תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

Archive for the ‘רוחניות’ Category

טכנולוגיה אנושית

Posted by עידו שחם ב- ינואר 14, 2009

זה פוסט מאוד קצר להשב את תשומת ליבכם לעמוד החדש שפתחתי בבלוג בשם טכנולוגיה אנושית.

בעקבות הפוסט האחרון שלי על טכנולוגיה, וסקרנות של אנשים שקראו אותו, החלטתי להתחיל רשימה של חברות היי-טק שיש להן תרומה לעולם מעבר לכסף. אני קורא לכם להשתתף – אם אתם מכירים חברות כאלה, אנא תשאירו איזה תגובה על איזה פוסט ותספרו עליהם.

למה אני עושה את זה? כדי שנעצור שנייה ונבחן מה אנחנו עושים, במה אנחנו עובדים, ומה זה שווה, במיוחד אלה בינינו שהשתעבדו לעולם ההיי-טק. כדי לתת כבוד לחברות שלא רק עושות כסף, אלא שמביאות טכנולוגיות עם תרומה אמיתית וברורה לעולם, ואולי אפילו ליצור מוטיבציה לאנשים לעבוד בחברות כאלה או להקים אותן.

מקווה שנראה בשנים הקרובות פריחה של טכנולוגיה אנושית.

מודעות פרסומת

Posted in איכות הסביבה, היי-טק, ווב, טכנולוגיה, פילוסופיה, פסיכולוגיה בגרוש, רוחניות | 4 Comments »

הלהקה הכי טובה בעולם

Posted by עידו שחם ב- יוני 1, 2008

הגיע הזמן לומר את זה באופן מפורש. די למיוזיקלי קורקט, כל אחד והטעם שלו, וכל השייט הזה. Oceansize היא הלהקה הכי טובה בעולם.

אני כל כך מתבייש שבעולם של היום אנשים, ופי אחת כמה וכמה שוחרי המוזיקה הרציניים בארצינו, לא מכירים את הלהקה האדירה הזו. אפילו חבריי המוזיקליים, חוץ מכמה צדיקים, שואלים בפליאה מי זה? כשאני מזכיר את שמם. בושה, בושה, בושה ועוד הפעם בושה.

בשנים האחרונות איבדתי תקווה ואופטימיות לגבי רוק. מאז הסטרוקס זה כאילו שהזיזו את הגלגל אחורה. מה שישן הוא חדש. אין חדש. פיתחתי אובססיה מאוחרת למניק סטריט פריצ'רס העצומים גם הם (אגב, יש כאלה שחושבים שהסינגל הראשון של הלהקה הוא Design for Life, טעות נפוצה מדי), והתחלתי לחפור אחורה בארכיון המוזיקלי. גיליתי בדרך עוד מוזיקה טובה, ומדי פעם היתה לי גיחה להווה, אבל לא מצאתי משהו שבאמת זרק אותי למימדים אחרים, כמו שהמוזיקה הגדולה באמת עושה לנו.

ואז גיליתי את אושנסייז (רישמי | חללי | ויקי | יאטובה | סיטימיולה). כפי שפורסם בעבר, זה התחיל עם הקליפ לשיר Catalyst מהאלבום הראשון Effloresce שעורר לי את הסקרנות. שמעתי את האלבום, ולא נפלתי, אבל כן נדבקתי לעוד שיר Remember Where You Are. עבר זמן מה, וגיליתי מחדש שיש לי הורדה של האלבום על המחשב. התחלתי לשמוע. לא יכלתי להפסיק. מצאתי את האלבום במבצע בדג'נגוס ז"ל במחיר המגוחך של $2.99. לא הבנתי איך אפשר למכור אלבום כזה נפלא במחיר כזה זול.

כשיצא האלבום השני, Everyone Into Position, לא נפלתי מהרגליים. לקחה לי איזה שנה כדי ליפול ולאהוב את האלבום הזה בשלמותו. אפילו שלקחו את היצירה האדירה Music for a Nurse לפרסומת של אורנג', זה לא עזר ללהקה כמו שזה עזר למובי לפרסם את Play. רנן שראה אותם לייב מספר פעמים סיפר לי שהם מסדרים את הציוד בעצמם לפני ההופעה. ללהקה כזאת שמוציאה אלבום שנשמע ככה זה פשוט לא מסתדר, מגיע להם הרבה יותר מזה.

שנה אזרחית שעברה הם הוציאו את האלבום השלישי Frames. הפעם הייתי מוכן בתור בוגר שנה א' ושנה ב'. וגם אז לקחו לי כמה שבועות באמת להכנס לאלבום הענק והמטורף הזה, ועוד על גבי נגן MP3 זול תוצרת סין ששמעתי בהודו. אבל מאז שנכנסתי ועד היום לא עובר כמעט שבוע מבלי שאשמע משהו ממנו, או מאחד האלבומים הקודמים של הלהקה.

אוסשנסייז בפעולה

מכירים את ההרגשה הזו ששומעים מוזיקה באמת גדולה, של רעידות שמתחילות לאורך עמוד השדרה, מתפשטות לכל הגוף, סוג של אורגזמה, של היי מוזיקלי? מאז רדיוהד לא חוויתי משהו כזה ברמה כזאת וכל כך הרבה פעמים כמו שאני חווה כשאני שומע את המוזיקה של אושנסייז. היא פשוט מכה אותי כמו מתאגרף תאילנדי, בכל מקום, בכל צורה, ללא רחמים.

יש להם השפעות ושומעים אותן. מצד שני הם נשמעים כל כך אושנסייז ורחוקים מלהיות חיקוי. כשמם כן הם, כגודל אוקיינוס, לפעמים אוקיינוס אינטרגלקטי. האוקיינוס הזה נשפך לשני צידי המוח שלי. המוזיקה מתוחכמת ונעה על המון מקצבים לא שגרתיים, חומות של רעש, קונטרפונקט בין שלושת הגיטרות של הלהקה, ומבני שירים/קטעים לא קונבנציונליים. אבל מעל, מתחת, בתוך, ומסביב לזה הכל מוקף בערימות של רגש ושל תשוקה, של דרייב מטורף, של משהו גדול מהחיים שלמרות האתאיזם שלי אקרא לו אלוהי.

יש להם מתופף בלתי יאומן, לשעבר מהנדס הליקופטרים, שמתייחס לתופים שלו כמו כלי נגינה ולעולם לא חוזר על אותו מקצב פעמיים. יש להם סולן כריזמטי שמתפקד ככותב שירים כביר ושיודע להוציא מהקול שלו המון גוונים עם פוטנציאל של סמל מין לבחורות אמיצות. יש להם שלושה גיטריסטים שמשתלבים ויוצרים קולאג' חשמלי גאוני, יורדים לקלידים מדי פעם למען הגיוון. עכשיו יש להם גם באסיסט חדש שמשתלב בצורה מושלמת בחלל הזה בין התופים האימתניים לצוות הגיטריסטים הרצחני.

תשמעו, אני יכול להמשיך ככה נון סטופ. אמרתי ואומר שוב שהמילים, למרות שהן יכולות להיות סוג של משחק מקדים לפני האקט, הן לא הדבר האמיתי. עזבו אתכם מזיוני השכל שלי. אם אתם אוהבים להקות כמו Tool, Smashing Pumpkins, Mogwai, Sigur Ros, Pink Floyd, Faith No More, Radiohead, Muse, ועוד רבות ומשובחות משושלת המלוכה של הרוק, תעצרו את מה שאתם עושים עכשיו. תפסיקו אפילו לקרוא את המילים האלה.

לכו לשמוע Oceansize. תהיו כאן ועכשיו, כשהלהקה עדיין ביחד, מגיעה גבוה יותר וגבוה יותר לשיאים חדשים. אל תחכו לשמוע על זה בדיעבד, אחרי שהיא חס ושלום תתפרק או יהיה איזה 3-נקישות-על-עץ אסון ואז תהיה כתבה באיזה עיתון גדול על הלהקות הגדולות שלעולם לא התפרסמו ואתם תאכלו את הכובע למה לא שמעתם אותם בזמן אמיתי. לא, זה לא יהיה בהכרח קל, וכנראה שלא תאהבו אותם אהבה מלאה מההאזנה הראשונה. אולי בכלל אושנסייז טובים מדי, חכמים מדי, רגישים מדי, מאתגרים מדי מכדי שהם יוכלו אי פעם להגיע למאסות, ואפילו למאסת האלטרנטיב. אבל אני מאמין שיש תקווה. אולי ידבק לכם קטע אחד בראש ובלב. כמו סדק בסכר הוא יביא להצפה של העמק שלכם במי האוקיינוס.

[gv data="c8OzPvNrzP4"][/gv]

Posted in מוזיקה, מניפסט, רוחניות | 15 Comments »

מדעי הרוח

Posted by עידו שחם ב- מאי 27, 2008

המורה שלי, רוברט, שלח לי כתבה על ג'יל בולט, מדענית מוח שחוותה הערה (מלשון התעוררות) בעקבות שבץ מוחי. ראיתי שיש לה הרצאה במסגרת המופלאה הקרויה TED, ורצתי לראות:

[gv data="UyyjU8fzEYU"][/gv]

קודם כל, הולי פאקינג שיט, ההרצאה הזאת מרטיטה! מה שהיא עברה לא נשמע פחות מעצום. אבל היא לא הראשונה. אנחנו יודעים לפחות על בודהה שחווה ככל הנראה משהו כזה, ועוד אנשים בעקבותיו וככל הנראה גם לפניו בבודהיזם ובמסורות שונות או בשום מסורת בכלל.

אבל יש משהו שונה הפעם. מדענית אמריקאית שחוקרת את המוח, דהיינו מישהי ששרויה מאוד באנליטיות ובתאוריות, חווה פאקינג הערה על בשרה. ויש לה תיאוריה לגבי זה. היא אומרת שהאגו, החלק שעוסק באני ואני ואני ואני ואני ובעבר ובעתיד ולא מסוגל להיות בהווה, זה שמבדיל בין הכל, כל זה נמצא במוח השמאלי. והחלק שנמצא בהווה, זה שמקבל אינפוט חושי אינסופי ומשתנה ללא הפסקה, ומרגיש מאוחד עם הכל, נמצא בחלק הימני של המוח. ובעקבות הדימום שהיה לה בחלק השמאלי של המוח היא הצליחה לחוות הערה.

הזוי בטירוף. אולי אנחנו בניצנים של עידן חדש, עידן שיקח את המושג מדעי הרוח למקום אחר לגמרי. האם זה אומר שיצליחו לגלות מה קורה לאנשים מוערים, ולהביא את הלא מוערים במשיכה של סכין, לחיצה של כפתור, או בליעה של גלולה אל ההערה? אינסטנט קארמה? מצד אחד, אולי. בזן בודהיזם כבר אמרו מזמן שההערה מגיעה פתאום בבום וטראח. בודהיסטים אחרים אומרים שצריך לעבוד על זה באופן שיטתי ומתודולוגי שכזה, אולי אפילו במשך עשרות גלגולים. מצד שלישי, כל אלה רק מילים.

מצויין לראות שמדענים מתקרבים למה שקרוי עולם הרוח, ומי יתן ויהיו עוד, וגם רוחניים שיתקרבו למה שקרוי עולם המדע, אושו כבר אמר שזה בדיוק מה שצריך להיעשות. שימו לב אגב לאיטליקס. כל החצייה הזאת בין העולם לכזה או אחר היא חסרת פשר מלכתחילה מכיוון שהיא קיימת רק בצורה רעיונית ותו לא, משקפיים שונים להסתכלות על אותו הדבר, מה שהוא לא יהיה. וככל שנלבש יותר משקפיים, נסתכל מכמה שיותר זוויות, נזנח את האגו שלנו מאחורה, נבין יותר טוב את חוסר ההבנה שלנו, אז נהיה יותר פתוחים, עירניים, ורק אולי אז נוכל להביא את האנושות לעידן חדש. אמן!

Posted in מדע, פילוסופיה, רוחניות | 1 Comment »