תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

Archive for the ‘פילוסופיה’ Category

טכנולוגיה אנושית

Posted by עידו שחם ב- ינואר 14, 2009

זה פוסט מאוד קצר להשב את תשומת ליבכם לעמוד החדש שפתחתי בבלוג בשם טכנולוגיה אנושית.

בעקבות הפוסט האחרון שלי על טכנולוגיה, וסקרנות של אנשים שקראו אותו, החלטתי להתחיל רשימה של חברות היי-טק שיש להן תרומה לעולם מעבר לכסף. אני קורא לכם להשתתף – אם אתם מכירים חברות כאלה, אנא תשאירו איזה תגובה על איזה פוסט ותספרו עליהם.

למה אני עושה את זה? כדי שנעצור שנייה ונבחן מה אנחנו עושים, במה אנחנו עובדים, ומה זה שווה, במיוחד אלה בינינו שהשתעבדו לעולם ההיי-טק. כדי לתת כבוד לחברות שלא רק עושות כסף, אלא שמביאות טכנולוגיות עם תרומה אמיתית וברורה לעולם, ואולי אפילו ליצור מוטיבציה לאנשים לעבוד בחברות כאלה או להקים אותן.

מקווה שנראה בשנים הקרובות פריחה של טכנולוגיה אנושית.

Posted in איכות הסביבה, היי-טק, ווב, טכנולוגיה, פילוסופיה, פסיכולוגיה בגרוש, רוחניות | 4 Comments »

גזענים נמאסתם

Posted by עידו שחם ב- ינואר 8, 2009

אני לא אוהב להתעסק בפוליטיקה. משהו שכן מתסכל אותי זה טמטום, כסילות, בורות, גזענות, ושימוש מפגר בחוק האינדוקציה.

לקחתי אתמול אוטובוס באזור דרום תל אביב. באחת התחנות עלתה על האוטובוס בחורה ערבייה עם כיסוי ראש. היא לא נראיתה מאיימת, לחוצה, עם תיק גדול מתקתק, או מה שזה לא יהיה, סתם רצתה להגיע מנקודה א' ל-ב' כמו כולנו.

אממה, כשחדשות מהמלחמה רצות נון-סטופ ברקע והאוכלוסיה שרויה בפחד ומהולה בשנאה, מצב אידאלי בשביל שילטון כדי לשלוט על נתיניו, אנשים התחילו להתלחשש עלתה ערבייה על האוטובוס! או מיי פאקינג גוד. נוסעת אחת או שתיים אפילו הלכו לדבר עם הנהג כדי להעיר לו על העניין, ונדמה לי שאפילו שאלו אותו למה הוא העלה אותה לאוטובוס ברוב חוצפה. לא שמעתי את התגובה שלו. בסופו של דבר הבחורה ירדה בתחנה שלה ולכולם השלום.

יש לנו סטריאוטיפים, אין טעם להכחיש זאת. לכושים יש זין ענק, בלונדיניות הן מפגרות, וכו'. אנחנו מקבלים את הסטריאוטיפים מהסביבה שלנו ולנסות להכחיד אותם יהיה כמו להלחם נגד תחנות רוח. אממה, יש לנו ברירה. ברגע שצץ סטריאוטיפ אצלינו בראש יש לנו כל מיני אפשרויות איך להתייחס אליו.

אפשרות אחת היא להאמין שהוא אשכרה נכון, שלכל הכושים יש זין ענק וכל הבלונדיניות הן אהבלות מוחלטות. כמובן שיש כושים עם זין ענק ויש בלונדיניות מטומטמות. אבל יש גם כושים עם זין ממוצע (למעשה שמעתי בהרצאה שגודל השטרונגול הממוצע הוא די אותו הדבר לא משנה הגזע), זין קטן, יש בלונדיניות גאונות וכאלה שהן בסדר. יש גם לבנבנים עם זין ענק וברונטיות טיפשות.

דהיינו, התמונה האנושית הרבה יותר מורכבת מאשר הסטריאוטיפ כך שההכללה הגסה של הסטריאוטיפ פשוט לא נכונה. לא לכל הכושים יש זין ענק, לא כל הבלונדיניות מפגרות. זו לוגיקה בסיסית רבותי. אני לא יודע אפילו אם לרוב הכושים יש זין גדול ואם רוב הבלונדיניות מפגרות, זה דורש מחקר לאיזה אקדמאי משועמם.

אז מדוע אנו עושים את הטעות הזאת, במקרה המדובר את הטעות שכל הערבים הם מחבלים, או יותר ספציפי שכל ערבי שעולה על אוטובוס עולה כדי לפוצץ אותו? לסקוטי הדגול דייוויד יום התשובה.

אם אפעיל את התאים האפורים שלי מהלימודים לפילוסופיה, הרי שאחת הביקורות הגדולות של יום הינה על חוק האינדוקציה. חוק האינדוקציה אומר שדרך הפרט מכלילים על הכלל. למשל, ראיתי את השמש זורחת אתמול, לפני יומיים, לפני שבוע, וכו', ולכן השמש תזרח גם מחר. כביכול נשמע הגיוני, לא? אז זהו שלא.

מה בזה שהשמש זרחה בימים קודמים מכתיב את זה שהשמש תזרח גם מחר? למעשה מדענים חוזים שהשמש תכבה יום אחד, שיבוא בוקר שבו השמש לא תזרח. באנלוגיה כפי שניסח זאת ראסל למיטב זכרוני – חוואי בא כל בוקר להאכיל את התרנגולת שלו. בוקר אחד, להפתעתה המוחלטת של התרנגולת, הוא שוחט אותה.

המסקנה של יום – אנחנו עושים אינדוקציה בגלל באג פסיכולוגי בראש שלנו. אין שום ערובה לכך שמה שהיה בעבר יהיה כך בעתיד. אם אקפוץ לפילוסופף דגול אחר, לפופר, הרי שכל מה שאנו יכולים לעשות זה להעלות היפותיזות. ההיפותיזות הללו לעולם לא יכולות להפוך לחוק כללי כי למעשה אי אפשר להוכיח אותן לעולם, אולי רק להפוך אותן ליותר סבירות בעזרת ממצאים. מה שכן אפשר לעשות זה לפסול אותן בעזרת דוגמאות נגדיות, למשל בלונדינית אינטליגנטית שפוסלת את היפותיזת הכל הבלונדיניות טיפשות.

ובכן, אתמול חזיתי בדוגמה נגדית, ולכן אני יכול להכריז בוודאות מוחלטת שלא כל הערבים הם טרוריסטים. יש ערבים טרוריסטים ושיזיינו להם את הצורה, אבל לא כולם הם כאלה. גם במקרה הזה ממש לא ברור אם רובם כאלה.

אז תעשו לי ולעצמכם טובה גדולה. קחו על עצמיכם אחריות. שימו לב מתי שנאה עיוורת, הסטה, גזענות, פחד, וסטריאוטיפים גורמים לכם להפעיל את חוק האינדוקציה. כל מה שצריך לעשות זה להיות מודעים לזה. מהרגע שתהיו מודעים, יהיו לכם ברירות אחרות מאשר להאמין שבולשיט כזה הוא נכון.

Posted in אקטואליה, ישראליזם, פילוסופיה | 5 Comments »

אז למה לי טכנולוגיה עכשיו?

Posted by עידו שחם ב- ינואר 4, 2009

בדרום מלחמה ואני בבועה. בתור איש תוכנה נהיה לי משבר עם הטכנולוגיה והמקום שלה בחיינו, באופן ספציפי עולם ההיי-טק ועולם התוכנה (פטישים ומכוניות מעולם הלואו-טק אלה טכנולוגיות משובחות ביותר). מה לנו ולזה?

אחת הצורות הדומיננטיות שבהן עולם ההיי-טק נמצא בחיינו היא בכסף. מלא אנשים הולכים ללמוד מחשבים כי "יש בזה כסף", משכורת התוכניתן הממוצעת נמצאת הרבה מעל השכר הממוצע במשק, המוני סטארטאפים מוקמים בשביל לעשות את המכה (אם כי השמועה אומרת ש-9 מתוך כל 10 יכשלו), וחברות קונות חברות אחרות בסכומי עתק שגורמים לדוד סקרוג' להראות כמו אביון. זו תעשייה וכתעשייה נבנות סביבה עוד תעשיות כדי לתמוך בה, כמו מסעדות היי-טק, חברות השמה, קורסים, מטפלים בשיאצו וכו'. כולם סופרים את הדולרים בדרך אל הבנק, או שזה בכלל הרבה יותר מדי דולרים מכדי שבן תמותה מסוגל לספור.

כשאני מסתכל לאחרונה על אתרים של כל מיני חברות היי-טק, אני כבר לא רואה טכנולוגיה בעיניים או סושי לארוחת צהריים, אני רואה מכונות כסף משומנות, קופות מצלצלות או לפחות את מראית העין של קופות מצלצלות. אני רואה חברות פיננסיות ולא חברות טכנולוגיה. וזה לא שכולם צריכים לעבור לקוד חופשי ולעבוד בחינם. לגיטימי להרוויח פרנסה עבור המחייה שלך. אבל מה שכן, נהיה לי ממש חורה שהרבה מהחברות בעצם לא עושות כלום חוץ מכסף. הן עוסקות בטכנולוגיה שכל כך רחוקה מהחיים שלנו שהאפקט שלה על חיינו והעולם מאוד קלוש, אם יש אפקט כזה בכלל.

זה מחזיר אותי להתנפצות בועת ההיי-טק בתחילת שנות האלפיים. מה בעצם קרה בהתנפצות הבועה? התפכחות. הבינו שהילד הצעקן ההוא צודק. המלך הוא עירום ולקנות מניות של בגדיו החדשים כמו להשקיע בסטארט אפ של תופריהם שווה לתחת. במילים אחרות, גילו שיותר מדי חברות עושות טכנולוגיה שבעצם לא עושה שום דבר, ושיותר מדי אנשים מקבלים יותר מדי כסף על כלום.

האם נשארנו פיכחים ופיקחים, או שחזרנו ללבוש את המשקפיים הורודות שדרכן בגדי המלך החדשים נראים הו כה נפלאים? לצערי אני חושד שאופציה מספר 2 היא הנכונה. רוצים לעשות ניסוי? תצטיידו בדף ועט ותגלשו לאתר של חברת היי-טק שבה אחד מחבריכם עובד. הגעתם? מעולה. תציצו בעמוד הראשי, בדרך כלל יש תיאור קצר עם מילים גבוהות מה החברה עושה. תקראו אותן. עכשיו תחזרו לדף ולעט ותרשמו במילים הכי פשוטות שלכם מה החברה עושה. הצלחתם? אם לא כנראה שהחברה עושה צ'וקומוקו.

hitech.jpg

זה גורם לי לחשוב, מה ראוי להיות מקומה של הטכנולוגיה בחיינו? איך עולם ההיי-טק יכול לשפר את חיינו, וספציפית, עולם התוכנה? מן הסתם זה קורה בכל מיני צורות. החל מבידור (משחקי מחשב, סרטים, ועוד), דרך אמנות (בין אם כלים לאמנויות הקימות ויצירת אמנויות חדשות), הפצה של מידע (כמו הויקיפדיה או מנוע החיפוש של גוגל), תקשורת מהירה וזמינה כמעט בחינם (אימייל, מסנג'ר), התגברות על נכויות (יש תוכנות Text2Speech שמקריאות בקול רובוטי עמודי טקסט ללקויי ראיה), ועוד.

אם אכליל את זה תחת איזשהי מדבקת פגוש, אז אומר שטכנולוגיה מאפשרת לנו לעשות את העל-אנושי. בן אדם רגיל לא יכול לשלוח הודעה במהירות האור מעבר לאוקינוס האטלנטי או אפילו לקצה השני של העיר. בן אדם לא יכול לחפש מילים בגוגלים של עמודי טקסט תוך שניות ספורות. אפילו בלואו-טק טכנולוגיה פשוטה כמו סכין מאפשר לבן אדם לחתוך דברים שציפורניו או שיניו לא יכולים לחתוך.

הטכנולוגיה הראויה ביותר, לפחות לדעתי, היא זאת שמשפרת את חיינו ו/או את הסביבה שלנו. לדוגמה, תוכנות להקראת טקסט בשביל עוורים בהחלט משפרת את חייהם. יש להם גישה, גם אם רובוטית משהו, למאסות פסיכיות של חומר כתוב שכנראה לא היה נגיש להם בעבר. אפילו התוכנה הקטנה שיושבת על הדסקטופ שלי וקרויה Edison, שכל מה שהיא עושה זה לסדר לבד את ההגדרות של המחשב כדי לחסוך חשמל, משפרת את הסביבה. המחשב צורך פחות חשמל, מה ששווה לפחות זיהום אוויר ממקורות האנרגיה המזהמים שלנו ולכן קצת יותר אוויר נקי לריאותינו.

התחלתי לחפש חברות כאלה בארץ, חברות שעושות טכנולוגיה שהערך שלה הוא מעבר לפיננסי, חברות עם חזון טכנולוגי אמיתי. גיליתי למשל את Ginger שעושים מתקן שגיעוט קטיב שיודע לתקן שגיאות של דיסלקטים ולקויי למידה. גיליתי גם את Notal Vision שמיצרים מכשיר שמאפשר לאבחן מחלת ראיה ולטפל בה בזמן כדי למנוע עיוורון. אפילו חברה כמו Youlicense עם רעיון מסחרי של מנגנון לרכישת זכויות למוזיקה תורם לחברה, כי זה עלול להוות מקור פרנסה למוזיקאים רעבים ללחם.

אז אחרי זיון השכל המאסיבי הזה, מה אתם חושבים? האם אכן עולם ההיי-טק בעצם נהיה לעולם פיננסי כמעט בכללותו? האם כל אלפי החברות האלה טובות למשהו מעבר למשכורות לעובדים? מה לדעתכם ראוי שטכנולוגיה תעשה בעולמינו? והאם אתם מכירים חברות נוספות בארץ שלדעתכם משפרות את חיינו בעזרת טכנולוגיה, אולי אתם עובדים באחת? ספרו לי בתגובות!

Posted in היי-טק, טכנולוגיה, ישראליזם, פילוסופיה, פסיכולוגיה בגרוש | 4 Comments »

מדעי הרוח

Posted by עידו שחם ב- מאי 27, 2008

המורה שלי, רוברט, שלח לי כתבה על ג'יל בולט, מדענית מוח שחוותה הערה (מלשון התעוררות) בעקבות שבץ מוחי. ראיתי שיש לה הרצאה במסגרת המופלאה הקרויה TED, ורצתי לראות:

[gv data="UyyjU8fzEYU"][/gv]

קודם כל, הולי פאקינג שיט, ההרצאה הזאת מרטיטה! מה שהיא עברה לא נשמע פחות מעצום. אבל היא לא הראשונה. אנחנו יודעים לפחות על בודהה שחווה ככל הנראה משהו כזה, ועוד אנשים בעקבותיו וככל הנראה גם לפניו בבודהיזם ובמסורות שונות או בשום מסורת בכלל.

אבל יש משהו שונה הפעם. מדענית אמריקאית שחוקרת את המוח, דהיינו מישהי ששרויה מאוד באנליטיות ובתאוריות, חווה פאקינג הערה על בשרה. ויש לה תיאוריה לגבי זה. היא אומרת שהאגו, החלק שעוסק באני ואני ואני ואני ואני ובעבר ובעתיד ולא מסוגל להיות בהווה, זה שמבדיל בין הכל, כל זה נמצא במוח השמאלי. והחלק שנמצא בהווה, זה שמקבל אינפוט חושי אינסופי ומשתנה ללא הפסקה, ומרגיש מאוחד עם הכל, נמצא בחלק הימני של המוח. ובעקבות הדימום שהיה לה בחלק השמאלי של המוח היא הצליחה לחוות הערה.

הזוי בטירוף. אולי אנחנו בניצנים של עידן חדש, עידן שיקח את המושג מדעי הרוח למקום אחר לגמרי. האם זה אומר שיצליחו לגלות מה קורה לאנשים מוערים, ולהביא את הלא מוערים במשיכה של סכין, לחיצה של כפתור, או בליעה של גלולה אל ההערה? אינסטנט קארמה? מצד אחד, אולי. בזן בודהיזם כבר אמרו מזמן שההערה מגיעה פתאום בבום וטראח. בודהיסטים אחרים אומרים שצריך לעבוד על זה באופן שיטתי ומתודולוגי שכזה, אולי אפילו במשך עשרות גלגולים. מצד שלישי, כל אלה רק מילים.

מצויין לראות שמדענים מתקרבים למה שקרוי עולם הרוח, ומי יתן ויהיו עוד, וגם רוחניים שיתקרבו למה שקרוי עולם המדע, אושו כבר אמר שזה בדיוק מה שצריך להיעשות. שימו לב אגב לאיטליקס. כל החצייה הזאת בין העולם לכזה או אחר היא חסרת פשר מלכתחילה מכיוון שהיא קיימת רק בצורה רעיונית ותו לא, משקפיים שונים להסתכלות על אותו הדבר, מה שהוא לא יהיה. וככל שנלבש יותר משקפיים, נסתכל מכמה שיותר זוויות, נזנח את האגו שלנו מאחורה, נבין יותר טוב את חוסר ההבנה שלנו, אז נהיה יותר פתוחים, עירניים, ורק אולי אז נוכל להביא את האנושות לעידן חדש. אמן!

Posted in מדע, פילוסופיה, רוחניות | 1 Comment »

"מיליונים שחיים היום לעולם לא ימותו"

Posted by עידו שחם ב- ספטמבר 5, 2007

אחת הדמויות המעניינות שאני נתקל בהן שוב ושוב בעת האחרונה הוא הדוקטור לביולוגיה Aubrey De Gray. קודם כל אי אפשר שלא לשים לב למראה המשונה שלו, עם הזקן ארוך לו עד ברכיים (כל כך 1907), והפנים הצעירות שמסתתרות מאחוריו. אבל מה שבאמת מושך באוברי דה גריי זו הרטוריקה המדהימה שלו, יכולת השכנוע האדירה, והרעיון הפסיכי.

ד"ר דה גריי רוצה שנבין דבר אחד – הזקנות היא מחלה. כן, ממש כמו איידס או סרטן, רק שהרבה יותר אנשים מתים ממנה מדי יום באופן כואב ונוראי. ולא רק שהזקנות היא מחלה, אלא שיש לנו מה לעשות לגביה, ולאוברי יש כל מיני רעיונות. כמו שאפשר להחזיק רכב אספנות בחיים על ידי תחזוקה קבועה והחלפת חלקים שהפסיקו לתפקד, כך הוא חושב יהיה אפשר לעשות לגוף האנושי, רק ברמה המיקרוביולוגית. נעבור טיפולי עשרת אלפים שכאלה, והמנוע שלנו ימשיך לרוץ.

לטענתו חוקרים הצליחו להאריך באופן משמעותי את חייהם של זבובי פירות, עכברים, ועוד בעלי חיים. כל מה שצריך כדי שנשיג תוצאות דומות אצל בני אדם, זה את מיטב מומחי העולם ומיליארד דולר. לטענתו אם נשיג תוצאות, נשיג אותם מהר, ואז הרבה אנשים שחיים עכשיו יחיו הרבה מעבר לתוחלת החיים הממוצעת. זה מתקשר אצלי ללהקת Tortoise ואלבום הבכורה שלה שנקרא Millions Now Living Will Never Die. זה, וההיילנדר (רק שיכול להיות פה יותר מאחד).

אוברי דה גריי, רטרו לימי רספוטין

ואוברי, הוא ממש, אבל ממש משוכנע שהוא צודק. רגע, אבל זקנה זה לא תהליך טבעי והכרחי? לא תהיה צפיפות אוכלוסין מטורפת אם פתאום מלא אנשים ירבו בשנים? זה לא יהיה ממש רע אם נפסיק לעשות ילדים בגלל שנחייה יותר זמן? אוברי הודף בעוצמה כל טיעון נגד. כמו שהוא אומר, אם אתם חושבים שהוא טועה, תצטרכו להראות לו איפה הוא שוגה. והטיעון שלו, הוא מחליק לגרון כמו ויסקי טוב, ונשמע מאוד רציונלי ומשכנע.

אני מתחיל להרגיש כאילו שאני מטיף פה לכם גם לבלוע את דבריו של אוברי, אבל תמיד בריא להשאיר מנה של סקפטיות בצד, וחתיכת תשומת לב כדי למצוא אולי פגמים. ובכל זאת. הייתם עושים את זה? הייתם רוצים לחיות, נניח, עד גיל מאתיים ועשרים? מה הייתם עושים עם כל הזמן הפנוי הזה? אני חלוק לגבי הסוגיה הזאת. מצד אחד, אני מאוד סקרן לראות מה יביא העתיד, בין אם סוף סוף נתחיל ליישב כוכבים אחרים, וכמובן לטוס לשם, או שנביא על עצמינו את האפוקליפסה. אין ספק שתוספת של כמה מאות שנים תעזור לי להשיג את זה.

מצד שני, אני חושב שיש מחיר לרמאות של הטבע. מכוניות מביאות אותנו מהר מ-א' ל-ב', אבל פולטות גזים רעילים לאטמוספרה. קוטלי חרקים מניבים יבולים יותר גדולים מהשדה, אבל גורמים לסרטן. מה יהיו אם כן ההשלכות בפועל של טיפולים כמו שאוברי מציע? כנראה שעד שלא ננסה את זה, לא נדע, אבל נראה לי שיהיה שם איזשהו מחיר כבד לשלם (יש הוגה אחד שטוען שכל טכנולוגיה גורמת לתאונה, שכחתי את שמו, המגיב הראשון שיזכיר לי יזכה ב-15 דקות של תהילת עולם).

כהרגלי בקודש, יש לי סרטים בשבילכם. הגרסה המקוצרת, היא נאום בן עשרים דקות של אוברי מ-TED, שזה אגב מקום מומלץ בחום גבוה של וירוס שפעת קטלני לכל מי שרוצה להפגיז את המוח נון-סטופ.

[gv data="8iYpxRXlboQ"][/gv]

מי שמוצא את עצמו מתעניין בנושא ובבן אדם, קבלו סרט דוקמנטרי באורך מלא על אוברי דה גריי בהפקה של ערוץ 4 הבריטי. זה סרט מאוד מקיף שנראה כאילו שהם אשכרה באו עם דף חלק לחקור ולהבין מיהו אוברי דה גריי והאם יש משהו בדבריו. מדברים בסרט לא עם תומכיו, מתנגדיו, ובוחנים גם מיהו אוברי דה גריי הבן אדם שמסתתר מאחורי הזקן, זה שאוהב לשתות כמה פיינטים טובים של לאגר מדי יום.

לקראת סוף הסרט עולה בין השורות שאלה מאוד מעניינת לגבי המוסד האקדמאי. אנשים רבים עם דיעות שונות יחסית כמו יואב בן דב, קן וילבר, וגם דה גריי מוצאים את עצמם מחוץ לכותלי האקדמיה. זה כמובן גורר התנגדות אקדמית-פוליטית לדבריהם, מה שגורר זלזול וספק מצד האוכלוסיה הכללית שתופסת את המוסד האקדמי כבר סמכה. אפילו שהאקדמאים שמראיינים בסרט לא אמרו בסופו של דבר שום טיעון מחץ כנגד דה גריי, לא יכלתי שלא להרגיש רפלקס סמי אוטומטי ברגעים הללו שהם צודקים והוא טועה. מדהים כמה כוח יש לאקדמיה ואיך בתור תלמיד שזה עתה עוזב את כנסיית השכל הוטמעתי כנראה בפרדיגמה. בכל זאת לאור מהעניין שלי בדה גריי, כנראה שאני לא מקרה כזה אבוד.

כך או כך, זה סרט דוקומנטרי מאוד מעניין שעשוי ממש טוב. יש המון חגים לפנינו, אני ממליץ לכם לשבת ולראות את זה. תהנו!

Posted in מדע, סרטים, פילוסופיה | 1 Comment »

חברטואליים

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 19, 2007

קהילות חברתיות באינטרנט זה הדבר כרגע, כל כך הדבר שזה כבר כמעט פסה. FaceBook רוחש מלא חיים ותופס המון תאוצה בימינו. תכל'ס לא מדובר בשום דבר מי יודע מה חדש. סך הכל הרעיון מאוד דומה ל-MySpace, רק שהביצוע יותר חלק לטעמי (אם כי לא מושלם), ונוגע לסקטורים יותר אליטיסטיים של האוכלוסיה, אקדמאיים למשל, לעומת נערות אימו יפיפיות והתאבדותיות או להקות שיש בחללי.

אבל לא באתי לדבר פה על הסיבה להצלחת פייסבוק, זה נושא לפוסט אחר. באתי לדבר על מושג ה-"Friend", או בעברית ה-"חבר", שעליו נשען פייסבוק. מי מכם שמשתמש באתר, או גולש באיזשהו אתר אחר שמבוסס קהילות חברתיות, מתחזק שם רשימת חברים. אולם האם הפרצופים שנמצאים אצלכם ברשימות הם אכן חבריכם?

בואו נשמע כמה סיפורים אנושיים מעניינים שנוצרו בעקבות פייסבוק, ואחרי זה אדון בהם קצת. הסיפוריים הינם אמיתיים בהחלט, השמות בדויים למען מעט הפרטיות שעוד נותרה לנו היום. השמות האמיתיים כמובן שמורים במערכת וימכרו למרבה במחיר.

מקרה האקסית המיתולוגית הוירטואלית

אחד מחברי, נקרא לו שלומי, גולש לו בפייסבוק. כרעם ביום בהיר, הופיעה לפתע בקשה מהאקסית שלו, מיכל, להצטרף לרשימת החברים בפייסבוק. עכשיו, הוא לא בקשר עם האקסית הזאת. למעשה היתה להם פרידה נוראית שהסתימה בריב ענק. הוא היה מאוהב בה קשות והלב שלו נשבר לרסיסים כל כך קטנים, שעד היום, כבר כמה שנים טובות לאחר מכן, הוא עדיין לא הצליח לאחות אותו. והנה היא שולחת לו בקשה לצירוף כ-"חבר" בפייסבוק. וכל זאת כשהוא גילה שהיא בכלל מאורסת. כן, זה גרם לו להיות עוד יותר שבר כלי.

שלומי הגיע לדילמה בלתי אפשרית ומתסכלת – האם לצרף את מיכל לרשימת החברים שלו? הוא התחבט בעניין במשך כמה ימים טובים ונהיה מתוסכל מכל הסיפור, עד כדי כך שזה הדיר שינה מעיניו. בסוף הוא החליט לצרף אותה, אבל הנוכחות הוירטואלית שלה נהיתה כל כך מאיימת עבורו שהוא נמנע לאחרונה מלהכנס לפייסבוק.

Hey! Hey! You! You! I want to be your (FaceBook ex-)girlfriend!

הצעתי לו כמובן להסיר אותה מרשימת החברים, אולי היא לא תשים לב בכלל שכל זה קרה. אם מתכנתי האתר עשו משהו טוב, זה שאין כמעט אינדיקציה כשמישהו דוחה בקשה שלך או מעיף אותך מהרשימה שלו ומונע ככה לא מעט אי נעימות. אבל הוא לא רצה לקחת את הסיכון שהיא תגלה את זה ותבין שהוא עדיין שבור מהפרידה שלהם.

וכך הוא נכנס לסיטואציה מוזרה. האקסית שהוא לא רוצה לראות או לשמוע ממנה בכלל נמצאת ברשימת החברים שלו בפייסבוק. אולי הייתם נוהגים אחרת בסיפור הזה, אבל נראה לי שלא מעט מאיתנו היו נאלצים להתנהג באותה צורה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ווב, טכנולוגיה, פילוסופיה, פסיכולוגיה בגרוש | 6 Comments »

איך זה מרגיש להיות דורון שחם?

Posted by עידו שחם ב- מאי 28, 2007

ישבתי מול המסך. צעדים מאחורי בישרו לי שאחי הקטן נכנס לחדר. הסתובבתי וראיתי אותו עומד במרחק מספר צעדים מאחורי, לבוש לקראת יציאה מהבית.

"מה אתה רואה?"

לחצתי על כפתור ה-pause.

"שיחה של גאון", מצביע לצד ימין של הוידאו, "עם…חכם אחד". רגע של שקט כשאני מבין שמה שאמרתי יותר מדי כללי.

"קוראים לגאון דיוויד צ'למרס, הוא אחד מהפילוסופים האהובים עלי. הם מדברים פה על הבעיה הקשה של המודעות."

"למה אתה מתכוון במודעות?" שאל אחי.

"שאלה טובה, באמת קשה להגדיר את זה ואין היום הגדרה מדויקת לגמרי." חשבתי לכמה רגעים. "הכוונה למודעות בהקשר הזה הוא שיש איזשהו מובן לאיך זה מרגיש להיות אתה, איך זה מרגיש להיות אני, איזשהו סובייקט שנמצא שם וחווה את העולם. למשל, כאשר אתה מסתכל על המסך, יש לך חוויה של הסתכלות על המסך, כמו כשאני מסתכל על המסך יש לי חוויה משלי של ההסתכלות על המסך. זו חוויה פרטית וסובייקטיבית והיא מרגישה בשבילך באיזשהי צורה, כמו שהיא מרגישה בשבילי באיזשהי צורה."

"עכשיו, צ'למרס מבדיל בין הבעיה הקלה של המודעות לבעיה הקשה של המודעות. לפי דעתו המדע יוכל להסביר את הצורות ההתנהגותיות של המודעות, למשל איך אנחנו מצליחים לזהות עצמים בעזרת הראיה, או איך אנו שומעים צליל מסוים ויודעים מה יצר אותו. לזה הוא קורה הבעיה הקלה."

דיוויד צ'למרס (David Chalmers), גם הפילוסוף שנראה הכי קול היום

"הבעיה הקשה של המודעות עוסקת בשאלה," עצרתי לפאוזה דרמטית קלה ועברתי לתון דיבור איטי יותר, "איך יתכן שמצבים פיזיקליים אובייקטיביים יגרמו לחוויה סובייקטיבית מודעת. אתה עשוי מאלקטרונים, אטומים, או איזה חומר פיזיקלי שלא יהיה. השאלה היא איך יתכן שהחומר הפיזיקלי הזה גורם לחוויה מודעת סובייקטיבית.""צ'למרס טוען שהמדע כפי שהוא היום לא יכול להסביר זאת באופן עקרוני. לפיו המדע עוסק בפונקציות ומבנים, ביחס החיצוני בין עצמים פיזיקליים מסוימים לבין עצמים אחרים. אבל המודעות היא תכונה פנימית, לא תכונה חיצונית, היא סובייקטיבית ולא ניתנת לתאור אובייקטיבי כפי שלמשל אפשר לתאר אלקטרון." עברתי לתון דיבור מהיר יותר, עם ההתלהבות לגבי הנושא ושנראה שאחי מקשיב בדריכות.

"תאר לעצמך שיש זומבי שהוא העתק פיזיקלי מדויק שלך, מלבד העובדה שהוא לא מרגיש כלום. הוא עמוד פה בדיוק כמו שאתה עומד, ומסתכל על המסך כמו שאתה מסתכל, אבל אין לו שום חוויה של זה, אין שום מובן של איך זה מרגיש בשבילו להסתכל על המסך. אם תצבוט אותו אז הוא יוכל לצעוק "אאוץ'" ולהתנהג לגמרי כאילו שכואב לו, אבל בעצם הזומבי הזה לא מרגיש בכלל את הכאב."

"עכשיו, השאלה היא אם אתה והזומבי שלך זהים לגמרי פיזיקלית, איך זה יכול להיות שאצלך החומר הפיזיקלי גורם לחוויה מודעת, אבל אצל הזומבי הוא לא? מה גורם להבדל הזה ביניכם?"

רגע של שקט. אחי מעמיד פנים כאילו שהוא נופל לאחור. אני עושה קולות של פיצוץ ועושה פנטומימה כאילו שהראש שלי מתפוצץ לחתיכות.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in פילוסופיה | 2 Comments »

מלחמת הארטילקטים

Posted by עידו שחם ב- מאי 13, 2007

בהיעדר לימודים וגירוי אינטלקטואלי שהורגלתי אליו כל כך, החלטתי סוף כל סוף אחרי חודש של מנוחה למוח להתחיל ולהתעניין בעצמי בדברים שתמיד עניינו אותי אך לא העזתי לשאול. וכך עשיתי חיפוש על הפילוסופיה של אינטיליגנציה מלאכותית. כמובן שהגעתי קודם כל למאמר בויקיפדיה המופלאה. כמה קליקים לאחר מכן הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לקרוא את הקלאסיקה המודרנית של ריי קורצווילThe Age Of Intelligent Machines.

עוד כמה קליקים לאחר מכן הגעתי למאמר בעל השם המפחיד הסינגולריות הטכנולוגית (Technological Singularity). למיטב הבנתי, זהו הרעיון שהטכנולוגיה נמצאת באבולציה כאשר הפיק של האבולוציה הזו תהיה היצירה של הסינגולריות, אינטיליגנציה מלאכותית שהיכולות האינטלקטואליות שלה גדולות מאלה של בני האדם. ומדוע שלא יהיה משהו אף יותר חכם מזה? מכיוון שאחת היכולות של ה-AI הזה תהיה היכולת לעצב את עצמה מחדש. תארו לעצמכם שהייתם מבינים לגמרי את מבנה המוח שלכם ושהיתה לכם את היכולת לשנות אותו. אם הייתם מגלים באג או אפשרות לאופטימיזציה כך שתוכלו, למשל, לחשוב על משפטי פתיחה שנונים יותר, האם לא הייתם עושים זאת? ודאי שכן. וכך עתידנים חוזים שההמצאה הזו תהיה למעשה האחרונה בגלל שהיא תוכל לשכלל את עצמה בטריליוני מונים ולהשיג בסופו של דבר רמה אולטימטיבית של אינטיליגנציה שאנחנו פשוט לא מסוגלים לשער. קריפי. ברמה כזו של אינטיליגנציה היא תהיה הרבה מעבר לאנושית, ואנו בני האדם נהיה עבורה כמו פרות הרועות באחו. למעשה סינגולריות שכזו תוכל להשמיד את הגזע האנושי. לא בהכרח בגלל שהיא תראה בנו איום, אלא גם כי היא עלולה לראות מטרות נעלות הרבה יותר ממה שאנחנו עלולים לדמיין כך שקיום או אי קיום האנושות לא ישחקו עבורה תפקיד לאור המטרה הזו, כמו שלא נתנגד להרוג את כל הג'וקים בעולם אם למשל נדע שזה יגרום לשלום עולמי.

המשכתי הלאה לקרוא על פרוספור למדעי המחשב בשם הוגו דה גאריס (Hugo de Garis). הוא לוקח את כל הסיפור הזה ברצינות מלאה וטוען שהקדמה הטכנולוגית תוביל ליצירת ארטילקטים (Artilects – Artificial Intellects), מכונות אשר יהיו הרבה הרבה יותר חכמות מבני האדם ויאיימו להשתלט על העולם. סביבם ייסוב לדעתו הקונפליקט הגדול הבא של האנושות. הוא חוזה שיווצרו שתי קבוצות – הקוסמיסטים (Cosmists) מול הטראנים (Terrans) אשר ילחמו על השאלה האם מותר לאנושות ליצור סינגולריות טכנולוגית שכזו. הקוסמיסטים יחזיקו בעמדה הקוסמית שהארטילקטים הם התוצר האולטימטיבי של האבולוציה ושאין על האנושות הנחותה וחסרת המשמעות מבחינת היקום לעמוד בדרך של יצירת ישויות נעלות שכאלה. הטראנים לעומת זאת ישימו את האדם במרכז ראיית העולם שלהם ויתנגדו לארטילקטים וליצירתם מכיוון שזה עלול להוביל לסוף האנושות. ישנה גם את מפלגת המרכז – הסייבורגים (Cyborgs), אנשים שישפרו את עצמם בעזרת הטכנולוגיה ולכן תומכים בהרמוניה ובשיתוך פעולה בין בני האדם למכונות. אבל אז הם כבר לא בדיוק יהיו בני אדם ויתכן מאבק דומה ביניהם לבין הטראנים בגלל סיבות דומות.

 

הוגו דה גאריס – קוסמיסט מושבע

ראינו ושמענו על רעיונות כאלה במדע הבדיוני. בשליחות קטלנית מתוארת המלחמה של המכונה נגד האדם ברגע שרשת המחשבים של סקיינט מקבלת מודעות עצמית. בסרט המטריקס המכונות משעבדות אותנו בתור בטריות לקיום שלהן אם כי לפחות הן נותנות לנו קיום חמים ונעים בעולם הוירטואלי של המטריקס. יש גם את חולית שבו אכן מתוארת מלחמה בדומה לזו שדה גאריס מתאר ובסופה דווקא הטראנים מנצחים כך שבעתיד אסור לבנות אינטליגנציה מלאכותית בדמות האדם. לאור כך קל מדי לשחרר רעיונות כאלה כטירוף, בדייה, ופנטזיה, אבל תשבו ותחשבו על זה לשנייה.

בספר המייגע אך מעניין זן ואמנות אחזקת האופנוע רוברט מ. פירסיג מדבר על הרתיעה של זוג עימם הוא ובנו עושים טיול אופנוע מלהבין כיצד האופנוע פועל. הם פשוט סומכים על המוסכניקים ומתרחקים מכל ידע אפשרי על האופנוע שהדובר בספר רוצה להציע להם כמו מאש. כשאני מביט סביבי היום אני רואה התנהגות דומה לגבי מחשבים. מי שלא בקיא בתחום מייחס למחשב התנהגות כמעט מיסטית, לפעמים אנושית, ומסרב או פשוט לא מסוגל לקבל איזשהו ידע על המחשב. עכשיו, מה יקרה כאשר המחשבים לא יהיו קופסאות מטומטמות כפי שהם היום, מה יקרה כאשר מחשבים יהיו מסוגלים באמת לחשוב? גם אם לא יהיה מדובר ברמה על-אנושית, נקבל פיצול הרבה יותר עמוק. מי שתהיה לו גישה לטכנולוגיה שכזו ואיך להפעיל אותה יקבל כוח עצום לידיים, אך מי שאינו מסוגל להתמודד עם מחשבים ישנא את שכנו ששולט בהם ומרוויח מכך ידע, זמן, כסף, והרבה כוח. פתאום התרחיש של דה גאריס מקבל זווית מציאותית עוד ברמה טכנולוגית פחות מתוחכמת ממה שחוזים העתידנים.

בואו לא נשכח שהפילוסופיה, הספרות, ובאופן כללי הדמיון האנושי מקדימים בהרבה את ההיסטוריה. פילוסופים פרה-סוקרטיים ביוון הקדומה, האטומיסטים, הגו את הרעיון של האטום, שהעולם מורכב מיחידת חומר שלא ניתן לפצל. את האטום גילו במאה ה-19 (אפילו שגילינו שיש יחידות קטנות יותר, עצם, הרעיון של איזשהי יחידה בסיסית ממנה מורכב היקום עדיין מחזיק מעמד). הרעיון של רפובליקה קדום הרבה יותר מהרפובליקה הראשונה שנוסדה. ז'ול וורן חשב על צוללות הרבה לפני שמישהו בנה אחת. 1984 בישר על עתיד שבו אפשר לעקוב אחרי כולנו. תודות ללוויני ריגול עם רזולוציה לא נורמלית אפשר לעשות את זה, בתוספת מיכון הפלאפון שלכם אם רוצים. יכול להיות שזה אפילו הרבה יותר גרוע, שאיכשהו שיכנעו אותנו לנדב את כל המידע בעצמנו ולספק במו ידינו פרטים על החיים שלנו כפי שאלפים עושים באינטרנט.

אסטה לה ויסטה? הולה, בייבי!

אבל אל תרוצו עדיין לבונקרים. כמובן שאני קצת מטעה אתכם פה כי ודאי שיש מספיק תחזיות שלא התגשמו. יש גם מספיק פילוסופים ואנשים רציניים ביותר בצד השני של הגדר עם טיעונים מאוד חזקים מדוע מחשבים לעולם לא יוכלו לסמלץ את היכולת המחשבתית של בני האדם (יותר על כך בפוסט אחר מתישהו בעתיד). אבל אולי במקרה הזה עדיף להיות זהירים. כל שנה חוזים שחוק מור, לפיו כל שנתיים מהירות המעבדים המקסימלית מוכפלת, יפסיק להתקיים. אבל כל שנתיים מהירות המעבדים המקסימלית המשיכה להיות מוכפלת. אנו גם רחוקים מלדעת את מגבלות הידע האנושי, אם קיימות מגבלות כאלה בכלל. נראה לי שהשיעור החשוב הוא שיש סיכוי מספיק טוב שהתחזיות הקודרות, או האוטופיות, תלוי אם אתם קוסמיסטים או טראנים, יהפכו למציאות וראוי לחשוב על זה עוד היום ולהמשיך להקדים את ההיסטוריה בהרבה.

עוד כמה קליקים והגעתי לסרט המרתק Building Gods שמאגד את כל הנושאים האלה יחד לדיון מאוד מרתק של ארבע אושיות לגבי ההשלכות האפשריות של הטכנולוגיה על הגזע האנושי. למזלינו לא צריך לחכות לערוץ 8, גוגל וידאו מאכסנים גרסה בעריכה גסה שלו שהיא מעולה לצפייה. מומלץ לא לצפות לפני השינה, או אולי כן? ספרו לי בתגובות מה אתם חושבים ואיזה צד אתם מתכוונים לקחת בקונפליקט הזה, ואם עלה ירוק עדיין יחזיקו מעמד עד אז מבלי להבחר לכנסת. אגב, יריית הפתיחה כבר קרתה. אם אין לכם כוח לחכות כל כך הרבה זמן כדי לבחור צדדים, בואו תבחרו בינתיים בעד מי אתם בקיץ הקרוב – בעד הרובוטריקים, או השקרניקים?

[gv data="http://video.google.com/googleplayer.swf?docId=1079797626827646234&hl=en"%5D%5B/gv%5D

Posted in טכנולוגיה, פילוסופיה | 1 Comment »