תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

Archive for the ‘תל אביב’ Category

גם אני פליט

Posted by עידו שחם ב- יולי 23, 2009

אני שונא פוליטיקה ומעדיף לא להתעסק בה ואיתה. אבל אני עוד יותר שונא טמטום. המדינה הפאשיסטית שלנו והעם הגזעני הצדקני שלנו (ברובו לצערי) עשו את זה שוב. הכנסת אישרה חוק לגירוש ומאסר פליטים והחל מבצע גירוש שטני של פליטים, להפריד אותם מילדיהם, ואף לשים את חלק מהילדים המסכנים בכלא (כי לפי אמנת האו"ם אי אפשר לגרש את הילדים). רבים מהילדים האלה גדלו בארץ, מדברים עברית, לא קשורים לארץ המוצא שלהם (כמו שאני לא קשור למשל לבלרוסיה, מקום מוצאה של סבתי ז"ל) והולכים להפריד אותם בכוח מהוריהם מבלי למצמץ. זה לא מזכיר לכם משהו, משהו שקרה לנו פעם?

שימו לב שמדובר בפליטים! אלה אנשים שנרדפים במדינתם, אנשים שבאו לחפש מקלט ומצאו אותו אצלינו. דהיינו כשיגרשו אותם בחזרה למדינתם לא ברור כלל וכלל איזה מן גורל מר יחכה להם שם. סביר להניח לצערי שעבור רבים זה יהיה כאילו גזרנו עליהם גזר דין מוות. אבל כמובן שאנחנו דואגים אך ורק לתחת היהודי שלנו ולא אכפת לנו מצרות של אחרים.

לא נתאמץ חס ושלום לחשוב עם המוח היהודי הכה גאון שלנו על פתרון שיספק את כל הצדדים, פתרון שדווקא ישלב את הפליטים כמו שצריך בחברה הישראלית, שנהיה חס ושלום דוגמה למופת של הומאניזם. במקום להיות אמיצים ומוסריים וחכמים אנחנו מראים כמובן את פרצופה הפחדן המושחת והמפגר של החברה שלנו. העיקר שפעם בשנה נזכרים בשואה ונותנים פרסים לחסידי אומות העולם כדי ששאר השנה יהיה לנו רישיון להתנהג כמו נאצים.

תודה לאל שיש גם צדיקים בסדום, כמו הצדיק הגדול קוואמי דה לא פוקס הלא הוא אייל פרידמן. לא רק שהוא משדר מוזיקה של קודש בקצה בגלגלצ מידי יום ראשון ושלישי, אלא הוא התארגן צ'יק צ'ק עם להקת הליווי שלו, החלבות, והקליט שיר מחאה פוליטי לפנים אה-לה רייג' אגנסט דה משין נגד הגירוש הנוראי הזה שניתן להורדה בחינם. כולי אמונה שהוא לא רק מטיף למקהלה ושהשיר הזה יופץ לכולם ויעורר פרובוקציות.

אז יאללה, המינימום שאתם יכולים לעשות בתור קוראים של הבלוג שלי, בני אנוש, וסוג של פליטים בעצמכם זה לשמוע את השיר, להפיץ אותו הלאה, ולחתום על העצומה ההולכת וגדלה נגד הגירוש. אם יש לכם בלוג, תעשו טובה ותכתבו איזה פוסט מחאה נוטף בדם ויזע. אמן שהשיר של קוואמי יהפוך ללהיט בגלגלצ ושהמדינה תלך למצוא תחביבים אחרים מאשר גירוש פליטים כמו הטפלת מים והשקעה במקורות אנרגיה חלופיים או אפילו איזה סקנדל פוליטי על תרומות ושטויות.

[gv data="Kq8PhSsHyco"][/gv]

מודעות פרסומת

Posted in אקטואליה, ישראלוצנטריות, ישראליזם, כלבו, מוזיקה, מניפסט, תל אביב | 2 Comments »

עוד דקה

Posted by עידו שחם ב- אפריל 5, 2009

זה היה יום שישי שטוף שמש. צעדתי לי בשדרות רוטשילד, הנתיב הכי עמוס ביקום בכל המי ומי בשעות האלה. נשבעתי לסודיות לא לספר לאף אחד למה ובשביל מי אני עושה את זה. ככה הם אוהבים את זה, בשושו. עם הז'קט, העניבה, נעלי העור החדשות ומשקפי השמש השחורות משחור אולי באמת היה אפשר לפרש אותי כאיש סוד, מן סוכן שב"כ הולך מחוץ לתפקיד לסיבוב ברחוב הכי עמוס בעיר איפה שהוא יבלע על כוס קפה בין ההמונים. רק שההמונים לטשו בו מבטים, מבטים תוהים מי לעזאזל החליפה בין הכפכפים והגופיות.

הגעתי לפינת הפנוים פנויות ונפגשתי שם עם מר וגברת מונוקרייב המלכותיים, רנן ואורלי, עם גיאחה הגדול שבשמים ובארץ, עם דנה הבימאית הכריזמתית, ועוד אנשים טובים שבאו לעזור לחבר'ה הטובים, לשבור את השיגרה האפורה, ולהשתתף בפרומואים של סיפורים באוזן. יועדתי להיות העורך דין של גיאחה ששיחק את ערן צור שנתפס איתי במקרה ומשלם על כך במתקפה של שאלות וצילומים מהעיתונאים התוקפניים. כמה שבועות לפני כן הפסקתי ללכת לשיעורי המשחק של בת דודתי המוכשרת, דנה טרוס, כך שהרגשתי כמו דמות בקווסט טוב שהנה היא שולפת מהכיס את החפץ שאספה מזמן ופתאום מגיע השימוש המושלם שלו. נכנסתי לדמות ולקומץ שורות הטקסט שקיבלנו, ואחרי שסיימו לצלם את הפרומו המשעשע של גלעד כהנא יצאנו לדרך.

אפילו שעכשיו יש לי רק זכורונות דהויים מאותו היום (אולי הייתי צריך לכתוב את הפוסט אז ולשמור אותו בפריזר), היה כיף גדול, מצחיק, מעניין, והופל'ה הלכה לי עוד דקת עלק-תהילה מעלק-15 דקות התהילה שלי. כנראה שהעתיד כבר כאן. אז, רב תודות למונוקרייב שהזמינו אותי להשתתף בהפקה, ובואו במיעוטיכם (מספר הכרטיס מאוד מוגבל לאירוע האינטימי הזה) לסיפורים באוזן עם ערן צור! אני אראה אתכם בסיפורים באוזן עם יהלי סובול. מרשי צריך אותי בבית המשפט, לא בהופעה איפה שהוא הולך לתת לכם תשובות על כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול:

[gv data="ZuwQhbcr_po"][/gv]

נ.ב. המציאות עולה על כל דימיון. על הסט המאולתר שלנו עמדו צלמי פפרצי, צדים אחר סלבית בשניקל שקנתה לה אפניים חדשות. מצחיק שאף אחד מהסובבים לא ידע מי זאת בכלל, העיקר שהיא תגיע לצהובון הקרוב לביתכם.

Posted in מוזיקה, תל אביב | 3 Comments »

סוף התקליט

Posted by עידו שחם ב- מרץ 7, 2009

מועדון הפטיפון ייסגר. אם זה לא הולך להיות עוד מאחד השטיקים של סוגרים-פותחים (ראה ערך שסק, בלום בר, ריף רף, וכו'), אני רוצה להגיד כמה מילות הספד על המקום הזה כדי שלא ישכח בתהום הנשייה של היסטוריית הרוקנרול הישראלי (כן, יש דבר כזה).

למי שלא מכיר, ומסתבר לי שלא מעט לא מכירים, אי שם ברח' יצחק שדה בתל אביב בין מועדוני בריאות, דיסקוטקים של מוזיקה אתיופית, פיצוציות שמוכרות אלכוהול זול אל תוך הלילה, וסוכנויות רכב יקרות נמצא לו מועדון הפטיפון. זה מועדון הופעות פצפון, בערך בגודל הסלון של ההורים שלכם רק שהוא רחוק מלהיות בורגני.

את הפטיפון הקים ג'נגו אי שם בתחילת המילניום החדש. הוא הוקם כמועדון הופעות ואולפן הקלטות נלווה קודם כל לאמני הלייבל שלו, פאסט מיוזיק, לייבל עם מניפסט לעשות תקליטים מהירים למוזיקה מהירה (לא מעט מהאלבומים, אם לא כולם, הוקלטו שם תוך 24 שעות בלבד). אני מדבר על אמנים כמו הפלסטיק פיקוקס, פאנקייק, מיכל קהן, מונו אדיקטד אסיד מן, ועוד.

אבל הפטיפון היה מיועד בכלל לסצינת האינדי הישראלי שהתחילה לפרוח אז. הרבה להקות התחילו לשיר באנגלית ו/או להשמע חו"ל, לייבלים עצמאיים פעלו בשיא המרץ, ופתאום היתה הרגשה שמשהו קורה ושל המון כיף שסוף כל סוף המוזיקה שיש מעבר לים מתרחשת פה ובהישג יד. המוזיקה הזאת היתה צריכה מקום בתל אביב, והמקום הזה היה הפטיפון.

עבר זמן ופאסט מיוזיק נסגרה. הפטיפון נשאר פתוח והתגלגל מהידיים של ג'נגו לידיים של להקת פאנקייק שאיכשהו המשיכו לנהל ולהריץ את המקום. כשהלייבל מת נראה שהפטיפון פתח את שעריו ליותר להקות. כל להקה קטנה שרק רצתה להופיע יכלה להזמין את החברים שלה (מדובר בהזמנות אמיתיות הרבה לפני ימי הפיכסבוק), לעלות על הבמה, ולקרוע את המקום. הוא נהיה ידוע לשמצה בגלל הסאונד הנוראי שלו, הלוקיישן הסליזי, האלכוהול הזול, והילדים המקפצים על הבמה, על הרחבה, מהבמה לרחבה, מהרחבה לבמה ולאן שלא אפשר, או בקיצור, באנרגיות הרוקנרול שהריחו כמו רוח נעורים.

עבר עוד זמן והופעות בפטיפון באו בתדירות יותר נמוכה. המוזיקה שנוגנה על בימת הפטיפון נהיתה יותר קיצונית, בעיקר לכיוון ה-Pאנק על שלל סוגיו. הבעלות התגלגלה אולי דרך עוד כמה ידיים, אני לא סגור על ההיסטוריה, אבל בסופו של דבר ללהקת אכזבות' הכבירה שנועלת את שערי המקום.

הופעה של המונוטוניקס טרום השיער הארוך ביומולדת 5 של הפטיפון, צולם ע"י יעל מאירי

הפטיפון התגלה לי בתקופה מעניינת בחיים המוזיקליים שלי. התחלתי לשמוע את "הקצה" בגלגלצ ופתחתי את שערי למוזיקה ישראלית ולאינדי הישראלי בדיוק כשזה התחיל לעשות הרבה רעש. אני לא זוכר את הפעם הראשונה שהייתי בפטיפון. אם זה בהופעה של להקה מעולה של חבר מהצבא שנקראה קורדרוי, או בהופעה של הפלסטיק פיקוקס, או לא יודע מה. אני כן זוכר שהוקסמתי מהמקום, שהתרגשתי להיות במקום קטן, אמיתי, במרחק יריקה מכל להקה.

למעשה הייתי סוג של אאוטסיידר בפטיפון. רוב אוכלוסיית המקום היו אנשי הסצינה. אם קראו לסצינת השוגייז הסצינה שחוגגת את עצמה, אז זה כל כך נכון גם לפטיפון. הקהל הורכב מלהקות שבדיוק ירדו מהבמה, עמדו לעלות על הבמה, או יעלו על הבמה יותר מאוחר באותו החודש, פלוס חברים נטולי כלי נגינה שבאו להתפרע. בעוד שכולם הכירו את כולם הייתי מגיע לא מעט פעמים לבד, שותה בקבוק בירה, נראה כמו מישהו ממש לא קשור אבל אולי היחיד שבא אשכרה בשביל המוזיקה.

היו לא מעט הופעות מעולות בפטיפון. רוקפור נתנו שם הופעה "סודית" בימי One Fantastic Day עוד כשאלי לולאי ידע לנשוך ולרקוד על שולחנות. היא הופצה רק לחברי המיילינג ליסט והפטיפון התפוצץ באנשים ובמוזיקה אדירה עם חימום סופר כריזמטי של שי נובלמן סולו על גיטרה אקוסטית, שחזר לפטיפון אולי איזה חודש לאחר מכן לתת הופעת להקה מקפיצה. הפלסטיק פיקוקס הופיעו שם המון פעמים ונתנו בראש כל פעם מחדש. כשראיתי אותם בפעם הראשונה לא ידעתי אם נהניתי או סבלתי בהופעה. כנראה שגם וגם.

ימי ההולדת של הפטיפון היו חגיגות עצבניות של דיסטורשן ופוגו, אולי הזמן היחיד בשנה שהופעה בפטיפון התחילה בזמן כדי להספיק את קרנבל הלהקות שעלה לבמה מדי שנה. המונוטוניקס עשו שם את ההופעות המוקדמות שלם, גרסה ראשונית והרבה פחות משופשפת לטירוף השעיר והמשופם שהם נהיו היום. עוד כשהעברית היו blush (ויותר מאוחר blush and lure) ושרו שוגייז פסיכדלי באנגלית הייתי בהופעה קסומה שלהם בפטיפון. ועוד, ועוד, ועוד.

היו גם לא מעט הופעות מחורבנות בפטיפון, בזבוז של עור התוף על להקות ילדודס שהתפיידו להן עם הגיוס לצבא או הופעות עם סאונד ממש ממש מחורבן. אבל גם אז היה כיף ללכת לפטיפון, לדעת שאני במקום נטול פוזה שבו כל אחד בא לעשות את הקטע שלו, ללא שום יומרה להתחבב אי פעם על המיינסטרים. וכמו שאני אומר, צריך ללכת לפעמים להופעות מחורבנות כדי להעריך את ההופעות הטובות באמת.

אז הייתי נוסטלגי, היה כיף, טוב שהיה, וכיו"ב, אבל אולי באמת הגיע הפאקינג זמן לסגור את הפטיפון. למעשה אולי הפטיפון כבר סוג של נסגר כשפאסט מיוזיק נסגרה והוא דעך לאיטו עד הלום. אולי הגיע הזמן שיהיה מקום חדש במיקום חדש לדם חדש שרוצה לעלות לבמה ולבעוט במגבר. לפרק את הסצנה ולהרכיב אותה מחדש, לשנות מקום ולשנות מזל.

פטיפון, תודה על הכל, נוח על משכבך בשלום. טקס האשכבה יהיה ב-21 לחודש, בואו לפוגו אחד אחרון.

Posted in מוזיקה, תל אביב | 6 Comments »

על האוטובוס

Posted by עידו שחם ב- ינואר 23, 2009

זה ישמע מוזר להמון אנשים, אולי חוץ מנויפלד, אבל אני אוהב לנסוע באוטובוס. במיוחד כשמטיילים בחו"ל, אין כמו נסיעה על האוטובוס כדי להכיר את התרבות המקומית ולהתחבר לנופי המדינה (ויעידו על כך לפחות הנוסעים להודו שעלו על לוקאלים). וגם בארץ. מכרתי את האוטו לפני שנסעתי לטיול הגדול, וכשחזרתי לא קניתי חדש או ישן. אני לא מתחרט על זה לרגע, במיוחד בתור תושב תל אביב.

כשאתה על האוטובוס לא צריך להתמודד עם התנועה המעצבנת, עם פקקים, עם המזגזגים, החותכים, ומה לא. אני נכנס לאוטובוס, מתיישב לי וגם לפעמים עומד כי אני יושב יותר מדי כל השבוע. שומע מלא מוזיקה, מנקר, סתם חושב, יוצר קשר עין עם קוזינות, מסתכל על אנשים ביזארים, בוהה בנוף המתחלף, ובעיקר נרגע. לפעמים אפילו מכיר אנשים חדשים ולפעמים נתקל במוכרים.

אני לא צריך לחפש חניה, לא צריך לשלם הון על ביטוחים דלק ומוסכים, לא צריך לדאוג לדפיקות שונות ומשונות קנסות וגרירות, לא מאבדים כסף בירידת הערך של האוטו כמו מניה גרועה בבורסה, ואפילו יוצרים פחות זיהום אוויר כי חולקים את כלי התחבורה עם אנשים נוספים מאשר לנסוע לבד כמעט כל הזמן. מה שגם אני דווקא מרוצה מזה שצריך ללכת קצת ברגל אל/מתחנת האוטובוס. זה ישמע עוד יותר מוזר שלפעמים אני יורד כמה תחנות לפני כדי להפעיל קצת את הרגליים הנרקבות שלי ולהפוך את הנסיעה למשהו טיפה יותר מאשר הגעה מנקודה א' לנקודה ב'.

מן הסתם יש המון מקום לשיפור בתחבורה הציבורית התל אביבית – זמינות בתדירות יותר גבוהה, תחבורה בלילות ובסופשים (בברלין למשל גם כשהרכבת התחתית המעולה לא פועלת יש אוטובוסים ליליים כחלופה), כלי תחבורה שקטים יותר ומזהמים עוד פחות, נתיבים רק לאוטובוסים (נראה שבחיפה נרקם פרויקט שכזה), קווים ברורים יותר, וכו'. אבל גם במצב הנוכחי אני מעדיף את התחבורה הציבורית מאשר פיסת פח משלי.

וכמובן פיסת מוזיקה שהיא חלק מהסאונדטרק לאוטובוסים, Kiss Me On The Bus של הלהקה השווה ביותר למרות שהם מהאייטיז, The Replacements. גם אתם נוסעים באוטובוס? איזה שירים נוספים תוסיפו לסאונדטרק האוטובוסים?

[gv data="tXAmzGD7Vc0"][/gv]

Posted in איכות הסביבה, כלבו, תל אביב | 5 Comments »

קול נח

Posted by עידו שחם ב- נובמבר 10, 2008

פאק, עבר זמן מה מהפוסט האחרון שלי על הבחירות בתל אביב, ומחר מגיע יום הבחירות המיוחל! אני יכול להגיד לכם שהייתי עסוק וכו', אבל עזבו, בואו נדבר מה העניינים עכשיו.

מאז הספקתי לקרוא, להתעניין, לדבר, להתווכח וללכת לשני חוגי בית. אני שמח לבשר שאני כבר לא קול צף, שהחלטתי החלטה. כמובן שכל אחד רשאי להצביע בעד מה שהוא/היא רוצה, אלה חוקי המשחק הדמוקרטיים. אני החלטתי להצביע עבור דוב חנין לראשות העיר ומרצ למועצת העיר (יש שני פתקים חברים!).

מדוע? ובכן, בהתחלה רציתי להצביע עבור הירוקים. אחרי חוג בית לא מי יודע מה מרשים שלהם שנערך בבאצ'ו (בית קפה חביב בתל אביב) ובו פאר ויסנר חטף לא מעט ביקורת על המדיניות שלו בתור סגנו של חולדאי ולא מי יודע מה התלהבות ירוקה בעורקיו, החלטתי לוותר עליהם.

לרשימות חדשות אחרות (תנו לחיות, רוב העיר, עיר לכולנו, וכו') מלכתחילה לא רציתי להצביע. מנסיון אפילו בפוליטיקה הארצית, רוב הרשימות האלה מתנדפות צ'יק צ'ק אחרי הבחירות או שהן לא מחזיקות מעמד בשילטון. אני מעדיף ללכת על מפלגה עם יותר ותק וגב, כזאת שתשאר גם אחרי הבחירות גם אם היא תהיה באופוזיציה.

חוג הבית של מרצ בפלורנטין הרשים אותי לטובה. אמנם אני לא משם, אבל לשמוע על הבעיות שיש שם לעומת הלוקסוס של מרכז העיר פתח לי קצת את הראש. גם נשמע שמיטל להבי, ראש הרשימה, יודעת מה היא עושה, עשתה לא מעט בעבר, ומתכוונת לעשות עוד יותר בעתיד. מספר אנשים אמרו לי שהיא הקשיבה להם באופן אישי ועזרה לקדם בעיות שהיו בשכונות שלהם, ואם להאמין למיטל היא עשתה את זה בהתנדבות תוך כדי מלחמה בלא מעט בירוקרטיה קלוקלת. שאלתי אותה גם כמה שאלות בפגישה וקיבלתי בסופו של דבר תשובות קונקרטיות. המקומות הראשונים ברשימה של מרצ נראים ענייניים ומאוזנים למדי, וזו מפלגה שתמשיך להשאר פה למרות הטלטלות שהיא עוברת. אני איתם בבחירות האלה.

החלטתי גם שאני לא רוצה להצביע עבור חולדאי. אמנם הוא שיפץ חלק מהעיר (לכו לדרום העיר ותראו אם שם יש משהו משופץ או אפילו שלטי רחובות חס ושלום), וסך הכל היא מנוהלת בצורה תקינה לפחות במובן היום יומי (לפחות במרכזה וצפונה). אבל חולדאי מתנהג כמו דיקטטור ולא נשמע שהוא פתוח או משתף אנשים נוספים בהתלבטויות ובהחלטות. שמעתי דיווחים אישיים שבלתי אפשרי להפגש איתו וגם חוסר הראיונות שלו בתקשורת משונה משהו. אני רוצה לראות עיריה עם הרבה יותר שקיפות וראש עיר דמוקרטי יותר.

כמו כן, לאחר ישיבת הבית של מרצ בפלורנטין והבעיות שם (חוסר בבתי ספר, בית אבות שהעבירו לקומה השניה ללא מעלית, 0 מ"ר לאדם של שטחים פתוחים, ועוד) הבנתי שחולדאי לא דואג לכל העיר כמו שצריך. זה לא ראש העיר שלי, מגיע לכל אחד בעיר רמת חיים נאותה ולא רק לבני מזל כמוני שגרים במרכז.

אם להאמין ללכלוך על חולדאי, גיליתי גם למה הרכבת העירונית המיוחלת מתעכבת כל כך הרבה זמן. חולדאי מתעקש על רכבת תחתית, כל התכניות מדברות על רכבת עילית, והכל תקוע בין הכסאות. בינתיים האזרח המצוי תקוע ללא תחבורה ציבורית ראויה וסובל מזיהום האוויר הזוועתי של המכוניות תודות לחולדאי.

יש תכניות לרכבת אוטובוסים בעיר (אגב, אף אחת מהמפלגות לא המציאה אותה, שלא יעבדו עליכם), כלומר אוטובוסים תכופים ונקיים יחסית בקווי תנועה הגיוניים שסגורים רק לה, וגם התכנית הזאת בעיכובים. אם ראש העיר מחליט שתחבורה ציבורית חשובה, הוא ידאג לקדם את התכנית בין כל הגורמים הרלוונטיים בעיר (משרד התחבורה, אגד, ודן). יש מה לעשות, חולדאי בונה חניונים ומאפשר עוד מקום לרכבים בעיר במקום לצמצם את הרכבים בעיר כמו בכל עיר נורמלית. מי שהיה למשל באמסטרדם יודע שבליידספלאן, המרכז של מרכז אמסטרדם, אין מכוניות. רק טראם (רכבת עילית) ואפניים. לא מגיע לתל אביב להשתדרג לרמה אירופאית? ודאי שכן וכמה שיותר מהר.

בסופו של דבר לא יצא לי לצערי לשמוע את דוב חנין מדבר אישית. כן קראתי מדבריו והתרשמתי לטובה מהתשובות הענייניות שלו. עדיין יש לי חששות שהוא לא פרקטי מספיק ומתאים יותר לשרת בכנסת מאשר בתור ראש עיר. מצד שלישי בגלל שאני לא רוצה לראות את חולדאי נכנס לקדנציה נוספת, ודוב חנין הוא המועמד המוביל להדיח אותו, וגם כדי להשתתף במן ניסוי אידאליסטי שכזה ולתת צ'אנס לעיר הוגנת יותר ומאוזנת יותר, החלטתי להצביע דוב חנין. אה, וזרקו לו מסיבה מעולה אתמול בבלוק, אבל זה רק הדובדבן על הקצפת.

זה אני, אתם זה אתם. תכל'ס, הכי חשוב זה שתלכו להצביע ותשכנעו חברים אפאטיים שלא מתכוונים ללכת להצביע שילכו גם הם. האדישות נוראית, מזעזע לשמוע שרק כ-30% מהאוכלוסיה הצביעו בבחירות המוניציפליות הקודמות. זה לוקח אולי 10 דקות להצביע ואפשר להגיד לבוס שבאים לעבודה מאוחר/יוצאים מוקדם (שרק יעז לפטר אתכם כי הלכתם להצביע, תתבעו את האמאמא שלו), אז יאללה, תתעצלו ביום שבת, לא מחר.

התקווה הגדולה, אם נאמין לסקרים האחרונים, היא שאף אחד מהמועמדים לא יעבור את ה-40% מה שיכניס אותנו לסיבוב נוסף. ובסיבוב נוסף הכל יכול להשתנות. אז כמו שאומר אובאמה, יס ווי קאן!

Posted in אקטואליה, ישראליזם, כלבו, תל אביב | 1 Comment »

קול צף

Posted by עידו שחם ב- אוקטובר 22, 2008

אוטוטו ב-11.11 (בשעה 11:11 ו-11 שניות עם זיקוקי ענק מסין?) מגיעות עלינו הבחירות המקומיות. בתור תושב תל אביבי טרי, אם כי אחד שאוהב ופוקד את העיר כבר שנים, נזרקתי לאמצע הקלחת. אני רוצה להצביע, אבל ממש לא ברור לי בעד מי להצביע. אני קול צף.

בגלל שאכפת לי מהעיר הזאת ובאופן כללי, החלטתי לרוץ לראשות עיריית תל אביב בראש רשימת החלטוריסטים! סתם. החלטתי לשתף אתכם, בעיקר את התל אביביים שביניכם, לגבי ההתחבטויות שלי. לשתף אתכם בתמונה שיש לי בראש לגבי המתמודדים, דברים שקראתי, חוגי בית שאולי ואלך אליהם (אתם מוזמנים להזמין אותי). הדבר האחרון שאני רוצה זה להצביע סתם לפי כיוון הרוח מבלי שבדקתי את הדברים.

אני לא אוביקטיבי. אף אחד לא אוביקטיבי, ואל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם שיש כזה דבר "דיעה אוביקטיבית" (ראה ערך אוקסימורון). הנה מה שחשוב לי לגבי העיר:

  • איכות הסביבה – לדאוג למחזור ברמה של עיר מערב אירופית, להקים עוד פארקים, להפסיק להשתמש בים לצרכי ביוב, אשכרה לנקות את הירקון במקום לנפנף את התכנית שיש על הנייר, לצמצם את הזיהום בעיר בכל צורה אפשרית, ולדאוג לזכויות בעלי חיים כמו הסוסים המסכנים שרואים מדי פעם בעיר.
  • תחבורה ציבורית – פאקינג לבנות כבר רכבת תחתית/עילית (אפילו בדלהי המצחינה יש!), לדאוג לתחבורה ציבורית 24 שעות ביום כולל שבתות בתוך העיר, להקים עוד שבילי אפניים.
  • תרבות + בילוי – להפסיק לסגור מקומות שלא עומדים באיזה תקן לא ברור (או לפחות להפעיל שקיפות לגבי העניין), לתמוך באמנות ומוזיקה על כל גווניה.
  • שונות – לעצור את טירוף שכר הדירה בעיר, לאסור על בניית מגדלי היי-טק במרכז העיר, להעדיף שימור מבנים ישנים מאשר הקמת חדשים, בכלל לדאוג שהעיר תהיה נקייה ויפה וידידותית עם מינימום בירוקרטיה.

קרקטורת בחירות
זו תמונת הראש הנוכחית שלי לגבי המועמדים:

  • חולדאי ותל אביב אחת – ללא ספק המועמד הכי מושמץ. בעד מגדלים ואליטיזם בעיר, או לפחות לא נגדם. לא עשה שום דבר מובהק בעד איכות הסביבה. העיריה תחתיו אוכלת את תושביה מכל בחינה – דו"חות חניה, סגירת מקומות, בירוקרטיה כבדה. מצד שני עשה כמה שיפוצים ראויים בעיר, בין היתר באבן גבירול, וסך הכל איכשהו העיר רצה. מצד שלישי, אני בעד רענון והחלפת אנשים בתפקידים מדי כמה זמן, לנער את המערכת.
  • דב חנין ועיר לכולנו – הטרנד הלוהט, כמו הגימלאים בזמנו. בכל בלוג שמאלני, חוץ משלי, מתנוסס באנר ענק שלו. החולצות מתנוססות ברחובות. כולם אצלו מתנדבים ואחד מהם דאג לקמפיין שיווקי מאוד ויראלי אה-לה סת' גודין שתפס את קהל היעד (בלוגרים שמאלניים) בביצים. אומרים שהוא קומוניסט. אומרים שהוא יודע לדבר. הוא מבקר במקומות שאני יוצא אליהם ומטיף למקהלה. כל מיני חברים שלי הולכים להצביע בעדו. מצד שני הוא לא שרד קדנציה בכנסת. הוא אידאולוג, אבל לא ברור לי אם זה סוג האדם שצריך בתור ראש עיר, לא צריך פרקטיקן? ומי בכלל שאר השמות הסמי אנונימיים שברשימה שלו?
  • פאר ויסנר והירוקים – על פניו המצע שלהם מתאים לדעות שלי והירוקים פועלים למען איכות הסביבה בלי קשר לראשות העיר. אבל פאר ויסנר היה הסגן של חולדאי. מה הוא עשה בזמן הזה? איך זה שתל אביב לא ירוקה יותר? למה אין בשכונה שלי פח למחזור נייר?
  • אורן שחור – כוכב השילוט שבין לילה נתלה בעיר. אלוף במיל'. בעיקר עסוק בלהשמיץ את חולדאי בשילוט מאשר להגיד משהו פוזיטיבי. קראתי שהוא רוצה לבטל את כל דו"חות החנייה לתל אביביים, גימיק משעשע ביותר. אבל סך הכל איש מאוד לא ברור.
  • לתת לחיות – אני אוהב כלבים חתולים ובעלי חיים, אבל לא ברור איך רשימה שעוסקת בעיקר בזה תוכל לנהל עיר שלמה באופן סדיר. העיקר שאורנה בנאי שם.
  • רוב העיר – נשמע כמו רשימה קיקיונית שאף אחד לא יזכור בעוד שנה. למעשה מלבד אייל קיציס לא עלה מהם אפילו שם דומיננטי אחד בניגוד לאחרים.
  • מרץ – איך נפלו גיבורים. פעם הם נראו ממש גדולים, אבל היום הם עושים הכי פחות רעש. מצד שני פגשתי לא מזמן מכר שטען שמיטל להבי אשכרה עשתה משהו בשכונה שלו. נשמע כמו אופציה מעניינת.

אני לא פראייר, לפחות לא רוב הזמן, וממליץ לכם גם לא להיות. כמו כל בחירות, כל מועמד מבטיח לנו את העולם, ולאחר מכן כשבוחרים בו מסתבר שבקושי אפשר לקבל רבע עולם. אז אתם בוחרים לפי האנשים? עד כמה אתם מכירים את המועמדים לראשות העיר? אני יכול להגיד בשם עצמי שכמעט ולא, ושלקרוא עליהם בכותרות ולשמוע השמצות תלושות לא נקרא להכיר. או שאתם בוחרים לפי מצב הרוח? לפי מה שהשכן שלכם בוחר? לפי ההייפ? תעשו בדק בית.

בכלל, הבחירות האלה מעלות בי את השאלה, מהו ראש עיר? על מה בפועל הוא אחראי? מה הוא יכול ולא יכול לעשות? האם למשל הוא באמת יכול לשנות את התחבורה בעיר? דן ואגד הן לא חברות בבעלות תל אביב, מה ראש העיר יכול לעשות לגביהן? האם באמת הוא או היא למען העניין יכול להרים תשתית למחזור, או שזה עניין מדיני? לא ברור. אפילו קריאה בויקיפדיה על תפקידו של ראש העיר לא ענתה כל כך על השאלות האלה.

אמשיך לברר לעצמי את העניינים, אם יש בכלל איזשהן תשובות קוהרנטיות איפשהו. בינתיים חוץ מלבקר באתרים של המתמודדים, רצוי להציץ באתר הבחירות לתל אביב שנראה די שקול בתוכן שהוא מביא, פינת מה לא בסדר בתמונה הזאת (דפדפו גם בארכיון שלה) של נענע ששמה את המועמדים ראש בראש כמו שצריך, וכדי שנוכל לצחוק על כל הקומדיה הזו יש קומיקס בחירות תל אביבי בשם קבלני קולות.

יאללה, תפגיזו בטוקבקים פוליטיים פרופוגנדיים.

Posted in אקטואליה, תל אביב | 3 Comments »

עלילות עידו בעיר הגדולה

Posted by עידו שחם ב- יולי 31, 2008

אז, עברתי לתל אביב. עדיין לא התאקלמתי לגמרי, זה בתהליך פרוגרסיבי. מדהים שלמרות שאני מבלה בתל אביב כבר כמה שנים טובות, מסתבר שלגור פה זה ממש שונה.

אני יורד למטה וכל המקומות השווים נמצאים במרחק הליכה. העיר ממש צעירה וקשה שלא להתקל ברחוב בכוסיות. מסתבר שהמבטים הבוחנים שהייתי נתקל בהם בלילות כשהייתי יוצא לעיר מהפרבר ההרצליני שלי רצים פה גם בבוקר וגם בצהריים. ואתה נשאב לזה ונותן אותם בחזרה לשולחות.

כל השכנים שלי עם מרפסות וחלונות גדולים ופתוחים בלי תריסים, וככה גם שלי. כולנו וויוריסטים-אקסהיביסיוניסטים. זה כמו לצפות בחיי הסימס על גבי מסך המחשב, כמו הסיפור הזה מהטרילוגיה הניו-יורקית של פול אוסטר על מרגל שעוקב אחרי מרגל שעוקב אחריו. אז מי עוקב אחרי מי?

לפני כמה ימים אחת השכנות הורידה שיערות מהרגליים במרפסת. זה לא ביג דיל, אבל לא משהו שרואים סתם ככה בהרצליה. אני אוהב את הפתיחות הזו.

לכבוד האירוע והסופש הקרב עלינו לטובה, החלטתי לכייף ולהכין לכם מיקסטייפ מעבר לעיר הגדולה. הוא מוקדש לכל מי שעובר עכשיו לעיר גדולה, ובמיוחד לתל אביב, כל מי שעדיין לא התאקלם, ובכלל לכל הלבבות הבודדים. תהנו, סופש משובח.

Posted in מוזיקה, תל אביב | 1 Comment »