תרבות, ניכור, שיעמום, ויאוש

עברתי דירה לבלוג המאזין – http://www.listener.co.il

Archive for אוגוסט, 2009

מוזיקה מהשנה שריגשה אותי עד כה

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 23, 2009

לא מזמן ידידה שלי ששמה מיכל הכריזה ששום מוזיקה שיצאה השנה לא ריגשה אותה. זה העלה בי תמיהה עמוקה כי דווקא השנה הזו מרגישה לי עד כה כשנה מאוד פוריה ומאוד מרגשת במוזיקה, נסיון נואש של אמנים לתקוע מסמר אחרון בעשור הזה שנקבור בעוד כארבעה חודשים, לפני שישתלט עלינו עשור חדש עם שגעונות מוזיקליים וסטארים משלו. איך יקראו אגב לעשור הזה? אם היו הסבנטיז, האייטיז, הניינטיז, אז אלה יהיו האו-אוז (oh-ohs)?

גם התגנבה מחשבה למוחי לא מזמן – עם כל ההתעסקות בסיכומי העשור בסוף העשור, השנה הזו לא תלך לאיבוד? והנה, באייפוד הרעב כבר מסכמים את העשור עוד לפני שהעשור הסתיים! הלו הלו, קחו רברס. מה עם השנה הזו? תנו לה להסתיים, אחרי זה נדבר על העשור בכיף. אבל אני מבין את המהלך השיווקי שלהם שבטח מביא לא מעט קוראים לסיפור, כי הם הראשונים שעושים את זה לפני שכולם יתנפלו על הטרף הקל והמרתק הזה.

פאק דאט. בואו נרגיע את הרוחות ונחזור לכאן ולעכשיו. בואו תשמעו על המוזיקה מהשנה שריגשה אותי עד כה. אני לא מתיימר לדבר על המוזיקה הכי טובה, הכי חשובה, או לתת איזשהם טענות אסטתיות או מטפיזיות גרנדיוזיות, אלא להשאר בסוביקטיביות במחשבה התמימה שאם מוזיקה מסוימת ריגשה אותי יש סיכוי לא רע שהיא תרגש גם אתכם.

יאללה!

Future of the Left – Travels With Myself And Another

פאוור טריו עצבני, ציני, ושנון היישר מוויילס שהוציא אלבום חדש עם שם מעולה. לאוהבי Queens Of The Stone Age, קין והבל 90210, ובכלל למי שאוהב רוק מלוכלך עם ליריקה מבריקה ושירים שנתקעים בראש ופותחים אותו עם פטישים ומקדחות. כל פעם שאני שומע את האלבום הזה אני מתפלא שהוא נגמר כל כך מהר ושאשכרה לא דילגתי על שום שיר ובינתיים שיחררתי אגרסיות ותסכולים שנצברו במאגר. אז הנה אחד מהמשובחים עם הסלוגן האדיר אתם צריכים את השטן יותר משהוא צריך אתכם.

[gv data="JoqG-3quxJQ"][/gv]

The Horrors – Primary Colors

זה אלבום מהסוג האהוב עלי. הוא נשמע רק נחמד בהתחלה, אבל עם כל שמיעה תקע עוד סיכה בליבי עד שיום אחד גיליתי שהלב נכבש כליל כמו במשחק ריסק שלא הייתי בו בפוקוס. האלבום הזה הוא פשוט וטוב. אין בו שום תו מיותר, ההורורז יודעים בדיוק מה הם עושים שם ועושים את זה מעולה. ככה בונים חומת רעש – מינימליזם, סינתיסייזרים מעולים, קריצות לשוגייז, ומונומנטליות מרגשת. הנה השיר שגרם לי ולעוד המון בריטים לשמוע את האלבום הנפלא הזה ולהתרגש עמוק בפנים. מומלץ מאוד לשמוע את השיר עד הסוף, להסחף, ולטבוע בים שבתוך הים.

[gv data="K1lD5cE6Bwc"][/gv]

Bat For Lashes – Two Suns

בינתיים אני וכל גבר שנתקל בבחורה המדהימה הזו שקוראים אותה נטשה קאן מתאהב בה קשות. היא יוצרת דרך המוזיקה והמראה שלה מן עולם קסום שכזה שבו היא שילוב של הנסיכה שאני רוצה להציל מהמכשפה המרושעת וגם המכשפה המרושעת עצמה. אני לא כזה סאקר של זמרות, אבל הקול הקריר והשברירי שלה הקפיא את ליבי והיא ללא ספק אחד הדברים השונים ששמעתי השנה ובכלל מבין כל הסינגר-סונגרייטרים המצ'עממים האלה. היא משתמשת באינסטרומנטציה לא שגרתית, שמה פס על איזה ז'אנרים מותר ואסור לנגן (מי אמר דאנס? ומוזיקת עולם?), ומעריצה את קייט בוש. היא אפילו מועמדת לפרס מרקורי השנה אחרי שהאלבום הקודם שלה גם היה מועמד. אם יש מישהי כזו בסביבה הקרובה, בואו תעשו בינינו שידך ותזכו לעלות לגן עדן.

[gv data="2G0Fbmiz3kg|][/gv]

Manic Street Preachers – Journal For Plague Lovers

נסעתי עד לונדון כדי לראות אותם מופיעים. לא רק בגלל שאני מת עליהם ועל המוזיקה שלהם, אלא במיוחד עכשיו שהם הוציאו את האלבום הגדול הזה. לצערי הם נגנו ממנו רק 4 שירים, את ארבעת השירים שפותחים אותו, ועדיין זאת הייתה הפגזה של ארטילריה כבדה לפנים. אם אתם לא מכירים את הסיפור אז האלבום כתוב בהשראת ליריקה של ריצ'י אדוורדס, חבר הלהקה הרביעי שנעלם באמצע שנות התישעים והוכרז לאחרונה כמת למרות שלעולם לא מצאו גופה. הליריקה הישנה שריצ'י השאיר מאחוריו הציתה מחדש את הליבה של המניקס להתפוצץ כמו הר געש רדום ולקבור מתחת ללבה הרותחת את הסאונד הבורגני שהם ביססו לעצמם בעשר השנים האחרונות. האלבום אפילו התקבל אוניברסלית על ידי המבקרים. אבל זה לא העניין. אותי הוא מאוד ריגש השנה. מומלץ אגב לתת לו 10 האזנות בשביל להתחיל ולחשוף את גדולתו.

 [gv data="SreTg9Bpoa8"][/gv]

Mastodon – Crack The Skye

לפני עשר שנים הייתי מאוד חזק בעניין של המטאל. היום כמעט ולא. אולי נמאס לי מהפוזה, מהרעש המוגזם, מזה שיותר מדי להקות נשמעות אותו הדבר. אולי כי עשיתי שיפט מוזיקלי מהיבשת האמריקאית, איפה שקורה רוב המטאל, לאיים הבריטיים איפה שיש היום פחות מטאל למרות שהם התחילו את השיגעון הזה. אבל לכל כלל יש את היוצא מן הכלל והיוצאים מן הכלל הזה הם מאסטודון. כן, הם פומפוזים, גדולים מהחיים, ומאוד אוהבים לנגן סולואים. רק שאצלם זה לא להראות שהם הכי באד-אס כמו איזה ראפר שחצן, אצלם זה הכל אלמנטים מוזיקליים שמשתמשים בהם בשביל לספר סיפור. ועוד איזה סיפור. האלבום שהם הוציאו השנה מספר את סיפורו של צאר שנרצח, עובר לעולם של רוחות, ואז חוזר בחזרה, או משהו כזה. מומלץ לקרוא בעצמכם. אני שומע במוזיקה שלהם הרבה דמיון והסתכלות מעבר להרי החושך, למה שאי אפשר לבטא במילים אבל אפשר לבטא באינסטרומנטציה מטורפת. ופאק איט, הם פשוט סחפו אותי לעולם המוזר שלהם, בטח שעם השיר הבא.

[gv data="Aynm0sWpNSo"][/gv]

ואתם, איזה מוזיקה ריגשה אתכם עד כה השנה?

מוזיקה שחדרה לנשמתכם וגלגלה אותה בגלגל? ספרו בתגובות, אולי עוד מישהו יתרגש. אם יש לכם בלוג, ספרו בהרחבה בבלוג ותנו איזה לינק לפה, בכיף!

מודעות פרסומת

Posted in מוזיקה | 5 Comments »

זמנים טובים/רעים

Posted by עידו שחם ב- אוגוסט 9, 2009

אני ושלל הכותבים, החל מבלוגרים חובבניים וכלה בעיתונאים מקצוענים, כותבים בעיקר בזמנים בעייתים ובצורה ביקורתית. אז נכון, אלה לא בדיוק זמנים טובים. יורים באנשים בגלל נטייתם המינית, מגרשים פליטים ואת ילדיהם, האח הגדול רוצה לעקוב אחרינו, אם מרעיבה את ילדיה, ומה לא. כאילו שעוד מעט נמצא את עצמינו בפרק של באפי ציידת הערפדים שטרם שוחרר ויסתבר שהמדינה בעצם הוקמה מעל פתח לשאול, שכל הרוע הזה זה כולה טריילר לקראת הגעת אדון האופל לפני האדמה. אגב, זה מסתדר יפה עם התחזיות שיום אחד תהיה בארץ רעידת אדמה עצומה, מווה הה הה!

אבל כמו שאני אומר לפעמים טוב ורע הם קודם כל סקאלה ולא דיכוטומיה ויכולים להתקיים בעת ובעונה אחת. למעשה כשבאמת תחשבו על זה תגלו שבכל מצב "רע" יש גם "טוב", הכל תלוי בפרספקטיבה. אז בעוד שהמדינה שלנו מרגישה כמו גיהינום עלי אדמות, בטח שעם הקיץ הלוהט הזה, מצב ההופעות בארץ מעולם לא היה כל כך טוב. בהתחלה חשבתי שרק אני שמתי לב לזה, אבל שיחה חטופה עם אלעד ליבמן אישרה את הסיפור.

תגידו, אתם זוכרים מתי בפעם האחרונה היו פה כל כך הרבה הופעות מעולות מחו"ל? ועוד ללא ביטולים ושאר תירוצים? של אמנים שאשכרה נוחתים פה ונותנים שואו מול הקהל הישראלי הצמא? כי אני ממש לא זוכר. התלוננתי פעם שמביאים רק דינוזאורים לארץ. אז עכשיו לא רק שהדינוזאורים באים, ואפילו מפתיעים לטובה, אלא גם היונקים באים, אם תרשו לי להשאר עם האנלוגיה. אני מדבר על הלהקות החדשות, הצעירות, והתוססות שבאות לפה כמו Why?, MGMT, ו-Okkervil River. נראה שהחזון של טל ברודי הקדים את זמנו, כי מבחינה מוזיקלית רק עכשיו אנחנו על המפה.

לא ברור לגמרי מה הביא את תור הזהב הזה עלינו. אנחנו לא בדיוק צוברים קארמה טובה בתור מדינה, אז אולי שילוב של כמה גורמים אחרים. קודם כל הקמת חברות ההפקה החדשות יחסית Alive, Monocrave  ו-Naranja. לפני כן המפיקים אה-לה שוקי וייס לא דיברו עם אמנים פחות גדולים ממדונה, אמנים שיש להם פוטנציאל קהל של עשרות אלפי איש. היום מדברים גם עם אמנים שיש להם פוטנציאל קהל של כמה מאות איש. יש פה בארץ נישה שהיתה עד כה מוזנחת של אוהבי מוזיקה פחות מוכרת ומוכרת. אולי אנחנו לא רבים כמו אוהבי מדונה, אבל אנחנו דתיים לגבי המוזיקה שלנו ובשום פנים ואופן לא מוכנים לפספס הופעה טובה. אם תשאלו גאוני שיווק כמו סת' גודין, הם יגידו לכם שנישה דתית זה בדיוק מה שצריך בשביל להרים עסק.

כנראה שגם המצב הפוליטי השקט יחסית עוזר. הסערות האחרונות בארצינו הקטנטונית הן מחורבנות, אבל לפחות קורות בינינו לבין עצמינו. זה אומר שבשביל צופי CNN ישראל נראית כמו מקום רגוע יחסית בעת האחרונה. בתקווה שלא מחכה לפנינו ירידה נוראית לתהום חדשה, אמנים שכחו מהמבצעים שהיו בעזה (ששש, אל תזכירו להם!) וישראל נראית כמו יעד חופשה מדליק בשביל לסגור בו את הטור העולמי עם המון שמש, ים, וחומוס (זה נדמה לי, או כל אמן שבא לפה מבלה כל היום על החוף לפני ההופעה ובטח יוצא לאכול חומוס לפני כן?).

אולי גם האינדי הוא פחות אינדי. אם אסף אבידן הופך לשם בית, תמר איזנמן מושמעת בגלגלצ, ואפילו ההיא מלהקת כל החתיכים אצלי כובשת את כוכב נולד, יכול להיות שהתרחב מעגל המאזינים למוזיקת שוליים מעבר להיפסטרים יודעי דבר. אני לא אומר שהאינדי נהייה מיינסטרים. אני אומר שאם פעם קומץ של אנשים הכירו מוזיקה שלא מושמעת בגלגלצ, היום יש יותר, וככל הנראה מעבר למאסה הקריטית בשביל להרים אירועים.

אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד, אם תור הזהב הזה של הופעות מחו"ל הוא איזה מובלחה זמנית של שפיות או מבוא לקראת התענוגות המוזיקליים שמחכים לנו מעבר לפינה. כל מה שאני אומר זה איזה כיף פה עכשיו, ואיזה פינוקים אנחנו מקבלים הקיץ. נהיה כל כך עמוס שאני מוצא את עצמי שוקל לאיזה הופעה ללכת ולאיזה לא מאשר לטרוף כל אמן סוג ד' שרק היה מוכן לבוא לפה בתקופות עניות יותר. אם הייתי חוזר אחורה בזמן ומספר את זה לעצמי בטח שלא הייתי מאמין למשמע אזניי.

האם אתם מסכימים? גם אתם נהנים מגל ההופעות מחו"ל שמגיעות אלינו לאחרונה? למה אתם חושבים שכל זה נפל עלינו פתאום? או שאני סתם הוזה שטויות מרוב הלחות? תשאירו תגובה ותספרו מה אתם חושבים.

Posted in אקטואליה, מוזיקה | 4 Comments »