite these problems, the local groups are making amazing progress. They are learning how to operate, becoming more efficient, and are doing an incredible job. Those that began in the immediate area around Rangoon are now extending operations into the Delta area.

When I got to Yangon and started asking around about where I could help, I was told that Western faces out on shopping or supply runs would only draw attention to their efforts. We were told, therefore, that we were most valuable as fundraisers. These people have the plan and the ability to help those affected by the cyclone. But they don't have the money.

That is where we come in – you, me and everyone you know. I don't like hitting people up for money, but in my time on the road over the last 8 months, there's one thing I've learned. That those of us in the Western world are incredibly fortunate to live where we do, to have the opportunities that we have, to afford the lifestyles we lead, and to have the freedoms we all take for granted. I had no idea what life was like for most people in the world until I left the US. As my friend Jen told me a long time ago, despite the problems or lack we think we may have, "we have more than 99.9% of the world". I now understand what she means.

So, please, take a minute, and a few bucks and donate. I recommend the Foundation for the People of Burma (www.foundationburma.org). The FPB is an American non-profit acting as a conduit for funding the ad hoc groups I mentioned before – those with no overhead, no red tape, and the ability to act within hours of receiving the much needed money. FPB is supporting groups like Gitameit Music School (www.gitameit.org), a school for gifted college-aged classical music students, who are doing work on the ground now. When the cyclone hit, they closed down classes, turned their practice room into a disaster relief operations center, and started delivering aid and coordinating doctors to affected areas. When I visited them yesterday, there were huge sacks of rice and boxes of medical supplies leaning up against a grand piano that will gather dust for a bit..

Thanks for your time, y'all. I love you all and look forward to seeing you again soon. And don't worry about me. I'm safe and happy. And will probably be out of the country by Sunday.

grady
P.S. Please send this to anyone and everyone you know who might want to help.

For those that would like to read more, please check out some of the links below.

Recent International News Coverage:
http://www.iht.com/articles/reuters/2008/05/14/asia/OUKWD-UK-MYANMAR-CYCLONE.php
http://www.latimes.com/news/nationworld/world/la-fg-myanmar14-2008may14,0,7404577.story
http://www.nytimes.com/2008/05/14/world/asia/14myanmar.html?ref=asia
http://english.aljazeera.net/NR/exeres/0DD2BC77-E0C5-4DD1-AD10-2D8D8C343782.htm
http://www.kansascity.com/105/story/618930.html

 

Posted in אקטואליה, כללי | Leave a Comment »

"שלום, אני נוסעת"

Posted by עידו שחם ב- אוקטובר 8, 2007

אני מתחיל חלק מהפוסטים שלי בסוג של התנצלות שלא כתבתי זה זמן מה, מן הרגשה של מחויבות שכזו לכתוב בבלוג כלפי כל שלושת הקוראים שלי (אני אוהב אתכם!) שאני לא מקיים. אבל למעשה אין מחויבות, אז אין צורך להתנצל, כן יש חינוך אירופאי שטבוע בי עמוק וקורא לנימוס ונחמדות בים של חוצפה וערסוואתיות.

ולעיקר החדשות – אני יושב לי כרגע בטרקלין דן בנתב"ג, נהנה מחצי שעה חינמית של אינטרנט ומתפנק עם מרק עגבניות חם מלא בקרוטונים. עוד מספר שעות אני עולה על טיסה לבומביי ויוצא להרפתקאה. סיימתי את התואר, יש לי כמה ג'ובות, אני רווק, בריא, וחסר כל מחויבות כרגע. לא יכול להיות זמן יותר טוב מזה מאשר להרים תרמיל ומקל, ולקום ולהתהלך בכדור הארץ.

אולי יהיו פוסטים מהדרך אמנון כרמל סטייל, אולי לא, אנחנו כבר נראה. אם כן, מקווה שתבואו לקרוא ולראות את הודו דרך העיניים שלי. ניפוץ קלישאות, אנטי-סטלניות, ודיון על אמנות הטיול כמעט מובטחת. אם לא, נשתמע לכשאחזור. תשאירו פה תגובה אם תרצו להיות בקשר ולהעביר לי מסרים דיגיטליים במהלך הטיול.

Posted in טיול, כללי | 6 Comments »

בשביל הקרועים

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 16, 2007

העולם מקום קטן, מדינת ישראל עוד יותר, ומסתבר שגם הווב מקום מאוד, מאוד קטן. אני יושב ועושה את המעבר היומי על פוסטים בבלוגים האהובים עלי, והנה אני נתקל בפוסט הזה בבלוג הגלוב (נראה אתכם אומרים את זה 33 פעם ברציפות). פשוט נפלתי על הרצפה. לא רק שהחבר'ה האלה באמת השקיעו ועשו וידאו חמוד לאללה, ערוך היטב, וקרוע חזק, אלא שאני מכיר את רוב הפרצופים שמופיעים בו, וגם את אותו ירבוז שלמענו קמה כל ההפקה.

אחרי שפיזרתי תגובות ביוטיוב ובגלוב, התבקשתי מאחד החברים לעזור להם להחזיר את ההשקעה המרובה ולפרסם את הוידאו בגלוב, אאאהההה, בבלוג שלי. אין לי מושג כמה אנשים עוברים פה, ואני דווקא מרוצה מהספק, אבל בטח שאני מוכן לעזור למען ההשקעה והמקוריות באינטרנט. מי יתן והם יעיפו מהתודעה שלנו את ה-Hey-Girls עם ריקודי החצ'קונים המתלהבים שלהן לעד.

[gv data="LDfTuCnZNh8"][/gv]

Posted in כללי | 1 Comment »

"ציצים! ציצים! ציצים! ציצים!" -ועדת קישוט

Posted by עידו שחם ב- יולי 31, 2007

היפנים תמיד מפתיעים אותי מחדש. אני יושב לי בשעת ערב חמה וקורא פוסט בבלוג של זן-בודהיסט הארדקור-Pאנקיסט על ההמלצה שלו להרשם ל-Suicide Girls כי הוא כותב שם טור ומשתמש בכסף בשביל עניינים בודהיסטים. לאלה שנרתעים מתמונות עירום של בחורות, הוא מספר איך בתרבויות אחרות יש יחס אחר לכל העניין, ובאופן מפורש ביפן (הוא גר שם כמה שנים).

לראיה הוא הוסיף את קטע היוטיוב הבא שאמור להיות לקוח מתכנית ילדים יפנית. שוביניסטי, ואם זה היה משודר ככה בערוץ הילדים היינו רואים שריפות של חזיות בל"ג בעומר (למרות שהמנחות שם בין כה וכה לא בדיוק כונפות), אבל איזה צחוק! תקראו טוב טוב את הליריקה של כוכב הפופ העלק-איטלקי בכתוביות.

[gv data="TawoZ3AjbeM"][/gv]

* כותרת הפוסט לקוחה מהשיר "ציצים" של להקת ההארדקור-Pאנק הנשית-ישראלית ועדת קישוט

Posted in כללי | Leave a Comment »