פייס נו מור!

כשחזרתי לארץ מהטיול בהודו הופתעתי לשמוע את המילה פייסבוק נזרקת בכל משפט שלישי. זה נראה כאילו מישהו שם באתר עשה עבודה טובה מדי, ושהאתר החברתי הוירלי אשכרה הדביק את כולם. לכל מקום שלא הלכתי ועם מי שלא דיברתי, זה היה כל הזמן פייסבוק פה, פייסבוק שם, פייסבוק כל הזמן.

פייסבוק נראה פתאום כמו חלק מאוד אינטגרלי וכל כך טבעי בחברה שהסתובבתי בה, דהיינו בני עשרים ומשהו משכילים מאזור המרכז. שם הולכים כל הדיבורים, פוגשים שם בחורות, מתעדכנים על האירועים הכי חמים, ומה לא.

בחלוף כמה חודשים גם אני נדבקתי במחלה. מצאתי את עצמי נכנס לפייסבוק עשרות פעמים ביום, מחכה שמישהו ישלח לי איזה הודעה, יעלה את התמונות הפקציות שלו מאיזשהי מסיבה אקראית, או שאיזשהי מישהי תקליק עלי בחזרה באפליקציה המגה-פקצית האם את מעוניינת? (ראו הוזהרתם, החרא הזה ממכר). הייתי מכור, בזבזתי יותר מדי זמן בפייסבוק, והיו לי ציפיות לא ראליות לפגוש שם מישהי ועכשיו.

החלטתי להחזיר את המושכות לידיים. שיניתי את הודעת הסטטוס בפעם האחרונה לחודש הקרוב:

Ido is not going to be in Facebook for the next month. If you want to contact him, call or email him.

הסטטוס אגב בפראפרזה, כי אני אשכרה לא נכנס לפייסבוק בחודש הקרוב ולא מעוניין להפר את זה.

אז למה? מדוע אני מסרב לשים את פעמיי בפייסבוק בחודש הקרוב? ובכן:

1. התמכרתי. כשהייתי בבאנגלור בהודו קניתי חפיסת סיגריות כי רציתי לראות איך זה להיות מעשן לאיזה שבוע. גיליתי שעם כל סיגריה בא לך לעשן עוד אחת ועם החפיסה שהסתימה בא לך לקנות עוד אחת. אבל החזקתי חזק ועשיתי שבועה עצמית שזו תהיה חפיסת הסיגריות היחידה שאקנה אי פעם. אז ההרגשה מאוד דומה בכל מה שקשור לפייסבוק. אחרי שנכנסת פעם אחת, אתה רוצה עוד. אתה אף פעם לא מסופק, לא משנה כמה פעמים ביום נכנסת וכמה זמן היית שם. בספר שלי זה נקרא התמכרות, ואחת שאני לא מעוניין להיות בה.
2. בזבזתי שם הרבה יותר מדי זמן. אתם מכירים את זה. נכנסים לחמש דקות, ופתאום מגלים שנמצאים שם שעה ומבלים בהסתכלות על תמונות של חברים של חברים של חברים, אנשים שאתם לא מכירים בכלל ובעצם לא מעניינים אתכם, אבל הדחף המציצני דוחף אתכם להמשיך הלאה. רציתי לראות איך זה ירגיש לקבל את הזמן הזה בחזרה ומה אעשה איתו.
3. לבדוק מה אני מפספס אם אני לא שם. זה נראה קצת כאילו כל החיים החברתיים כבר לא קורים במציאות, אלא בפייסבוק. אירועים קורים קודם כל בפייסבוק לפני שהם קורים במציאות, מגלים שם על פרידות טריות, וסוגרים חברות חדשה עם ההוספה לפייסבוק. אם אתה לא שם, אז אתה מפספס. מפספס הכרויות חדשות, עדכונים ברכילות האחרונה מחברים שלא ראית איזה חמש עשרה שנה, מפספס את האירועים המדליקים של התקופה. האמנם?
4. לבדוק כמה מחבריי בפייסבוק הם לא רק חברטואליים אלא גם חברים. יש בפייסבוק את האימייל שלי, אני לא זוכר אם יש שם את הטלפון. בכל מקרה, עם כל הסמול-וירטואלטוק שקורה בפייסבוק, עניין אותי לדעת כמה מהאנשים שחברים איתי שם אשכרה ידברו איתי גם מחוץ לפייסבוק. בעצם האם יש אנשים שיתגעגעו עד כדי כך שהם יעשו מאמץ עילאי ויצרו איתי קשר, או שלא.

החלטתי לפתוח את תיקי המעבדה ולשתף אתכם בניסוי. אעדכן את הבלוג מדי שבוע בתוצאות, דהיינו איך פייסבוק ניסה שוב להשתחל לחיים שלי למרות שאני לא שם.

מוכנים להשתתף בניסוי? וודאו שיש איזשהם פרטי התקשרות בפרופיל שלכם, תכבו את כל הנוטיפיקציות כדי להמנע מהסחות דעת (שלי היו מכובות כבר), תסירו את פייסבוק מהסימניות שלכם בכל דפדפן שאתם עובדים איתו, ותפרסמו עדכון סטטוס שאתם לא נכנסים בחודש הקרוב. אה, כן, ואל תיכנסו לפייסבוק בחודש הקרוב, לא משנה עד כמה חשק יש לכם ואפילו אם איכשהו סקרלט ג'והנסן הוסיפה אתכם בתור חברים. אם מתעורר חשק להכנס למרות הכל, במקום לתת לו להשתלט עליכם פשוט תתבוננו בו כצופה מהצד. תבדקו עד כמה פייסבוק עובד בשבילכם או האם אתם עובדים בשביל הפייסבוק, עד כמה אתם צריכים את פייסבוק, ומה קורה עם חייכם כשהוא לא שם. ואם תבלגלגו את זה, ידעו אותי בתגובות ותקבלו לינק באחד הפוסטים. בהצלחה לכולנו!